אסתר-פרק-1

ביאורים

• וַיְְְהִי בִּימֵי אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְְְ מֵהֹדּוּ וְְעַד־כּוּשׁ, חבש או דרום מצרים. הממלכה הפרסית הגיעה באותה תקופה לשיא גדולתה ונוהלה בשיטה מבוזרת למדי. היא הייתה מחולקת ל שֶׁבַע וְְעֶשְְְׂרִים וּמֵאָה מְְדִינָה. אזורים גדולים היו נתונים תחת שלטונם של נציבים – האחשדרפנים, ועל כל מדינה או מחוז מונה פחה. השלטון המרכזי לא היה דורסני. מעבר לדרישה לנאמנות ולתשלום מסים, לא היה המלך מעוניין לדכא את חייהם של העמים הרבים שהיו כפופים למרותו.

• בַּיָּמִים הָהֵם, כְְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְְְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. שושן – או סוסא בשפות אחרות, הייתה עיר בעילם, וחורבותיה עדיין קיימות. בתוך העיר היה מבצר מלכותי – הבירה – ובו שכנו מרכז השלטון וארמונו של אחשורוש.

• בִּשְְְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְְמָָלְְְכוֹ, אחרי שהביס את כל מי שעמד בדרכו, עָשָׂה מִשְְְׁתֶּה פומבי גדול לְְכָָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. את החגיגות לציון שבתו על כס הממלכה לא ערך מיד עם עלייתו לשלטון, אול משום שאז היה טרוד ליישב מריבות פנימיות. משהתבססה מלכותו, הזמין את חֵיל פָּרַס וּמָדַי. פרס ומדי היו מדינות נפרדות שהתאחדו חלקית. הַפַּרְְְתְְּמִים, אצילי המדינה וְְשָׂרֵי המלך הממונים על הַמְְּדִינוֹת לְְפָנָיו.

• בְְּהַרְְְאֹתוֹ אֶת־עֹשֶׁר כְְּבוֹד מַלְְְכוּתוֹ וְְאֶת־יְְקָר, כבוד תִּפְְְאֶרֶת גְְּדוּלָּתוֹ. המשתה שנועד להפגין ברבים את עושרו ואת עצמתו ארך יָמִים רַבִּים, שְְׁמוֹנִים וּמְְְאַת יוֹם.

• וּבִמְְְלוֹאת, כשהסתיימו הַיָּמִים הָאֵלֶּה, שבהם נערך משתה לאנשים שבאו מרחוק, עָשָׂה הַמֶּלֶךְְְ לְְכָָל־הָעָם הַנִּמְְְצְְאִים בְְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, לְְמִגָּדוֹל וְְעַד־קָטָן, מִשְְְׁתֶּה שִׁבְְְעַת יָמִים. ייתכן שבמשתה זה ביקש לרכוש גם את אמונם של תושבי העיר, שרבים מהם היו פקידי השלטונות. החגיגה נערכה בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְְְ, החצר הסמוכה לגינה או לפרדס, ליד ביתן המלך – שכנראה איננו הארמון המרכזי אלא ביתו הקטן.

• חוּר, כַּרְְְפַּס, מיני בדים או צבעים וּתְְְכֵלֶת, צמר צבוע בצבע יקר. הכול אָחוּז, קשור בְְּחַבְְְלֵי־בוּץ, פשתן לבן וְְאַרְְְגָּמָן, צמר צבוע בגווני אדום – סגול יקר – המציאות. כל הבדים והחבלים היו פרושים עַל־גְְּלִילֵי כֶסֶף וְְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ, שיש. כמו כן, עמדו שם מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְְפַת בַּהַט־וָשֵׁשׁ וְְדַר וְְסֹחָרֶת, אבני חן נדירות ויקרות.

• וְְהַשְְְׁקוֹת בִּכְְְלֵי זָהָב כראוי למשתה מלכותי, וְְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים. לאורחים הוצעו כלים בצורות וגוונים רבים לפי דרגתם וצורכיהם. וְְיֵין מַלְְְכוּת, היין שניתן על חשבון המלך היה רָב כְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ, בשפע וללא מגבלות תקציביות.

• וְְהַשְְּׁתִיָּה כַדָּת, לפי חוקי הנימוס המקובלים, ובכל זאת, אֵין אֹנֵס. כיוון שהמלך רצה שהמשתה המלכותי יהיה גם עממי, השתייה הייתה חופשית, כִּי־כֵן יִסַּד, ציווה הַמֶּלֶךְְְ עַל כָָּל־רַב בֵּיתוֹ, ממונה בארמונו לַעֲשׂוֹת כִּרְְְצוֹן אִישׁ־וָאִישׁ, ולא להכריחם. כיוון שהמלך לא היה מעוניין להשקיע מאמצים מיוחדים בממלכתו הרבגונית, הוא העניק לעמים השונים חופש לשמר את ייחודם, את לשונם ואת מנהגיהם.

• גַּם וַשְְְׁתִּי הַמַּלְְְכָּה עָשְְׂתָה מִשְְְׁתֵּה נָשִׁים שהיה מקביל למשתה הגדול שנועד לגברים, בתוך אגף אחר ב בֵית הַמַּלְְְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ בנפרד כדי להימנע מפני תוצאות בלתי רצויות של משתה מעורב. שלא כמשתה ההולל של המלך, משתה הנשים נחשב אירוע מכובד יותר.

• בַּיּוֹם הַשְְּׁבִיעִי למשתה, כְְּטוֹב לֵב־הַמֶּלֶךְְְ בַּיָּיִן, כשרוחו של המלך הייתה טובה עליו לאחר שתייה מרובה. קשה לדעת אם היה באותו יום שיכור ממש, בין היתר משום אופיו הרשמי והממלכתי של התיאור. אָמַר אחשורוש לִמְְְהוּמָן, בִּזְְּתָא, חַרְְְבוֹנָא, בִּגְְְתָא וַאֲבַגְְְתָא, זֵתַר וְְכַרְְְכַּס – שמות פרסיים בעיקרם של שִׁבְְְעַת הַסָּרִיסִים המיוחדים הַמְְשָׁרְְתִים אֶת־פְְּנֵי הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ ומצויים בקרבתו. יש לשער שהם היו סריסים ממש ולא משרתים סתם, שכן הם היו עוברים בין הגברים לנשים. באווירת המשתה ההוללת התפאר המלך בכוחו, ברכושו, בחכמתו ובהצלחותיו. ומתוך כך השתבח המלך באשתו היפהפייה.

• לְְהָבִיא אֶת־וַשְְְׁתִּי הַמַּלְְְכָּה לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ בְְּכֶתֶר מַלְְְכוּת על מנת לְְהַרְְְאוֹת לכל הָעַמִּים וְְהַשָּׂרִים אֶת־יָָפְְְיָהּ, כִּי־טוֹבַת מַרְְְאֶה הִיא.

• וַתְְּמָאֵן הַמַּלְְְכָּה וַשְְְׁתִּי לָבוֹא בִּדְְְבַר הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר בְְּיַד הַסָּרִיסִים. סירובה לציית לפקודתו של השליט העליון, שסמכויותיו לא היו מוגבלות כלל, מעיד על מעמדה הגבוה. היא מיאנה להשפיל את עצמה בהצגת גופה בפני הקהל. וַיִּקְְְצֹף, כעס הַמֶּלֶךְְְ מְְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. זעמו העז נבע מהעזתה של אשתו לדחות את דרישתו, שלא נאמרה לה בצנעה, אלא באמצעות משלחת רשמית. רגישותו לכבודו התעצמה עוד בשל שכרותו. במצב זה ציפה שרצונו יתמלא מיד ובשלמות. אולי ושתי גם העבירה אליו מסרים מרומזים או לעגניים על שכרותו, והדבר הבעיר ביותר את כעסו.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לַחֲכָמִים יֹדְְעֵי הָעִתִּים, האסטרולוגים, או: החכמים הממונים על סדרי המלוכה וקורותיה והיודעים כיצד לנהוג בכל מצב. כִּי־כֵן דְְּבַר, מנהג הַמֶּלֶךְְְ לשטוח דבריו לִפְְְנֵי כָָּל־יֹדְְעֵי דָּת, חוק וָדִין. המלך נוהג להביא בעיות בפני אנשי החוק והמשפט.

• וְְהערה – הַקָּרֹב, היועצים הקרובים אֵלָיו: כַּרְְְשְְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְְְמָתָא, תַרְְְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְְְסְְנָא ו מְְמוּכָן – שִׁבְְְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְְּנֵי הַמֶּלֶךְְְ, הנפגשים עמו, שכן המלך היה ספון בארמונו, ונדיר היה לראותו פנים אל פנים, הַיֹּשְְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְְְכוּת, שרי ממשלתו הבכירים.

• כְְּדָת מַה־לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְְְכָּה וַשְְְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא־עָשְְׂתָה אֶת־מַאֲמַר, דברי הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ בְְּיַד הַסָּרִיסִים. כיצד יש לנהוג בסירובה הפומבי של המלכה להישמע לצו המלך שנמסר לה באמצעות המשלחת הרשמית.

• וַיֹּאמֶר מְְמוּכָן לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ וְְהַשָּׂרִים. בראשית נאומו הוא החריף את חטאה של המלכה, וטען כנגדה : לֹא עַל־הַמֶּלֶךְְְ לְְבַדּוֹ עָוְְתָה, חטאה וַשְְְׁתִּי הַמַּלְְְכָּה כשלא צייתה לדבריו, כִּי אם עַל־כָָּל־הַשָּׂרִים וְְעַל־כָָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר בְְּכָָל־מְְדִינוֹת הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ. כיוון שהמעשה נעשה בפומבי, השלכותיו יתפשטו על פני הממלכה הפרסית כולה.

• כִּי־יֵצֵא דְְבַר, עניין הַמַּלְְְכָּה עַל־כָָּל־הַנָּשִׁים לְְהַבְְְזוֹת, להשפיל את בַּעְְְלֵיהֶן בְְּעֵינֵיהֶן. אף על פי שהמלכה לא הצהירה הצהרות ולא הטיפה לדבר, הדוגמא האישית שהראתה עלולה להפוך לנורמה. בְְּאָָמְְְרָם – כאשר הנשים ינופפו בדוגמתה ויאמרו : הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְְהָבִיא אֶת־וַשְְְׁתִּי הַמַּלְְְכָּה לְְפָנָיו – וְְלֹא־בָאָה. המלכה יצרה תקדים מסוכן.

• ומ הַיּוֹם הַזֶּה והלאה תֹּאמַרְְְנָה דברים אלו שָׂרוֹת, נשות השרים של פָּרַס־וּמָדַי – ובעקבותיהן אולי גם הנשים הפשוטות – אֲשֶׁר שָׁמְְעוּ אֶת־דְְּבַר הַמַּלְְְכָּה, לְְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְְְ. סירובה של ושתי יעצים אותן בוויכוחיהן עם בעליהן, וּכְְְדַי, ויש בדברים מספיק בִּזָּיוֹן וָקָצֶף, ביזיון שיש לכעוס עליו. אין לראות בכך רק עלבון אישי, שהמלך אולי יכול להבליג עליו; השלכותיו הציבוריות של המעשה נרחבות וחמורות, שכן השערורייה החד – פעמית עלולה לשמש מופת לחיקוי בממלכה.

• אִם־עַל, בעיני הַמֶּלֶךְְְ טוֹב, יֵצֵא דְְבַר־מַלְְְכוּת מִלְְּפָנָיו. ההחלטה תפורסם באופן רשמי ולא כהוראת שעה בלבד, אלא – וְְיִכָּתֵב גם בְְּדָתֵי, ספר החוקים של פָרַס־וּמָדַי וְְלֹא יַעֲבוֹר. למרות מעמדו הנישא של המלך חוקי הממלכה וכתביה נחשבים מחייבים, לפחות באופן רשמי. אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְְְׁתִּי לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ. ממוכן לא פירש מה יעלה בגורלה – אם ימיתו אותה, יַגלו אותה לצמיתות או שיוסרו ממנה יחסי החן והחיבה שרחש כלפיה המלך, ותישלל ממנה כל אפשרות השפעה. ואת מַלְְְכוּתָהּ, תפקידה הרשמי כמלכה, יִתֵּן הַמֶּלֶךְְְ לִרְְְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה. המלך יפטר אותה, והוא שיחליט מי תהיה ראויה ממנה למלא את מקומה.

• וְְנִשְְְׁמַע פִּתְְְגָם, דבר הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְְּכָָל־מַלְְְכוּתוֹ כִּי רַבָּה, גדולה הִיא – הממלכה. ובעקבות פרסום התקדים המלכותי, כָָל־הַנָּשִׁים יִתְְּנוּ יְְקָר, כבוד לְְבַעְְְלֵיהֶן, ולא ימרו פיהם לְְמִגָּדוֹל וְְעַד־קָטָן.

• וַיִּיטַב הַדָּבָר בְְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְְְ וְְהַשָּׂרִים. ממוכן שכנע אותם שהבעיה עקרונית והשלכותיה חמורות. בנאומו הציג את פתרונו לא כגחמה של המלך, אלא כתקדים חשוב בניהול המדינה. המלך הנזעם והשיכור שמח באפשרות לנפח את האירוע לממדים נרחבים. על כן – וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ כִּדְְְבַר מְְמוּכָן. כאמור, בדרך הניסוח הרשמית של המגילה אין ביטויי ביקורת בוטים, אבל מבין השורות עולה דמותו הנלעגת של אחשורוש הנתונה למניפולציות.

• וַיִּשְְְׁלַח סְְפָרִים, א יגרות ובהן פקודה רשמי ת אֶל־כָָּל־מְְדִינוֹת הַמֶּלֶךְְְ, אֶל־מְְדִינָה וּמְְְדִינָה כִּכְְְתָבָהּ וְְאֶל־עַם וָעָם כִּלְְְשׁוֹנוֹ: לִהְְְיוֹת כָָּל־אִישׁ שֹׂרֵר בְְּבֵיתוֹ. המלך לא הזכיר במפורש את ושתי, אלא הודיע לכול שהגבר צריך להיות השליט בבית, וּמְְְדַבֵּר כִּלְְְשׁוֹן עַמּוֹ. בני העמים השונים שחיו בממלכה התחתנו אלה עם אלה, וכך התערבבו גם השפות. משום כך הורה המלך בהזדמנות זו שמכאן ואילך שפת הבעל תהיה שפת הבית.