עזרא-פרק-8

ביאורים

• וְְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְְהִתְְְיַחְְְשָׂם, והמתייחסים אליהם, מי שנמנו עמהם מ הָעֹלִים עִמִּי בְְּמַלְְְכוּת אַרְְְתַּחְְְשַׁסְְְתְְְּא הַמֶּלֶךְְְ מִבָּבֶל:

• מִבְְּנֵי, מצאצאי פִינְְחָס בן אלעזר בן אהרן הכהן עלה ראש – אב ושמו גֵּרְְשֹׁם; מִבְְּנֵי אִיתָמָר בן אהרן הגיע דָּנִיֵּאל; מִבְְּנֵי דָוִיד – חַטּוּשׁ;

• מִבְְּנֵי שְְׁכַנְְְיָה, אדם מפורסם, אולי מצאצאי זרֻבבל שנזכר בספר דברי הימים, מִבְְּנֵי פַרְְְעֹשׁ, שהיה ראש ענף במשפחת שכניה, בא זְְכַרְְְיָה, וְְעִמּוֹ הִתְְְיַחֵשׂ לִזְְְכָרִים, הנמנים עמו מהזכרים – מֵאָה וַחֲמִשִּׁים איש ;

• מִבְְּנֵי פַּחַת מוֹאָב – אֶלְְְיְְהוֹעֵינַי בֶּן־זְְרַחְְיָה, וְְעִמּוֹ מָאתַיִם איש, הַזְְּכָרִים;

• מִבְְּנֵי שְְׁכַנְְְיָה – בֶּן־יַחֲזִיאֵל, וְְעִמּוֹ שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי עָדִין בא איש ששמו עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן, וְְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי עֵילָם – יְְשַׁעְְְיָה בֶּן־עֲתַלְְְיָה, וְְעִמּוֹ שִׁבְְְעִים הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי שְְׁפַטְְְיָה – זְְבַדְְְיָה בֶּן־מִיכָאֵל, וְְעִמּוֹ שְְׁמֹנִים הַזְְּכָרִים;

• מִבְְּנֵי יוֹאָב – עֹבַדְְְיָה בֶּן־יְְחִיאֵל, וְְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְְְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי שְְׁלוֹמִית – בֶּן־יוֹסִפְְְיָה, וְְעִמּוֹ מֵאָה וְְשִׁשִּׁים הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי בֵבַי – זְְכַרְְְיָה בֶּן־בֵּבָי, וְְעִמּוֹ עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁמֹנָה הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי עַזְְְגָּד – יוֹחָנָן בֶּן־הַקָּטָן, וְְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי אֲדֹנִיקָם, ה אַחֲרֹנִים ממשפחה זו שנשארו בגולה, כי לפניהם הגיעו מאות רבות מבני אדֹניקם, וְְאֵלֶּה שְְׁמוֹתָם: אֱלִיפֶלֶט, יְְעִיאֵל וּשְְְׁמַעְְְיָה, וְְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְְּכָרִים;

• וּמִבְְּנֵי בִגְְְוַי – עוּתַי וְְזַכּוּר, וְְעִמָּהֶם שִׁבְְְעִים הַזְְּכָרִים. בסך הכול מנויים כאן כ – 1500 זכרים שאפשר להניח שרובם באו עם משפחותיהם. העולים יצאו ממקומות שונים, וצריך היה לאסוף אותם למחנה שייסע יחד.

• וָאֶקְְְבְְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא, הזורם אֶל־אַהֲוָא, שם מקום או נהר גדול יותר. באותם דורות כבר היו תעלות מים מלאכותיות כה גדולות שנחשבו לנהרות בפני עצמם. תעלות עצומות כאלה חיברו בין הפרת והחִדקל או שימשו להשקיה. וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְְׁלֹשָׁה. וָאָבִינָה, בדקתי והבחנתי בָעָם וּבַכֹּהֲנִים שבנאספים, ואולם מִבְְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם.

• וָאֶשְְְׁלְְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר, לַאֲרִיאֵל, לִשְְְׁמַעְְְיָה וּלְְְאֶלְְְנָתָן וּלְְְיָרִיב וּלְְְאֶלְְְנָתָן וּלְְְנָתָן וְְלִזְְְכַרְְְיָה וְְלִמְְְשֻׁלָּם, את אליעזר, את אריאל וכו' ה רָאשִׁים, וּלְְְיוֹיָרִיב וּלְְְאֶלְְְנָתָן, ואת יויריב ואלנתן שהיו מְְבִינִים, חכמים,

• וָאֲצַוֶּה, מיניתי אוֹתָם עַל, לבוא אל אִדּוֹ הָרֹאשׁ, המנהיג ש בְְּכָסִפְְְיָא הַמָּקוֹם, וָאָשִׂימָה בְְּפִיהֶם דְְּבָרִים לְְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ ו אָחִיו הַנְְּתִינִים, המשרתים בעבודת הקודש בְְּכָסִפְְְיָא הַמָּקוֹם, לְְהָבִיא־לָנוּ מְְשָׁרְְתִים, לוויים ואחרים לְְבֵית אֱלֹהֵינוּ. עזרא ביקש שהם יביאו לו אנשים הנחוצים לעבודות שירות במקדש.

• וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְְּיַד, עזרת אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל, אנשים נבונים ומוצלחים מִבְְּנֵי מַחְְְלִי בן מררי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְְְׂרָאֵל, יעקב, וְְשֵׁרֵבְְיָה וּבָנָיו וְְאֶחָיו – שְְׁמֹנָה עָשָׂר איש,

• וְְאֶת־חֲשַׁבְְְיָה, וְְאִתּוֹ יְְשַׁעְְְיָה מִבְְּנֵי מְְרָרִי ו אֶחָיו וּבְְְנֵיהֶם – עֶשְְְׂרִים. אלו הלויים שהצטרפו אלינו.

• וּמִן־הַנְְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד לשרת במקדש, וְְהַשָּׂרִים, הממונים, או: אותם הסרים אל משמעתך לַעֲבֹדַת הַלְְוִיִּם – נְְתִינִים מָאתַיִם וְְעֶשְְְׂרִים, כֻּלָּם נִקְְּבוּ, פורשו בְְשֵׁמוֹת. היו רשימות מפורטות של כל הנתינים העולים.

• וָאֶקְְְרָא שָׁם צוֹם עַל, ליד הַנָּהָר אַהֲוָא לפני שיצאנו לדרך, לְְהִתְְְעַנּוֹת לִפְְְנֵי אֱלֹהֵינוּ ו לְְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְְְ יְְשָׁרָה, שדרכנו תצלח בקלות ללא תקלות , לָנוּ וּלְְְטַפֵּנוּ וּלְְְכָָל־רְְכוּשֵׁנוּ, שכן זו הייתה קבוצה אזרחית לא גדולה ביותר הנוסעת לארץ ישראל, בידה כסף, זהב וכלים יקרים. בדרך כלל כאשר השלטון המרכזי חזק ויציב, מתמעטים שודדי הדרכים והעיכובים. בתקופה זו מָלך מֶלך גדול, ובכל זאת החשש היה קיים, משום שלא הייתה לה הגנה ראויה –

• כִּי בֹשְְְׁתִּי לִשְְְׁאוֹל, התביישתי לבקש מִן־הַמֶּלֶךְְְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְְעָָזְְְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְְְ, כִּי־אָמַרְְְנוּ לַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר: יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָָּל־מְְבַקְְְשָׁיו לְְטוֹבָה, ה' עוזר למי שמתפללים אליו, וְְעֻזּוֹ, כוחו וְְאַפּוֹ, כעסו יבואו עַל כָָּל־עֹזְְבָיו ויפגעו בהם. אחרי שאמרתי למלך שה' יסייע לנו, התביישתי לבקש ממנו משמר צבאי לדרך. המלך היה מעוניין לתת כל מה שנדרש, ובוודאי בקלות היה שולח יחידת פרשים לליווי העולים, להגנה עליהם ולהדרכתם, אבל עזרא חשש לבקש זאת.

• וַנָּצוּמָה וַנְְּבַקְְְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל־זֹאת, וַיֵּעָתֵר, ה' נענה לָנוּ, וכך עברנו את הדרך בשלום.

• ובעודנו על נהר אהוה אַבְְְדִּילָה, ייחדתי מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְְׁנֵים עָשָׂר אנשים, ומיניתי אותם לגזברים לפי שעה. התפקיד ניתן לְְשֵׁרֵבְְיָה, חֲשַׁבְְְיָה וְְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עוד עֲשָׂרָה.

• וָאֶשְְְׁקֳֳלָה, נתתי לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף וְְאֶת־הַזָּהָב וְְאֶת־הַכֵּלִים, תְְּרוּמַת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ, שתרמו הַמֶּלֶךְְְ וְְיֹעֲצָיו וְְשָׂרָיו וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל הַנִּמְְְצָאִים בבבל. האנשים הללו יהיו אחראים להחזיק את כל הכסף והזהב שקיבלנו במתנה מהמלך ומהאחרים למען בית המקדש .

• וָאֶשְְְׁקֲלָה, ספרתי עַל־יָדָם כֶּסֶף – כִּכָּרִים שֵׁשׁ־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, סכום משמעותי ; וּכְְְלֵי־כֶסֶף – מֵאָה, נוסף לְְכִכָּרִים, גושי הכסף ; זָהָב – מֵאָה כִכָּר;

• וּכְְְפֹרֵי זָהָב, מעין ספלים המשמשים לזריקת דם על המזבח לכפרה – עֶשְְְׂרִים, נוסף לַאֲדַרְְְכֹנִים, מטבעות זהב פרסיים שמספרם אָלֶף; וּכְְְלֵי נְְחֹשֶׁת מֻצְְְהָב, מוזהב טוֹבָה היו שְְׁנַיִם, חֲמוּדֹת, נאות ויקרות כַּזָּהָב. לא הייתה זו נחושת נקייה לגמרי אלא תערובת של נחושת וחומר אחר, אולי פליז, אבל היא הייתה איכותית ומבהיקה, כך ששני הכלים הללו נראו כמו כלי זהב.

• וָאֹמְְרָה אֲלֵהֶם: אַתֶּם קֹדֶשׁ לַה', בהיותכם כהנים, וְְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ, וְְהַכֶּסֶף וְְהַזָּהָב נְְדָבָה לַה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם. לפיכך ראוי שאתם תחזיקו אותם אצלכם.

• שִׁקְְְדוּ, השגיחו בהתמדה וְְשִׁמְְְרוּ את החפצים היקרים הללו עַד אשר תִּשְְְׁקְְלוּ, תמסרו אותם במניין לִפְְְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְשָׂרֵי־הָאָבוֹת לְְיִשְְְׂרָאֵל ש בִּירוּשָׁלִָם בעבור הַלִּשְְְׁכוֹת שב בֵית ה'.

• וְְקִבְְּלוּ, הסכימו ולקחו לרשותם הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם מִשְְְׁקָל, כובד הַכֶּסֶף וְְהַזָּהָב וְְהַכֵּלִים כדי לְְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְְבֵית אֱלֹהֵינוּ.

• וַנִּסְְּעָה מִנְְּהַר אַהֲוָא בִּשְְְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן לָלֶכֶת אל יְְרוּשָׁלִָם. וְְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְְאוֹרֵב ש עַל־הַדָּרֶךְְְ.

• וַנָּבוֹא יְְרוּשָׁלִָם. וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְְׁלֹשָׁה.

• וּבַיּוֹם הָרְְבִיעִי נִשְְְׁקַל הַכֶּסֶף וְְהַזָּהָב וְְהַכֵּלִים בְְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד־מְְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שהיה האחראי בבית המקדש, וְְעִמּוֹ אֶלְְְעָזָר בֶּן־פִּינְְחָס, וְְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן־יֵשׁוּעַ וְְנוֹעַדְְְיָה בֶן־בִּנּוּי הַלְְוִיִּם.

• בְְּמִסְְְפָּר בְְּמִשְְְׁקָל לַכֹּל, מסרנו את מספר כל הכלים והמטבעות ומשקל המתכות, וַיִּכָּתֵב כָָּל־הַמִּשְְְׁקָל בָּעֵת הַהִיא.

• הַבָּאִים מֵהַשְְּׁבִי של בְְנֵי־הַגּוֹלָה הִקְְְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: פָּרִים – שְְׁנֵים־עָשָׂר, כמספר שבטי ישראל לכפר עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל; אֵילִים – תִּשְְְׁעִים וְְשִׁשָּׁה, שנים – עשר כפול שמונה ; כְְּבָשִׂים – שִׁבְְְעִים וְְשִׁבְְְעָה; צְְפִירֵי, שעירי עִזים, תיישים ל חַטָּאת – שְְׁנֵים עָשָׂר. הַכֹּל עוֹלָה לַה'. כל הקרבנות המיוחדים הללו נשרפו כליל על המזבח כמו קרבן עולה.

• וַיִּתְְּנוּ אֶת־דָּתֵי, המכתבים הרשמיים שהכילו את פקודות הַמֶּלֶךְְְ לַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנֵי, מושלי הנפות של הַמֶּלֶךְְְ וּפַחֲווֹת, מושלי מדינות עֵבֶר הַנָּהָר, וְְכאשר הם ראו פקודות ישירות מהמלך לקרב את העולים ולתמוך בהם, הם נִשְְּׂאוּ, כיבדו אֶת־הָעָם וְְאֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים. כל השרים והפקידים סייעו להם ודאגו לכל צורכי המקדש.