דניאל-פרק-4

ביאורים

• אֲנָה, נְְבוּכַדְְְנֶצַּר, שְְׁלֵה הֲוֵית בְְּבֵיתִי וְְרַעְְְנַן בְְּהֵיכְְלִי. [ אני, נבוכדנצר, שלֵו הייתי בביתי ודשן בהיכלי. ]

• חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי, וְְהַרְְְהֹרִין עַל־מִשְְְׁכְְּבִי וְְחֶזְְְוֵי רֵאשִׁי יְְבַהֲלֻנַּנִי, [ חלום ראיתי והפחידני, והרהורים שעלו על משכבי וחזיונות ראשי הבהילוני. ] החלום שהופיע על רקע רגוע, היה מוזר ומפחיד.

• וּמִנִּי שִׂים טְְעֵם לְְהַנְְְעָלָה קָדָמַי לְְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל, דִּי־פְְשַׁר חֶלְְְמָא יְְהוֹדְְעֻנַּנִי. מכיוון שהייתי מודאג מאוד מהחלום – [ וממני הושם צו , ציוויתי להכניס לפנַי את כל חכמי בבל , המומחים בתחום, כדי שאת פתרון החלום יודיעו לי. ]

• בֵּאדַיִן עָלִּין חַרְְְטֻמַּיָּא, אָשְְׁפַיָּא, כַּשְְְׂדָּאֵי וְְגָזְְרַיָּא, וְְחֶלְְְמָא אָמַר אֲנָה קֳֳדָמֵיהוֹן, וּפִשְְְׁרֵהּ לָא־מְְהוֹדְְעִין לִי. [ ואז – אולי בעוד לילה, נכנסו החרטומים, האשפים, הכשדיים והגוזרים , סוגים שונים של אסטרולוגים וקובעי עתידות, ואת החלום אמרתי אני לפניהם , ו אולם את פתרונו לא הודיעו לי. ] במקרה זה זכר נבוכדנצר את חלומו, אבל שוב לא נמצא לו פתרון.

• וְְעַד אָחֳֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל, דִּי־שְְׁמֵהּ בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר כְְּשֻׁם אֱלָהִי, [ ועד ש אחרון נכנס לפנַי דניאל, ששמו בלטשאצר כשם אלוהי. ] דניאל נקרא כך בהוראת המלך על שמו של בל, האל הראשי של בבל. וְְדִי רוּחַ־אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ, וְְחֶלְְְמָא קָדָמוֹהִי אַמְְְרֵת. [ ואשר רוח אלוהים קדושים בו, ואת החלום לפניו אמרתי. ] וכך אמרתי לו:

• בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, רַב חַרְְְטֻמַּיָּא, דִּי אֲנָה יִדְְְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְְְ, וְְכָָל־רָז לָא־אָנֵס לָךְְְ, חֶזְְְוֵי חֶלְְְמִי דִי־חֲזֵית וּפִשְְְׁרֵהּ אֱמַר, [ בלטשאצר, ראש החרטומים, שאני יודע שרוח אלוהים קדושים בך, וכל סוד אינו מכניע אותך, אתה מפצח כל סוד, את חזיונות חלומי שראיתי ופתרונו אמוֹר, ]

• וְְחֶזְְְוֵי רֵאשִׁי עַל־מִשְְְׁכְְּבִי. [ ואת חזיונות ראשי על משכבי. ] המלך יודע שהמראה הזה בא מתוכו ולא הופיע מן החוץ. חָזֵה הֲוֵית, וַאֲלוּ אִילָן בְְּגוֹא אַרְְְעָא, וְְרוּמֵהּ שַׂגִּיא. [ רואה הייתי בחלום, והנה אילן נטוע בתוך הארץ, וגובהו רב. ]

• רְְבָה אִילָנָא וּתְְְקִף, וְְרוּמֵהּ יִמְְְטֵא לִשְְְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְְסוֹף כָָּל־אַרְְְעָא. [ גדל האילן והתחזק, וגובהו יגיע לשמים, ונופו יגיע , או: קצות ענפיו ישתרגו לסוף כל הארץ. ]

• עָָפְְְיֵהּ שַׁפִּיר, וְְאִנְְְבֵּהּ שַׂגִּיא, וּמָזוֹן לְְכֹלָּא־בֵהּ; תְְּחֹתוֹהִי תַּטְְְלֵל חֵיוַת בָּרָא, וּבְְְעַנְְְפוֹהִי יְְדוּרָן צִפֲּרֵי שְְׁמַיָּא, וּמִנֵּהּ יִתְְּזִין כָָּל־בִּשְְְׂרָא. [ עלוותו, כלל ענפיו ועליו יפה, ופריו רב, ומזון לכול יש בו; תחתיו תחסה חית השדה, ובענפיו ישכנו ציפורי השמים, וממנו ייזון כל בשר. ] האילן הזה הוא עץ אדיר שפורס חסותו על כל העולם ומפרנס אותו.

• חָזֵה הֲוֵית בְְּחֶזְְְוֵי רֵאשִׁי עַל־מִשְְְׁכְְּבִי, וַאֲלוּ עִיר וְְקַדִּישׁ מִן־שְְׁמַיָּא נָחִת. [ רואה הייתי בחזיונות ראשי על משכבי, והנה ציר , שליח וקדוש , מלאך משמים יורד. ]

• קָרֵא בְְחַיִל וְְכֵן אָמַר [ קרא המלאך הזה בכוח וכך אמר: ] גֹּדּוּ אִילָנָא וְְקַצִּצוּ עַנְְְפוֹהִי. אַתַּרוּ עָָפְְְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְְְבֵּהּ. תְְּנֻד חֵיוְְתָא מִן־תַּחְְְתּוֹהִי, וְְצִפֲּרַיָּא – מִן־עַנְְְפוֹהִי. [ כִּרתו את האילן וקצצו את ענפיו. הַשירו את עלוותו ופזרו את פרותיו. תנוד החיה מתחתיו, והציפורים – מענפיו. ]

• בְְּרַם עִקַּר שָָׁרְְְשׁוֹהִי בְְּאַרְְְעָא שְְׁבֻקוּ, וּבֶאֱסוּר דִּי־פַרְְְזֶל וּנְְְחָשׁ בְְּדִתְְְאָא דִּי בָרָא, וּבְְְטַל שְְׁמַיָּא יִצְְְטַבַּע, וְְעִם־חֵיוְְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְְְעָא. אמנם אתם גודעים את האילן, [ אולם את עיקר שורשיו בארץ עִזבו, ובכבל ברזל ונחושת ייקשר האילן הנופל בדשא השדה, ובטל השמים יירטב, ועם החיות יהיה חלקו בעשב הארץ. ]

• לִבְְבֵהּ מִן־אֲנָשָׁא יְְשַׁנּוֹן, וּלְְְבַב חֵיוָא יִתְְְיְְהִב לֵהּ, וְְשִׁבְְְעָה עִדָּנִין יַחְְְלְְפוּן עֲלוֹהִי. [ את לבבו מ לב אנשים ישנוּ, ולב חיה יינתן לו, ושבעה עידנים , עונות יחלפו עליו במצב זה . ]

• בִּגְְְזֵרַת עִירִין פִּתְְְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְְׁאֵלְְתָא, עַד־דִּבְְְרַת דִּי יִנְְְדְְּעוּן חַיַּיָּא דִּי־שַׁלִּיט עִלָּאָה בְְּמַלְְְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְְְמַן־דִּי יִצְְְבֵּא יִתְְּנִנַּהּ, וּשְְְׁפַל אֲנָשִׁים יְְקִים עֲלַהּ. [ בגזרת המלאכים הדבר הזה, ו ב מאמר הקדושים העניין, כדי שידעו החיים ששולט העליון במלכות האנשים, ולמי שיחפוץ ייתננה – את המלכות, ושפל אנשים יעמיד עליה. ] הקדוש ברוך הוא יכול להעמיד מלך שהוא אדם שפל מפני שהדבר תלוי רק ברצונו.

• דְְּנָה חֶלְְְמָא חֲזֵית אֲנָה, מַלְְְכָּא נְְבוּכַדְְְנֶצַּר; וְְאַנְְְתְְְּ, בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, פִּשְְְׁרֵהּ אֱמַר, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי כָָּל־חַכִּימֵי מַלְְְכוּתִי לָא־יָכְְלִין פִּשְְְׁרָא לְְהוֹדָעוּתַנִי, וְְאַנְְְתְְְּ כָּהֵל, דִּי רוּחַ־אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְְְ. [ את החלום הזה ראיתי אני, המלך נבוכדנצר; ואתה, בלטשאצר, את פשרו אמוֹר, מפני שכל חכמי מלכותי אינם יכולים את הפתרון להודיע לי, ואתה יכול, שכן רוח אלוקים קדושים בך. ] אף דניאל עצמו אמר שהוא יודע לא מכוח חכמתו בלבד, אלא מפני שרוח ה' דוברת בו. נבוכדנצר ממשיך בסיפור זיכרונותיו:

• אֱדַיִן דָּנִיֵּאל, דִּי־שְְׁמֵהּ בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, אֶשְְְׁתּוֹמַם כְְּשָׁעָה חֲדָה, וְְרַעְְְיֹנֹהִי יְְבַהֲלֻנֵּהּ. עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר: בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, חֶלְְְמָא וּפִשְְְׁרֵהּ אַל־יְְבַהֲלָךְְְ. [ אז דניאל, ששמו בלטשאצר, השתומם כשעה אחת, ומחשבותיו הבהילוהו. כאשר המלך ראה שדניאל יושב מהורהר ומהסס, ענה המלך ואמר: בלטשאצר, החלום ופתרונו אל יבהלו אותך. ] ניסיונו של המלך הגדול להרגיע את דאגתו של דניאל מעיד על מערכת היחסים החריגה בין השניים. עָנֵה בֵלְְְטְְשַׁאצַּר וְְאָמַר: מָרִאי, חֶלְְְמָא – לְְשָׂנְְאָךְְְ, וּפִשְְְׁרֵהּ – לְְעָרָךְְְ. [ ענה בלטשאצר ואמר: אדוני, החלום – לשונאיך, ופתרונו – לאויביך. ] זהו חלום רע, הלוואי שהאמור בו יבוא על ראש אויביך.

• אִילָנָא דִּי חֲזַיְְְתָ דִּי רְְבָה וּתְְְקִף, וְְרוּמֵהּ יִמְְְטֵא לִשְְְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ – לְְכָָל־אַרְְְעָא, [ האילן שראית שגדל והתחזק, וגובהו יגיע לשמים, ונופו – לכל הארץ, ]

• וְְעָָפְְְיֵהּ שַׁפִּיר, וְְאִנְְְבֵּהּ שַׂגִּיא, וּמָזוֹן לְְכֹלָּא־בֵהּ, תְְּחֹתוֹהִי תְְּדוּר חֵיוַת בָּרָא, וּבְְְעַנְְְפוֹהִי יִשְְְׁכְְּנָן צִפֲּרֵי שְְׁמַיָּא, [ ועלוותו יפה, ופריו רב, ומזון לכול יש בו; תחתיו תגור חיית השדה, ובענפיו ישכנו ציפורי שמים ] –

• אַנְְְתְְְּ־הוּא, מַלְְְכָּא, דִי רְְְבַת וּתְְְקֵפְְְתְְְּ, וּרְְְבוּתָךְְְ רְְבָת וּמְְְטַת לִשְְְׁמַיָּא, וְְשָָׁלְְְטָנָךְְְ – לְְסוֹף אַרְְְעָא. [ אתה הוא האילן העצום הזה, המלך, אשר גדלת והתחזקת, וגדולתך התרבתה והגיעה לשמים, ושלטונך משתרע עד לסוף הארץ. ]

• וְְדִי חֲזָה מַלְְְכָּא עִיר וְְקַדִּישׁ נָחִת מִן־שְְׁמַיָּא וְְאָמַר: גֹּדּוּ אִילָנָא וְְחַבְְּלוּהִי, בְְּרַם עִקַּר שָָׁרְְְשׁוֹהִי בְְּאַרְְְעָא שְְׁבֻקוּ, וּבֶאֱסוּר דִּי־פַרְְְזֶל וּנְְְחָשׁ בְְּדִתְְְאָא דִּי בָרָא, וּבְְְטַל שְְׁמַיָּא יִצְְְטַבַּע, וְְעִם־חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ, עַד דִּי־שִׁבְְְעָה עִדָּנִין יַחְְְלְְפוּן עֲלוֹהִי, [ ואשר ראה המלך ציר וקדוש , מלאך יורד מן השמים, ואומר: כרתו את האילן והשחיתוהו, אבל את עיקר שורשיו בארץ עִזבו, ובכבל ברזל ונחושת ייקשר בדשא השדה, ובטל השמים יירטב, ועם חית השדה יהיה חלקו, עד ששבעה זמנים יחלפו עליו, ] משמעות הדברים הללו פשוטה –

• דְְּנָה פִשְְְׁרָא, מַלְְְכָּא, וּגְְְזֵרַת עִלָּאָה הִיא דִּי מְְטָת עַל־מָרִאי מַלְְְכָּא. [ זה הפתרון, המלך, וגזרת עליון היא שמגיעה אל אדוני המלך: ]

• וְְלָךְְְ טָרְְדִין מִן־אֲנָשָׁא, וְְעִם־חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְְדֹרָךְְְ, וְְעִשְְְׂבָּא כְְתוֹרִין לָךְְְ יְְטַעֲמוּן, וּמִטַּל שְְׁמַיָּא לָךְְְ מְְצַבְְּעִין, וְְשִׁבְְְעָה עִדָּנִין יַחְְְלְְפוּן עֲלָךְְְ, עַד דִּי־תִנְְְדַּע דִּי־שַׁלִּיט עִלָּאָה בְְּמַלְְְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְְְמַן־דִּי יִצְְְבֵּא יִתְְּנִנַּהּ. [ ואותך יגרשו מ חברת אנשים, ועם חית השדה יהיה משכנך, ועשב כשוורים אותך יטעימו, ומטל השמים אותך ירטיבו, ושבעה זמנים יחלפו עליך , עד אשר תדע כי שולט העליון במלכות האנשים, ולמי שיחפוץ יתננה. ]

• וְְדִי אֲמַרוּ לְְמִשְְְׁבַּק עִקַּר שָָׁרְְְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא – מַלְְְכוּתָךְְְ לָךְְְ קַיָּמָה, מִן־דִּי תִנְְְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְְׁמַיָּא. [ ומה שאמרו בחלום לעזוב את עיקר שורשיו של האילן – פשר הדבר הוא ש מלכותך לך עומדת וממתינה, ואתה תשוב למלוך כאשר תדע ששליטים השמים. ] הודיעו לך שלא תאבד לגמרי. לאחר זמן רב תגיע להכרה שהאל העליון הוא השליט בכול, ואז תהיה גאולתך. נבואה קשה זו מבשרת למלך שהוא יצא מדעתו ולא יוכל לחיות עם בני אדם, אלא יצא אל השדות וינהג שם כמו חיה.

• לָהֵן, מַלְְְכָּא, מִלְְְכִּי יִשְְְׁפַּר עֲלָךְְְ, וַחֲטָאָךְְְ בְְּצִדְְְקָה פְְרֻק, וַעֲוָיָתָךְְְ בְְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵה אַרְְְכָה לִשְְְׁלֵוְְתָךְְ. [ לכן, המלך, עצתי תיטב עליך , בעיניך, ואת חטאיך בצדקה פדה, ואת עוונותיך פדה בחנינת עניים , אולי תהיה ארכה לשלוותך. ] החלום יתקיים בך, אבל אם תיתן צדקה ותגמול חסד למסכנים, אולי יתארכו ימי ישיבתך על כס המלכות. נבוכדנצר מספר גם על התקיימות החלום, אך הוא עובר לספר את המוצאות אותו בגוף שלישי:

• כֹּלָּא מְְטָא עַל־נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא. [ הכול בא על נבוכדנצר המלך: ]

• לִקְְְצָת יַרְְְחִין תְְּרֵי־עֲשַׂר עַל־הֵיכַל מַלְְְכוּתָא דִּי בָבֶל מְְהַלֵּךְְְ הֲוָה. [ מקץ שנים – עשר חודשים על היכל המלכות של בבל מהלך היה ] נבוכדנצר, כדרכו.

• עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר: הֲלָא דָא־הִיא בָּבֶל רַבְְּתָא דִּי־אֲנָה בֱנַיְְְתַהּ לְְבֵית מַלְְְכוּ בִּתְְְקָָף חִסְְְנִי וְְלִיקָר הַדְְְרִי. [ ענה המלך ואמר: הלוא זו היא בבל הגדולה שאני בניתיה לבית מלכות בתוקף כוחי ולכבוד הדרי. ] בבל הייתה עיר מרכזית לפני ימי נבוכדנצר, אבל הוא הפך אותה לבירה גדולה ומפוארת של ממלכה אדירה. כשנבוכדנצר התהלך על גג ארמונו וראה את נוף העיר, הוא התפעל מגדולתו, לאחר שכבש ממלכות ועמים רבים וגם בנה עיר כה חשובה.

• עוֹד מִלְְּתָא בְְּפֻם מַלְְְכָּא, קָל מִן־שְְׁמַיָּא נְְפַל: לָךְְְ אָמְְרִין, נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מַלְְְכָּא: מַלְְְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְְְ. [ עוד הדבר – ההתפארות בגדולתו בפי המלך, קול מהשמים יָרד: לךָ אומרים, נבוכדנצר המלך: המלכות ממך סרה. ]

• וּמִן־אֲנָשָׁא לָךְְְ טָרְְדִין, וְְעִם־חֵיוַת בָּרָא מְְדֹרָךְְְ, עִשְְְׂבָּא כְְתוֹרִין לָךְְְ יְְטַעֲמוּן, וְְשִׁבְְְעָה עִדָּנִין יַחְְְלְְפוּן עֲלָךְְְ, עַד דִּי־תִנְְְדַּע דִּי־שַׁלִּיט עִלָּאָה בְְּמַלְְְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְְְמַן־דִּי יִצְְְבֵּא יִתְְּנִנַּהּ. [ ומ חברת האנשים אותך יגרשו, ועם חיות השדה יהיה משכנך, את העשב כשוורים לך יטעימו, ושבעה עידנים יחלפו עליך, עד שתדע ששולט העליון במלכות האדם, ולמי שירצה יתננה. ]

• בַּהּ־שַׁעֲתָא מִלְְּתָא סָפַת עַל־נְְבוּכַדְְְנֶצַּר, וּמִן־אֲנָשָׁא טְְרִיד, וְְעִשְְְׂבָּא כְְתוֹרִין יֵאכֻל, וּמִטַּל שְְׁמַיָּא גִּשְְְׁמֵהּ יִצְְְטַבַּע, עַד דִּי שַׂעְְְרֵהּ כְְּנִשְְְׁרִין רְְבָה, וְְטִפְְְרוֹהִי – כְְצִפֲּרִין. [ בה בשעה הדבר נחרץ על נבוכדנצר, ומבני האדם גורש, ועשב כשוורים אכל, ומטל השמים גופו נרטב, עד ששערו כשל כנפי נשרים גדל, וציפורניו – כ של ציפורים. ] מכיוון שהוא הפסיק לראות בעצמו אדם והתנהג כבעל חיים לכל דבר, איש לא דאג לטפל בו, ושערותיו וציפורניו גדלו והלכו. עם שיבתו לעצמו הופך הסיפור שוב לדיבור בגוף ראשון:

• וְְלִקְְְצָת יוֹמַיָּא אֲנָה, נְְבוּכַדְְְנֶצַּר, עַיְְְנַי לִשְְְׁמַיָּא נִטְְְלֵת, וּמַנְְְדְְּעִי עֲלַי יְְתוּב, וּלְְְעִלָּאָה בָּרְְכֵת, וּלְְְחַי עָלְְמָא שַׁבְְּחֵת וְְהַדְְּרֵת דִּי שָָׁלְְְטָנֵהּ שָָׁלְְְטָן עָלַם, וּמַלְְְכוּתֵהּ עִם־דָּר וְְדָר. [ ומקץ הימים אני, נבוכדנצר, את עיני לשמים נשאתי, ודעתי אלי שבה, ואת העליון בירכתי, ואת חי העולם שיבחתי ופיארתי ששלטונו שלטון עולם, ומלכותו עם דור ודור. ] ייתכן שבחייו הקודמים הוא לא הסתכל לשמים כלל, אך כעת הוא מודה לאלוקים ומכיר בכך שהוא המושל בעולם.

• וְְכָָל־דָּיְְרֵי אַרְְְעָא כְְּלָה חֲשִׁיבִין, וּכְְְמִצְְְבְְּיֵהּ עָבֵד בְְּחֵיל שְְׁמַיָּא וְְדָיְְרֵי אַרְְְעָא, וְְלָא אִיתַי דִּי־יְְמַחֵא בִידֵהּ וְְיֵאמַר לֵהּ: מָה עֲבַדְְְתְְְּ? [ וכל יושבי הארץ נחשבים לפני העליון כלֹא , כאפס, או: כדבר שקיומו קלוש, כגון אבק דק או קורי עכביש, וכרצונו הוא עושה בצבא השמים ו ב יושבי הארץ, ואין מי שימחה בידו ויאמר לו: מה עשית ? ]

• בֵּהּ־זִמְְְנָא מַנְְְדְְּעִי יְְתוּב עֲלַי, וְְלִיקַר מַלְְְכוּתִי הַדְְְרִי, וְְזִיוִי יְְתוּב עֲלַי, וְְלִי הַדָּבְְרַי וְְרַבְְְרְְבָנַי יְְבַעוֹן, [ בו בזמן דעתי שבה אלי, ולכבוד מלכותי חזרתי, וזיווי שב אלי , ואותי קצינַי וגדולַי יבקשו ] שכן כשהשתבשה עליו דעתו של נבוכדנצר, אי – אפשר היה לדבר אתו, וְְעַל־מַלְְְכוּתִי הָָתְְְקְְנַת, וּרְְְבוּ יַתִּירָא הוּסֲפַת לִי. [ ועל מלכותי התבססתי ביציבות, וגדולה יתֵרה נוספה לי. ]

• כְְּעַן אֲנָה, נְְבֻכַדְְְנֶצַּר, מְְשַׁבַּח וּמְְְרוֹמֵם וּמְְְהַדַּר לְְמֶלֶךְְְ שְְׁמַיָּא דִּי כָָל־מַעֲבָדוֹהִי קְְשׁוֹט וְְאֹרְְחָתֵהּ דִּין, וְְדִי מַהְְְלְְכִין בְְּגֵוָה יָכִל לְְהַשְְְׁפָּלָה. [ כעת אני, נבוכדנצר, משבח ומרומם ומפאר את מלך השמים שכל מעשיו אמת ודרכיו משפט , אמת וצדק, וש את המהלכים בגאווה הוא יכול להשפיל. ]