דניאל-פרק-11

ביאורים

• ואילו בעבר אֲנִי, גבריאל, בִּשְְְׁנַת אַחַת לְְדָרְְְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָָמְְְדִי, הייתי עומד להיות מַחֲזִיק וּלְְְמָעוֹז לוֹ – למיכאל.

• וְְעַתָּה בשורת אֱמֶת הנוגעת בעתיד אַגִּיד לָךְְְ:הִנֵּה־עוֹד שְְׁלֹשָׁה מְְלָכִים עֹמְְדִים לְְפָרַס, וְְהמלך הָרְְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר־גָּדוֹל מִכֹּל. וּכְְְחֶזְְְקָתוֹ, כשיתחזק בְְעָָשְְְׁרוֹ יָעִיר, יעורר כנגדו למלחמה את הַכֹּל, ובעיקר אֵת מַלְְְכוּת יָוָן.

• וְְעָמַד ביוון מֶלֶךְְְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְְְשָׁל רַב, שלטון נרחב, וְְעָשָׂה כִּרְְְצוֹנוֹ.

• וּכְְְעָָמְְְדוֹ, כשיעמוד בשיא כוחו, או: כשחייו יבואו אל קִצם, תִּשָּׁבֵר מַלְְְכוּתוֹ וְְתֵחָץ, תחולק לְְאַרְְְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, וְְלֹא תעבור מלכותו לְְאַחֲרִיתוֹ, לצאצאיו, וְְלֹא תישאר כְְמָָשְְְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל, בתוקפה, כִּי תִנָּתֵשׁ, תיעקר מַלְְְכוּתוֹ, וְְהיא תעבור למלכים אֲחֵרִים מִלְְּבַד הפיצולים ה אֵלֶּה לארבע רוחות.

• וְְיֶחֱזַק מֶלֶךְְְ־הַנֶּגֶב, המלך הדרומי. יתעצם יותר מיריבו השולט במרחבים האחרים וּמִן־שָׂרָיו של יריבו, או: על מי שהיה אחד משריו, וְְיֶחֱזַק עָלָיו, וּמָשָׁל מִמְְְשָׁל רַב, חזק ולאורך זמן ב מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ.

• וּלְְְקֵץ, אחרי שָׁנִים יִתְְְחַבָּרוּ, ינסו להשלים זה עם זה. וּבַת מֶלֶךְְְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן היריב לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים, דברי אמת וצדק, כחלק מניסיון הפיוס, לצורך הסכם כלשהו, וְְלֹא־תַעְְְצֹר, תעכב, תבלום את כּוֹחַ הַזְְּרוֹעַ, וְְלֹא יַעֲמֹד למלך הנגב כוחו וּזְְְרֹעוֹ הצבאית. ניסיון החיבור לא יעלה ביד הבת, וְְתִנָּתֵן, ולא תחזיק מעמד ותמות הִיא וּמְְְבִיאֶיהָ, מלוויה וְְהַיֹּלְְדָהּ, אביה או ילדהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים, המחזק אותה בזמנים הקשים; או: ובעלה ימות באותם זמנים. כל אלו לא יחזיקו מעמד וייהרגו או ימותו.

• וְְעָמַד, יצמח בן מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ, ממשפחת בתו של מלך הדרום על כַּנּוֹ, ישוב לתפוס את השלטון, וְְיָבֹא אֶל־הַחַיִל, הכוח הצבאי או האוצרות, וְְיָבֹא בְְּמָעוֹז, במבצר החזק של מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן, וְְעָשָׂה בָהֶם שַׁמות, או: לָחץ וְְהֶחֱזִיק בחלקים מן הממלכה.

• וְְגַם את אֱלֹהֵיהֶם עִם־נְְסִכֵיהֶם עִם־כְְּלֵי חֶמְְְדָּתָם העשויים כֶּסֶף וְְזָהָב בַּשְְּׁבִי יָבִא ל מִצְְְרָיִם, וְְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד בארץ שאותה כבש מִמֶּלֶךְְְ הַצָּפוֹן,

• וּבָא לאחר זמן שוב בּחזרה לתחום מַלְְְכוּת מֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב וְְשָׁב אֶל־אַדְְְמָתוֹ.

• וּבָנָו של מלך הצפון יִתְְְגָּרוּ בו, וְְאָסְְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים, וּבָא בוֹא, צבא הצפון יבוא וְְשָׁטַף וְְעָבָר, ישעט בכוח דרומה וְְיָשֹׁב וְְיִתְְְגָּרֶה, יפתח במלחמה עַד־מָעֻזֹּה – של מלך הדרום.

• וְְיִתְְְמַרְְְמַר, יתמלא מרירות ורוגז מֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב על פשיטת בני מלך הצפון בתחומו, וְְיָצָא וְְנִלְְְחַם עִמּוֹ – עִם־מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן, וְְהֶעֱמִיד מלך הנגב הָמוֹן רָב, וְְנִתַּן הֶהָמוֹן של מלך הצפון בְְּיָדוֹ.

• וְְנִשָּׂא, יילקח בשבי הֶהָמוֹן, וְְרָם לְְבָבוֹ של מלך הנגב, וְְהִפִּיל רִבֹּאוֹת מחיילי האויב וְְאף על פי כן לֹא יָעוֹז, יצליח לשלוט ולנצח.

• וְְשָׁב מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן וְְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב, צבא גדול יותר מִן־הָרִאשׁוֹן, וּלְְְקֵץ הָעִתִּים, לאחר שיעברו שָׁנִים, יָבוֹא בוֹא בְְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְְְכוּשׁ, בציוד צבאי רָב, או: ישוב מהקרב בביזה גדולה.

• וּבָעִתִּים הָהֵם אויבים רַבִּים יַעַמְְְדוּ עַל־מֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב, וּבְְְנֵי פָּרִיצֵי עַמְְּךָ, דניאל, יִנַּשְְּׂאוּ, יתיימרו לְְהַעֲמִיד חָזוֹן, אידיאל, משאת נפש וְְנִכְְְשָׁלוּ.

• וְְיָבֹא מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן להילחם, וְְיִשְְְׁפֹּךְְְ סוֹלְְלָה, יקים תל עפר ליד החומה וְְלָכַד עִיר מִבְְְצָרוֹת, ערים מבוצרות. וּזְְְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ במתקפה, וְְלמרות עַם מִבְְְחָרָיו, אנשי צבאו המובחרים – וְְאֵין בהם כֹּחַ לַעֲמֹד.

• וְְיַעַשׂ מלך הצפון הַבָּא אֵלָיו – אל מלך הדרום כִּרְְְצוֹנוֹ, וְְאֵין עוֹמֵד לְְפָנָיו, וְְיַעֲמֹד, יתגבר בְְּאֶרֶץ־הַצְְּבִי, בארץ ישראל, וְְיביא כָלָה בְְיָדוֹ, יגרום להשמדה.

• וְְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְְּתֹקֶף כָָּל־מַלְְְכוּתוֹ, ימשיך אל הדרום בכל חוזקו, וִישָׁרִים, דברי פשרה, או: אנשים מפשרים עִמּוֹ, וְְעָשָׂה הסכם שלום, וּבַת מ הַנָּשִׁים יִתֶּן־לוֹ – למלך הנגב לְְהַשְְְׁחִיתָהּ, להשחית את מלכותו באמצעותה, וְְלֹא תַעֲמֹד כאשתו; או: לא תקום עצתו, וְְלֹא־לוֹ תִהְְְיֶה שייכת.

• וְְיָשֵׂם מלך הצפון את פָּנָיו לְְאִיִּים, ארצות חוף, וְְלָכַד רַבִּים, וְְהִשְְְׁבִּית קָצִין, מצביא שאינו מלך יקום כנגד מלך הצפון ויכלה את חֶרְְְפָּתוֹ, חירופיו של מלך הצפון לוֹ. בִּלְְְתִּי, רק את חֶרְְְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אך לא ינצחו.

• וְְיָשֵׁב, מלך הצפון ישיב את פָּנָיו לְְמָעוּזֵּי, מצודות אַרְְְצוֹ, וְְנִכְְְשַׁל וְְנָפַל וְְלֹא יִמָּצֵא, הוא יאבד. בהמשך לתיאור המהומות הפנימיות שיהיו בשתי הממלכות הללו –

• וְְעָמַד עַל־כַּנּוֹ, כיסא מלכותו של המלך הצפוני מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ, מי שיעביר את המושל מתפקידו. למלך החדש יהיה אמנם הֶדֶר, יופי מַלְְְכוּת, ואולם הוא לא יחזיק מעמד כי בְְְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר, וְְלֹא בְְאַפַּיִם, בכעס, במרד עז וְְלֹא בְְמִלְְְחָמָה.

• וְְעָמַד עַל־כַּנּוֹ איש נִבְְְזֶה, בזוי, וְְלֹא־נָתְְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְְְכוּת, משום שלא ייראה כמלך, ולא יהיה שייך למלוכה, וּבָא בְְשַׁלְְְוָה, וְְהֶחֱזִיק מַלְְְכוּת בַּחֲלַקְְְלַקּוֹת. הוא יטען לכתר ויצליח לתפוס את המלכות בדרכי פיתוי וערמה.

• וּזְְְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף, חיילי אויביו יִשָּׁטְְפוּ מִלְְּפָנָיו וְְיִשָּׁבֵרוּ, וְְיישטף מפניו גַם נְְגִיד בְְּרִית, המושל בישראל.

• וּמִן, מכוח ה הִתְְְחַבְְּרוּת אֵלָיו הוא יַעֲשֶׂה מִרְְְמָה, וְְעָלָה וְְעָצַם, ילך ויגדל בִּמְְְעַט־גּוֹי, ולצדו מעט אנשים.

• בְְּשַׁלְְְוָה וּבְְְמִשְְְׁמַנֵּי, באוצרות מְְדִינָה יָבוֹא, וְְעָשָׂה מעשים אֲשֶׁר לֹא־עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו – בִּזָּה וְְשָׁלָל וּרְְְכוּשׁ לָהֶם – לאנשי המדינה יִבְְְזוֹר, יחלק, וְְעַל מִבְְְצָרִים יְְחַשֵּׁב מַחְְְשְְׁבֹתָיו. הוא יתכנן להקים מבצרים חדשים ולשכן בהם את אנשיו וְְעַד־עֵת, עד שיבוא הזמן הראוי לצאת ולכבוש.

• וְְיָעֵר, הוא יעורר את כֹּחוֹ וּלְְְבָבוֹ עַל־מֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב בְְּחַיִל גָּדוֹל, וּמֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב יִתְְְגָּרֶה כנגדו ויצא לַמִּלְְְחָמָה בְְּחַיִל־גָּדוֹל וְְעָצוּם עַד־מְְאֹד, וְְאולם לֹא יַעֲמֹד כנגדו כִּי אנשיו שלו יַחְְְשְְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת, יעשו תחבולות וימרדו בו,

• וְְאֹכְְלֵי פַת־בָּגוֹ, לחמו, אולי: שכירי החרב שלו יִשְְְׁבְְּרוּהוּ, וְְחֵילוֹ יִשְְְׁטוֹף, יסתער, וְְנָפְְלוּ מהם חֲלָלִים רַבִּים.

• וּשְְְׁנֵיהֶם – שני הַמְְּלָכִים – מלך הצפון ומלך הנגב , לְְבָבָם לְְמֵרָע, יחשבו בלבם להרע , וְְעַל־שֻׁלְְְחָן אֶחָד כָּזָב יְְדַבֵּרוּ. הם ישבו ליד שולחן אחד כאילו אין ביניהם ריב, וירמו זה את זה, וְְלֹא תִצְְְלָח. לא יעלה בידם לעשות דבר, ובסופו של דבר שניהם יחזרו הביתה , כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד. עוד לא הגיע הזמן.

• וְְיָשֹׁב מלך הצפון ל אַרְְְצוֹ בִּרְְְכוּשׁ גָּדוֹל, וּלְְְבָבוֹ, רצונו ומחשבותיו יהיו עַל־בְְּרִית קֹדֶשׁ, העם הקדוש, להרע לו, וְְעָשָׂה את תכניתו וְְשָׁב לְְאַרְְְצוֹ.

• לַמּוֹעֵד, לאחר זמן יָשׁוּב מלך הצפון וּבָא בַנֶּגֶב, וְְלֹא־תִהְְְיֶה הפעם הזו מוצלחת כָרִאשֹׁנָה וְְלא כָאַחֲרוֹנָה.

• וּבָאוּ בוֹ צִיִּים, כלי השיט של ה כִּתִּים, וְְנִכְְְאָה, ונשבר. ומכשלונו הצורב בדרום שָׁב וְזָעַם, יכלה את חמתו עַל בני בְְּרִית־קוֹדֶשׁ, ישראל , וְְעָשָׂה להם רעות; יאסוף עליהם צבא, או: ילחץ עליהם. וְְשָׁב וְְיָבֵן, ישים לבו עַל־עֹזְְבֵי בְְּרִית קֹדֶשׁ. הוא ינסה לבנות קשר עם העוזבים את ברית הקודש.

• וּזְְְרֹעִים, זרועות, כוחות צבא מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ, וְְחִלְְּלוּ את הַמִּקְְְדָּשׁ, שהוא הַמָּעוֹז, וְְהֵסִירוּ, יבטלו את הקרבת קרבן הַתָּמִיד, וְְנָתְְנוּ במקדש את הַשִּׁקּוּץ מְְשֹׁמֵם, פסל של עבודה זרה.

• וּל מַרְְְשִׁיעֵי בְְרִית המלך יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת, ינסה לקיים אתם מערכת יחסים טובה. וְְאולם עַם יֹדְְעֵי אֱלֹהָיו, יודעי אלוקים יַחֲזִקוּ בברית, בתורה וְְעָשׂוּ את מצוותיה.

• וּמַשְְְׂכִּילֵי, חכמי ה עָם יָבִינוּ, יסבירו לָרַבִּים, וְְנִכְְְשְְׁלוּ בְְּחֶרֶב וּבְְְלֶהָבָה, בִּשְְְׁבִי וּבְְבִזָּה במשך יָמִים רבים.

• וּבְְְהִכָּשְְׁלָם יֵעָזְְרוּ עֵזֶר מְְעָט, לא יהיו אתם נאמנים רבים, וְְנִלְְְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְְְלַקּוֹת, בדרך חנופה.

• וּמִן־הַמַּשְְְׂכִּילִים יהיו כאל ו ש יִכָּשְְׁלוּ בניסיונם לִצְְְרוֹף, לטהר בָּהֶם וּלְְְבָרֵר וְְלַלְְְבֵּן, להבהיר , עַד־עֵת קֵץ. הם ייכשלו כִּי־עוֹד זמן לַמּוֹעֵד. עוד לא יגיע הזמן.

• וְְעָשָׂה כִרְְְצֹנוֹ הַמֶּלֶךְְְ, מלך הצפון, וְְיִתְְְרוֹמֵם וְְיִתְְְגַּדֵּל עַל־כָָּל־אֵל, יראה את עצמו כגדול מכל האלים, מעין אל עליון. וְְעַל, כנגד אֵל אֵלִים, הקדוש ברוך הוא יְְדַבֵּר נִפְְְלָאוֹת, דברי רהב, וְְהִצְְְלִיחַ עַד־כָּלָה, גְמר ה זַעַם, כִּי נֶחֱרָצָה, נגזרה הגזרה ו נֶעֱשָׂתָה.

• וְְעַל־אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין, יתבונן, יתייחס, וְְעַל־חֶמְְְדַּת נָשִׁים וְְעַל־כָָּל־אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין. הוא יהיה איש מוזר, המנותק מדת אבותיו, מנשים ואף מכל דת אחרת, כִּי עַל ה כֹּל יִתְְְגַּדָּל. רק חמדת הכבוד והתנשאותו יעסיקו אותו.

• וְְאף על פי כן, לֶאֱלֹהַּ של מָעֻזִּים, שפסלו מוצב עַל־כַּנּוֹ, בסיסו, יְְכַבֵּד. המלך יסייע לעבודה זרה כלשהי, וְְלאותו אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא־יְְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו, יְְכַבֵּד בְְּזָהָב וּבְְְכֶסֶף וּבְְְאֶבֶן יְְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת, בחפצי חן.

• וְְעָשָׂה לְְמִבְְְצְְרֵי מָעֻזִּים עִם־אֱלוֹהַּ נֵכָר, הוא יציב את אלוהו הזר במבצריו החזקים, ו אֲשֶׁר יַכִּיר, לאנשים שהוא מכיר, או: לאנשים המכירים באלוהו יַרְְְבֶּה כָבוֹד, וְְהִמְְְשִׁילָם בָּרַבִּים, על רבים. וַאֲדָמָה יְְחַלֵּק בִּמְְְחִיר מועט .

• וּבְְְעֵת קֵץ יִתְְְנַגַּח עִמּוֹ – עם מלך הצפון מֶלֶךְְְ הַנֶּגֶב, וְְיִשְְְׂתָּעֵר, ויסתער עָלָיו מֶלֶךְְְ הַצָּפוֹן במתקפה גדולה מאוד – בְְּרֶכֶב וּבְְְפָרָשִׁים וּבָאֳֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְְשָׁטַף צבאו כמו זרם מים וְְעָבָר.

• וּבָא בְְּאֶרֶץ הַצְְּבִי, בארץ ישראל, וְְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ, י פלו על ידו, בין אם בנפילה בקרב בין אם יעביר אותם על דתם. וְְאֵלֶּה הארצות ש יִמָּלְְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְְרֵאשִׁית, מבחר, או קצה ארץ בְְּנֵי עַמּוֹן.

• וְְיִשְְְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְְאֶרֶץ מִצְְְרַיִם לֹא תִהְְְיֶה לִפְְְלֵיטָה. גם אותה הוא יכבוש.

• וּמָשַׁל בְְּמִכְְְמַנֵּי, במטמוני הַזָּהָב וְְהַכֶּסֶף וּבְְְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְְְרָיִם, נכסיה היקרים, וְְאף לֻבִים וְְכֻשִׁים, אנשי המדינות הסמוכות למצרים והכפופות לה שהיו בהן מכרות זהב וכסף, יכבוש בְְּמִצְְְעָדָיו, ברגליו.

• וּשְְְׁמֻעוֹת רעות ומאיימות יְְבַהֲלֻהוּ מארצות מִּזְְְרָח וּמִצָּפוֹן, וְְיָצָא בְְּחֵמָא, בחמה גְְדֹלָה לְְהַשְְְׁמִיד וּלְְְהַחֲרִים, להמית רַבִּים.

• וְְיִטַּע, הוא יקים את אָהֳֳלֵי אַפַּדְְְנוֹ, משכנו העראי, בֵּין יַמִּים לְְהַר־צְְבִי־קֹדֶשׁ, בין הים להרי ישראל, וּבָא עַד־קִצּוֹ, סופו למות, וְְאֵין עוֹזֵר לוֹ.