צפניה-פרק-1

ביאורים

• דְְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־צְְפַנְְְיָה בֶּן־כּוּשִׁי בֶן־גְְּדַלְְְיָה בֶּן־אֲמַרְְְיָה בֶּן־חִזְְְקִיָּה. זהו ייחוס מפואר שאינו רגיל. לפי השמות אפשר לשער שצפניה היה בן למשפחה מיוחסת של מנהיגי יהודה. בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. תיאור זמן הנבואה מעיד במידה רבה גם על מקומה, שכן בזמנו של יאשיהו כבר נכבשה ממלכת ישראל על ידי האשורים, ורוב תושביה הוגלו. ייתכן שיאשיהו ניסה לקומם ישות כלשהי בגבולות ממלכת ישראל לשעבר, מכל מקום צפניה פונה בנבואתו בעיקר ליהודה וירושלים.

• אָסֹף אָסֵף, אשמיד את ה כֹּל מֵעַל פְְּנֵי הָאֲדָמָה. נְְאֻם־ה':

• אָסֵף, אכלֶה אָדָם וּבְְְהֵמָה,אָסֵף את עוֹף־הַשָּׁמַיִם וּדְְְגֵי הַיָּם וְְאת הַמַּכְְְשֵׁלוֹת, מה שמכשיל אֶת הָרְְשָׁעִים. וְְהִכְְְרַתִּי אֶת־הָאָדָם מֵעַל פְְּנֵי הָאֲדָמָה. לא תהיה זו רק מפלת הממלכה או השפלת מעמדה, אלא יבוא חורבן כללי ומוחלט. נְְאֻם־ה'.

• וְְנָטִיתִי יָדִי עַל־יְְהוּדָה וְְעַל כָָּל־יוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, העיר הגדולה ומרכז ממלכת יהודה, וְְהִכְְְרַתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־שְְׁאָר, שארית הַבַּעַל. פולחנם של הבעלים היה בתוך ירושלים בימי אמון ולפניו, ורק בהמשך ימי שלטונו של המלך יאשיהו הוסרו. אשמיד גם אֶת־שֵׁם הַכְְּמָרִים עִם־הַכֹּהֲנִים, כהני הבעל. ההבדלים בין התארים אינם ידועים, אולי דרגתם של הכמרים הייתה נמוכה מזו של הכהנים. וְאכלה לא רק את פולחן הבעל, המרכזי, אלא גם

• וְאֶת־הַמִּשְְְׁתַּחֲוִים עַל־הַגַּגּוֹת לִצְְְבָא, גרמי הַשָּׁמָיִם, וְְאֶת־הַמִּשְְְׁתַּחֲוִים הַנִּשְְְׁבָּעִים לַה' וְְהַנִּשְְְׁבָּעִים בְְּמַלְְְכָּם. זוהי קבוצה אחרת של אנשים המכילים את הכול – נשבעים גם לה' וגם למולך שלהם,

• וְְאֶת־הַנְְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי ה', אלה שהיו פעם קרובים, ועכשיו התרחקו מעבודת ה', וַאֲשֶׁר לֹא־בִקְְְשׁוּ אֶת־ה' וְְלֹא־דְְרָשֻׁהוּ, אלה שאלוקים לא עניין אותם מעולם. נכללים כאן כל עובדי העבודות הזרות והשייכים אליהם, ואף כל מי שאינו קשור בשלמות לעבודת ה'.

• הַס, דום מחמת יראה מִפְְּנֵי ה' אֱלוֹהִים, כִּי קָרוֹב יוֹם ה', יום הדין, כִּי־הֵכִין ה' זֶבַח, טבח, חורבן, וכבר הִקְְְדִּישׁ, הזמין את קְְרֻאָיו. הן המשתתפים בטבח והן הקרבנות עצמם מוכנים.

• וְְהָיָה בְְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְְְתִּי עַל־הַשָּׂרִים וְְעַל־בְְּנֵי הַמֶּלֶךְְְ, שאינם דווקא בני יאשיהו אלא אנשי בית המלוכה, שכולם צאצאים של מלך זה או אחר. במעמד העליון גברה כנראה הנטייה להתבולל – וְְעַל כָָּל־הַלֹּבְְשִׁים מַלְְְבּוּשׁ נָָכְְְרִי, אלה שאינם מתבוללים לגמרי, אלא מתלבשים כנכרים מתוך רצון לבטא את זיקתם לעמים אחרים.

• וּפָקַדְְְתִּי עַל, אעניש את כָָּל־הַדּוֹלֵג עַל־הַמִּפְְְתָּן, הנוהגים לפי הפולחן הפלשתי לדלג על המפתן. כל אלו ייענשו בַּיּוֹם הַהוּא. בקרב שכבת השררה של יהודה וירושלים ייענשו גם אותם הַמְְמַלְְְאִים את בֵּית אֲדֹנֵיהֶם בממ ון הבא מ חָמָס וּמִרְְְמָה.

• וְְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְְאֻם־ה', יישמע בירושלים קוֹל צְְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, אחד משערי ירושלים, וִילָלָה מִן־הַמִּשְְְׁנֶה, רובע או מתחם מגורים שנוסף לעיר. וְְקול שֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְְּבָעוֹת שסביב ירושלים.

• הֵילִילוּ, ייללו יֹשְְׁבֵי הַמַּכְְְתֵּשׁ, מקום נמוך כלשהו סמוך לירושלים, כִּי נִדְְְמָה, נכרת כָָּל־עַם כְְּנַעַן, כינוי לא מכבד לעם ישראל היושב במקומם של הכנענים הקדמונים. נִכְְְרְְתוּ כָָּל־נְְטִילֵי, עמוסי כָסֶף. אולי גם זהו ביטוי מעליב המציין אנשים עשירים, שאינם אלא טועני משא או מטילי כסף גדולים.

• וְְהָיָה בָּעֵת הַהִיא לא אעניש רק על עברות הנעשות בגלוי, אֲחַפֵּשׂ, אבדוק אֶת־יְְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת, אעיין גם בפגמים דקים ופנימיים יותר, וּפָקַדְְְתִּי עונש עַל־הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְְאִים עַל־שִׁמְְְרֵיהֶם, האדישים, אלו שאינם עושים דבר, כמו יין המונח על שמריו ללא תנועה, הָאֹמְְרִים בִּלְְְבָבָם: לֹא־יֵיטִיב ה' וְְלֹא יָרֵעַ. אנשים אלו אינם חוטאים בגלוי בשום דבר עברה, ואף אינם מקיימים שום מעשה מוצהר של מצווה. הם אדישים כלפי ה' ומתעלמים ממנו כליל.

• וְְהָיָה חֵילָם, רכושם לִמְְְשִׁסָּה, שוד, וּבָתֵּיהֶם ייהפכו לִשְְְׁמָמָה. וּבָנוּ בָתִּים וְְלֹא יֵשֵׁבוּ בהם, כי הכול ילכו בגלות או ייהרגו. וְְנָטְְעוּ כְְרָמִים וְְלֹא יִשְְְׁתּוּ אֶת־יֵינָם. לא רק דברים קיימים ייהרסו, אף תכניות, שטרם באו אל מימושן המלא, יֵרדו לטמיון, כי כאשר אנשים נהרגים אין לתכניותיהם כל משמעות. קללות מעין אלה מוזכרות גם בתורה.

• קָרוֹב יוֹם־ה' הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְְאֹד; קוֹל נשמע ב יוֹם ה' – מַר צֹרֵחַ, יצרח שָׁם גִּבּוֹר. יהיה זה יום קשה, שאפילו הגיבורים יצרחו בקולות בכייה וזוועה.

• יוֹם עֶבְְְרָה, זעם יהיה הַיּוֹם הַהוּא,יוֹם צָרָה וּמְְְצוּקָה,יוֹם שֹׁאָה וּמְְְשׁוֹאָה, חורבן ושממה . לשון נופל על לשון. יוֹם חֹשֶׁךְְְ וַאֲפֵלָה,יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, בלבול, מוות וחשכה גדולה מבחינות שונות.

• יוֹם שׁוֹפָר וּתְְְרוּעָה, קולות זעקה ותרועת קרב עַל הֶעָרִים הַבְְּצֻרוֹת, שיתקיפו האויבים, וְְעַל הַפִּנּוֹת הַגְְּבֹהוֹת, המגדלים המבוצרים.

• וַהֲצֵרֹתִי, אביא צרה ומצוקה לָאָדָם, וְְהָלְְכוּ כַּעִוְְְרִים, יתעו בדרך, חסרי כיו ון ואינם יודעים לאן כדאי להם לברוח, כִּי לַה' חָטָאוּ, וְְשֻׁפַּךְְְ דָּמָם כֶּעָפָר המושלך ונדרס, וּלְְְחֻמָם, בשרם ושומנם יהיה מוטל כַּגְְּלָלִים, זבל.

• גַּם־כַּסְְְפָּם גַּם־זְְהָבָם לֹא־יוּכַל לְְהַצִּילָם בְְּיוֹם עֶבְְְרַת ה'. באותם הימים לא תהיה כל תועלת בממון, וּבְְְאֵשׁ קִנְְְאָתוֹ תֵּאָכֵל, תישרף כָָּל־הָאָרֶץ, כִּי־כָלָה, כיליון אַךְְְ־נִבְְְהָלָה, רק אימה גדולה ובלהות יַעֲשֶׂה ה' אֵת כָָּל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ.