עזרא-פרק-6

ביאורים

• בֵּאדַיִן דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא שָׂם טְְעֵם, וּבַקַּרוּ בְְּבֵית סִפְְְרַיָּא דִּי גִנְְְזַיָּא מְְהַחֲתִין תַּמָּה בְְּבָבֶל, [ אז דריוש המלך נתן צו, וחיפשו בבית הספרים אשר הגנזים מונחים שם בבבל,]

• וְְהִשְְְׁתְְּכַח בְְּאַחְְְמְְתָא, בְְּבִירְְתָא דִּי בְְּמָדַי מְְדִינְְְתָּא, מְְגִלָּה חֲדָה וְְכֵן־כְְּתִיב בְְּגַוַּהּ: דִּכְְְרוֹנָה. [ ונמצאה באחמתא, בבירה שבמדי המדינה, מגילה אחת, תעודה או העתק של תעודה, וכך כתוב בתוכה: זיכרון] –

• בִּשְְְׁנַת חֲדָה לְְכוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְְְכָּא שָׂם טְְעֵם: בֵּית־אֱלָהָא בִירוּשְְׁלֶם. בַּיְְְתָא יִתְְְבְְּנֵא, אֲתַר דִּי־דָבְְחִין דִּבְְְחִין, וְְאֻשּׁוֹהִי מְְסוֹבְְלִין. רוּמֵהּ – אַמִּין שִׁתִּין, פְְּתָיֵהּ – אַמִּין שִׁתִּין. [ בשנת אחת לכורש המלך כורש המלך נתן צו שכותרתו : בית האלוהים בירושלים. הבית ייבנה, מקום שבו זובחים בו זבחים, ויסודותיו מונחים, כבדים, טוענים, או: מנושאים. גובהו של הבית – שישים אמות, רוחבו – שישים אמות.]

• נִדְְְבָּכִין דִּי־אֶבֶן גְְּלָל תְְּלָתָא, וְְנִדְְְבָּךְְְ דִּי־אָע חֲדַת. וְְנִפְְְקְְתָא מִן־בֵּית מַלְְְכָּא תִּתְְְיְְהִב. [ שלושה נדבכים, שורות אבנים של אבן גלל, אבן גדולה המסותתת לבניין , ונדבך נוסף של עץ חדש. וההוצאה מבית המלך תינתן.] פרט זה לא נזכר בנוסח המכתב הראשון של המלך כורש.

• וְְאַף מָאנֵי בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְְכַסְְְפָּא דִּי נְְבוּכַדְְְנֶצַּר הַנְְְפֵּק מִן־הֵיכְְלָא דִי־בִירוּשְְׁלֶם וְְהֵיבֵל לְְבָבֶל, יַהֲתִיבוּן וִיהָךְְְ לְְהֵיכְְלָא דִי־בִירוּשְְׁלֶם, לְְאַתְְְרֵהּ, וְְתַחֵת בְְּבֵית אֱלָהָא. [ ואף כלי בית האלוהים של זהב וכסף שנבוכדנצר הוציא מן ההיכל שבירושלים והוביל לבבל, ישיבו אותם וילך הכול להיכל שבירושלים, למקומו, ותניח הכול בבית האלוהים.] זו הייתה תמצית ההעתק של פקודת כורש. אחריה באה פקודת המלך דריוש:

• כְְּעַן, תַּתְְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה, שְְׁתַר בּוֹזְְנַי וּכְְְנָוָתְְהוֹן אֲפַרְְְסְְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, רַחִיקִין הֲווֹ מִן־תַּמָּה. [ כעת, תתני פחת עבר הנהר, שתר בוזני ועמיתיהם הפרסים שבעבר הנהר, רחוקים הֱיו משם.] אל לכם להתערב בבנייה היהודית.

• שְְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דֵךְְְ. פַּחַת יְְהוּדָיֵא וּלְְְשָׂבֵי יְְהוּדָיֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְְְ יִבְְְנוֹן עַל־אַתְְְרֵהּ. [ עִזבו את עבודת בית האלוהים הזה. פחת, מושל היהודים ואתו זקני היהודים את בית– האלוהים הזה הם יבנו על מקומו.]

• וּמִנִּי שִׂים טְְעֵם לְְמָא דִי־תַעַבְְְדוּן עִם־שָׂבֵי יְְהוּדָיֵא אִלֵּךְְְ לְְמִבְְְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְְְ, וּמִנִּכְְְסֵי מַלְְְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָָסְְְפַּרְְְנָא נִפְְְקְְתָא תֶּהֱוֵא מִתְְְיַהֲבָא לְְגֻבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ דִּי־לָא לְְבַטָּלָא. [ וממני ניתן הצו בנוגע לְמה שתעשו בזקני היהודים האלה לבנות את בית האלוהים הזה, ומנכסי המלך של מס הקרקע של עבר הנהר בשלמות ובדיוק ההוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה כדי שלא לבטל] את הבנייה.

• וּמָה חַשְְְׁחָן – וּבְְְנֵי תוֹרִין וְְדִכְְְרִין וְְאִמְְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְְׁמַיָּא, חִנְְְטִין, מְְלַח, חֲמַר וּמְְְשַׁח – כְְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי־בִירוּשְְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְְְיְְהֵב לְְהֹם יוֹם בְְּיוֹם, דִּי־לָא שָׁלוּ. [ ומה ש נצרך – ובני שוורים ואילים וכבשים לעולות, קרבנות עולה לאלוהי השמים, חיטים, מלח, יין ושמן – כדבר הכהנים שבירושלים יהיה ניתן להם יום יום, שלא ב טעות.] הַקפידו על הדבר ואל תתרשלו.

• דִּי־לֶהֱוֹן מְְהַקְְְרְְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְְׁמַיָּא וּמְְְצַלַּיִן לְְחַיֵּי מַלְְְכָּא וּבְְְנוֹהִי. [כדי שיהיו מקריבים ניחוחים לאלוהי השמים ומתפללים לחיי המלך ובניו.]

• וּמִנִּי שִׂים טְְעֵם דִּי כָָל־אֱנָשׁ דִּי יְְהַשְְְׁנֵא פִּתְְְגָמָא דְְנָה, יִתְְְנְְסַח אָע מִן־בַּיְְְתֵהּ, וּזְְְקִיף יִתְְְמְְחֵא עֲלֹהִי, וּבַיְְְתֵהּ נְְוָלוּ יִתְְְעֲבֵד עַל־דְְּנָה. [ וממני ניתן צו שכל איש שישנה מן הדבר הזה, ייעקר עץ מביתו, וזקוף יוכה, יומת האיש, ייתלה עליו. קורת ביתו תשמש לו עמוד תלייה, וביתו ל אשפה ייעשה על כך.] כנראה על פשעים חמורים היו מוקיעים את הפושע ומפקיעים את ביתו.

• וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְְׁמֵהּ תַּמָּה, יְְמַגַּר כָָּל־מֶלֶךְְְ וְְעַם דִּי יִשְְְׁלַח יְְדֵהּ לְְהַשְְְׁנָיָה, לְְחַבָּלָה בֵּית־אֱלָהָא דֵךְְְ דִּי בִירוּשְְׁלֶם. אֲנָה דָרְְְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְְעֵם – אָָסְְְפַּרְְְנָא יִתְְְעֲבִד! [ והאלוהים ששיכן את שמו שם – בבית ההוא, יכרית כל מלך ועַם שישלח ידו לשנות מהדברים הללו, לפגוע ב בית– האלוהים הזה שבירושלים. אני דריוש נתתי צו – ביעילות ייעשה!] במכתב זה דריוש מעודד את בניין הבית, מזרז להעניק מתנות לצרכיו, ואף משמיע איומים נחרצים כלפי מי שיעז להפריע.

• אֱדַיִן תַּתְְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה, שְְׁתַר בּוֹזְְנַי וּכְְְנָוָתְְהוֹן, לָקֳֳבֵל דִּי־שְְׁלַח דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא, כְְּנֵמָא, אָָסְְְפַּרְְְנָא עֲבַדוּ. [ אז תתני פחת עבר הנהר, שתר בוזני ועמיתיהם, כשם ששלח דריוש המלך, כפי ש נאמר, כך ביעילות עשו.]

• וְְשָׂבֵי יְְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְְְלְְחִין בִּנְְְבוּאַת חַגַּי נְְבִיָּא וּזְְְכַרְְְיָה בַּר־עִדּוֹא, וּבְְְנוֹ וְְשַׁכְְְלִלוּ מִן־טַעַם אֱלָהּ יִשְְְׂרָאֵל וּמִטְְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְְדָרְְְיָוֶשׁ וְְאַרְְְתַּחְְְשַׁשְְְׂתְְְּא מֶלֶךְְְ פָּרָס. [ וזקני יהודה בונים ומצליחים כאשר נאמר להם בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא, ובנו והשלימו את הבית מכוח צו אלוהי ישראל, ומצו כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס.] למעשה, מעולם לא התקבל מכתב שאסר את הבנייה. היה מכתב של עיכוב, אבל מכאן ואילך הכול נעשה ברשות המלך ובעידודו.

• וְְשֵׁיצִיא בַּיְְְתָה דְְנָה עַד יוֹם תְְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי־הִיא שְְׁנַת־שֵׁת לְְמַלְְְכוּת דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא. [ והושלם הבית הזה עד יום שלושה לחודש אדר שהיא שנת שש למלכות דריוש המלך.]

• וַעֲבַדוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל, כָּהֲנַיָּא וְְלֵוָיֵא וּשְְְׁאָר בְְּנֵי־גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְְנָה בְְּחֶדְְְוָה. [ ועשו בני ישראל, הכהנים והלוויים ושאר בני הגלות – כך הם נקראו שכן היו עדיין עולים חדשים – את חנוכת בית– האלוקים הזה בחדווה.]

• וְְהַקְְְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְְנָה תּוֹרִין מְְאָה, דִּכְְְרִין מָאתַיִן, אִמְְּרִין אַרְְְבַּע מְְאָה וּצְְְפִירֵי עִזִּין לְְחַטָּאָה עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל תְְּרֵי־עֲשַׂר, לְְמִנְְְיָן שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל. [ והקריבו לחנוכת בית– האלוקים הזה מאה שוורים, מאתיים אילים, ארבע מאות כבשים ושנים– עשר שעירי עזים לחטאת על כל ישראל, לפי מספר שבטי ישראל.]

• וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְְְלֻגָּתְְהוֹן וְְלֵוָיֵא בְְּמַחְְְלְְקָתְְהוֹן עַל־עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם כִּכְְְתָב סְְפַר מֹשֶׁה. [ והעמידו את הכהנים בפלוגותיהם, בחלוקתם למשמרות לפי משפחות, ואת הלויים במחלקותיהם על עבודת האלוקים שבירושלים ככתב, ככתוב ב ספר תורת משה] לגבי תפקידי הכהנים והלויים.

• וַיַּעֲשׂוּ בְְנֵי־הַגּוֹלָה אֶת־הַפָּסַח בְְּאַרְְְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן,

• כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם, כְְּאֶחָד כֻּלָּם היו טְְהוֹרִים, ומכיוון שלא הייתה סיבה לעכב את הדבר, וַיִּשְְְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְְכָָל־בְְּנֵי הַגּוֹלָה וְְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְְלָהֶם.

• וַיֹּאכְְלוּ את הפסח בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְְכֹל הַנִּבְְְדָּל מִטֻּמְְְאַת גּוֹיֵי־הָאָרֶץ והתלווה אֲלֵהֶם לִדְְְרֹשׁ, לפנות לַה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל. כל מי שנתגייר או פרש מעבודה זרה.

• וַיַּעֲשׂוּ חַג־מַצּוֹת שִׁבְְְעַת יָמִים בְְּשִׂמְְְחָה, כִּי שִׂמְְּחָם ה' וְְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר, כך נקרא כאן מלך פרס, שכאמור ראה את עצמו כממלא מקומם של מלכי אשור ובבל, עֲלֵיהֶם לטובה, לְְחַזֵּק יְְדֵיהֶם בִּמְְְלֶאכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל. ייתכן שאפשר היה לעשות את הפסח גם קודם לכן, כיוון שעמד כבר המזבח, אבל לאחר שעלה בידם לגמור את בניין המקדש, הייתה זו הזדמנות לקיים בו בזמן גם את חנוכת הבית וגם את חג המצות באופן ציבורי ומלא.