דברי הימים א-פרק-14

ביאורים

• וַיִּשְְְׁלַח חוּרָם מֶלֶךְְְ־צֹר מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־דָּוִיד כדי להביע את רצונו לכונן אתו קשרים ויחסים טובים. ובנוסף לכך שלח עֲצֵי אֲרָזִים וְְחָרָשֵׁי קִיר, בנאים וְְחָרָשֵׁי עֵצִים, נגרים על מנת לִבְְְנוֹת לוֹ בָּיִת. מלך צור התנדב לסייע לדויד בבניית בית שיהיה עשוי מעצי ארז יקרים, לפי המתכונת המפוארת שמלך צור רגיל בה. המחווה כבדת המשקל הזו מעידה שחורם רואה בדויד מלך גדול שראוי לכבדו. אין זו העלאת מס, אלא מתנה יקרה שנועדה להביע כבוד כלפי דויד ורצון לשמור עמו על יחסי קרבה. דויד לא פירש את המחווה הנדיבה הזו כמתנה אישית.

• וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי־הֱכִינוֹ, העמיד אותו ה' לְְמֶלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל, כִּי־נִשֵּׂאת לְְמַעְְְלָה, התרוממה, התחזקה מַלְְְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְְְׂרָאֵל. הוא ראה במעשה של מלך צור סימן לעליית קרנה של ממלכת ישראל בעיני העמים. מלכות דויד כבר אינה אפיזודה מקומית; תוקפה והשפעתה ניכרים בעמי האזור. מכיוון שממלכת ישראל גדולה הרבה יותר מצור, התחזקותה עוררה את צור לקשור יחסי ידידות עם מלכה. ושוב רשימת יחס קטנה, שרשימה דומה לה הובאה לעיל:

• וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם, נ וסף על אלה שהיו לו בחברון, וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת.

• וְְאֵלֶּה שְְׁמוֹת הַיְְְלוּדִים, הילדים אֲשֶׁר הָיוּ־לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: שַׁמּוּעַ וְְשׁוֹבָב, נָתָן וּשְְְׁלֹמֹה

• וְְיִבְְְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְְאֶלְְְפָּלֶט

• וְְנֹגַהּ וְְנֶפֶג וְְיָפִיעַ

• וֶאֱלִישָׁמָע וּבְְְעֶלְְְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט. אלפלט ואליפלט הם שמות קרובים. שמות אלה וכן אלישוע ואלישמע מזכירים את האל שהציל את דויד מצרה.

• וַיִּשְְְׁמְְעוּ פְְלִשְְְׁתִּים כִּי־נִמְְְשַׁח דָּוִיד לְְמֶלֶךְְְ עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָָל־פְְּלִשְְְׁתִּים לְְבַקֵּשׁ אֶת נפשו של דָּוִיד. הם רצו להילחם בו ולנסות לעקור אותו ממלכותו. וַיִּשְְְׁמַע דָּוִיד, וַיֵּצֵא לִפְְְנֵיהֶם, לקראתם.

• וּפְְְלִשְְְׁתִּים בָּאוּ וחדרו עמוק אל תוך ארץ ישראל, וַיִּפְְְשְְׁטוּ בְְּעֵמֶק רְְפָאִים הסמוך לירושלים.

• וַיִּשְְְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר: הַאֶעֱלֶה, האם אצא למלחמה עַל־פְְּלִשְְְׁתִּים, וּנְְְתַתָּם בְְּיָדִי? וַיֹּאמֶר לוֹ ה': עֲלֵה, וּנְְְתַתִּים בְְּיָדֶךָ.

• וַיַּעֲלוּ בְְּמקום שייקרא בַעַל־פְְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד: פָּרַץ, שבר והפיץ הָאֱלֹהִים אֶת־אוֹיְְבַי בְְּיָדִי כְְּפֶרֶץ מָיִם המגיחים ממקום צר ומתפשטים לכל עבר והורסים את הנקרה בדרכם. כך הפלשתים אפילו לא התנגדו כראוי אלא נסו על נפשם והתפזרו. עַל־כֵּן קָרְְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְְּרָצִים.

• וַיַּעַזְְְבוּ, הם נטשו שָׁם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם, העבודה הזרה שהביאו אִתם לקרב. וַיֹּאמֶר, ציווה דָּוִיד, וַיִּשָּׂרְְפוּ בָּאֵשׁ כאמור בתורה.

• וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְְּלִשְְְׁתִּים לתקוף, וַיִּפְְְשְְׁטוּ שוב בָּעֵמֶק.

• וַיִּשְְְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים.וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים: לֹא תַעֲלֶה ישירות אַחֲרֵיהֶם כמו בפעם הראשונה, אלא הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם, לך מסביב וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְְּכָאִים, שם עצים או שיחים, וכך לא ירגישו בך.

• וִיהִי כְְּשָָׁמְְְעֲךָ אֶת־קוֹל הַצְְּעָדָה, צעדת אנשים בְְּרָאשֵׁי הַבְְּכָאִים, שאינו קול טבעי, אָז תֵּצֵא בַמִּלְְְחָמָה, זה יהיה הסימן בעבורך כִּי־יָצָא הָאֱלֹהִים לְְפָנֶיךָ לְְהַכּוֹת אֶת־מַחֲנֵה פְְלִשְְְׁתִּים.

• וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים, וַיַּכּוּ אֶת־מַחֲנֵה פְְלִשְְְׁתִּים מִגִּבְְְעוֹן וְְעַד־גָּזְְְרָה. כפי הנראה נסוג הצבא הפלשתי צפונה לכיוון גבעון ומורד בית – חורון לאחר שדויד חסם את אפשרות נסיגתו לדרום בנחל רפאים, ושם הוא הוכה.

• וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְְּכָָל־הָאֲרָצוֹת, וַה' נָתַן אֶת־פַּחְְְדּוֹ עַל־כָָּל־הַגּוֹיִם. תבוסתם הכפולה של הפלשתים הגדילה את פרסומו ואת תוקפו של דויד בכל עמי הסביבה.