עזרא-פרק-7

ביאורים

• וְְאַחַר הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְְּמַלְְְכוּת אַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא מֶלֶךְְְ־פָּרָס, היה אדם בשם עֶזְְְרָא בֶּן־שְְְׂרָיָה בֶּן־עֲזַרְְְיָה בֶּן־חִלְְְקִיָּה

• בֶּן־שַׁלּוּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב

• בֶּן־אֲמַרְְְיָה בֶן־עֲזַרְְְיָה בֶּן־מְְרָיוֹת

• בֶּן־זְְרַחְְְיָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־בֻּקִּי

• בֶּן־אֲבִישׁוּעַ בֶּן־פִּינְְְחָס בֶּן־אֶלְְְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול. רשימת הייחוס של עזרא, לפחות בחלקה, היא שושלת של כהנים גדולים.

• הוּא עֶזְְְרָא הידוע ש עָלָה מִבָּבֶל בראש העלייה הנוספת, וְְהוּא־סֹפֵר. תואר זה לא ניתן רק למי שיודע לכתוב את התורה, אלא לחכם הבקי במה שכתוב בה, מקביל למה שמאוחר יותר קראו 'רב'. מָהִיר, זריז ומומחה בְְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל. וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְְְ כְְּיַד־ה' אֱלֹהָיו עָלָיו, כפי הברכה המרובה שה' העניק לעזרא, את כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ. לא ידוע מה היה טיב הקשר שבין מלך פרס לעזרא, אבל בהיותו אדם חשוב בעם ישראל, כנראה המלך ארתחשסתא פגש בו ורחש לו כבוד כאיש קדוש מוערך. משום כך, כשעזרא הביע את רצונו לעלות לארץ עם מספר אנשים, המלך תמך בו וסייע לכל בקשותיו.

• וַיַּעֲלוּ עם עזרא מִבְְּנֵי־יִשְְְׂרָאֵל וּמִן־הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְהַמְְשֹׁרְְרִים וְְהַשֹּׁעֲרִים וְְהַנְְּתִינִים שמצאצאי הגבעונים, אֶל־יְְרוּשָׁלִָם בִּשְְְׁנַת־שֶׁבַע לְְאַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיָּבֹא עזרא עם קהילתו אל יְְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, חודש אב באותה שנה – הִיא שְְׁנַת הַשְְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְְְ. מסעות כאלה נערכו בדרך כלל בקיץ, מפני שכאשר אין גשמים, קל יותר ללכת בדרכים רחוקות.

• כִּי בְְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ביום הראשון של חודש ניסן הוּא יום יְְסֻד הַמַּעֲלָה, ביסוס העלייה מִבָּבֶל, אז החליטו לצאת לדרך, וּבְְְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא עזרא אֶל־יְְרוּשָׁלִַם כְְּיַד־אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה, כמו שעזרוֹ ה' בחסדו עָלָיו.

• כִּי עֶזְְְרָא הֵכִין לְְבָבוֹ, הכשיר את עצמו לִדְְְרֹשׁ אֶת־תּוֹרַת ה' וְְלַעֲשֹׂת, ליישם, לתקן וּלְְלַמֵּד בְְּיִשְְְׂרָאֵל חֹק וּמִשְְְׁפָּט. עזרא היה המנהיג הרוחני של הדור, והוא דאג ללמד תורה ולתקן תקנות לכל ישראל. עד כאן תקציר סיפור עליית עזרא, ומכאן התיאור המפורט:

• וְְזֶה פַּרְְְשֶׁגֶן הַנִּשְְְׁתְְּוָן, העתק התעודה אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְְְ אַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא לְְעֶזְְְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר, תואר שמשמעו סֹפֵר, בוחן ומעיין ב דִּבְְְרֵי מִצְְְוֹת־ה' וְְחֻקָּיו שציווה וחוקק עַל־יִשְְְׂרָאֵל. כך ניסח המלך את פקודתו הכתובה ברוח ידידותית:

• אַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא מֶלֶךְְְ מַלְְְכַיָּא לְְעֶזְְְרָא כָהֲנָא, סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְְׁמַיָּא גְְּמִיר וּכְְְעֶנֶת. [ ארתחשסתא מלך המלכים מוסר כתב זה לעזרא הכהן, סופר הדת של אלוהי השמים המלומד, המושלם, או: וגומר, וכו'. ועתה] –

• מִנִּי שִׂים טְְעֵם דִּי כָָל־מִתְְְנַדַּב בְְּמַלְְְכוּתִי מִן־עַמָּא יִשְְְׂרָאֵל וְְכָהֲנוֹהִי וְְלֵוָיֵא לִמְְְהָךְְְ לִירוּשְְׁלֶם – עִמָּךְְְ יְְהָךְְְ. [ ממני ניתן צו שכל מי ש מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת לירושלים – אתך ילך.] אין רשות לאדם לעכב את מי שחפץ לעלות. יתר על כן, אתה תנהיג את העולים –

• כָָּל־קֳֳבֵל דִּי מִן־קֳֳדָם מַלְְְכָּא וְְשִׁבְְְעַת יָעֲטֹהִי שְְׁלִיחַ לְְבַקָּרַָה עַל־יְְהוּד וְְלִירוּשְְׁלֶם בְְּדָת אֱלָהָךְְְ דִּי בִידָךְְְ, [ הואיל ומלפני המלך ושבעת יועציו, שִׁבְְְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְְְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת, אתה שלוח לפקח על יהודה וירושלים בדת אלוהיך שבידך] המלך ושריו שולחים אותך לעסוק שם בענייני הדת,

• וּלְְְהֵיבָלָה כְְּסַף וּדְְְהַב דִּי־מַלְְְכָּא וְְיָעֲטוֹהִי הִתְְְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְְְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְְׁלֶם מִשְְְׁכְְּנֵהּ, [ ולהוביל כסף וזהב שהמלך ויועציו התנדבו לאלוהי ישראל שבירושלים משכנו.] המלך ויועציו מצהירים בזה שהם יתרמו כסף לבית ה' .

• וְכֹל כְְּסַף וּדְְְהַב דִּי תְְהַשְְְׁכַּח בְְּכֹל מְְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְְְנַדָּבוּת עַמָּא וְְכָהֲנַיָּא מִתְְְנַדְְּבִין לְְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְְׁלֶם. [ וגם להוביל כל כסף וזהב שתמצא בכל מדינת בבל עם התנדבות העם והכהנים ה מתנדבים לבית אלוהיהם שבירושלים.]

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה אָָסְְְפַּרְְְנָא תִקְְְנֵא בְְּכַסְְְפָּא דְְנָה תּוֹרִין, דִּכְְְרִין, אִמְְּרִין וּמִנְְְחָתְְהוֹן וְְנִסְְְכֵּיהוֹן, וּתְְְקָרֵב הִמּוֹ עַל־מַדְְְבְְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְְׁלֶם. [ לנוכח זה ביעילות תקנה בכסף הזה שוורים, אילים, כבשים ומנחתם ונסכיהם, ותקריב אותם על המזבח שבבית אלוהיכם שבירושלים.] המלך שולח את עזרא להביא קרבנות לבית המקדש.

• וּמָה דִי עֲלָךְְְ וְְעַל־אֶחָךְְְ יֵיטַב בִּשְְְׁאָר כַּסְְְפָּא וְְדַהֲבָה לְְמֶעְְְבַּד – כִּרְְְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְְְדוּן. [ ומה שעליך ועל אחיך ייטב, והטוב בעיניכם , בשאר הכסף והזהב לעשות – כרצון אלוהיכם תעשו.] כנראה המלך ויועציו נתנו מתנה יפה שלא כולה נצרכה לקרבנות, ולכן הוא מאשר מראש שישתמשו בשאר הכסף לצרכים אחרים.

• וּמָאנַיָּא דִּי־מִתְְְיַהֲבִין לָךְְְ לְְפָָלְְְחָן בֵּית אֱלָהָךְְְ הַשְְְׁלֵם קֳֳדָם אֱלָהּ יְְרוּשְְׁלֶם. [ ואת הכלים שניתנים לך לעבודת בית אלוהיך מְסוֹר בשלמות, מלא את חובתך והגש במלוא ם לפני אלוהי ירושלים.]

• וּשְְְׁאָר חַשְְְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְְְ דִּי יִפֶּל־לָךְְְ לְְמִנְְְתַּן, תִּנְְְתֵּן מִן־בֵּית גִּנְְְזֵי מַלְְְכָּא. [ ואת שאר צורכי בית אלוהיך שייפול, שייראה לך לתת, תיתן מבית גנזי המלך.] אם תצטרכו כסף למקדש מעבר למתנתי זו, שחלקה מיועד לקרבנות וחלקה ישמש לפי ראות עיניך – תקבלו אותו מאוצר המלוכה.

• וּמִנִּי, אֲנָה אַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא מַלְְְכָּא, שִׂים טְְעֵם לְְכֹל גִּזַּבְְְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָָל־דִּי יִשְְְׁאֲלֶנְְְכוֹן עֶזְְְרָא כָהֲנָא, סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְְׁמַיָּא, אָָסְְְפַּרְְְנָא יִתְְְעֲבִד. [ וממני, אני ארתחשסתא המלך, ניתן צו לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שיבקש מכם עזרא הכהן, סופר הדת של אלוהי השמים, ביעילות ייעשה.]

• עַד־כְְּסַף – כַּכְְּרִין מְְאָה; [ עד השיעור הזה: מאה כיכרות כסף] כיכר כסף אחת היא יחידת משקל של 30 קג ויותר; וְְעַד־חִנְְְטִין – כּוֹרִין מְְאָה; [ ועד מאה כורים חיטים] הכור – מידת נפח המכילה למעלה מ – 210 ליטר; וְְעַד־חֲמַר – בַּתִּין מְְאָה; [ ועד מאה בתים יין] הבת היא מידת נפח מקבילה לעשירית הכור; וְְעַד־בַּתִּין מְְשַׁח – מְְאָה; וּמְְְלַח דִּי־לָא כְְתָב. [ ועד מאה בתים שמן; ומלח – אשר לא כתוב] ללא הגבלה, כפי הצורך.

• כָָּל־דִּי מִן־טַעַם אֱלָהּ שְְׁמַיָּא יִתְְְעֲבֵד אַדְְְרַזְְְדָּא לְְבֵית אֱלָהּ שְְׁמַיָּא, דִּי־לְְמָה לֶהֱוֵא קְְצַף עַל־מַלְְְכוּת מַלְְְכָּא וּבְְְנוֹהִי. [ כל אשר מתבקש מצו אלוהי השמים ייעשה בזריזות, בנאמנות לבית אלוהי השמים, פן יהיה כעס מן השמים על מלכות המלך ובניו.] לפיכך עלי להביא לאלוקים קרבנות ולעשות את רצונו.

• וּלְְְכֹם מְְהוֹדְְעִין דִּי כָָל־כָּהֲנַיָּא וְְלֵוָיֵא, זַמָּרַיָּא, תָרָעַיָּא, נְְתִינַיָּא וּפָלְְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְְנָה, מִנְְְדָּה, בְְלוֹ וַהֲלָךְְְ לָא שַׁלִּיט לְְמִרְְְמֵא עֲלֵיהֹם. [ ולכם, הגזברים, אנו מודיעים שכל הכהנים והלווים, המשוררים, השוערים, הנתינים ועובדי בית האלוהים הזה, מס– מידה, מס– גולגולת ומס– דרכים לא יהיה שולט, בעל כוח שיוכל להטיל עליהם.]

• וְְאַנְְְתְְְּ, עֶזְְְרָא, כְְּחָָכְְְמַת אֱלָהָךְְְ דִּי־בִידָךְְְ מֶנִּי שָׁפְְטִין וְְדַיָּנִין דִּי־לֶהֱוֹן דָּיְְנִין לְְכָָל־עַמָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, לְְכָָל־יָדְְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְְְ, וְְדִי לָא יָדַע תְְּהוֹדְְעוּן. [ ואתה, עזרא, כחכמת אלוהיך שבידך מַנֵּה שופטים ודיינים שיהיו דנים את כל העם שבעבר הנהר, את כל יודעי דתי אלוהיך, ואת אשר לא ידע את הדת תודיעו לו.] חוץ מהתמיכה המלכותית במסעו והפטור ממסים, מקבל עזרא סמכות למנות שופטים ומ חוקקים. הניסוח מלמד שהמלך העריך מאוד את עזרא כאיש קדוש וחכם.

• וְְכָָל־דִּי־לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי־אֱלָהָךְְְ וְְדָתָא דִּי מַלְְְכָּא, אָָסְְְפַּרְְְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְְְעֲבֵד מִנֵּהּ, הֵן לְְמוֹת, הֵן לִשְְְׁרֹשִׁי, הֵן־לַעֲנָשׁ נִכְְְסִין וְְלֶאֱסוּרִין. [ וכל מי שלא יהיה עושה, מקיים את דת אלוהיך ודת המלך, ביעילות הדין יהיה מתבצע בו, ימוצה עמו , אם למוות, אם לעקירה, לחץ, חרם ונידוי, כריתה מן העולם או אולי: כריתת אברים, אם לעונש לקיחת נכסים ולמאסר.] עד כאן מכתבו של המלך. ארתחשסתא לא רק אישר לעזרא לעלות למקדש שבירושלים ולהעלות עמו אנשים ורכוש רב, אלא העניק לו כוח שיפוט עליון על המדינה, ואולי גם חיילים שיסייעו לו להוציא את כוחו אל הפועל. בסמכותו של עזרא למנות דיינים ולהטיל עונשי גוף וממון לפי ראות עיניו, לאו דווקא בהתאם לכתוב בתורה. נחמיה, לשם השוואה, לא קיבל ייפוי כוח כה נרחב. אין ספק שהתעורר חסד מיוחד מצד המלך ויועציו לסייע לעזרא. על כן עזרא מסכם ומברך:

• בָּרוּךְְְ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְְּלֵב הַמֶּלֶךְְְ, לְְפָאֵר אֶת־בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם,

• וְְעָלַי הִטָּה ה' חֶסֶד, חן ורצון לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ וְְיוֹעֲצָיו וּלְְְכָָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְְְ הַגִּבֹּרִים. וַאֲנִי הִתְְְחַזַּקְְְתִּי כְְּיַד־ה', כעזרת אֱלֹהַי עָלַי, וָאֶקְְְבְְּצָה מִיִּשְְְׂרָאֵל רָאשִׁים, אנשים, או: ראשי – אבות עם משפחותיהם לַעֲלוֹת עִמִּי.