עזרא-פרק-9

ביאורים

• וּכְְכַלּוֹת, כאשר תמו טקסים אֵלֶּה – הבאת מתנות העולים לאוצר המקדש והקרבת קרבנות הכפרה, הטהרה וההתעלות , נִגְְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: לֹא־נִבְְְדְְּלוּ הָעָם שעלו בעלייה הראשונה וכבר יושבים בארץ כמה וכמה שנים, משבטי יִשְְְׂרָאֵל וְְהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, מהגויים שישבו באזור, והם עושים כְְּתֹעֲבֹתֵיהֶם ש לַכְְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הַפְְּרִזִּי, הַיְְְבוּסִי, הָעַמֹּנִי, הַמֹּאָבִי, הַמִּצְְְרִי וְְהָאֱמֹרִי.

• כִּי־נָשְְׂאוּ מִבְְּנֹתֵיהֶם של הגויים לָהֶם וְְלִבְְְנֵיהֶם, וְְהִתְְְעָרְְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, ויתרה מזו – יַד הַשָּׂרִים וְְהַסְְּגָנִים, הפקידים הבכירים המקורבים לפחה הָיְְתָה בַּמַּעַל, מעשה הבגידה הַזֶּה רִאשׁוֹנָה. קורה שהתבוללות פושה בפשוטי העם שבשולי החברה. אלו אינם מקפידים, ושוליים מתערבבים בשוליים. אולם במקרה זה דווקא ראשי העם היו הראשונים שהתחתנו בגויים, אולי הם נשאו נשים ממעמד גבוה. הדבר חמור משום שהם משמשים דוגמה רעה לאחרים. נראה שעזרא לא ידע על העניין .

• וּכְְְשָָׁמְְְעִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְְְתִּי אֶת־בִּגְְְדִי וּמְְְעִילִי, וָאֶמְְְרְְטָה, תלשתי מִשְְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְְְקָנִי לאות אבל, וָאֵשְְׁבָה מְְשׁוֹמֵם, דומם, כעוס ונדהם ממשמע אוזני. עזרא עלה לארץ הקודש ועמו קבוצה הגונה של אנשים, ובידיו ייפוי כוח למנהיגות רוחנית גדולה. הוא התכוון להגביה ולרומם את מצבם של אנשי הארץ, והנה הוא מגלה שהחברה זקוקה לתיקון ראשוני ויסודי הרבה יותר.

• וְְאֵלַי יֵאָסְְפוּ כֹּל חָרֵד בְְּדִבְְְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְְְׂרָאֵל עַל אודות מַעַל עולי הַגּוֹלָה. כשראו אותי במצבי, התאספו עוד אנשים שנגע להם חטאם של העולים, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְְשׁוֹמֵם עַד לְְמִנְְְחַת הָעָרֶב, זמן המנחה, שעות אחר הצהריים.

• וּבְְְמִנְְְחַת הָעֶרֶב קַמְְְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְְְקָָרְְְעִי בִגְְְדִי וּמְְְעִילִי, ובבגדי הקרועים אֶכְְְרְְעָה עַל־בִּרְְְכַּי וָאֶפְְְרְְשָׂה כַפַּי אֶל־ה' אֱלֹהָי. התחלתי להתפלל. נראה שזו לא הייתה תפילה פרטית אלא תפילה בציבור.

• וָאֹמְְרָה:אֱלֹהַי! בֹּשְְְׁתִּי וְְנִכְְְלַמְְְתִּי, אני מתבייש לְְהָרִים, אֱלֹהַי, את פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ, התרבו עד לְְמַעְְְלָה רֹּאשׁ, מעל לראש, לאין שיעור , וְְאַשְְְׁמָתֵנוּ גָדְְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.

• מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְְְנוּ – העם הגולה בְְּאַשְְְׁמָה גְְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ, נמסרנו אֲנַחְְְנוּ, מְְלָכֵינוּ ו כֹהֲנֵינוּ בְְּיַד מַלְְְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְְבֹשֶׁת פָּנִים כְְּפי שנראה לנו הַיּוֹם הַזֶּה.

• וְְעַתָּה כִּמְְְעַט־רֶגַע, לפי שעה הָיְְתָה תְְחִנָּה, חנינה, רגע של חסד מֵאֵת ה' אֱלֹהֵינוּ לְְהַשְְְׁאִיר לָנוּ פְְּלֵיטָה וְְלָתֶת־לָנוּ יָתֵד, ביסוס וקביעוּת בִּמְְְקוֹם קָָדְְְשׁוֹ, לְְהָאִיר עֵינֵינוּ, אֱלֹהֵינוּ, וּלְְְתִתֵּנוּ מִחְְְיָה, חיות וקיום מְְעַט בּתקופת עַבְְְדֻתֵנוּ.

• כִּי בסופו של דבר עלינו לזכור ש עֲבָדִים אֲנַחְְְנוּ, ואיננו עצמאים, ואולם בְְְעַבְְְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ, וַיַּט־עָלֵינוּ, הפנה אלינו חֶסֶד לִפְְְנֵי מַלְְְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְְְיָה, לְְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְְְהַעֲמִיד אֶת־חָָרְְְבֹתָיו וְְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר, אחיזה בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם. אמנם אנו תחת עול מלכות זרה, אבל זוהי מלכות חסד המעודדת אותנו להתפתח באופן רוחני ומספקת לנו הגנה.

• וְְעַתָּה מַה־נֹּאמַר, אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי כל הטובה ה זֹאת שעשית אתנו, כִּי עָזַבְְְנוּ מִצְְְוֹתֶיךָ

• אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְְּבִיאִים לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְְרִשְְְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה, טומאה הִיא בְְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְְְאוּהָ מִפֶּה אֶל־פֶּה, כולה בְְּטֻמְְְאָתָם. הם טינפו את הארץ, ועכשיו היא מלוכלכת וטמאה לגמרי.

• וְְעַתָּה בְְּנוֹתֵיכֶם אַל־תִּתְְּנוּ לִבְְְנֵיהֶם, וּבְְְנֹתֵיהֶם אַל־תִּשְְְׂאוּ לִבְְְנֵיכֶם, וְְלֹא־תִדְְְרְְשׁוּ שְְׁלֹמָם וְְטוֹבָתָם עַד־עוֹלָם, כמו שכתוב בתורה כמה וכמה פעמים, לְְמַעַן תֶּחֶזְְְקוּ וַאֲכַלְְְתֶּם אֶת־טוּב הָאָרֶץ וְְהוֹרַשְְְׁתֶּם אותה לִבְְְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם.

• וְְאַחֲרֵי כָָּל־הַבָּא עָלֵינוּ במשך הדורות בְְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְְְאַשְְְׁמָתֵנוּ הַגְְּדֹלָה, כִּי אַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְְְתָּ לְְמַטָּה, המעטת מֵעֲוֹנֵינוּ וְְנָתַתָּה, נתת לָּנוּ פְְּלֵיטָה, שארית כָּזֹאת.

• האם נָשׁוּב לְְהָפֵר מִצְְְוֹתֶיךָ וּלְְְהִתְְְחַתֵּן בְְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה?! הֲלוֹא אז תֶאֱנַף, תכעס בָּנוּ עַד־כַּלֵּה, תשמיד אותנו לחלוטין, לְְאֵין שְְׁאֵרִית וּפְְְלֵיטָה. הרי אנחנו שורדים רק ברחמיך, ועכשיו בנישואי התערובת נקלקל את כל מה שזכינו לו.

• ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה, כִּי־נִשְְְׁאַרְְְנוּ פְְלֵיטָה כְְּהַיּוֹם הַזֶּה. הִנְְנוּ עומדים לְְפָנֶיךָ בְְּאַשְְְׁמָתֵינוּ, כִּי אֵין לנו זכות לַעֲמוֹד לְְפָנֶיךָ עַל, בגלל העברה ה זֹאת. עזרא לא הסתפק בתפילתו הפרטית, אלא ניסה לעורר את ישראל לשוב מחטא ההתבוללות. פרק י

• וכאשר הִתְְְפַּלֵּל עֶזְְְרָא וּכְְְהִתְְְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְְְנַפֵּל, משתטח לִפְְְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים, נִקְְְבְְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְְְׂרָאֵל קָהָל רַב־מְְאֹד, אֲנָשִׁים וְְנָשִׁים וִילָדִים, כִּי־בָכוּ הָעָם הַרְְְבֵּה בֶכֶה, בכי. הוא ערך אבל גדול, ואנשים רבים הצטרפו אליו.

• וַיַּעַן שְְׁכַנְְְיָה בֶן־יְְחִיאֵל מִבְְּנֵי עֵילָם, אחת ממשפחות העולים, וַיֹּאמֶר לְְעֶזְְְרָא: אמנם אֲנַחְְְנוּ מָעַלְְְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב אתנו נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְְעַתָּה עדיין יֵשׁ־מִקְְְוֶה, תקווה לְְיִשְְְׂרָאֵל עַל־זֹאת.

• וְְעַתָּה נִכְְְרָָת־בְְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְְהוֹצִיא כָָל ה נָשִׁים הנכריות וְְאת הַנּוֹלָד מֵהֶם, הילדים שנולדו להן, בַּעֲצַת אֲדֹנָי ובהתעוררות הַחֲרֵדִים בְְּמִצְְְוַת אֱלֹהֵינוּ, וְְכַתּוֹרָה, לפי התורה יֵעָשֶׂה הדבר.

• קוּם, כִּי־עָלֶיךָ מוטל להנהיג את הַדָּבָר, וַאֲנַחְְְנוּ נשתף עִמָּךְְְ פעולה. חֲזַק וַעֲשֵׂה.

• וַיָּקָָם עֶזְְְרָא וַיַּשְְְׁבַּע אֶת־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְְוִיִּם וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה – לשמוע בקולו ולעשות את כל מה שיידרש כדי לתקן את העניין. וַיִּשָּׁבֵעוּ.

• וַיָּקָָם עֶזְְְרָא מִלִּפְְְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְְְ אֶל־לִשְְְׁכַּת יְְהוֹחָנָן בֶּן־אֶלְְְיָשִׁיב, וַיֵּלֶךְְְ שָׁם בזמן ש לֶחֶם לֹא־אָכַל וּמַיִם לֹא־שָׁתָה, כִּי היה מִתְְְאַבֵּל עַל־מַעַל עולי הַגּוֹלָה.

• וַיַּעֲבִירוּ קוֹל, הכריזו בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְְכֹל בְְּנֵי הַגּוֹלָה לְְהִקָּבֵץ ל ירוּשָׁלִָם.

• וְְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא לִשְְְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, בעוד שלושה ימים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְְהַזְְּקֵנִים, יָחֳֳרַם כָָּל־רְְכוּשׁוֹ, כאן ניצל עזרא את הסמכות שהעניק לו המלך במכתבו להחרים את רכושו של מי שלא יציית לו. ויתרה מזו, הוּא יִבָּדֵל מִקְְּהַל הַגּוֹלָה, יוטל עליו חרם.

• וַיִּקָּבְְצוּ כָָל־אַנְְְשֵׁי־יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן ל ירוּשָׁלִַם לִשְְְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, והתאריך הוּא ה חֹדֶשׁ הַתְְּשִׁיעִי, כסלו, בְְּעֶשְְְׂרִים בַּחֹדֶשׁ, וַיֵּשְְׁבוּ כָָל־הָעָם בִּרְְְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְְְעִידִים עַל־הַדָּבָר, מעצם העניין וּמֵהַגְְּשָׁמִים, שכן ישבו ברחוב בימי הגשמים הקרים ללא מחסה.

• וַיָּקָָם עֶזְְְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם – החוטאים בנישואי תערובת – מְְעַלְְְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת לְְהוֹסִיף אשמה עַל־אַשְְְׁמַת יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְעַתָּה תְְּנוּ תוֹדָה, התוודו לַה' אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְְצוֹנוֹ וְְהִבָּדְְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן־הַנָּשִׁים הַנָָּכְְְרִיּוֹת.

• וַיַּעֲנוּ כָָל־הַקָּהָל וַיֹּאמְְרוּ ב קוֹל גָּדוֹל: כֵּן, כִּדְְְבָרְְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.

• אֲבָל הָעָם רָב, וְְהָעֵת גְְּשָׁמִים, וְְאֵין לנו כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ, וְְהַמְְּלָאכָה הזו – בדיקתה של כל משפחה היא לֹא־לְְיוֹם אֶחָד וְְלֹא לִשְְְׁנַיִם, כִּי־הִרְְְבִּינוּ לִפְְְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה. כדי לערוך בדיקה יסודית נזדקק לזמן רב.

• יַעַמְְְדוּ־נָא שָׂרֵינוּ לְְייצג את כָָל־הַקָּהָל, וְְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב, שהושיב בביתו נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת יָבֹא לְְעִתִּים מְְזֻמָּנִים, בזמנים קבועים, וְְעִמָּהֶם זִקְְְנֵי־עִיר וָעִיר וְְשֹׁפְְטֶיהָ, עַד שיפעלו לְְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף, לשכך את כעסו של אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר, בעבור הדבר הַזֶּה. אין צורך שכל העם ישתתפו בזה.

• אַךְְְ יוֹנָתָן בֶּן־עֲשָׂהאֵל וְְיַחְְְזְְיָה בֶן־תִּקְְְוָה עָמְְדוּ עַל־זֹאת, התאמצו על הדבר וּמְְְשֻׁלָּם וְְשַׁבְְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם.

• וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְְּנֵי הַגּוֹלָה, וַיִּבָּדְְלוּ, התייחדו לתפקיד עֶזְְְרָא הַכֹּהֵן ו אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְְבֵית אֲבֹתָם, וְְכֻלָּם נקבו בְְּשֵׁמוֹת, וערכו רשימה של אלה שיעסקו בדבר. וַיֵּשְְׁבוּ, ניגשו למשימה בְְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, חודש טבת, לְְדַרְְְיוֹשׁ, לדרוש ולתקן את הַדָּבָר.

• וַיְְְכַלּוּ, סיימו לטפל בַכֹּל, בְּכל ה אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ, שהושיבו נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, חודש ניסן.

• וַיִּמָּצֵא מִבְְּנֵי הַכֹּהֲנִים אנשים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת: מִבְְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול, וְְאֶחָיו – מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְְיָרִיב וּגְְְדַלְְְיָה.

• וַיִּתְְּנוּ יָדָם, החליטו בהתחייבות לְְהוֹצִיא את נְְשֵׁיהֶם ואף להביא אֲשֵׁמִים, קרבנות אשם לכפרה, אֵיל־צֹאן עַל־אַשְְְׁמָתָם.

• וּמִבְְּנֵי אִמֵּר, שאף הם כהנים – נמצאו חֲנָנִי וּזְְְבַדְְְיָה.

• וּמִבְְּנֵי חָרִם – מַעֲשֵׂיָה וְְאֵלִיָּה וּשְְְׁמַעְְְיָה וִיחִיאֵל וְְעֻזִּיָּה.

• וּמִבְְּנֵי פַּשְְְׁחוּר – אֶלְְְיוֹעֵינַי, מַעֲשֵׂיָה, יִשְְְׁמָעֵאל, נְְתַנְְְאֵל, יוֹזָבָד וְְאֶלְְְעָשָׂה.

• וּמִן־הַלְְוִיִּם – יוֹזָבָד וְְשִׁמְְְעִי וְְקֵלָיָה הוּא קְְלִיטָא, זה היה כנראה שמו הארמי, פְְּתַחְְְיָה, יְְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר.

• וּמִן־הַמְְשֹׁרְְרִים – אֶלְְְיָשִׁיב. וּמִן־הַשֹּׁעֲרִים – שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְְאוּרִי.

• וּמִיִּשְְְׂרָאֵל: מִבְְּנֵי פַרְְְעֹשׁ – רַמְְְיָה וְְיִזִּיָּה וּמַלְְְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְְאֶלְְְעָזָר וּמַלְְְכִּיָּה וּבְְְנָיָה.

• וּמִבְְּנֵי עֵילָם – מַתַּנְְְיָה, זְְכַרְְְיָה וִיחִיאֵל וְְעַבְְְדִּי וִירֵמוֹת וְְאֵלִיָּה.

• וּמִבְְּנֵי זַתּוּא – אֶלְְְיוֹעֵנַי, אֶלְְְיָשִׁיב, מַתַּנְְְיָה, וִירֵמוֹת וְְזָבָד וַעֲזִיזָא.

• וּמִבְְּנֵי בֵּבָי – יְְהוֹחָנָן, חֲנַנְְְיָה, זַבַּי, עַתְְְלָי.

• וּמִבְְּנֵי בָּנִי – מְְשֻׁלָּם, מַלּוּךְְְ וַעֲדָיָה, יָשׁוּב וּשְְְׁאָל וְְרָמוֹת.

• וּמִבְְּנֵי פַּחַת מוֹאָב – עַדְְְנָא וּכְְְלָל, בְְּנָיָה, מַעֲשֵׂיָה, מַתַּנְְְיָה, בְְצַלְְְאֵל וּבִנּוּי וּמְְְנַשֶּׁה.

• וּבְְְנֵי חָרִם – אֱלִיעֶזֶר, יִשִּׁיָּה, מַלְְְכִּיָּה, שְְׁמַעְְְיָה, שִׁמְְְעוֹן,

• בִּנְְְיָמִן, מַלּוּךְְְ, שְְׁמַרְְְיָה.

• מִבְְּנֵי חָשֻׁם – מַתְְּנַי, מַתַּתָּה, זָבָד, אֱלִיפֶלֶט, יְְרֵמַי, מְְנַשֶּׁה, שִׁמְְְעִי.

• מִבְְּנֵי בָנִי – מַעֲדַי, עַמְְְרָם וְְאוּאֵל,

• בְְּנָיָה, בֵדְְיָה, כְְּלוּהוּ,

• וַנְְְיָה, מְְרֵמוֹת, אֶלְְְיָשִׁיב,

• מַתַּנְְְיָה, מַתְְּנַי וְְיַעֲשָׂי

• וּבָנִי וּבִנּוּי, שִׁמְְְעִי

• וְְשֶׁלֶמְְְיָה וְְנָתָן וַעֲדָיָה,

• מַכְְְנַדְְְבַי, שָׁשַׁי, שָׁרָי,

• עֲזַרְְְאֵל וְְשֶׁלֶמְְְיָהוּ, שְְׁמַרְְְיָה,

• שַׁלּוּם, אֲמַרְְְיָה, יוֹסֵף.

• מִבְְּנֵי נְְבוֹ – יְְעִיאֵל, מַתִּתְְְיָה, זָבָד, זְְבִינָא, יַדַּי וְְיוֹאֵל, בְְּנָיָה.

• כָָּל־אֵלֶּה נָשְְׂאוּ נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת, וְְיֵשׁ־מֵהֶם שנשאו נָשִׁים וגם יָּשִׂימוּ, הולידו בינתיים בָּנִים. את נשותיהם וילדיהם של כל אלה הפרידו, שלחו לעמם ולמשפחות המוצא שלהם, וכך טיהרו את היהודים שבארץ ישראל מנישואי התערובת.