צפניה-פרק-3

ביאורים

• הוֹי, מֹרְְאָה, מלוכלכת, או: מורדת וְְנִגְְְאָלָה, מזוהמת בחטאים הָעִיר ירושלים הַיּוֹנָה, המצערת, העושקת. בדרך כלל משמשת היונה דימוי לשלום, תום ויופי, ואילו כאן ביטוי זה הוא תואר שמשמעותו הפוכה.

• לֹא שָׁמְְעָה בְְּקוֹל ה', לֹא לָקְְחָה מוּסָר, תוכחה ואזהרה. בַּה' לֹא בָטָחָה, ו אֶל־אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה.

• שָׂרֶיהָ ש בְְקִרְְְבָּהּ – כמו אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים, שֹׁפְְטֶיהָ – זְְאֵבֵי עֶרֶב ש לֹא גָרְְמוּ, אינם גומרים לאכול טרפם, או: אינם משאירים עצם משללם לַבֹּקֶר. מנהיגי העיר מושחתים ונוהגים כחיות טרף שאינם יודעים שָׂבעה.

• נְְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים, קלי דעת ו אַנְְְשֵׁי בֹּגְְדוֹת, מרמה ורשע. כֹּהֲנֶיהָ חִלְְּלוּ־קֹדֶשׁ, חָמְְסוּ, גוזלים תּוֹרָה ואינם ממלאים את תפקידם ללמד אותה.

• ה' שהוא צַדִּיק ושוכן בְְּקִרְְְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְְְלָה. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מדי יום מִשְְְׁפָּטוֹ יִתֵּן ויוציא לָאוֹר, הוא שופט בצדק, והמשפט לֹא נֶעְְְדָּר, אינו נפסק לעולם. וְְעם זאת, למרות שהרשעים נענשים, לֹא־יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת. אנשי העוולה שבעיר אינם יודעים אפילו להתבייש. וכך ה' אומר:

• הִכְְְרַתִּי גוֹיִם לנגד עיניכם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, נכרתו מנהיגיהם הבולטים , או: מגדליהם הפכו שוממים. הֶחֱרַבְְְתִּי חוּצוֹתָם, רחובותיהם מִבְְּלִי עוֹבֵר, נִצְְְדּוּ, שממו עָרֵיהֶם מִבְְּלִי־אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

• אָמַרְְְתִּי לעצמי: נוכח המראות של מה שעוללתי לעמים האחרים, אַךְְְ־תִּירְְאִי, תהיי יראה אוֹתִי, תִּקְְְחִי מוּסָר, וְְלֹא־יִכָּרֵת מְְעוֹנָהּ, ביתה, בתי ירושלים, ולא יימנע כֹּל הטוב אֲשֶׁר־פָּקַדְְְתִּי לבוא עָלֶיהָ. אָכֵן, אבל במקום לשים לב, בני ירושלים הִשְְְׁכִּימוּ ו הִשְְְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם, מעשיהם. הם זריזים ומשכימים בבוקר לא על מנת לעשות תשובה אלא לקראת מעשה שחיתות חדש.

• לָכֵן חַכּוּ־לִי, נְְאֻם־ה', לְְיוֹם קוּמִי לְְעַד, ליום שבו אקום ואתגלה לנצח, כִּי מִשְְְׁפָּטִי יהיה לֶאֱסֹף גּוֹיִם, לְְקָָבְְְצִי, לקבץ מַמְְְלָכוֹת, לִשְְְׁפֹּךְְְ עֲלֵיהֶם זַעְְְמִי, את כֹּל חֲרוֹן אַפִּי. כִּי בְְּאֵשׁ קִנְְְאָתִי תֵּאָכֵל, תישרף כָָּל־הָאָרֶץ, ואם אתם מרשיעים – גם אתם תיענשו אִתם.

• כִּי־אָז – כאשר יבוא דברי ואנקה את כל הזוהמה, אֶהְְְפֹּךְְְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְְרוּרָה, לשון מדויקת ונקייה לִקְְְרֹא כֻלָּם בְְּשֵׁם ה', לְְעָָבְְְדוֹ שְְׁכֶם אֶחָד, יחד, בכוחות משותפים.

• מֵעֵבֶר לְְנַהֲרֵי־כוּשׁ, בקצה העולם הדרומי, הרחק מעבר לגבול מצרים, עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי, אולי כינוי למקום או מקומות נידחים, גם הם יוֹבִלוּן מִנְְְחָתִי.

• בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְְְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְְְּ בִּי, כִּי, שהרי אָז אָסִיר מִקִּרְְְבֵּךְְְ את עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְְְ, כל אותם עשירים מיוחסים, תאוותנים וחמסנים, וְְלֹא־תוֹסִפִי לְְגָָבְְְהָה, להתגאות עוֹד בְְּהַר קָָדְְְשִׁי.

• וְְהִשְְְׁאַרְְְתִּי בְְקִרְְְבֵּךְְְ עַם עָנִי וָדָל, שלא יוכל להתגאות בעושרו, וְְחָסוּ, הנשארים ימצאו מחסה בְְּשֵׁם ה'.

• שְְׁאֵרִית יִשְְְׂרָאֵל דאז לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְְְלָה וְְלֹא־יְְדַבְְּרוּ כָזָב, וְְלֹא־יִמָּצֵא בְְּפִיהֶם לְְשׁוֹן תַּרְְְמִית, מרמה, כִּי־הֵמָּה יִרְְְעוּ, אלא יחיו בשלווה כצאן הרועה בשדה וְְרָבְְצוּ וְְאֵין מַחֲרִיד.

• רָנִּי, שמחי ושירי, בַּת־צִיּוֹן, הָרִיעוּ, יִשְְְׂרָאֵל בזמן הגאולה, שִׂמְְְחִי וְְעָָלְְְזִי בְְּכָָל־לֵב, בַּת יְְרוּשָׁלִָם.

• הֵסִיר ה' את מִשְְְׁפָּטַיִךְְְ, עונשייך – אויבייך, פִּנָּה ממקומם את אֹיְְבֵךְְְ, העמים המתנכלים לך. מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל ה' נמצא בְְּקִרְְְבֵּךְְְ, והכול ישתעבדו לו. לכן לֹא־תִירְְאִי רַע עוֹד. גם מתוך העם יגורשו כל עושי הרע, ויישארו בקרבו רק ההגונים, שאולי היו דלים ומסכנים, אבל מעתה יחיו חיי שקט ושלווה.

• בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם: אַל־תִּירָאִי, צִיּוֹן, אַל־יִרְְְפּוּ יָדָיִךְְְ, תיחלשי.

• ה' אֱלֹהַיִךְְְ בְְּקִרְְְבֵּךְְְ, הוא גִּבּוֹר והוא יוֹשִׁיעַ, יָשִׂישׂ עָלַיִךְְְ בְְּשִׂמְְְחָה, יַחֲרִישׁ בְְּאַהֲבָתוֹ. באהבה שאינה צריכה להתבטא במילים, יָגִיל עָלַיִךְְְ בְְּרִנָּה.

• נוּגֵי מִמּוֹעֵד, המתאבלים עלייך מזמן לזמן, או: העצובים מכיוון שאין חגים אָסַפְְְתִּי, כינסתי אלייך, או: ריפאתי ב תקומתך, אותם נוגים ש מִמֵּךְְְ הָיוּ, ואת אלה ש מַשְְְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְְְפָּה, שנשאו עלייך ביזיונות.

• הִנְְנִי עֹשֶׂה, מעסה, לוחץ ומועך אֶת־כָָּל־מְְעַנַּיִךְְְ בָּעֵת הַהִיא, וְְהוֹשַׁעְְְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה, הצולעת, וְְהַנִּדָּחָה, האובדת אֲקַבֵּץ. הדלים והמסכנים יתקבצו יחד, וְְשַׂמְְְתִּים לִתְְְהִלָּה וּלְְְשֵׁם, פרסום, בְְּכָָל־הָאָרֶץ בָָּשְְְׁתָּם. כל יושבי הארץ יתביישו מהם.

• בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְְְכֶם אל הארץ, וּבָעֵת ההיא קַבְְּצִי, אקבץ אֶתְְְכֶם, כִּי־אֶתֵּן אֶתְְְכֶם לְְשֵׁם וְְלִתְְְהִלָּה בְְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְְּשׁוּבִי, כשאשיב אֶת־שְְׁבוּתֵיכֶם לְְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'. בצד דברי התוכחה לירושלים על שחיתות מנהיגיה ועל הרשעות שפשתה בה, חוזה צפניה את יום ה' שיבוא וישבור את כל הרשעים, ובכללם גם את רשעי ישראל. רק האנשים ההגונים והראויים יישארו תחת יד ה', הגולים עתידים לבוא אליה ולשבת בה שוב בענווה ובשמחה.