דברי הימים א-פרק-11

ביאורים

• וַיִּקָּבְְצוּ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־דָּוִיד חֶבְְְרוֹנָה לֵאמֹר: הִנֵּה עַצְְְמְְךָ וּבְְְשָׂרְְךָ אֲנָחְְְנוּ. אנחנו בני עם אחד; אינך זר לנו. אף על פי שבפועל מלך אז דויד על שבט יהודה וסביבתו בלבד, הגיעו אליו גם נציגי השבטים האחרים כדי לחדש את המלוכה על העם כולו, כפי ששאול מלך על כלל ישראל.

• גַּם־תְְּמוֹל גַּם־שִׁלְְְשׁוֹם גַּם בִּהְְְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְְְ, אַתָּה היית הַמּוֹצִיא וְְהַמֵּבִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. הרי גם בזמן שאול הנהגתָּ בענייני הצבא ובתחומים אחרים. במשך הזמן נדחית קצת מתפקידיך, אבל תמיד היית איש מרכזי בעבורנו. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֶיךָ לְְךָ: אַתָּה תִרְְְעֶה אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְְְׂרָאֵל וְְאַתָּה תִּהְְְיֶה נָגִיד, מושל עַל עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. זהו כמובן אזכור למשיחת דויד למלך על ידי שמואל.

• וַיָּבֹאוּ בסופו של דבר כָָּל־זִקְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְְְ חֶבְְְרוֹנָה, וַיִּכְְְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְְּרִית בְְּחֶבְְְרוֹן לִפְְְנֵי ה'. הם הסכימו לקבל אותו למלך עליהם, והוא קיבל על עצמו את המלוכה. וַיִּמְְְשְְׁחוּ אֶת־דָּוִיד לְְמֶלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל, כִּדְְְבַר ה' בְְּיַד־שְְׁמוּאֵל. אמנם הוא כבר נמשח על ידי שמואל, אבל המשיחה הזו הייתה עד כה מעשה פרטי שמשמעותו מצומצמת. עכשיו, שמשחו אותו בחברון, מדובר בהחלטה ציבורית כלל – לאומית למנותו למלך. דויד לא יכול להיות מלך על כל ישראל מהעיר חברון. עיר זו ממוקמת באמצע נחלת יהודה, היא רחוקה משאר השבטים ומתייחסת באופן בולט לשבט יהודה. על כן אחת מפעולותיו הראשונות של דויד הייתה חיפוש אחר מרכז אחר למלכותו. תוך כדי כך הוא גם הוכיח את כוחו:

• וַיֵּלֶךְְְ דָּוִיד וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל אל יְְרוּשָׁלִַם, הִיא העיר שנקראה אז יְְבוּס, וְְשָׁם חיו בני העם הַיְְְבוּסִי, אחד משבטי הכנענים יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ.

• וַיֹּאמְְרוּ יֹשְְׁבֵי יְְבוּס לְְדָוִיד: לֹא תָבוֹא הֵנָּה. יבוס הייתה למעשה מובלעת שלא נכבשה סופית בידי ישראל בבואם לארץ, ומסתבר ששררו יחסי שכנות סבירים בין היבוסים שהמשיכו לשבת בירושלים לבין ישראל. הם לא היו עם גדול ולא אנשי מלחמה מובהקים, אבל כאשר צבאו של דויד בא לכבוש את העיר יושבי יבוס גילו התנגדות. לפיכך – וַיִּלְְְכֹּד דָּוִיד בשלב הראשון אֶת המצודה שהייתה סמוכה לעיר מצפון, מדרום להר הבית, ונקראה אחר כך מְְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִיד. נראה שהייתה נקודה מסוימת שדרכה אפשר היה להיכנס אל העיר, או להביא למצב שיאפשר לצבא לפרוץ לתוכה.

• וַיֹּאמֶר דָּוִיד: כָָּל־מַכֵּה יְְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, מי שיבקע את התנגדות היבוסים יִהְְְיֶה לְְרֹאשׁ וּלְְְשָׂר, ימונה לתפקיד בכיר. וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה לתוך העיר יוֹאָב בֶּן־צְְרוּיָה, וַיְְְהִי לְְרֹאשׁ.

• וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְְְצָד, במצודה, במקום המבוצר שהיה חלק מן העיר, עַל־כֵּן קָרְְאוּ־לוֹ ולמה שנבנה סביבו אחר כך עִיר דָּוִיד.

• וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב, מִן־הַמִּלּוֹא וְְעַד־הַסָּבִיב. בין המצד לבין החומה היו אזורים ריקים, שאותם מילאו דויד ובנו שלמה, ועל כן הם נקראו 'המִּלוא'. תחילה לא הייתה ירושלים שמורה ומבוצרת לחלוטין. עקב בניית המילוא נעשתה העיר כולה מוקפת חומה. וְְיוֹאָב יְְחַיֶּה, שיקם או פרנס אֶת־שְְׁאָר הָעִיר. ארמונו הפרטי של דויד עמד תחילה בעיר דויד, לפני שנבנה לו ארמון של ממש. על חלקה האחר של העיר, שבו דויד לא ישב בפועל, היה מופקד יואב .

• וַיֵּלֶךְְְ דָּוִיד הָלוֹךְְְ וְְגָדוֹל, וַה' צְְבָאוֹת עִמּוֹ. דויד נעשה מלך גדול, לחם מלחמות, כבש מדינות והצליח להרחיב את גבול ישראל. כאן באה רשימת גיבורי דויד בעלי תפקידים ודרגות מיוחדים. רשימה דומה לה נמצאת בספר שמואל.

• וְְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְְדָוִיד, הַמִּתְְְחַזְְּקִים עִמּוֹ, שמתאמצים לעזור לו בְְמַלְְְכוּתוֹ עִם־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, לְְהַמְְְלִיכוֹ כִּדְְְבַר ה' עַל־יִשְְְׂרָאֵל. על אחדים מהם מובאים סיפורים של גבורה אישית; אחרים אולי נספחו לדויד כגיבורים פרטיים, ועם הזמן נעשו מפקדים בצבאו, לעתים מפקדים בכירים וחשובים.

• וְְאֵלֶּה מִסְְְפַּר הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְְדָוִיד: ראשון ברשימה הוא יָשָָׁבְְְעָם בֶּן־חַכְְְמוֹנִי שהיה רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים, המפקדים. הוּא־עוֹרֵר, הניע, הניף אֶת־חֲנִיתוֹ עַל־שְְׁלֹשׁ־מֵאוֹת חָלָל, הרג שלוש מאות איש בְְּפַעַם אֶחָת, בקרב אחד בגבורתו המיוחדת.

• וְְאַחֲרָיו אֶלְְְעָזָר בֶּן־דּוֹדוֹ, שם איש. הָאֲחוֹחִי, שם אבי המשפחה או המקום. הוּא בִּשְְְׁלוֹשָׁה, אחד משלושת הַגִּבֹּרִים, שהיו מעין צוות מצטיין מכוח מעשיהם, כפי שיסופר להלן.

• הוּא־הָיָה עִם־דָּוִיד בַּמקום שנקרא פַּס דַּמִּים, או אפס דמים. לא ידוע למה נקרא כך. וְְהַפְְּלִשְְְׁתִּים נֶאֶסְְְפוּ־שָׁם לַמִּלְְְחָמָה. אלה היו מלחמות ראשונות שבהן שלחו הפלשתים צבא כדי למעט את כוחו של דויד, להגביל את מלכותו או לחבל בה. הפלשתים היו מעוניינים שמלכות ישראלית לא תאיים עליהם. את דויד הם הכירו הן מן התקופה שהיה במחנה שלהם, והן בתור אויב קשה. במלחמותיהם הם התאמצו ככל יכולתם לשמר את ההגמוניה שלהם ואת מעמדם. וַתְְּהִי חֶלְְְקַת הַשָּׂדֶה מְְלֵאָה שְְׂעוֹרִים, וְְהָעָם נָסוּ מִפְְּנֵי פְְלִשְְְׁתִּים, והיו בהם שהתחבאו באותה חלקת שדה.

• וַיִּתְְְיַצְְּבוּ בגבורה אלעזר וגיבור נוסף או אלעזר ואנשיו בְְתוֹךְְְ־הַחֶלְְְקָה וַיַּצִּילוּהָ, וַיַּכּוּ אֶת־פְְּלִשְְְׁתִּים. הם הצליחו לעצור יחידה פלשתית ואף לשמור על חלקת התבואה מנזק. וַיּוֹשַׁע ה' תְְּשׁוּעָה גְְדוֹלָה.

• וַיֵּרְְְדוּ שְְׁלוֹשָׁה מִן־הַשְְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ, משלושים הראשים, עַל־הַצֻּר, הסלע ששימש מבצר ומחסה, אֶל־דָּוִיד אֶל־מְְעָרַת עֲדֻלָּם. לא ברור אם הדבר אירע לפני שכבש את ירושלים או אחר כך. וּמַחֲנֵה פְְלִשְְְׁתִּים חֹנָה בְְּעֵמֶק רְְפָאִים הרחב שליד ירושלים.

• וְְדָוִיד אָז בַּמְְּצוּדָה, הוא הצור הסמוך למערת עדולם, וּנְְְצִיב פְְּלִשְְְׁתִּים היה אָז בְְּבֵית לָחֶם. אחרי מפלת ישראל בגלבֹּע ומותו של שאול הרחיבו הפלשתים את שלטונם לתוך גבול ארץ יהודה. משום כך ישב בבית – לחם נציב פלשתי שמשל על העיר וסביבותיה, ולידו חיל מצב ששמר עליו .

• וַיִּתְְְאָו, התאווה דָּוִיד וַיֹּאמַר: מִי יַשְְְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית־לֶחֶם, שאינה רחוקה מעמק רפאים, הבור אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. דויד גדל בבית – לחם, והוא זוכר את מימיה הטובים. לא נראה שהשמיע בקשה מיוחדת, אלא השיח לפי תומו על אותם המים, אף על פי שהיה יכול לשתות מים שנאספו בגבים במדבר וכיוצא באלה.

• וַיִּבְְְקְְעוּ, חצו תוך כדי לחימה הַשְְּׁלֹשָׁה – שלושת הגיבורים, שהיו כנראה אוהביו ומעריציו של דויד, בְְּמַחֲנֵה פְְלִשְְְׁתִּים, שהיה מחנה אויב מבוצר, וַיִּשְְְׁאֲבוּ־מַיִם מִבּוֹר בֵּית־לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְְְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל־דָּוִיד. וְְלֹא־אָבָה, רצה דָוִיד לִשְְְׁתּוֹתָם, ובמקום זאת – וַיְְְנַסֵּךְְְ אֹתָם לַה'. הוא שפך את המים בתור נסך לשם ה'.

• וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת – מלשתות את המים האלה. הֲדַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְְְׁתֶּה בְְנַפְְְשׁוֹתָם?! כִּי בְְנַפְְְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם. האנשים הללו מסרו את נפשם, ודמם של האנשים נתון כביכול בתוך המים. לא נאה שאשתה מים שנקנו בדם. וְְלֹא אָבָה לִשְְְׁתּוֹתָם. אֵלֶּה עָשׂוּ שְְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים. בשל המעשה החריג הזה התפרסמו שלושת הגיבורים.

• וְְאַבְְְשַׁי, הקרוי בספר שמואל גם אבישי, אֲחִי־יוֹאָב הוּא הָיָה רֹאשׁ, מפקד על הַשְְּׁלוֹשָׁה, וְְהוּא עוֹרֵר, נופף אֶת־חֲנִיתוֹ עַל־שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל. וְְלוֹ־שֵׁם של כבוד בַּשְְּׁלוֹשָׁה.

• מִן־הַשְְּׁלוֹשָׁה בַשְְּׁנַיִם מהם היה נִכְְְבָּד בגבורתו האישית, וַיְְְהִי לָהֶם לְְשָׂר. אבשי עלה בדרגות הפיקוד ונעשה עם הזמן אחד ממפקדיו הגדולים של דויד. וְְעַד, עם הַשְְּׁלוֹשָׁה לֹא־בָא. הוא היה להם לראש, ולא נכלל בשלושה.

• בְְּנָיָה בֶן־יְְהוֹיָדָע שהיה בֶּן־אִישׁ־חַיִל רַב־פְְּעָלִים מִן המקום קַבְְְצְְאֵל, הוּא הִכָּה, הרג אֵת שְְׁנֵי אֲרִיאֵל, אנשי צבא מיוחדים, או: אנשים חשובים במחנה מוֹאָב. וְְסיפור נוסף על גבורתו האישית – הוּא יָרַד וְְהִכָּה אֶת־הָאֲרִי בְְּתוֹךְְְ הַבּוֹר בְְּיוֹם הַשָּׁלֶג. בניהו ירד לבדו לתוך הבור ביום שלג והצליח לגבור על אריה שהיה נתון בתוכו במצוקה.

• וְְהוּא הִכָּה אֶת־הָאִישׁ הַמִּצְְְרִי שהיה אִישׁ מִדָּה, גדול ממדים. מידת גבהו כ חָמֵשׁ בָּאַמָּה. וּבְְְיַד הַמִּצְְְרִי הייתה חֲנִית גדולה כִּמְְְנוֹר אֹרְְגִים, קורה גדולה בנול האריגה. וַיֵּרֶד אֵלָיו בניהו בַּשָּׁבֶט, במקל ולא בחנית, וַיִּגְְְזֹל אֶת־הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְְְרִי וַיַּהַרְְְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ. אפשר שתנועת המצרי הייתה מסורבלת בגלל שריונו, וכך הצליח בניהו לחטוף את החנית מידו, כמו בסיפור של דויד וגלית.

• אֵלֶּה עָשָׂה בְְּנָיָהוּ בֶּן־יְְהוֹיָדָע, וְְלוֹ־שֵׁם בִּשְְְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים. גם שלושה הגיבורים החשיבו אותו לגיבור גדול.

• מִן־הַשְְּׁלוֹשִׁים – שלושים הגיבורים שיפורטו להלן, הִנּוֹ נחשב נִכְְְבָּד הוּא. וְְאילו אֶל־הַשְְּׁלֹשָׁה לֹא־בָא. גבורתו לא נחשבה עדיין כמו זו של השלושה, שנעשו סמל הגבורה והתעוזה. וַיְְְשִׂימֵהוּ דָוִיד עַל־מִשְְְׁמַעְְְתּוֹ. דויד הטיל עליו אחריות פיקודית. בניהו היה מפקד הכרתי והפלתי, חיל המשמר של דויד.

• ושמות גִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים, שביניהם שלושים הגיבורים שנזכרו : עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב הצעיר ממנו, שנהרג בידי אבנר, ו אֶלְְְחָנָן בֶּן־דּוֹדוֹ, שניהם מִבֵּית לָחֶם.

• שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי, חֵלֶץ הַפְְּלוֹנִי. ייתכן שהפלוני הוא שם של מקום, או שקראו לו כך מפני שלא ידעו מהיכן הוא בא.

• עִירָא בֶן־עִקֵּשׁ הַתְְּקוֹעִי, מהעיר תקוע שביהודה, אֲבִיעֶזֶר הָעַנְְּתוֹתִי, מענתות שבבנימין,

• סִבְְּכַי הַחֻשָׁתִי, עִילַי הָאֲחוֹחִי, שם משפחה בשבט בנימין,

• מַהְְְרַי הַנְְּטֹפָתִי, חֵלֶד בֶּן־בַּעֲנָה הַנְְּטוֹפָתִי, שניהם מהעיר נטופה,

• אִיתַי בֶּן־רִיבַי מִגִּבְְְעַת בְְּנֵי בִנְְְיָמִן, בְְּנָיָה הַפִּרְְְעָתֹנִי, מפרעתון שבאפרים,

• חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ, אֲבִיאֵל הָעַרְְְבָתִי,

• עַזְְְמָוֶת הַבַּחֲרוּמִי, ממקום שנקרא בחורים במזרח לירושלים, אֶלְְְיַחְְְבָּא הַשַּׁעַלְְְבֹנִי, משעלבין ,

• בְְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי, יוֹנָתָן בֶּן־שָׁגֵה הַהֲרָרִי,

• אֲחִיאָם בֶּן־שָׂכָר הַהֲרָרִי, אֱלִיפַל בֶּן־אוּר,

• חֵפֶר הַמְְּכֵרָתִי, אֲחִיָּה הַפְְּלֹנִי,

• חֶצְְְרוֹ הַכַּרְְְמְְלִי, נַעֲרַי בֶּן־אֶזְְְבָּי,

• יוֹאֵל אֲחִי נָתָן, אולי נתן הנביא, ועל כן הוא מתייחס אליו, מִבְְְחָר בֶּן־הַגְְְרִי. בין הגיבורים היו גם אנשים שהיו גרים או שבאו מעמים אחרים:

• צֶלֶק הָעַמּוֹנִי, נַחְְְרַי הַבֵּרֹתִי, מבארות, והוא היה נֹשֵׂא כְְּלֵי, עוזרו הצמוד של יוֹאָב בֶּן־צְְרוּיָה.

• עִירָא הַיִּתְְְרִי, גָּרֵב הַיִּתְְְרִי,

• אוּרִיָּה הַחִתִּי, זָבָד בֶּן־אַחְְְלָי, שנזכר כאחד מצאצאי חצרון בשבט יהודה.

• עֲדִינָא בֶן־שִׁיזָא הָראוּבֵנִי, שנעשה לאחר זמן רֹאשׁ, מנהיג לָראוּבֵנִי, וְְעָלָיו, אליו נוספו שְְׁלֹשִׁים אנשים.

• חָנָן בֶּן־מַעֲכָה וְְיוֹשָׁפָט הַמִּתְְְנִי,

• עֻזִּיָּא הָעַשְְְׁתְְּרָתִי, שָׁמָע וִיעִיאֵל בְְּנֵי חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי,

• יְְדִיעֲאֵל בֶּן־שִׁמְְְרִי וְְיוֹחָא אָחִיו הַתִּיצִי,

• אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים וִירִיבַי וְְיוֹשַׁוְְְיָה בְְּנֵי אֶלְְְנָעַם וְְיִתְְְמָה הַמּוֹאָבִי,

• אֱלִיאֵל וְְעוֹבֵד וְְיַעֲשִׂיאֵל הַמְְּצֹבָיָה. ברשימה הבאה, שחלקה ברור ומובן וחלקה שמות לא ידועים, מפורטים תומכי דויד שהגיעו אליו לפני שעלה לשלטון וגם אלה שבאו לאחר שהמליכו אותו: