עזרא-פרק-5

ביאורים

• וְְהִתְְְנַבִּי חַגַּי נְְבִיָּא וּזְְְכַרְְְיָה בַר־עִדּוֹא נְְבִיַּאיָּא עַל־יְְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְְׁלֶם בְְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְְְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן. [ והתנבאו באותן השנים חגי הנביא וזכריה בן עדוא הנביאים על היהודים שביהודה ובירושלים בשם אלוהי ישראל אליהם.] תוכן הנבואות לא נזכר כאן אלא בספרי חגי וזכריה. שם הם אומרים שכבר הגיע הזמן לבנות את המקדש, שבוניו לא יחששו לשלומם, ושה' מבטיח את הנהגת זרֻבבל ואת כהונתו של ישוע.

• בֵּאדַיִן קָמוּ זְְרֻבָּבֶל בַּר־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל וְְיֵשׁוּעַ בַּר־יוֹצָדָק וְְשָׁרִיו לְְמִבְְְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם, וְְעִמְְּהוֹן נְְבִיַּאיָּה דִי־אֱלָהָא מְְסַעֲדִין לְְהוֹן. [ אז קמו זרֻבבל בן שאלתיאל, צאצא לבית דוד שהיה עדיין הפחה, וישוע בן יוצדק הכהן והתחילו לבנות את בית האלוקים שבירושלים, ועמם נביאי האלוהים עוזרים להם.] שני המנהיגים החליטו לשמוע לדברי הנביאים ולגשת למלאכת הבניין.

• בֵּהּ־זִמְְְנָא אֲתָה עֲלֵיהוֹן תַּתְְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְְְׁתַר בּוֹזְְנַי וּכְְְנָוָתְְהוֹן, וְְכֵן אָמְְרִין לְְהֹם: מַן־שָׂם לְְכֹם טְְעֵם בַּיְְְתָא דְְנָה לִבְְּנֵא, וְְאֻשַּׁרְְְנָא דְְנָה לְְשַׁכְְְלָלָה? [ בו בזמן, כשהתחילו לבנות, בא אליהם תתני שהיה הנציב הממונה מטעם השלטון המרכזי על המחוז הגדול של עבר הירדן ושתר בוזני, כנראה המשנה של תתני, ועמיתיהם, וכך אמרו להם – לבונים : מי נתן לכם צו האומר את הבית הזה לבנות, ואת מבנה– החומה או: הריהוט הזה להשלים?] הכותב, מבוני המקדש, מדווח בגוף ראשון:

• אֱדַיִן, כְְּנֵמָא, אֲמַרְְְנָא לְְהֹם מַן־אִנּוּן שְְׁמָהָת גֻּבְְְרַיָּא דִּי־דְְנָה בִנְְְיָנָא בָּנַיִן. [ אז, כנאמר באיגרת שתוזכר להלן, אמרנו להם מה הם שמות האנשים שאת זה הבניין בונים.] השליט הגדול של הפחווה ועוזריו באו בתור פקידי השלטון, והם רצו לדעת את שמותיהם של האחראים.

• וְְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל־שָׂבֵי יְְהוּדָיֵא, וְלָא־בַטִּלוּ הִמּוֹ עַד־טַעְְְמָא לְְדָרְְְיָוֶשׁ יְְהָךְְְ, וֶאֱדַיִן יְְתִיבוּן נִשְְְׁתְְּוָנָא עַל־דְְּנָה. [ ועין אלוהיהם הייתה לטובה על זקני יהודה, ובהשגחה מכוונת לא ביטלו אותם תתני ורעיו מהבנייה עד שההחלטה לדריוש תלך, ואז ישיבו מכתב על זה.]

• פַּרְְְשֶׁגֶן אִגַּרְְְתָּא דִּי־שְְׁלַח תַּתְְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְְְׁתַר בּוֹזְְנַי וּכְְְנָוָתֵהּ אֲפַרְְְסְְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה עַל דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא. [ העתק האיגרת ששלח תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני ועמיתיו הפרסיים שבעבר הנהר אל דריוש המלך.]

• פִּתְְְגָמָא שְְׁלַחוּ עֲלוֹהִי, וְְכִדְְְנָה כְְּתִיב בְְּגַוֵּהּ: [ דבר, מסמך רשמי , שלחו אליו, וכך כתוב בתוכו:] פתיחה רשמית: לְְדָרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא שְְׁלָמָא כֹלָּא. [ לדריוש המלך – השלום כולו ], כמו 'שלום רב'.

• יְְדִיעַ לֶהֱוֵא לְְמַלְְְכָּא דִּי־אֲזַלְְְנָא לִיהוּד מְְדִינְְְתָּא לְְבֵית אֱלָהָא רַבָּא [ ידוע יהיה למלך שהלכנו ליהוד המדינה, לפחוַות יהודה האוטונומית הכפופה לפחוות עבר הנהר, לבית האלוה הגדול.] הם לא ידעו לקרוא לו בשם. מן הסתם שמעו מן היהודים שזהו מקדש לאלוקים הגדול. וְְהוּא מִתְְְבְְּנֵא אֶבֶן גְְּלָל, וְְאָע מִתְְּשָׂם בְְּכֻתְְְלַיָּא [ והוא נבנה אבן גלל, אבנים גדולות ומסותתות שכדי להעבירן ממקום למקום מגלגלים אותן, ועץ מושם בכתלים.] הבנייה המסיבית באבנים גדולות היא מסובכת ואִטית, ולכן שילבו עצים בין נדבכי הבניין, וַעֲבִידְְְתָּא דָךְְְ אָָסְְְפַּרְְְנָא מִתְְְעַבְְְדָא, וּמַצְְְלַח בְְּיֶדְְְהֹם. [ וכיוון שכך עבודה זו מהר, או: בשלמות ובדיוק נעשית, והדבר מצליח בידם.]

• אֱדַיִן שְְׁאֵלְְְנָא לְְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ, כְְּנֵמָא אֲמַרְְְנָא לְְהֹם: מַן־שָׂם לְְכֹם טְְעֵם: בַּיְְְתָא דְְנָה לְְמִבְְְנְְיָה וְְאֻשַּׁרְְְנָא דְְנָה לְְשַׁכְְְלָלָה? [ אז שאלנו את הזקנים הללו, כנֶאמר, כך, בזו הלשון אמרנו להם: מי נתן לכם צו האומר: את הבית הזה לבנות ואת מבנה החומה הזה להשלים? ]

• וְְאַף שְְׁמָהָתְְהֹם שְְׁאֵלְְְנָא לְְהֹם לְְהוֹדָעוּתָךְְְ, דִּי נִכְְְתֻּב שֻׁם־גֻּבְְְרַיָּא דִּי בְְרָאשֵׁיהֹם. [ ואף על שמותם שאלנו אותם כדי להודיעך, כדי שנכתוב את שם האנשים שעומדים בראשיהם.] מצורפת בזה רשימת המנהיגים שעומדים בראש המפעל.

• וּכְְְנֵמָא פִתְְְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְְמֵמַר: אֲנַחְְְנָא הִמּוֹ עַבְְְדוֹהִי דִי־אֱלָהּ שְְׁמַיָּא וְְאַרְְְעָא, וּבָנַיִן בַּיְְְתָא דִּי־הֲוָא בְְנֵה מִקַּדְְְמַת דְְּנָה שְְׁנִין שַׂגִּיאָן, וּמֶלֶךְְְ לְְיִשְְְׂרָאֵל רַב בְְּנָהִי וְְשַׁכְְְלְְלֵהּ. [ ובדבר הזה השיבו אותנו לאמור: אנחנו המה עבדיו של אלוהי השמים והארץ, ובונים את הבית שהיה בנוי מלפני כן שנים רבות, ומלך גדול לישראל בנהו והשלימו.]

• לָהֵן מִן־דִּי הַרְְְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְְׁמַיָּא, יְְהַב הִמּוֹ בְְּיַד נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל כַּסְְְדָּאָה, וּבַיְְְתָה דְְנָה סַתְְְרֵהּ, וְְעַמָּה הַגְְְלִי לְְבָבֶל. [ אולם משהרגיזו אבותינו את אלוהי השמים, נתן אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי, ואת הבית הזה הרס, ואת העם הגלה לבבל.]

• בְְּרַם בִּשְְְׁנַת חֲדָה לְְכוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא דִּי בָבֶל, כּוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא שָׂם טְְעֵם בֵּית־אֱלָהָא דְְנָה לִבְְּנֵא. [ אך בשנת אחת לכורש מלך בבל, כורש המלך נתן צו את בית האלוהים הזה לבנות.] והוא לא הסתפק רק בנתינת אישור –

• וְְאַף מָאנַיָּא דִי־בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְְכַסְְְפָּא דִּי נְְבוּכַדְְְנֶצַּר הַנְְְפֵּק מִן־הֵיכְְלָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם וְְהֵיבֵל הִמּוֹ לְְהֵיכְְלָא דִּי בָבֶל, הַנְְְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא מִן־הֵיכְְלָא דִּי בָבֶל, וִיהִיבוּ לְְשֵׁשְְְׁבַּצַּר – שְְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵה. [ ואף את הכלים של בית האלוהים של זהב וכסף שנבוכדנצר הוציא מן ההיכל שבירושלים והוביל אותם להיכל שבבבל, הוציא אותם כורש המלך מההיכל שבבבל, ונתן אותם לששבצר – שמו של הפחה שמינה.] כאמור, ייתכן שששבצר הוא שמו הפרסי או הכשדי של זרֻבבל, מושל יהודה מטעם המלך.

• וַאֲמַר־לֵהּ: אֵל מָאנַיָּא שֵׂא. אֵזֶל־אֲחֵת הִמּוֹ בְְּהֵיכְְלָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם, וּבֵית אֱלָהָא יִתְְְבְְּנֵא עַל־אַתְְְרֵהּ. [ ואמר המלך לו – לששבצר : את אלה הכלים שא. לך הנח אותם בהיכל שבירושלים, ובית האלוהים ייבנה על מקומו.] זו הייתה פקודתו של כורש.

• אֱדַיִן שֵׁשְְְׁבַּצַּר דֵּךְְ אֲתָא, יְְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי־בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם, וּמִן־אֱדַיִן וְְעַד־כְְּעַן מִתְְְבְְּנֵא וְְלָא שְְׁלִם. [ אז ששבצר זה בא, נתן, הניח את היסודות של בית האלוהים שבירושלים, ומאז ועד עכשיו הבית נבנֶה ולא תם.] בסיפור הפשוט הזה הם דילגו על הפקודה שניתנה מטעם מלך פרס להפסיק את הבנייה. הם טענו שששבצר רק מילא את פקודת כורש, המלך הגדול, הראשון במלכי פרס. מלך נכבד זה הוא שציווה לבנות את הבית וגם סייע בדרכים אחרות, אלא שהבנייה התארכה זמן רב, ועכשיו ממשיכים אותה. לתתני וחבריו לא הייתה דרך לאמת את טענת הזקנים משום שהמסמכים הרלוונטיים לא הוחזקו בידיהם. פקודה היסטורית זו מתייחסת לנושא שהעסיק את השומרונים, אבל לא היה חשוב במיוחד לתתני, שמשל באזור גדול, ושמן הסתם, היו לו בוודאי טרדות רבות אחרות. על כן תתני ואנשיו ביקשו באיגרתם:

• וּכְְְעַן, הֵן עַל־מַלְְְכָּא טָב, יִתְְְבַּקַּר בְְּבֵית גִּנְְְזַיָּא דִּי־מַלְְְכָּא תַמָּה, דִּי בְְּבָבֶל, הֵן אִיתַי דִּי־מִן־כּוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא שִׂים טְְעֵם לְְמִבְְְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְְְ בִּירוּשְְׁלֶם, וּרְְְעוּת מַלְְְכָּא עַל־דְְּנָה יִשְְְׁלַח עֲלֶינָא. [ וכעת, אם על המלך טוב, ייבדק בבית הגנזים, אוצר ששימש גם כארכיון של המלך שָׁם, שבבבל, אם יש מסמך המעיד שמכורש המלך ניתן צו לבנות את בית– האלוהים הזה בירושלים, ואת רצון המלך על זה ישלח אלינו.]