אסתר-פרק-3

ביאורים

• אַחַר הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה – מינוי אסתר ומזימת בגתן ותרש גִּדַּל הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ בין שריו אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְְּדָתָא הָאֲגָגִי, כנראה מזרע אגג מלך עמלקי. ייתכן ששינה את שמו העמלקי המקורי ואימץ שם בעל צליל פרסי. וַיְְְנַשְְּׂאֵהוּ, העלה את מעמדו וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְְְאוֹ מֵעַל כָָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. הגבהת מעמדו של שר מן השרים והפיכתו למקורבו של המלך ידועה גם ממקורות אחרים בני התקופה.

• וְְכָָל־עַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ, שריו ומשרתיו אֲשֶׁר־בְְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ כֹּרְְעִים וּמִשְְְׁתַּחֲוִים לְְהָמָן כִּי־כֵן צִוָּה־לוֹ, בעבורו הַמֶּלֶךְְְ. וּמָָרְְְדֳֳּכַי לֹא יִכְְְרַע וְְלֹא יִשְְְׁתַּחֲוֶה, מטעם שאינו ידוע.

• וַיֹּאמְְרוּ עַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר־בְְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ לְְמָָרְְְדֳֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ להשתחוות להמן?

• וַיְְְהִי כְְּאָָמְְְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וַיַּגִּידוּ זאת לְְהָמָן. ייתכן שהמן לא הבחין בכך מתחילה, שכן עבר לפניו קהל גדול של משתחווים, אבל הנוכחים, שביקשו לעורר מדנים, סיפרו את הדבר להמן כדי לִרְְְאוֹת הֲיַעַמְְְדוּ דִּבְְְרֵי מָָרְְְדֳֳּכַי, האם יצליח לעמוד מרדכי בהחלטתו שלא להשתחוות להמן, כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְְהוּדִי, ועל כן לא יוכל להשתחוות להמן.

• וַיַּרְְְא גם הָמָן עצמו כִּי־אֵין מָָרְְְדֳֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְְְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, זעם על הביזיון הפומבי.

• וַיִּבֶז בְְּעֵינָיו לִשְְְׁלֹחַ יָד בְְּמָָרְְְדֳֳּכַי לְְבַדּוֹ. הפגיעה האישית במרדכי לא נראתה לו מספקת כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָָרְְְדֳֳּכָי. מכאן שבימים ההם לא היה סימן חיצוני ברור לכול להבחנה בין יהודי לבין מי שאינו יהודי. גם בשמותיהם לא ניכרו היהודים מהנכרים. וַיְְְבַקֵּשׁ הָמָן לְְהַשְְְׁמִיד אֶת־כָָּל־הַיְְּהוּדִים אֲשֶׁר בְְּכָָל־מַלְְְכוּת אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ. למרות עיסוקיו הרבים של המן, שהיה שר בכיר בממלכה אדירה, הוא פיתח אובססיה ליהודים משום שהם עַם מָָרְְְדֳֳּכָי, ותכנן כיצד להיפטר מהם. המן גמר בדעתו להשמיד את היהודים, וזמם כיצד להוציא את תכנית ההשמדה אל הפועל:

• בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְְְׁנַת שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה לַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר – מלה פרסית – הוּא בעברית : הַגּוֹרָל, אמצעי לניחוש או למשחקים, המשמש לקבוע מה טוב או ראוי לעשות, ומהו הזמן הנכון למעשה, לִפְְְנֵי הָמָן. כנהוג בקרב מלכי קדם שניסו למצוא סימנים לעתיד להיות, לטובה או לרעה. המן רצה לקבוע תאריך מתאים, ולשם כך ערך חישובים והטיל גורלות מִיּוֹם לְְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְְחֹדֶשׁ שְְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר. הוא הסיק שבחודש אדר, מן הסתם בשנה הקרובה, תהיה מפלתם של היהודים. מכיוון שלהמן לא היה כוח משל עצמו, הוא ביקש להסית את אחשורוש.

• וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְְְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְְפֻזָּר וּמְְְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְְּכֹל מְְדִינוֹת מַלְְְכוּתֶךָ, ואיננו ממלא מדינה שלמה, וְְדָתֵיהֶם, חוקיהם, דרכי החיים שלהם שֹׁנוֹת מִכָָּל־עָם. חלק ניכר ממצוות התורה אכן מושתת על היבדלות מן הגויים והימנעות היהודים מעבודת אלילים. את חוקיהם שלהם הם שומרים וְְאולם אֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְְְ אֵינָם עֹשִׂים, וְְלַמֶּלֶךְְְ אֵין־שֹׁוֶה לְְהַנִּיחָם. הם עם קטן שאין בו חשיבות, אך זהו גורם מטריד המפר את ההרמוניה, ולכן לא כדאי לך להניח להם.

• אִם־עַל, בעיני הַמֶּלֶךְְְ טוֹב לשמוע להצעתי, יִכָּתֵב בפקודה רשמית לְְאַבְְּדָם, להשמיד את היהודים. וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף אֶשְְְׁקוֹל עַל־יְְדֵי עֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה. אתנדב לתת בעצמי עשרת אלפים כיכרות כסף בידי בעלי המלאכה, והם יהפכו אותן למטבעות או למטילי כסף כדי לְְהָבִיא אֶל־גִּנְְְזֵי הַמֶּלֶךְְְ. התרומה לאוצר המלך נועדה לפצות על הפסד אפשרי הכרוך במעשה שמציע המן. המלך עלול לחשוש מאבדן משלמי המסים כשיושמדו אנשים רבים. בהיותו אדיש לגורלם של היהודים, היה אחשורוש כנראה נרגש מהמחווה הנדיבה של השר הראשי.

• וַיָּסַר הַמֶּלֶךְְְ אֶת־טַבַּעְְְתּוֹ, שבה החותם המלכותי מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְְּנָהּ לְְהָמָן בֶּן־הַמְְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְְּהוּדִים. לא הייתה זו הסכמה בעל – פה בלבד, אלא הענקת האישור והסמכות להמן לחתום בפועל בשם המלך.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לְְהָמָן: הַכֶּסֶף שהצעת לתת, נָתוּן לָךְְְ. הוא יישאר בידך. הממלכה תקבל על עצמה את ההפסד. וְְאף הָעָם נתון לך לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְְּעֵינֶיךָ, כרצונך. המן פעל במהירות רבה. אם פתח בצעדיו המעשיים בתחילת חודש ניסן, כבר ביום השלושה – עשר בניסן היה הכול מוכן לקראת השלב הבא של תכניתו:

• וַיִּקָּרְְאוּ סֹפְְרֵי הַמֶּלֶךְְְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְְְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ. וַיִּכָּתֵב כְְּכָָל־אֲשֶׁר־צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנֵי־הַמֶּלֶךְְְ, מושלי הפרובינציות וְְאֶל־הַפַּחוֹת, מושלי האזורים הקטנים יותר, הפחוות אֲשֶׁר עַל־מְְדִינָה וּמְְְדִינָה וְְאֶל־שָׂרֵי עַם וָעָם, מְְדִינָה וּמְְְדִינָה כִּכְְְתָבָהּ וְְעַם וָעָם כִּלְְְשׁוֹנוֹ, בְְּשֵׁם הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרֹשׁ נִכְְְתָּב מכתב הפקודה וְְנֶחְְְתָּם בְְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְְְ.

• וְְנִשְְְׁלוֹחַ, נשלחו סְְפָרִים בְְּיַד הָרָצִים אֶל־כָָּל־מְְדִינוֹת הַמֶּלֶךְְְ, שבהם נכתב כי המלך מתיר לְְהַשְְְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְְְאַבֵּד אֶת־כָָּל־הַיְְּהוּדִים מִנַּעַר וְְעַד־זָקֵן טַף וְְנָשִׁים בְְּיוֹם אֶחָד, בִּשְְְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְְחֹדֶשׁ שְְׁנֵים־עָשָׂר ש הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר. ההוראות נשלחו כמעט שנה לפני המועד, אולי כדי לקבוע עובדות בשטח ככל האפשר וכדי להספיק להגיע לכל מקום ברחבי הממלכה. בגלל אמונתו של המן בפור שלו הוא היה נחוש להיצמד אל התאריך שעלה מן הגורל, שבו יוצאו היהודים מחוץ לחוק, ואז יוּתר דמם ואת שְְְׁלָלָם, רכושם מותר יהיה לָבוֹז, לבזוז. המלך לא הוציא את ההחלטה אל הפועל בכוח צבאו או משטרתו. הוא הודיע שבתאריך זה תימנע הגנתו של החוק מן היהודים, בהניחו כי בני העמים השונים ינצלו את ההזדמנות לבצע את תכניתו של המן.

• פַּתְְְשֶׁגֶן, נוסח, העתק הַכְְּתָב של הגזרה לְְהִנָּתֵן דָּת, חוק בְְּכָָל־מְְדִינָה וּמְְְדִינָה, גָּלוּי לְְכָָל־הָעַמִּים לִהְְְיוֹת עֲתִדִים, מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה. אף שכנראה לא בכל פינה נידחת באימפריה הפרסית ישבו יהודים, ההודעה נשלחה לכל המדינות מטעמים בירוקרטיים: הוראתו הכללית של המלך צריכה להגיע לכל מקום.

• הָרָצִים ו בידם הגזרה יָצְְאוּ דְְחוּפִים בִּדְְְבַר הַמֶּלֶךְְְ, וְְהַדָּת נִתְְּנָה בְְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. וְְהַמֶּלֶךְְְ וְְהָמָן יָשְְׁבוּ לִשְְְׁתּוֹת להצלחת התכנית. מתוך שמחתם במימוש התכנית ערכו אחשורוש והמן משתה קטן. וְְהָעִיר שׁוּשָׁן – בעיקר תושביה היהודים, שחיו סביב מרדכי ובקרבתו, נָבוֹכָה בגלל התדהמה מן הגזרה הקשה שהתרגשה לבוא עליהם.