אסתר-פרק-5

ביאורים

• וַיְְְהִי בַּיּוֹם הַשְְּׁלִישִׁי לצום היהודים, שאולי היה גם היום השלישי לנתינת הפקודה, כלומר בחג הראשון של פסח, או יום יומיים לאחר מכן, וַתִּלְְְבַּשׁ אֶסְְְתֵּר בגדי מַלְְְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ הַפְְּנִימִית נֹכַח, מול בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. וְְהַמֶּלֶךְְְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְְְכוּתוֹ בְְּבֵית הַמַּלְְְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת, ורואה מי נמצא בחצר.

• וַיְְְהִי כִרְְְאוֹת הַמֶּלֶךְְְ אֶת־אֶסְְְתֵּר הַמַּלְְְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, נָשְְׂאָה חֵן בְְּעֵינָיו. התעוררה בלבו הרגשת החיבה שהייתה לו כלפיה כשבחר בה, ולכן – וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְְְ לְְאֶסְְְתֵּר אֶת־שַׁרְְְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְְּיָדוֹ, ובכך העניק לה רשות רשמית להיכנס. וַתִּקְְְרַב אֶסְְְתֵּר וַתִּגַּע בְְּרֹאשׁ הַשַּׁרְְְבִיט, שזו כנראה התגובה הטקסית המקובלת לקבלת הרשות.

• וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְְְ: מַה־לָּךְְְ אֶסְְְתֵּר הַמַּלְְְכָּה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵךְְְ? ברור שבאת כדי לבקש דבר, והודות לאהבתי אלייך תוכלי לבקש עַד־חֲצִי הַמַּלְְְכוּת – וְְיִנָּתֵן לָךְְְ. הוא ביטא את נכונותו למענה בלשון הפרזה.

• וַתֹּאמֶר אֶסְְְתֵּר באותו נוסח רשמי : אִם־עַל, בעיני הַמֶּלֶךְְְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְְְ וְְהָמָן, האיש החשוב בממלכה והמקורב ביותר למלך הַיּוֹם אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ – למלך.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ: מַהֲרוּ אֶת־הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת־דְְּבַר אֶסְְְתֵּר. המלך נשמע מזלזל בהמן, שהוא כמשרת המחויב להיענות מיד לכל רצון שמתעורר במלכה. וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְְְ וְְהָמָן, ששמח מאוד בכבוד שזכה בו, אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְְׂתָה אֶסְְְתֵּר.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לְְאֶסְְְתֵּר בְְּמִשְְְׁתֵּה הַיַּיִן: מַה־שְְּׁאֵלָתֵךְְְ – וְְיִנָּתֵן לָךְְְ, וּמַה־בַּקָּשָׁתֵךְְְ – עַד־חֲצִי הַמַּלְְְכוּת וְְתֵעָשׂ.

• וַתַּעַן אֶסְְְתֵּר וַתֹּאמַר: שְְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי. למרות ביטויי החיבה שאסתר שמעה מאחשורוש, היא הייתה עדיין מהוססת. היא לא בטחה בכוחה לנקוט מיד צעד קיצוני, וידעה שאם תיכשל, היא עלולה להסתכן גם באופן אישי.

• אִם־מָצָאתִי חֵן בְְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְְְ וְְאִם־עַל־הַמֶּלֶךְְְ טוֹב, לָתֵת אֶת־שְְׁאֵלָתִי וְְלַעֲשׂוֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִי, יָבוֹא הַמֶּלֶךְְְ וְְהָמָן אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם פעם נוספת, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְְְבַר הַמֶּלֶךְְְ. אינני מוכנה נפשית עדיין לשטוח את בקשתי. אולי חוסר הביטחון הוא שגרם לה גם להאריך בדיבור וגם לדחות את פרישת בקשתה. אחשורוש יצא מן המשתה סקרן למדי, שכן מכניסתה אליו אתמול שלא לפי הכללים ומהדחייה החוזרת הבין שאסתר מתכוננת לבקשה גדולה;

• וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְְטוֹב לֵב. הוא ראה את עצמו בשיא גדולתו, שהרי אין הוא מקורב רק למלך; אף המלכה קירבה אותו באופן מיוחד, ובכך ראה סימן ברור למעמדו הרם. אולם באמצע הדרך הידרדר מצב רוחו – וְְכִרְְְאוֹת הָמָן אֶת־מָָרְְְדֳֳּכַי בְְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ, שלשם הוא שב בבגדיו הרגילים לאחר שנגמר הצום, וְְלֹא־קָם וְְלֹא־זָע מִמֶּנּוּ והתעלם ממנו לחלוטין – וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל־מָָרְְְדֳֳּכַי חֵמָה, כעס. ככל שעלתה קרנו בממלכה, כך גאה בו הזעם על ביזיונו.

• וַיִּתְְְאַפַּק הָמָן כי בינתיים לא יכול היה לעשות דבר, וַיָּבוֹא אֶל־בֵּיתוֹ, וַיִּשְְְׁלַח וַיָּבֵא לביתו אֶת־אֹהֲבָיו וְְאֶת־זֶרֶשׁ אִשְְְׁתּוֹ רבת ההשפעה.

• וַיְְְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת־כְְּבוֹד עָָשְְְׁרוֹ וְְרֹב, ריבוי בָּנָיו. אמנם בהמשך יסופר על תליית עשרת בניו, אך ייתכן שהיו לו בנים נוספים מנשים אחרות. וְְאֵת כָָּל־אֲשֶׁר גִּדְְּלוֹ הַמֶּלֶךְְְ וְְאֵת אֲשֶׁר נִשְְּׂאוֹ עַל־הַשָּׂרִים וְְעַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיֹּאמֶר הָמָן: אַף לֹא־הֵבִיאָה אֶסְְְתֵּר הַמַּלְְְכָּה עִם־הַמֶּלֶךְְְ אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשָׂתָה כִּי אִם־אוֹתִי, וְְגַם־לְְמָחָר אֲנִי קָרוּא־לָהּ עִם־הַמֶּלֶךְְְ. זוהי גולת הכותרת. אינני רק השר הראשון בממלכה; נעשיתי החביב על בית המלוכה, היחיד והמיוחד.

• וְְכָָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְְּכָָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָָרְְְדֳֳּכַי הַיְְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ. אמנם יש לי כבוד, עושר ועתיד מזהיר, אבל מרדכי בז לי.

• וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְְְׁתּוֹ וְְכָָל־אֹהֲבָיו, שהצטרפו אף הם להצעה : יַעֲשׂוּ־עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְְְ, וְְיִתְְְלוּ אֶת־מָָרְְְדֳֳּכַי עָלָיו. אל תמתין עד למשתה. בוא כבר בבוקר אל המלך ואמור לו שיש מישהו שטורד את מנוחתך ואיננו שומע לפקודתך. בקש שיתלו אותו באופן אישי לפני שיאבדו את שאר היהודים. וּבֹא עִם־הַמֶּלֶךְְְ אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה בערב רגוע ו שָׂמֵחַ. וַיִּיטַב הַדָּבָר, הרעיון לִפְְְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ. הוא נתן פקודה שיבנו עץ כזה כדי להכין את תלייתו של מרדכי ולקדם את המן לעבר פסגת אוש רו.