זכריה-פרק-7

ביאורים

• וַיְְְהִי בִּשְְְׁנַת אַרְְְבַּע לְְדָרְְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ, בעיצומו של בניין הבית השני, הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־זְְכַרְְְיָה בְְּאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְְּשִׁעִי למניין החודשים העתיק. ובשמו השגור גם היום – בְְּכִסְְְלֵו.דברי רקע:

• וַיִּשְְְׁלַח, בא שליח או מכתב אל בֵּית־אֵל, בית המקדש מאת שַׂרְְְאֶצֶר וְְרֶגֶם מֶלֶךְְְ, שניים מאנשי בבל, כנראה ראשי הקהל, וַאֲנָשָׁיו לְְחַלּוֹת אֶת־פְְּנֵי ה', לשאול שאלה מאת ה',

• לֵאמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר שייכים לְְבֵית־ה' צְְבָאוֹת וְְאֶל־הַנְְּבִיאִים לֵאמֹר: הַאֶבְְְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי, חודש אב ו הִנָּזֵר, אמָּנע מתענוגות, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה, הרבה שָׁנִים? לאחר חורבן הבית הראשון קבעו ימי תענית, והחשוב שבהם הוא צום תשעה באב. עכשיו שנבנה בית המקדש שוב, שואלים בני הגולה אם עדיין עליהם להתאבל ולצום. הכהנים לא ידעו לענות על השאלה, והיא הגיעה לפתחו של הנביא, האמור להכריע בשאלות כאלו.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' צְְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃

• אֱמֹר אֶל־כָָּל־עַם הָאָרֶץ וְְאֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: כִּי־צַמְְְתֶּם וְְסָפוֹד, ספדתם בַּחודש ה חֲמִישִׁי, בתשעה באב וּבַחודש ה שְְּׁבִיעִי, כנראה בצום גדליה, המציין את סופה של שארית הפלֵטה שבארץ ישראל. וְְזֶה שִׁבְְְעִים שָׁנָה שבהם שמרתם את ימי הצום הללו – הֲצוֹם צַמְְְתֻּנִי אָנִי, לי ?! הרי אין זה ציון מאורע לכבודי.

• וְְכִי תֹאכְְלוּ, וְְכִי תִשְְְׁתּוּ – הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְְלִים, וְְאַתֶּם הַשֹּׁתִים. כשאתם צמים – אתם צמים בעבורכם, וכשאתם אוכלים ושותים – את צורכיכם אתם עושים. אינכם גומלים טובה בצומכם, כשם שאינכם מזיקים כשאתם אוכלים ושותים. מכיוון שאת הצומות הללו אתם קבעתם ולא אני, אין זו שאלה שאני אמור לענות עליה באופן ישיר.

• הֲלוֹא אין הקדוש ברוך הוא מבקש את הצומות, אלא אֶת־הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְְּיַד הַנְְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, בִּהְְְיוֹת יְְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת, מיושבת בתפארתה וּשְְְׁלֵוָה, וְְעָרֶיהָ סְְבִיבֹתֶיהָ, וְְהַנֶּגֶב וְְהַשְְּׁפֵלָה יֹשֵׁב בשלום ובנחת. קריאתם של הנביאים לשוב אל ה' היא הדבר החשוב.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־זְְכַרְְְיָה לֵאמֹר׃

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת לֵאמֹר: מה שנדרש מכם – מִשְְְׁפַּט אֱמֶת שְְׁפֹטוּ, שִפְטו, וְְחֶסֶד וְְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת, עם אָחִיו,

• וְְאַלְְְמָנָה וְְיָתוֹם, גֵּר וְְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ, תמנעו את המגיע להם בדין, וְְאת רָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְְְשְְׁבוּ בִּלְְְבַבְְְכֶם. דברים אלו דיבר ה' ביד הנביאים הראשונים בסגנון אחר.

• וַיְְְמָאֲנוּ בני יהודה לְְהַקְְְשִׁיב, וַיִּתְְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת, מורדת. משכו בכתפם בחוסר עניין, וְְאָָזְְְנֵיהֶם הִכְְְבִּידוּ מִל שְְּׁמוֹעַ.

• וְְלִבָּם שָׂמוּ כמו שָׁמִיר, שהוא כנראה אבן חן קשה מאוד, מִשְְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָה וְְאֶת־הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְְבָאוֹת בְְּרוּחוֹ בְְּיַד הַנְְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים. דבר מן הדברים הללו לא חדר אל לבם, וַיְְְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְְבָאוֹת.

• וַיְְְהִי כַאֲשֶׁר־קָרָא ה' אליהם לתקן את מעשיהם ואת דרכיהם וְְלֹא שָׁמֵעוּ, כֵּן כשהם יִקְְְרְְאוּ – וְְלֹא אֶשְְְׁמָע, אָמַר ה' צְְבָאוֹת,

• וְְאֵסָעֲרֵם, הפצתי אותם בגלל עוונותיהם עַל כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְְדָעוּם, וְְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה, נעשתה שוממה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וַיָּשִׂימוּ, הם גרמו במעשיהם להפוך אֶרֶץ־חֶמְְְדָּה לְְשַׁמָּה.