קהלת-פרק-9

ביאורים

• כִּי אֶת־כָָּל־זֶה, לכל המציאות הנוכחית נָתַתִּי אֶל־לִבִּי, ואני מעוניין לָבוּר, לברר אֶת־כָָּל־זֶה – מה נכון, טוב וחשוב, ומה שקרי, רע וטפל. וגיליתי אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, ההולכים אחריהם; או: המעשים שעשו הם בְְּיַד הָאֱלֹהִים. גַּם־אַהֲבָה ו גַם־שִׂנְְְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם. אפילו רגשותיהם של אנשים אינם גלויים להם לאשורם, ועל כן אין הם מצליחים למצוא את דרכם בשבילי העולם. הַכֹּל, כל המקרים לִפְְְנֵיהֶם, הכול עשוי לקרות להם, ואין הדברים בשליטתם .

• הַכֹּל יכול לקרות לאדם הפרטי כַּאֲשֶׁר, כמו שקורה לַכֹּל. מִקְְְרֶה אֶחָד קורה לַצַּדִּיק וְְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְְלַטָּהוֹר וְְלַטָּמֵא וְְלַזֹּבֵחַ קרבנות וְְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, לאיש הַנִּשְְְׁבָּע, העלול לפעמים להישבע לשקר, כַּאֲשֶׁר, כמו למי ש שְְׁבוּעָה יָרֵא, שחושש להישבע.

• זֶה רָע בְְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי־מִקְְְרֶה אֶחָד לַכֹּל, בין לרעים בין לטובים. לעיני אדם לא נגלה כל קשר בין מעשיהם של בני האדם לבין המוצאות אותם – עליותיהם וירידותיהם, ועל כן הוא חש שהחיים נטולי משמעות. וְְגַם – קשור לעובדה הקודמת, מאחר שאין רואים את הקשר בין הטוב והרע לבין המקרים – לֵב בְְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְְהוֹלֵלוֹת, שכרות ושיגעון בִּלְְְבָבָם בְְּחַיֵּיהֶם. וְאַחֲרָיו, אחריתו של הלב לא תבוא אלא אֶל־הַמֵּתִים, המוות.

• כִּי רק ל מִי אֲשֶׁר יְְחֻבַּר אֶל כָָּל־הַחַיִּים, אל כל אחד מסוגי החיים – יֵשׁ בִּטָּחוֹן. ולהמחשה – כִּי־לְְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְְְיֵה הַמֵּת. חיים שפלים עדיפים ממוות.

• כִּי רק הַחַיִּים יוֹדְְעִים בוודאות שֶׁיָּמֻתוּ, וְְאילו הַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְְעִים מְְאוּמָה, וְְלא זו בלבד אלא – אֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְְְׁכַּח זִכְְְרָם.

• גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְְְאָתָם ו גַּם־קִנְְְאָתָם כְְּבָר אָבָדָה, הכול נמחק ונמוג לאחר מותם. וְְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְְעוֹלָם בְְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. לא נותר זכר מתולדות חייהם, מעלליהם והרפתקאותיהם בעולם הזה. הרי שהביטחון שבעצם הידיעה, גם אם הוא מועט וגם אם הוא מעכיר את שלוות הנפש, מקנה לחיים, בעלי התודעה, עליונות על המתים שאינם יודעים דבר. ומסקנה מן הדברים האמורים:

• לֵךְְְ אֱכֹל בְְּשִׂמְְְחָה לַחְְְמֶךָ, וּשְְְׁתֵה בְְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ, כדאי שתמצא סיפוק בחייך הפשוטים ותימנע מלהיטלטל בין רגשות הקנאה, השנאה והתאווה, כִּי בצורת חיים זו תדע כי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ, האחיזה בחדוות החיים כשלעצמה.

• בְְּכָָל־עֵת יִהְְְיוּ בְְגָדֶיךָ לְְבָנִים. לבש בגדים נאים, פשוטים ונקיים, וְְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְְׁךָ אַל־יֶחְְְסָר. משח את שערך בשמן כדי לטפחו.

• רְְאֵה חַיִּים, חיה באושר עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְְְתָּ כָָּל־יְְמֵי חַיֵּי הֶבְְְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְְמֵי הֶבְְְלֶךָ. גם אם אינך חכם, וחייך נטולי משמעות – ראוי שתהיה מאושר בחיי הבל אלו, כִּי זה הוּא חֶלְְְקְְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. זהו גורלך, שמח בו. גם אם לחיים אין משמעות בעבורך, לפחות שמח בחייך הסבירים ונטולי היומרות.

• כֹּל אֲשֶׁר תִּמְְְצָא יָדְְךָ לַעֲשׂוֹת בְְּכֹחֲךָ, כל מה שבאפשרותך לעשות – עֲשֵׂה כאן ועכשיו, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְְחֶשְְְׁבּוֹן וְְדַעַת וְְחָָכְְְמָה בִּשְְְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְְְ שָׁמָּה, אליה. לאחר המוות לא תוכל לעשות מעשים. אז גם לא יהיה מקום לשיקולים כלשהם. על כן ראוי להעדיף חיי הווה נוחים, נישואים מאושרים ומעשה ועמל המתאימים לאפשרויות.

• , שַׁבְְְתִּי וְְרָאֹה, וראיתי תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ שאין כל ערובה לביטחון ומרגוע גם בחיים הפשוטים, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, הריצה. לא תמיד יצליחו קלי הרגליים להימלט או לתפוס את מי או את מה שיבקשו לתפוס; וְְלֹא מובטח לַגִּבּוֹרִים הַניצחון ב מִּלְְְחָמָה; וְְגַם לֹא מובטח לַחֲכָמִים לֶחֶם, פרנסה; וְְגַם לֹא לַנְְּבֹנִים עֹשֶׁר; וְְגַם לֹא לַיֹּדְְעִים חֵן. אף שבעלי הידע עשויים להועיל לכול, לא תמיד הם מוצאים חן בעיני הבריות; כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְְְרֶה אֶת־כֻּלָּם. חייו של כל אחד מבעלי הכישורים הללו עלולים להישחת.

• כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ, את העתיד לבוא עליו. איש אינו יודע מתי יבוא כישלונו ומהיכן יצוץ. כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְְְצוֹדָה רָעָה, רשת או מכמורת שכאשר הדג נתפס בה הוא סובל, וְְכַצִּפֳֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, מלכודת, כָּהֵם, כמותם יוּקָשִׁים, נלכדים בְְּנֵי הָאָדָם לְְעֵת רָעָה, כְְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְְְאֹם. גם בני האדם נלכדים לפתע ואינם יכולים להיחלץ. גם מי שמתמקד בחיי ההווה והוא מדחיק את המחשבה המטרידה על המוות ומסתמך על מעלותיו המוּלדות או על יתרונות שקנה לעצמו בחייו, אינו מוגן מפני מלכודות החיים ופגעיהם.

• גַּם תופעה זֹה, זו רָאִיתִי בעניין ה חָָכְְְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וּגְְְדוֹלָה הִיא אֵלָי, בעיני :

• עִיר קְְטַנָּה, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְְעָט, וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְְְ גָּדוֹל וְְסָבַב, הקיף אֹתָהּ במצור, וּבָנָה עָלֶיהָ מְְצוֹדִים, חומות עזר להתקפה, גְְּדֹלִים.

• ואולם מָצָא, נמצא בָהּ – בתוך העיר אִישׁ מִסְְְכֵּן, עני, פשוט או: עלוב שהוא חָכָם, וּמִלַּט, הציל הוּא אֶת־הָעִיר בְְּחָָכְְְמָתוֹ. ולאחר זמן אָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְְְכֵּן הַהוּא. מנהיגי העיר משכו את ההערכה והכבוד לעצמם, ואת המסכן החכם הכול שכחו.

• וְְאָמַרְְְתִּי, והסקתי אָנִי שאמנם טוֹבָה חָָכְְְמָה מִגְְּבוּרָה, וְְזאת אף על פי ש חָָכְְְמַת הַמִּסְְְכֵּן בְְּזוּיָה וּדְְְבָרָיו אֵינָם נִשְְְׁמָעִים, מקובלים ונזכרים, ואת תהילתו נוחלים אחרים. עם זאת, בנסיבות אחרות יזכה החכם בהכרה, ודבריו יישמעו. הדבר יקרה הודות לאופן הדיבור שלו:

• דִּבְְְרֵי חֲכָמִים הנאמרים בְְּנַחַת ובקול שקט – נִשְְְׁמָעִים יותר מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְְּסִילִים. בעל שררה השולט בטיפשים מרים את קולו, אך איש מהם אינו נשמע לו.

• טוֹבָה חָָכְְְמָה יותר מִכְְּלֵי קְְרָב, וְְאולם , אין היא מבטיחה את גורלו של החכם, שכן חוֹטֶא אֶחָד הכופר בטובת החכם, יְְאַבֵּד, יצליח להשכיח ולמחוק טוֹבָה הַרְְְבֵּה. פירוש חלופי: אף על פי שטובה חכמה מכלי קרב, אין היא מבטיחה את הצלחת הצבא, משום שגם אם הצבא פעל בעצת החכם, די בבוגד אחד כדי להכשיל הכול.