דברי הימים א-פרק-15

ביאורים

• וַיַּעַשׂ־לוֹ בָתִּים בְְּעִיר דָּוִיד, וכחלק מהמפעל – וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט, פרשׂ, הקים לוֹ – בשביל הארון אֹהֶל.

• אָז אָמַר בלבו, או: ציווה דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בשום אמצעי אחר, כגון בעגלה, כִּי אִם־הַלְְוִיִּם בגופם, כִּי־בָם בָּחַר ה' לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן ה' וּלְְְשָׁרְְתוֹ עַד־עוֹלָם. נשיאת הארון היא תפקידם של הלויים.

• וַיַּקְְְהֵל דָּוִיד שוב אֶת־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְרוּשָׁלִָם לְְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן ה' אֶל־מְְקוֹמוֹ אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ – האוהל שבירושלים.

• וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת־בְְּנֵי אַהֲרֹן וְְאֶת־הַלְְוִיִּם כדי להכינם להעלאת הארון.

• לִבְְְנֵי קְְהָת: אוּרִיאֵל הַשָּׂר הממונה עליהם וְְאֶחָיו, בני בית האב שלו – מֵאָה וְְעֶשְְְׂרִים.

• לִבְְְנֵי מְְרָרִי: עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְְאֶחָיו – מָאתַיִם וְְעֶשְְְׂרִים.

• לִבְְְנֵי גֵּרְְשֹׁם: יוֹאֵל הַשָּׂר וְְאֶחָיו – מֵאָה וּשְְְׁלֹשִׁים.

• לִבְְְנֵי אֱלִיצָפָן: שְְׁמַעְְְיָה הַשָּׂר וְְאֶחָיו – מָאתָיִם.

• לִבְְְנֵי חֶבְְְרוֹן: אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְְאֶחָיו – שְְׁמוֹנִים.

• לִבְְְנֵי עֻזִּיאֵל: עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְְאֶחָיו – מֵאָה וּשְְְׁנֵים עָשָׂר.

• וַיִּקְְְרָא דָוִיד לְְצָדוֹק וּלְְְאֶבְְְיָתָר הַכֹּהֲנִים הראשיים, העומדים בראש המערכת הזו, ולראשי משפחות ה לְְוִיִּם האמורים : לְְאוּרִיאֵל, עֲשָׂיָה וְְיוֹאֵל, שְְׁמַעְְְיָה וֶאֱלִיאֵל וְְעַמִּינָדָב.

• וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַתֶּם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְְוִיִּם, הִתְְְקַדְְּשׁוּ, הכינו את עצמכם, וגם: היטהרו אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם, וְְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל אֶל המקום אשר הֲכִינוֹתִי לוֹ.

• כִּי לְְמַבָּרִאשׁוֹנָה, בפעם הראשונה לֹא העליתם אַתֶּם, ולכן פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ והרג את עוזא, כִּי־לֹא דְְרַשְְְׁנֻהוּ, ביררנו את התנהגותנו אתו כַּמִּשְְְׁפָּט, כדין. אילו נשאנו את הארון כראוי, לא היה קורה האסון.

• וַיִּתְְְקַדְְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם כדי לְְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׂאוּ בְְנֵי־הַלְְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְְְבַר ה' שבתורה, בִּכְְְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם.

• וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְְשָׂרֵי הַלְְוִיִּם לְְהַעֲמִיד אֶת־אֲחֵיהֶם הַמְְשֹׁרְְרִים בִּכְְְלֵי־שִׁיר – נְְבָלִים וְְכִנֹּרוֹת וּמְְְצִלְְְתָּיִם מַשְְְׁמִיעִים קול רם כדי לְְהָרִים־בְְּקוֹל באמצעות כל הכלים הללו לְְשִׂמְְְחָה.

• וַיַּעֲמִידוּ הַלְְוִיִּם לשורר אֵת הֵימָן בֶּן־יוֹאֵל, וּמִן־אֶחָיו את אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְְְיָהוּ, וּמִן־בְְּנֵי מְְרָרִי אֲחֵיהֶם את אֵיתָן בֶּן־קוּשָׁיָהוּ. ייתכן שאלה משוררי תהלים איתן, אסף והימן.

• וְְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְְְׁנִים, בדרגה משנית : זְְכַרְְְיָהוּ, בֵּן וְְיַעֲזִיאֵל וּשְְְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְְעֻנִּי, אֱלִיאָב וּבְְְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְְְיָהוּ וֶאֱלִיפְְלֵהוּ וּמִקְְְנֵיָהוּ וְְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל שהיו הַשֹּׁעֲרִים.

• וְְהַמְְשֹׁרְְרִים הֵימָן, אָסָף וְְאֵיתָן מנגנים בִּמְְְצִלְְְתַּיִם העשויים נְְחֹשֶׁת לְְהַשְְְׁמִיעַ קול רם בצלצולם.

• וּזְְְכַרְְְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְְְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְְְנָיָהוּ, שבדרך כלל היו שוערים כאמור, בתהלוכה זו ניגנו בִּנְְְבָלִים עַל־עֲלָמוֹת, סוג נוסף של כלי זמר, או: נבלים שבדרך כלל נשים ועלמות היו מנגנות בהם.

• וּמַתִּתְְְיָהוּ וֶאֱלִיפְְלֵהוּ וּמִקְְְנֵיָהוּ וְְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְְְיָהוּ ניגנו בְְּכִנֹּרוֹת עַל־הַשְְּׁמִינִית לְְנַצֵּחַ, לנגן.

• וּכְְְנַנְְְיָהוּ היה שַׂר־הַלְְוִיִּם בְּמַשָּׂא, בשירה. הוא לא היה שר בעצמו, אולי היה מבוגר מדי או שקולו לא היה ערב, אלא יָסֹר, מפקד או מורה בַּמַּשָּׂא, כִּי מֵבִין הוּא. הוא ניצח על המקהלה וארגן את השירה.

• וּבֶרֶכְְְיָה וְְאֶלְְְקָנָה שֹׁעֲרִים, לויים שעמדו סמוך לָאָרוֹן.

• וּשְְְׁבַנְְְיָהוּ וְְיוֹשָׁפָט וּנְְְתַנְְְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְְְכַרְְְיָהוּ וּבְְְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים, היו מַחְְְצְְרִים בַּחֲצֹצְְרוֹת, מקדימים והולכים לִפְְְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן, צעדו סמוך לארון מצד הכהנים.

• וַיְְְהִי דָוִיד וְְזִקְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל וְְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְְכִים לְְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְְּרִית־ה' מִן־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם בְְּשִׂמְְְחָה. בתהלוכה הגדולה שכללה את נכבדי העם ובראשם המלך, הובל הארון מביתו של עובד אדום, שהיה אף הוא לוי, והועלה לירושלים.

• וַיְְְהִי בֶּעְְְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת־הַלְְוִיִּם נֹשְְׂאֵי אֲרוֹן בְְּרִית־ה', וַיִּזְְְבְְּחוּ שִׁבְְְעָה־פָרִים וְְשִׁבְְְעָה אֵילִים מתוך שמחה והודיה שהכול הולך למישרין.

• וְְדָוִיד מְְכֻרְְְבָּל, מעוטף בִּמְְְעִיל בּוּץ, פשתן, שהוא בגד לבן שאינו מקושט, וְְכן כָָל־הַלְְוִיִּם הַנֹּשְְׂאִים אֶת־הָאָרוֹן וְְהַמְְשֹׁרְְרִים וּכְְְנַנְְְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְְשֹׁרְְרִים, וְְעַל־דָּוִיד היה גם אֵפוֹד בָּד. מעין מעיל קצר דמוי סינר, שנחגר בחגור ואולי כתפיות מחזיקות אותו למעלה.

• וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן בְְּרִית ה' בִּתְְְרוּעָה וּבְְְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְְרוֹת וּבִמְְְצִלְְְתָּיִם, מַשְְְׁמִעִים קולות בִּנְְְבָלִים וְְכִנֹּרוֹת.

• וַיְְְהִי אֲרוֹן בְְּרִית־ה' בָּא עַד־עִיר דָּוִיד, וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְְְׁקְְפָה בְְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְְְ דָּוִיד מְְרַקֵּד וּמְְְשַׂחֵק עם כל הקהל, וכדרך המרקדים, תנועותיו היו חופשיות, וַתִּבֶז לוֹ בְְּלִבָּהּ. הוא נראה כאיש פשוט, ואילו היא, בתור בתו של מלך, לא סבלה את אופן ההתנהגות הזה, שאין בו הדרת כבוד.