אסתר-פרק-4

ביאורים

• וּמָָרְְְדֳֳּכַי, שהיה פקיד גבוה בסביבת המלך, יָדַע אֶת־כָָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. מן הסתם היה מהראשונים שקראו את העתקי הגזרה שהופצו בממלכה. מרדכי הבין את חומרת המצב ואת משמעותו לעתיד היהודים קודם שהבינו זאת שאר יהודי שושן. הוא התייחס בכובד ראש ליעילות התעמולה של המן ולעצמת השפעתו על המתרחש בחצר המלוכה. משום כך – וַיִּקְְְרַע מָָרְְְדֳֳּכַי אֶת־בְְּגָדָיו לאות אבל, וַיִּלְְְבַּשׁ שַׂק והניח על ראשו אֵפֶר. וַיֵּצֵא בְְּתוֹךְְְ הָעִיר, וַיִּזְְְעַק זְְעָקָה גְְדוֹלָה וּמָרָה, זעקת תפילה ותחנונים אל אלוקים וזעקת מחאה כלפי השלטונות.

• וַיָּבוֹא עַד לִפְְְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְְְ, אבל אף על פי שהיה מבאי המקום, לא נכנס לשער כִּי אֵין לָבוֹא אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ בִּלְְְבוּשׁ שָׂק לפי תקנות הלבוש הממלכתיות.

• וּבְְְכָָל־מְְדִינָה וּמְְְדִינָה, מְְקוֹם אֲשֶׁר דְְּבַר־הַמֶּלֶךְְְ וְְדָתוֹ, פקודתו מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְְּהוּדִים וְְצוֹם וּבְְְכִי וּמִסְְְפֵּד. שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע, ישוטח בחוצות לשימוש ה רַבִּים.

• וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְְְתֵּר וְְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ מה עשה מרדכי. המקורבים לאסתר ידעו על קרבתו למלכה, שהרי בעבר מרדכי שאל בשלומה יום יום, וגם היא זו שהעבירה את אזהרת מרדכי למלך. וַתִּתְְְחַלְְְחַל, הזדעזעה הַמַּלְְְכָּה מְְאֹד מפני שהיא לא שמעה דבר על המתרחש. פקודות המלך לא הועברו לבית הנשים, שכן הניחו שהן אינן צריכות לעסוק בענייני השלטון. כיוון שרצתה לשמוע ממנו על המתרחש, והואיל וידעה שאין הוא רשאי להיכנס בלבוש שק – וַתִּשְְְׁלַח בְְּגָדִים לְְהַלְְְבִּישׁ אֶת־מָָרְְְדֳֳּכַי וּלְְְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְְאולם מרדכי לֹא קִבֵּל, ולא הסיר את שקו מעליו.

• וַתִּקְְְרָא אֶסְְְתֵּר לַהֲתָךְְְ, שהיה אחד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְְפָנֶיהָ. התך לא היה משרת פשוט אלא ניתנה בידיו סמכות לסייע למלכה. וַתְְּצַוֵּהוּ עַל מָָרְְְדֳֳּכָי כדי לָדַעַת מַה־זֶּה וְְעַל־מַה־זֶּה, מה פשר התנהגותו ומה מבוקשו.

• וַיֵּצֵא הֲתָךְְְ אֶל־מָָרְְְדֳֳּכָי, אֶל־רְְחוֹב, רחבת הָעִיר אֲשֶׁר לִפְְְנֵי שַׁעַר־הַמֶּלֶךְְְ. מרדכי לא ניגש אל שער המלך, ולכן יצא התך אל הרחבה שמחוצה לו, ושם שאל את מרדכי לפשר מעשיו.

• וַיַּגֶּד־לוֹ מָָרְְְדֳֳּכַי אֵת כָָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ, לאו דווקא את סירובו להשתחוות להמן, שכן ייתכן שראה בגזרת המן רק המשך מסורת השנאה שהונחלה לו מאבותיו, בני עמלק. וְְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְְְׁקוֹל עַל, אל גִּנְְְזֵי הַמֶּלֶךְְְ בַּעבור ה יְְּהוּדִים לְְאַבְְּדָם. מלבד עצם גזרת ההשמדה עברה השמועה על התשלום העצום שהציע המן בנחרצותו לאבד את היהודים.

• וְְאֶת־פַּתְְְשֶׁגֶן, העתק כְְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר־נִתַּן בְְּשׁוּשָׁן לְְהַשְְְׁמִידָם נָתַן לוֹ – להתך כדי לְְהַרְְְאוֹת אֶת־אֶסְְְתֵּר את הכתב, וּלְְְהַגִּיד לָהּ במה מדובר, ויתרה מזו – לְְְצַוּוֹת עָלֶיהָ בשמו לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, לְְהִתְְְחַנֶּן־לוֹ וּלְְְבַקֵּשׁ מִלְְּפָנָיו עַל־עַמָּהּ. איש מלבדה לא יוכל לעצור את המן, שמעמדו כה רם בממלכה; מרדכי איננו מקורב למלך, אבל אסתר חיה בארמון, והיא חביבה על אחשורוש. ומכיוון שגזרה זו הייתה מבוססת בעיקרה על רגש, הניח מרדכי שיהא בכוחה לבטל את הגזרה בתחנוניה.

• וַיָּבוֹא הֲתָךְְְ השליח וַיַּגֵּד לְְאֶסְְְתֵּר אֵת דִּבְְְרֵי מָָרְְְדֳֳּכָי.

• וַתֹּאמֶר אֶסְְְתֵּר לַהֲתָךְְְ וַתְְּצַוֵּהוּ חזרה אֶל־מָָרְְְדֳֳּכָי, לומר לו את הדברים הבאים :

• כָָּל־עַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ הנמצאים בחצרו וְְעַם מְְדִינוֹת הַמֶּלֶךְְְ יֹדְְעִים אֲשֶׁר כָָּל־אִישׁ וְְאִשָּׁה אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אֶל־הֶחָצֵר הַפְְּנִימִית, מקומו המיוחד של המלך, שאין להיכנס אליו ללא הזמנה מיוחדת, שהרי מעמדו של המלך – כמעמדו של אל למחצה. כ אֲשֶׁר לֹא־יִקָּרֵא, בלי רשות – אַחַת דָּתוֹ, דינו היחיד לְְהָמִית, משום שפלש אל התחום האסור, לְְבַד מֵהאדם אֲשֶׁר יוֹשִׁיט־לוֹ הַמֶּלֶךְְְ אֶת־שַׁרְְְבִיט הַזָּהָב – וְְחָיָה. אם עובר אדם על החוקים ונכנס אל החצר הפנימית ללא הזמנה, והמלך אינו רוצה במיתתו, הוא יכול להרשות לו לגשת אליו בהושטת שרביטו אליו. לא נאה למלך להושיט לאנשים יד; לכן הושטת השרביט היא המסמנת שאדם מסוים רצוי לפניו. וַאֲנִי לֹא נִקְְְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ זֶה שְְׁלוֹשִׁים יוֹם. אמנם אני המלכה החביבה על המלך, אך יש לו אלפי נשים ופילגשים. אין לדעת מה מצב רוחו כעת, אך העובדה שהמלך לא הזמין אותי כבר חודש אינה מבשרת טובות. אם אכנס אליו כך, אסכן את חיי.

• וַיַּגִּידוּ לְְמָָרְְְדֳֳּכָי אֵת דִּבְְְרֵי אֶסְְְתֵּר.

• וַיֹּאמֶר מָָרְְְדֳֳּכַי לְְהָשִׁיב אֶל־אֶסְְְתֵּר: את מרגישה מוגנת בארמון, ואת חושבת שתינצלי מפגיעתה של פקודת המן. אַל־תְְּדַמִּי בְְנַפְְְשֵׁךְְְ את הרעיון לְְהִמָּלֵט בהיותך בתוך בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ מִכָָּל־הַיְְּהוּדִים.

• כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, תשתקי ולא תעשי דבר בפועל בָּעֵת הַזֹּאת, אני מניח כי רֶוַח וְְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר. הגזרה מתוכננת לעוד אחד – עשר חודש. אנו סומכים על אלוקים שיעשה נס עד אז, וְְאולם אני בטוח ש אַתְְְּ וּבֵית־אָבִיךְְְ תֹּאבֵדוּ מכיוון שלא פעלת בזמן הנכון. החורבן יבוא עלייך ועל כל משפחתך – ואף עלי בכללם. וּמִי יוֹדֵעַ אִם, אולי לְְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְְְּ לַמַּלְְְכוּת. את עלית לגדולה באופן לא מתוכנן, והנה את מוצאת את עצמך בזמן ובמקום שאת היחידה שיכולה לפעול, לשנות ולהציל. האם אינך חושבת שבצירוף המקרים הזה טמונה משמעות?! האם אינך רואה בכך סימן משמים?! אסתר, כדרכה, קיבלה את דברי מרדכי –

• וַתֹּאמֶר אֶסְְְתֵּר לְְהָשִׁיב אֶל־מָָרְְְדֳֳּכָי שוב על ידי שליח:

• לֵךְְְ כְְּנוֹס, אסוף אֶת־כָָּל־הַיְְּהוּדִים הַנִּמְְְצְְאִים בְְּשׁוּשָׁן לתפילה, וְְצוּמוּ עָלַי, למעני וְְאַל־תֹּאכְְלוּ וְְאַל־תִּשְְְׁתּוּ שְְׁלֹשֶׁת יָמִים, לַיְְְלָה וָיוֹם, צום כבד חריג שיארך שלוש יממות רצופות. גַּם־אֲנִי וְְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן כי עלינו להתפלל להצלחתי. וּבְְְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת, שלא כחוק, וְְכַאֲשֶׁר אָבַדְְְתִּי – אָבָדְְְתִּי. אולי יום כניסתי אל המלך יהיה היום האחרון בחיי.

• וַיַּעֲבֹר מָָרְְְדֳֳּכָי ממקומו, וַיַּעַשׂ כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוְְּתָה עָלָיו אֶסְְְתֵּר. הוא אסף את היהודים, סיפר להם על גזרת ההשמדה ועל מצבה של אסתר והורה להם לצום. נראה שבזכות מעמדו של מרדכי בעיני היהודים עלה בידו לכנסם, והם קיבלו את סמכותו ונשמעו לו.