עזרא-פרק-1

ביאורים

• וּבִשְְְׁנַת אַחַת לְְמלכותו העצמאית של כוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס, לִכְְְלוֹת, כאשר תם הזמן שנקצב ב דְְּבַר־ה' מִפִּי יִרְְְמְְיָה. ירמיהו הנביא צפה שהגולים ייגאלו מבבל במלאות שבעים שנה, ואף על פי שחשבון השנים אינו ברור לגמרי, הכול הכירו בכך שבשיבת ישראל לארצם מתקיימת נבואת ירמיה. אז הֵעִיר ה' אֶת־רוּחַ, הפעיל את נפשו של כֹּרֶשׁ מֶלֶךְְְ־פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל, כורש הכריז בְְּכָָל־מַלְְְכוּתוֹ, אף שרוב היהודים גרו במקום אחד, היו מהם שהתפזרו גם בארצות נוספות, וְְאת ההודעה הוא שלח לא רק בעל פה – גַם־בְְּמִכְְְתָּב. הופצו מסמכים שהייתה להם חשיבות לאחר כמה שנים, כאשר התעוררו בעיות סביב בניין המקדש וקיומו, והיה צורך להסתמך על מכתביו של כורש, לֵאמֹר:

• כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס: את כֹּל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. מלכותי היא מתנה מאת ה' אלוקי ישראל. גם כלפי עמים אחרים נהג כורש לזהות את עצמו עם מנהגיהם ודתותיהם, כאן הדגיש שה' הוא שנתן לו את כל הארצות, וְְהוּא־פָקַד עָלַי לִבְְְנוֹת־לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בּארץ יהוּדָה. זהו ציווי שבא מלמעלה, ואותו אני מבקש למלא. לפקודה הזו יש השלכות מעשיות:

• מִי־בָכֶם מִכָָּל־עַמּוֹ – עַם ה' אלוקי השמים, עם ישראל, יְְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, יעזור לו אלוקים, וְְיַעַל, ויעלה לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְְיִבֶן אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. כורש מדבר כמעט כמו מלך ישראל. נוסח הצהרתו מעיד על תפיסתו – הוא מרגיש שעליו להודות לה', שהוא קשור אליו, ושמשום כך הוא מעוניין בבניית המקדש בירושלים. אמנם אין בכך פקודה הגוזרת על היהודים לעלות ארצה, אבל הוא פונה אל היהודים המרגישים כמותו, שיש לבנות את המקדש שנחרב, וקורא להם לקום מרצונם ולנסוע. בבל מרוחקת מיהודה מרחק הגון, ומדובר במסע מפרך. ברור לכורש שלא הכול ייענו לקריאתו. על כן הוא אומר:

• וְְכָָל־הַנִּשְְְׁאָר מהיהודים מִכָּל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא, שכל אחד מהעולים גָר־שָׁם יְְנַשְְּׂאוּהוּ, יטעינוהו אַנְְְשֵׁי מְְקֹמוֹ בְְּכֶסֶף וּבְְְזָהָב וּבִרְְְכוּשׁ וּבִבְְְהֵמָה. על אנשי מקומו לסייע לו בממון עִם, נוסף על הַנְְּדָבָה שהם שולחים לְְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. כורש עורר את היהודים לעזור לעולים ואף דרבן אותם לשלוח נדבה לירושלים. גם אם הוא לא הכיר את מצבה של הארץ החרבה שאליה ילכו העולים לאשורו, הוא הניח שהם יזדקקו לממון רב נוסף על הוצאות הדרך. מלבד זאת, כורש עצמו וכמה מלכים אחריו נתנו נדבה לבית ה', והיה ברור לו שבני ישראל צריכים להירתם למפעל התנדבותי זה. אין בהצהרתו של כורש רק מתן רשות ליהודים לעלות; כורש עודד אותם לחזור לארצם, לבנות את המקדש ולהקים להם בית לאומי.

• וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, ראשי משפחות ש לִיהוּדָה וּבִנְְְיָמִן וְְהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם, לְְכֹל, כל מי ש הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת־רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְְְנוֹת אֶת־בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.

• וְְכָָל האנשים שהיו סְְבִיבֹתֵיהֶם ולא עלו, חִזְְּקוּ אותם בִידֵיהֶם בִּכְְְלֵי־כֶסֶף, בַּזָּהָב, בָּרְְכוּשׁ וּבַבְְּהֵמָה וּבַמִּגְְְדָּנוֹת, מעדנים או מתנות, לְְבַד עַל־כָָּל־הִתְְְנַדֵּב, חוץ ממה שאנשים התנדבו לתת לבית ה' לכשייבנה.

• וְְהַמֶּלֶךְְְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא מהאוצרות אֶת־כְְּלֵי בֵית־ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְְּנֵם בְְּבֵית אֱלֹהָיו. הכלים שנלקחו מבית המקדש הראשון, היו באוצרו של מלך בבל ועברו לידי מלך פרס.

• וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס עַל־יַד מִתְְְרְְדָת הַגִּזְְְבָּר, וַיִּסְְְפְְּרֵם, העביר אותם תוך כדי ספירה לְְשֵׁשְְְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא, הראש אשר לִיהוּדָה.

• וְְאֵלֶּה מִסְְְפָּרָם של הכלים : אֲגַרְְְטְְלֵי, כנראה כלי קיבול גדולים, עשויים זָהָב – שְְׁלֹשִׁים; אֲגַרְְְטְְלֵי־כֶסֶף – אָלֶף; מַחֲלָפִים, סכיני שחיטה, כנראה סכינים מעוטרים או בעלי איכות מיוחדת – תִּשְְְׁעָה וְְעֶשְְְׂרִים;

• כְְּפוֹרֵי, מזרקים, מעין ספלים המשמשים לזריקת הדם על המזבח לכפרה, או: טסים מ זָהָב – שְְׁלֹשִׁים; כְְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְְְׁנִים, בעלי חשיבות שנייה, או: כפולים, למלאי. מאלו היו הרבה יותר – אַרְְְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה; כֵּלִים אֲחֵרִים מכלי המקדש שלא פורטו – אָלֶף. ייתכן שביניהם היו כלי הקודש השייכים למנורה או לשולחן, שנעשו מזהב טהור.

• כָָּל ה כֵּלִים לַזָּהָב וְְלַכֶּסֶף, המספר שכלל גם כלים שלא נמנו היה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְְאַרְְְבַּע מֵאוֹת מכל הסוגים והגדלים. הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְְְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת, עליית הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם. הכלים שקיבל ששבצר מכורש על מנת להביא אתו לירושלים, היו אמורים להיות הכלים הראשונים שישמשו בבית המקדש.