דניאל-פרק-1

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְְמַלְְְכוּת יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בָּא נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל ל יְְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר, בנה מצור עָלֶיהָ. כמה פעמים תקף מלך בבל את ירושלים משום שממלכת יהודה לא הייתה נאמנה לו לחלוטין.

• וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְְּיָדוֹ אֶת־יְְהוֹיָקִים מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה ואת מִקְְְצָת כְְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים. נראה שבשלב זה נבוכדנצר לא הבקיע עדיין את העיר וטרם כבש אותה סופית, אבל מלך יהודה נכנע לו ושיחד אותו בכלים מבית ה', ונבוכדנצר הזהיר אותו והניח לו להמשיך במלכותו. וַיְְְבִיאֵם – את הכלים, אל אֶרֶץ־שִׁנְְְעָר, בבל, אל בֵּית אֱלֹהָיו, וְְאֶת־הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לְְאַשְְְׁפְְּנַז רַב סָרִיסָיו, השר הממונה על פקידי המלך, לְְהָבִיא מִבְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְְּלוּכָה וּמִן־הַפַּרְְְתְְּמִים, בני האצולה מהמשפחות הטובות ביותר ביהודה,

• יְְלָדִים אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כָָּל־מאוּם, מום וְְטוֹבֵי מַרְְְאֶה, יפי תואר וּמַשְְְׂכִּלִים בְְּכָָל־חָָכְְְמָה וְְיֹדְְעֵי דַעַת וּמְְְבִינֵי מַדָּע. הוא דורש ילדים מובחרים, יפים, מוכשרים ונבונים, וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְְְ. העמידה בהיכל המלך תובעת אחריות רבה וכוחות פיזיים ונפשיים. וּמכיוון שלא התכוון להפכם למשרתים פשוטים, אלא להפוך אותם לחלק מהפקידות הגבוהה שלו, ביקש לְְלַמְְּדָם סֵפֶר וּלְְְשׁוֹן כַּשְְְׂדִּים.

• וַיְְְמַן, קצב מנות לָהֶם הַמֶּלֶךְְְ דְְּבַר־יוֹם בְְּיוֹמוֹ מִפַּת־בַּג, מנת הלחם, או: מנת הבשר של הַמֶּלֶךְְְ וּמִיֵּין מִשְְְׁתָּיו, המשקה שלו. לילדים ניתנו מנות מהמזון ומהיין של בית המלוכה, והמלך הורה לְְְגַדְְּלָם, לטפח אותם בחצרו שָׁנִים שָׁלוֹשׁ, שלוש שנים. כיוון שהיו זרים, נדרש זמן לחניכתם. אפילו רכישת הלשון והקריאה בשפה הכשדית אינן משימות פשוטות. לשם מילוי תפקידיהם המורכבים תעבור קבוצת הצוערים המעולים הללו הכשרה מקצועית. מן הסתם הם ייבדקו שוב ושוב על ידי הממונים עליהם, וּמִקְְְצָתָם, הטובים והמוצלחים ביותר הם ש יַעַמְְְדוּ לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיְְְהִי בָהֶם מִבְְּנֵי יְְהוּדָה. מבין הילדים היהודים שהתרשם שיוכלו להתאים לתפקיד, הגיעו דָּנִיֵּאל, חֲנַנְְְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְְְיָה.

• וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת חדשים. לשמותיהם העבריים אין משמעות בכשדית, וכדי שהמלך ושריו לא יטרחו ללמוד שמות בשפה זרה, ניתנו לילדים שמות בבליים. וַיָּשֶׂם לְְדָנִיֵּאל את השם בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, על שמו של האליל הראשי של בבל – הבעל, ובנוסח הבבלי – בֵּל. וְְלַחֲנַנְְְיָה קראו שַׁדְְְרַךְְְ, וּלְְְמִישָׁאֵל – מֵישַׁךְְְ, וְְלַעֲזַרְְְיָה – עֲבֵד נְְגוֹ, עבדו של נגו , שאולי הוא האליל נבו. כיוון שדניאל היה הבולט מבין הארבעה, הוא נקרא בשם המכובד ביותר. מתברר שדניאל היה מנהיג הקבוצה, הדובר ובעל היזמה, וייתכן שהיה הגדול שבהם גם מבחינת גילו.

• וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ, נתן דעתו אֲשֶׁר לֹא ראוי שהוא יִתְְְגָּאַל, יתלכלך בְְּפַת־בַּג הַמֶּלֶךְְְ וּבְְְיֵין מִשְְְׁתָּיו, מפני שאין הם כשרים. יש לשער שהוגש שם בשר, שהוא בוודאי אסור באכילה לישראל, ואולי גם שרצים ורמשים וכדומה. וַיְְְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים שיאפשר לו אֲשֶׁר לֹא יִתְְְגָּאָל, ייאלץ לאכול מן המאכלים הללו ולשתות מהיין. שר הסריסים לא היה אמור לשים לב לבקשה כזו. תחת אחריותו היו ילדים ונערים רבים, והוא לא היה יכול לפנק כל אחד מהם בדיאטה מיוחדת משלו. יתר על כן, הדבר לא היה נתון להחלטתו.

• וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת־דָּנִיֵּאל לְְחֶסֶד וּלְְְרַחֲמִים לִפְְְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים. דניאל הרשים אותו ומצא חן בעיניו, ולכן התייחס לבקשתו בכובד ראש.

• וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְְדָנִיֵּאל: אני מוכן למלא את בקשתך, אלא ש יָרֵא אֲנִי אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר מִנָּה, קבע אֶת־מַאֲכַלְְְכֶם וְְאֶת־מִשְְְׁתֵּיכֶם. גם עלי יש ממונים, ואני חושש מהם ומהתערבותו של המלך. אֲשֶׁר לָמָּה, שמא אם לא תאכלו, הוא יִרְְְאֶה אֶת־פְְּנֵיכֶם זֹעֲפִים יותר מִן־הַיְְְלָדִים אֲשֶׁר כְְּגִילְְכֶם. אתם תיראו רזים יותר ופחות מרוצים מהילדים האוכלים הכול. אם המלך יבחין שאינכם נראים טוב – וְְחִיַּבְְְתֶּם אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְְְ, ת גרמו לכך שהמלך יורה להתיז את ראשי הואיל ואני אחראי לא רק להתנהגותכם וללימודיכם אלא גם למצבכם הגופני. השר נימק את החלטתו ולא סירב באופן החלטי וגורף.

• וַיֹּאמֶר אפוא דָּנִיֵּאל אֶל־הַמֶּלְְְצַר, מי שתפקידו להגיש את האוכל, אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל־דָּנִיֵּאל, חֲנַנְְְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְְְיָה:

• נַס, נסה נָא אֶת־עֲבָדֶיךָ, אותנו יָמִים עֲשָׂרָה, וְְיִתְְּנוּ־לָנוּ מאכלים מִן־הַזֵּרֹעִים, זירעונים, פֵּרות וצמחים – וְְנֹאכְְלָה, וּמַיִם – וְְנִשְְְׁתֶּה. בשרו ויינו של המלך קרוב לוודאי אסורים לאכילה, ואילו זרעים ומאכלים מן הצומח הם מזון כשר.

• ולאחר מכן יֵרָאוּ לְְפָנֶיךָ מַרְְְאֵינוּ וּמַרְְְאֵה הַיְְְלָדִים הָאֹכְְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְְְ, תשווה את מראנו עם מראה שאר הילדים, וְְכַאֲשֶׁר תִּרְְְאֵה לנכון לעשות, עֲשֵׂה עִם־עֲבָדֶיךָ. אנא ערוך ניסיון שיארך כמה ימים, ותתרשם מן התוצאות.

• וַיִּשְְְׁמַע לָהֶם המלצר לַדָּבָר הַזֶּה, וַיְְְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה.

• וּמִקְְְצָת, מקצה, בסוף יָמִים עֲשָׂרָה התברר שדניאל וחבריו לא רק שלא נראו רזים ומסכנים יותר אלא נִרְְְאָה מַרְְְאֵיהֶם טוֹב וּבְְְרִיאֵי בָּשָׂר, שמנמנים יותר מִן־כָָּל־הַיְְְלָדִים הָאֹכְְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיְְְהִי הַמֶּלְְְצַר נֹשֵׂא, לוקח אֶת־פַּת־בָּגָם וְְיֵין מִשְְְׁתֵּיהֶם ועושה בהם שימוש אחר. מן הסתם היו אנשים שרצו לקבל אוכל מסעודת המלך, ואולי גם לשלם בעדו, וְְהמלצר היה נֹתֵן לָהֶם – לדניאל וחבריו במקום מנותיהם זֵרְְעֹנִים, שבוודאי זולים יותר. ייתכן שהמלצר לא פעל באופן חוקי לגמרי. מכל מקום הוא לא רצה שהדברים יתגלו. מראם הטוב של הילדים היה רק חלק מן המטרה. זמן זה יועד בעיקר לפיתוח השכלתם ולרכישת גינוני מלכות.

• וְְהַיְְְלָדִים הָאֵלֶּה, אַרְְְבַּעְְְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְְהַשְְְׂכֵּל בְְּכָָל־סֵפֶר וְְחָָכְְְמָה. הם למדו לקרוא בכל הספרים ורכשו חכמות, כי היו אמורים להיות האנשים המבריקים ביותר בממלכה, כדי שישמשו למלך מעין צוות ייעוץ והנהגה. וְְדָנִיֵּאל הֵבִין בנוסף לאלה גם בְְּכָָל־חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת.

• וּלְְְמִקְְְצָת, בסוף הַיָּמִים אֲשֶׁר־אָמַר הַמֶּלֶךְְְ לַהֲבִיאָם, כאשר הם סיימו את חוק לימודיהם הקבוע מראש, וַיְְְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְְְנֵי נְְבֻכַדְְְנֶצַּר.

• וַיְְְדַבֵּר אִתָּם – עם כל הצעירים שגייס הַמֶּלֶךְְְ, וְְלֹא נִמְְְצָא מִכֻּלָּם כְְּדָנִיֵּאל, חֲנַנְְְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְְְיָה. הארבעה הללו היו המצטיינים ביותר מכל הילדים שהגיעו מכל הארצות, וַיַּעַמְְְדוּ לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ לשרתו.

• וְְכֹל דְְּבַר חָָכְְְמַת בִּינָה אֲשֶׁר־בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְְְ, בידיעת ספר ובחכמה אחרת, וַיִּמְְְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת, פי עשרה עַל כָָּל־הַחַרְְְטֻמִּים, הכהנים הקוסמים, ו הָאַשָּׁפִים, מכשפים אֲשֶׁר בְְּכָָל־מַלְְְכוּתוֹ.

• וַיְְְהִי דָּנִיֵּאל בתפקיד החכם והיועץ של בית המלוכה לא רק בזמן מלכות נבוכדנצר, אלא גם בימי שלטונם של בנו ובן בנו עַד־שְְׁנַת אַחַת לְְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ, שבזמנו התמוטטה מלכות בבל ומלכי פרס עלו לשלטון. מגמתם של מלכי פרס כלפי ישראל הייתה שונה.