דניאל-פרק-3

ביאורים

• נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא עֲבַד צְְלֵם דִּי־דְְהַב. רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין, פְְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת. [ נבוכדנצר המלך עשה פסל של זהב. גובהו שישים אמות, כשלושים מטר, רוחבו שש אמות. ] אף שנראה שזו הייתה דמות אדם, הפסל לא היה לגמרי פרופורציונלי. אֲקִימֵהּ בְְּבִקְְְעַת דּוּרָא בִּמְְְדִינַת בָּבֶל. [הוא העמידוֹ בבקעת דורא, כינוי ששימש ליותר ממקום אחד, במדינת בבל. ]

• וּנְְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא שְְׁלַח לְְמִכְְְנַשׁ לַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא, סִגְְְנַיָּא וּפַחֲוָתָא, אֲדַרְְְגָּזְְרַיָּא, גְְדָבְְרַיָּא, דְְּתָבְְרַיָּא, תִּפְְְתָּיֵא וְְכֹל שִׁלְְְטֹנֵי מְְדִינָתָא לְְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְְְמָא דִּי הֲקֵים נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא. [ ונבוכדנצר המלך שלח לכנס את האחשדרפנים, הנציבים המושלים על חבלי הארץ הגדולים, הסגנים, הפקידים הגבוהים, המִּשנים לאחשדרפנים, הפחוֹת, מושלי הפחוות, שהיו אזורים קטנים יותר, היועצים, או: המחוקקים, הגזברים, השופטים, ראשי השוטרים וכל שליטי המדינות לבוא לחנוכת הצלם שהעמיד נבוכדנצר המלך. ] נבוכדנצר לא היה מעוניין בחגיגה קטנה ומקומית אלא בטקס של המעצמה כולה. על כן כינס את כל בעלי התפקידים החשובים ביותר בארצות שתחת שלטונו. המלך רצה לעצב פולחן חדש לכלל הממלכה, ייתכן שניסה לאחד כמה אלים ישנים לדמות חדשה אחת, ולכן חשוב היה לו שכל בעלי המעמד המכובד יגיעו.

• בֵּאדַיִן מִתְְְכַּנְְּשִׁין אֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא, סִגְְְנַיָּא וּפַחֲוָתָא, אֲדַרְְְגָּזְְרַיָּא, גְְדָבְְרַיָּא, דְְּתָבְְרַיָּא, תִּפְְְתָּיֵא וְְכֹל שִׁלְְְטֹנֵי מְְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְְְמָא דִּי הֲקֵים נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא וְְקָיְְמִין לָקֳֳבֵל צַלְְְמָא דִּי הֲקֵים נְְבֻכַדְְְנֶצַּר. [ אז התאספו האחשדרפנים, הסגנים והפחות, היועצים, הגזברים, השופטים, ראשי השוטרים וכל שליטי המדינות לחנוכת הצלם שהעמיד נבוכדנצר המלך וניצבו מול הצלם שהעמיד נבוכדנצר. ]

• וְְכָרוֹזָא קָרֵא בְְחָיִל: לְְכוֹן אָמְְרִין, עַמְְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְְלִשָּׁנַיָּא. [ והכרוז קרא בכוח: לכם אנו מצַווים, העמים, הקבוצות המוגדרות על פי השטח שבו הן חיות, האומות , הקבוצות האתניות והלשונות , הקבוצות הדוברות אותה שפה או אותו ניב.]

• בְְּעִדָּנָא דִּי־תִשְְְׁמְְעוּן קָל קַרְְְנָא, מַשְְְׁרוֹקִיתָא, קַתְְְרוֹס, סַבְְּכָא, פְְסַנְְְתֵּרִין, סוּמְְְפֹּנְְְיָה וְְכֹל זְְנֵי זְְמָרָא, [ בעת שתשמעו את קול הקרן, כלי נשיפה מעין חצוצרה או שופר, המשרוקית , אף היא כלי נשיפה, אולי דומה לחליל, הקתרוס , כלי מיתר מעוטר, הסבכא, נבל קטן משולש, הפסנתרין, כלי בעל מיתרים רבים או כלי הקשה, הסומפוניה , כלי נגינה שאולי איחד צלילים רבים, וכל מיני זמר ,] בשעה שהמוזיקה המרשימה והחזקה הזאת תושמע, ותשמש סימן גם לאלה שאינם נמצאים בקרבת מקום, תִּפְְְּלוּן וְְתִסְְְגְְּדוּן לְְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא. [ תיפלו, השתטחו על פניכם ותשתחוו לצלם הזהב שהעמיד נבוכדנצר המלך. ]

• וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְְיִסְְְגֻּד, בַּהּ־שַׁעֲתָא יִתְְְרְְמֵא לְְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא. [ ומי שלא ייפול וישתחווה, באותה שעה דינו פסוק – הוא יושלך לתוך כבשן האש היוקדת .]

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה, בֵּהּ זִמְְְנָא, כְְּדִי שָׁמְְעִין כָָּל־עַמְְמַיָּא קָל קַרְְְנָא, מַשְְְׁרוֹקִיתָא, קַתְְְרוֹס, שַׂבְְּכָא, פְְּסַנְְְטֵרִין וְְכֹל זְְנֵי זְְמָרָא, נָפְְלִין כָָּל־עַמְְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְְלִשָּׁנַיָּא, סָגְְדִין לְְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא. [ לנוכח זה, בו בזמן, כשהיו שומעים כל העמים את קול הקרן, המשרוקית, הקתרוס, השבכא, הפסנתרים וכל מיני הזמר, היו נופלים כל העמים, האומות והלשונות, ומשתחווים לצלם הזהב שהעמיד נבוכדנצר המלך. ]

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה, בֵּהּ זִמְְְנָא קְְרִבוּ גֻּבְְְרִין כַּשְְְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְְְצֵיהוֹן דִּי יְְהוּדָיֵא. [ לנוכח זה, בו בזמן קרבו אנשים כשדיים והלשינו על היהודים. ]

• עֲנוֹ וְְאָמְְרִין לִנְְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא: מַלְְְכָּא, לְְעָלְְמִין חֱיִי! [ ענו ואמרו לנבוכדנצר המלך: המלך, לעולם חיֵה !] אותו סוג של קריאה, 'יחי המלך', היה נהוג בשפות רבות ובארצות שונות.

• אַנְְְתְְְּ, מַלְְְכָּא, שָׂמְְְתָּ טְְעֵם דִּי כָָל־אֱנָשׁ דִּי־יִשְְְׁמַע קָל קַרְְְנָא, מַשְְְׁרֹקִיתָא, קַתְְְרוֹס, שַׂבְְּכָא, פְְסַנְְְתֵּרִין וְְסוּפֹּנְְְיָה וְְכֹל זְְנֵי זְְמָרָא, יִפֵּל וְְיִסְְְגֻּד לְְצֶלֶם דַּהֲבָא. [ אתה, המלך, נתת פקודה שכל אדם שישמע את קול הקרן, המשרוקית, הקתרוס, הסבכא, הפסנתרים והסומפוניה וכל מיני הזמר, ייפול וישתחווה לצלם הזהב. ]

• וּמַן־דִּי־לָא יִפֵּל וְְיִסְְְגֻּד יִתְְְרְְמֵא לְְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא. [ ומי שלא ייפול וישתחווה יושלך לתוך כבשן אש יוקדת. ]

• אִיתַי גֻּבְְְרִין יְְהוּדָאיִן דִּי־מַנִּיתָ יָתְְהוֹן עַל־עֲבִידַת מְְדִינַת בָּבֶל – שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ. [ ישנם אנשים יהודיים שמינית אותם על מלאכת מדינת בבל – שדרך , מישך ועבד – נגו, חנניה, מישאל ועזריה.] אמנם דניאל הוא שיזם את מינוים לעמוד בראש האדמיניסטרציה השלטונית של בבל, אך המלך אישר את המינוי. גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ לָא־שָׂמוּ עֲלָךְְְ, מַלְְְכָּא, טְְעֵם. לֵאלָהָךְְְ לָא פָלְְחִין, וּלְְְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְְְתָּ לָא סָגְְדִין. [ האנשים הללו לא שמו אליך, המלך, לב. הם מתעלמים ממך. לאלוהיך אינם עובדים, ולצלם הזהב שהעמדת אינם משתחווים. ] ציווית על כל השומעים להשתתף בפולחן שהקמת, והנה אנשיך, הממלאים תפקיד בכיר בשלטון, הפרו את פקודתך.

• בֵּאדַיִן נְְבוּכַדְְְנֶצַּר בִּרְְְגַז וַחֲמָא אֲמַר לְְהַיְְְתָיָה לְְשַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ. [ אז נבוכדנצר בכעס וחמה ציווה להביא את שדרך, מישך ועבד-נגו. ] בֵּאדַיִן גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ הֵיתָיוּ קֳֳדָם מַלְְְכָּא. [ אז האנשים הללו הובאו לפני המלך. ]

• עָנֵה נְְבוּכַדְְְנֶצַּר וְְאָמַר לְְהוֹן: הַצְְְדָּא! שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ, לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְְחִין, וּלְְְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְְדִין?! [ ענה נבוכדנצר ואמר להם: חוצפה ! שדרך, מישך ועבד – נגו, לאלוהַי אינכם עובדים , ולצלם הזהב אשר העמדתי אינכם משתחווים ?!] כיוון שסירבו לציית לצו המלך, הוא היה יכול להשליכם מיד אל הכבשן, אך ייתכן שהכיר אותם וחיבב אותם ועל כן נתן להם הזדמנות נוספת –

• כְְּעַן, הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְְעִדָּנָא דִּי־תִשְְְׁמְְעוּן קָל קַרְְְנָא, מַשְְְׁרוֹקִיתָא, קַתְְְרוֹס, שַׂבְְּכָא, פְְּסַנְְְתֵּרִין וְְסוּמְְְפּוֹנְְְיָה וְְכֹל זְְנֵי זְְמָרָא, תִּפְְּלוּן וְְתִסְְְגְְּדוּן לְְצַלְְְמָא דִי־עַבְְְדֵת; וְְהֵן לָא תִסְְְגְְּדוּן, בַּהּ־שַׁעֲתָא תִתְְְרְְמוֹן לְְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא, וּמַן־הוּא אֱלָהּ דִּי יְְשֵׁיזְְבִנְְְכוֹן מִן־יְְדָי?! [ כעת, אם אתם מוכנים שבזמן שתשמעו את קול הקרן, המשרוקית, הקתרוס, השבכא, הפסנתרים והסומפוניה וכל מיני הזמר, תיפלו ותשתחוו לצלם שעשיתי – הרי מוטב; ואם לא תשתחוו, באותה השעה תושלכו לתוך כבשן אש יוקדת, ומיהו האל שיציל אתכם מידי ?!]

• עֲנוֹ שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ וְְאָמְְרִין לְְמַלְְְכָּא נְְבוּכַדְְְנֶצַּר: לָא־חַשְְְׁחִין אֲנַחְְְנָא עַל־דְְּנָה פִּתְְְגָם לַהֲתָבוּתָךְְְ. [ ענו שדרך, מישך ועבד – נגו ואמרו למלך נבוכדנצר: אין צריכים אנחנו על הדבר הזה להשיבך. ] אין לנו סיבה להרהר או לומר דברים נוספים בעניין זה.

• הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא, דִּי־אֲנַחְְְנָא פָלְְחִין, יָכִל לְְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא, וּמִן־יְְדָךְְְ, מַלְְְכָּא, יְְשֵׁיזִב. [ הלוא קיָּים אלוקינו, שאותו אנחנו עובדים, ה יכול להצילנו מכבשן האש היוקדת, ומידך, המלך, הוא יציל. ] אלוהי שאר העמים אינם יכולים להציל, אבל אלוקינו שלנו יציל אותנו גם מהכבשן וגם מידך.

• וְְהֵן לָא – יְְדִיעַ לֶהֱוֵא־לָךְְְ, מַלְְְכָּא, דִּי לֵאלָהָךְְְ לָא־אִיתָנָא פָלְְחִין, וּלְְְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְְְתָּ לָא נִסְְְגֻּד. [ ו גם אם לא יציל – יהיה ידוע לך, המלך, שלאלוהיך איננו עובדים, ולצלם הזהב אשר הקימות לא נשתחווה. ] הם יכלו להתחמק ולומר שהם לא שמעו את הקול או שהיו עסוקים בעבודה פקידותית כלשהי, אבל הם הודו בסירובם לעבוד את הצלם. ולא זו בלבד, הם התריסו בלשון חריפה וחד – משמעית שאין הם מאמינים בזה, ולא יעבדו עבודה זרה.

• בֵּאדַיִן נְְבוּכַדְְְנֶצַּר הִתְְְמְְלִי חֱמָא, וּצְְְלֵם אַנְְְפּוֹהִי אֶשְְְׁתַּנִּי עַל־שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ. עָנֵה וְְאָמַר לְְמֵזֵא לְְאַתּוּנָא חַד־שִׁבְְְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְְמֵזְְיֵהּ. [ אז נבוכדנצר התמלא חמה, ודמות פניו השתנתה על שדרך, מישך ועבד – נגו. ענה וציווה בכעסו להסיק את הכבשן פי שבעה מהראוי להסיקו ] כדי שהאש תהיה גדולה דיה לשרפת שלושה אנשים לאלתר.

• וּלְְְגֻבְְְרִין גִּבָּרֵי־חַיִל דִּי בְְחַיְְְלֵהּ אֲמַר לְְכַפָּתָה לְְשַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ כדי לְְמִרְְְמֵא לְְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא. [ ועל אנשים גיבורי חיל שבצבאו ציווה לכפות, לקשור את ידיהם ורגליהם של שדרך, מישך ועבד – נגו להשליך אותם לכבשן האש היוקדת. ]

• בֵּאדַיִן גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ כְְּפִתוּ בְְּסַרְְְבָּלֵיהוֹן, פַּטְְּשֵׁיהוֹן וְְכַרְְְבְְּלָתְְהוֹן וּלְְְבוּשֵׁיהוֹן וּרְְְמִיו לְְגוֹא־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא. [ אז האנשים הללו נקשרו כשהם לבושים מכנסיהם , או: מעילם העליון, כתנותיהם, או: מכנסיהם, ומצנפתם ולבושיהם והושלכו לתוך כבשן האש היוקדת. ] שלושת האנשים התעקשו שלא ללכת אל כבשן האש כנחותים ושפלים אלא לצעוד לשם בגאון, לבושים בבגדי השרד המפוארים שלהם.

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה, מִן־דִּי מִלַּת מַלְְְכָּא מַחְְְצְְפָה, וְְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָה, גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ דִּי הַסִּקוּ לְְשַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ, קַטִּל הִמּוֹן שְְׁבִיבָא דִּי נוּרָא. [ לנוכח זה, מכיוון שדבר המלך היה נמרץ , והכבשן הוסק ביותר, אותם האנשים אשר העלו אל פי הכבשן את שדרך, מישך ועבד – נגו, הרג אותם שביב , ניצוץ של האש. ] מכבשן האש יוצא בדרך כלל עמוד עשן, אבל במקרה זה האש הייתה גדולה הרבה יותר, לפיכך ניצוצות אש רבים יצאו מן הכבשן, ואחד מהם שרף את השומרים שהביאו את חנניה, מישאל ועזריה.

• וְְגֻבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ תְְּלָתֵּהוֹן – שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ – נְְפַלוּ לְְגוֹא־אַתּוּן־נוּרָא יָקִדְְְתָּא מְְכַפְְּתִין. [ והאנשים הללו שלושתם – שדרך, מישך ועבד – נגו – נפלו לתוך כבשן האש היוקדת כפותים. ] נראה שהם הובאו סמוך לפתחו של הכבשן, וכאשר יצאה האש ושרפה את העומדים מסביב, הם נדחפו ונפלו פנימה.

• אֱדַיִן נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא תְְּוַהּ וְְקָם בְְּהִתְְְבְְּהָלָה, עֲנֵה וְְאָמַר לְְהַדָּבְְרוֹהִי: הֲלָא גֻבְְְרִין תְְּלָתָה רְְמֵינָא לְְגוֹא־נוּרָא מְְכַפְְּתִין? [ אז נבוכדנצר המלך תהה וקם ממקום ישיבתו בבהילות, ענה ואמר לקציניו: הלוא שלושה אנשים השלכנו לתוך האש כשהם קשורים ?] עָנַיִן וְְאָמְְרִין לְְמַלְְְכָּא: יַצִּיבָא, מַלְְְכָּא. [ ענו ואמרו למלך: אמת, המלך. ]

• עָנֵה וְְאָמַר: הָא־אֲנָה חָזֵה גֻּבְְְרִין אַרְְְבְְּעָה שְְׁרַיִן מַהְְְלְְכִין בְְּגוֹא־נוּרָא, וַחֲבָל לָא־אִיתַי בְְּהוֹן, [ ענה ואמר: הרי אני רואה ארבעה אנשים מותרים מקשריהם מהלכים בתוך האש, ונזק אין בהם. ] הם צועדים בתוך הכבשן כמו שאנשים הולכים ברחוב ואין רואים עליהם כל פגע. וְְרֵוֵהּ דִּי רְְבִיעָאָה דָּמֵה לְְבַר־אֱלָהִין. [ ומראה הרביעי דומה לבן אלוהים , מלאך.]

• בֵּאדַיִן קְְרֵב נְְבוּכַדְְְנֶצַּר לִתְְְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְְְתָּא, עָנֵה וְְאָמַר: שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד־נְְגוֹ, עַבְְְדוֹהִי דִּי־אֱלָהָא עִלָּאָה, פֻּקוּ וֶאֱתוֹ. [ אז קרב נבוכדנצר לשער כבשן האש היוקדת, ענה ואמר: שדרך, מישך ועבד – נגו, עבדיו של האל העליון, צאו ובואו ] אלי. אני מתיר לכם לצאת מהכבשן. ועבד – נגו מתוך האש. ] הרביעי לא יצא מפני שהוא לא רק נראה כמו מלאך, אלא אכן היה מלאך.

• וּמִתְְְכַּנְְּשִׁין אֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא, סִגְְְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְְהַדָּבְְרֵי מַלְְְכָּא, חָזַיִן לְְגֻבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ דִּי לָא־שְְׁלֵט נוּרָא בְְּגֶשְְְׁמְְהוֹן, וּשְְְׂעַר רֵאשְְׁהוֹן לָא הִתְְְחָרַךְְְ, וְְסַרְְְבָּלֵיהוֹן לָא שְְׁנוֹ, וְְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְְּהוֹן. [ והתאספו האחשדרפנים, הסגנים והפחות וקציני המלך, שהמלך כינס, וראו את האנשים ההם שלא שלטה האש בגופם, ושער ראשם לא נחרך, ומכנסיהם לא שונו מחמת האש, וריח אש לא עבר , התפשט בהם. ] האש שהם יצאו מתוכה הייתה כה גדולה, שהחיילים שעמדו קרוב מדי אליה נהרגו מגציה, ואילו הם עצמם לא ניזוקו ממנה כלל, לא בגופם, לא בשערם ולא בבגדיהם.

• עָנֵה נְְבוּכַדְְְנֶצַּר וְְאָמַר: בְְּרִיךְְְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ, דִּי־שְְׁלַח מַלְְְאֲכֵהּ וְְשֵׁיזִב לְְעַבְְְדוֹהִי דִּי הִתְְְרְְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְְְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ גֶשְְְׁמְְהוֹן, דִּי לָא־יִפְְְלְְחוּן וְְלָא־יִסְְְגְְּדוּן לְְכָָל־אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן. [ ענה נבוכדנצר ואמר: ברוך אלוהיהם של שדרך, מישך ועבד-נגו, אשר שלח את מלאכו והציל את עבדיו שבטחו בו ומדבר המלך שינו ומסרו את גופם, כדי שלא יעבדו ולא ישתחוו לכל אל אלא לאלוהיהם. ] עובדי האלילים שראו את הפסל החדש של נבוכדנצר, נכונים היו לקבל את הוראות המלך, שאולי רצה להתחיל דת חדשה, שכן לא הפריע להם להוסיף עוד אליל אחד, ואילו השלושה הללו הסתכנו ביותר בשל נאמנותם לאלוקיהם.

• וּמִנִּי שִׂים טְְעֵם דִּי כָָל־עַם, אֻמָּה וְְלִשָּׁן דִּי־יֵאמַר שָׁלוּ עַל־אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹא, הַדָּמִין יִתְְְעֲבֵד, וּבַיְְְתֵהּ נְְוָלִי יִשְְְׁתַּוֵּה, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳֳרָן דִּי־יִכֻּל לְְהַצָּלָה כִּדְְְנָה. [ וממני מושם צו שכל עם, אומה ולשון שידבר שגגה, סרה על אלוהיהם של שדרך, מישך ועבד-נגוא, חתיכות ייעשה, ייחתך אותו האיש, וביתו ל אשפה יושם, מכיוון שאין אלוה אחר שיכול להציל כך. ] אמנם נבוכדנצר היה אדם קפריזי, אך הוא הכיר באמת כמו שהיא ולא התבייש להודות בה.

• בֵּאדַיִן מַלְְְכָּא הַצְְְלַח לְְשַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ בִּמְְְדִינַת בָּבֶל. [ אז – לאחר שראה את הנס שהתרחש להם מאחר שעשו את רצון ה', המלך היטיב לשדרך, מישך ועבד נגו במדינת בבל ] .

• נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא לְְכָָל־עַמְְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְְלִשָּׁנַיָּא דִּי־דָיְְרִין בְְּכָָל־אַרְְְעָא: שְְׁלָמְְכוֹן יִשְְְׂגֵּא. [מ נבוכדנצר המלך לכל העמים, האומות והלשונות הגרים בכל הארץ: שלומכם ירבה. ] זוהי פתיחה מקובלת של איגרת, הנושאת את שם המועֵן והנמען, ואחריה איחול לפתיחת המכתב: שלום רב.

• אָתַיָּא וְְתִמְְְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, שְְׁפַר קָדָמַי לְְהַחֲוָיָה. [ את האותות והנפלאות שעשה עמי האל העליון, נאה בעיני לספר. ] ר צוני לשתף אתכם במופתים שעשה אתי אלוקים .

• אָתוֹהִי כְְּמָה רַבְְְרְְבִין, וְְתִמְְְהוֹהִי כְְּמָה תַקִּיפִין. מַלְְְכוּתֵהּ מַלְְְכוּת עָלַם, וְְשָָׁלְְְטָנֵהּ עִם־דָּר וְְדָר. [ אותותיו כמה גדולים, מה גדולים נסיו, ופלאיו כמה חזקים. מלכותו מלכות עולם, ושלטונו עם כל דור ודור. ] המלך נבוכדנצר מודיע לכל העמים, אלו שתחתיו ואלו שאינם תחתיו, על ההתגלות שהייתה לו: יש אל עליון השולט בכל מקום ובכל זמן.