דברי הימים א-פרק-28

ביאורים

• וַיַּקְְְהֵל דָּוִיד אֶת־כָָּל־שָׂרֵי יִשְְְׂרָאֵל, כמפורט לעיל: שָׂרֵי הַשְְּׁבָטִים וְְשָׂרֵי הַמַּחְְְלְְקוֹת הַמְְשָׁרְְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְְְ וְְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְְשָׂרֵי כָָל־רְְכוּשׁ־וּמִקְְְנֶה ש לַמֶּלֶךְְְ וּלְְְבָנָיו שהתאספו עִם־הַסָּרִיסִים, הפקידים וְְהַגִּבּוֹרִים וּלְְְכָָל־גִּבּוֹר חָיִל אֶל־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיָּקָָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְְְ עַל־רַגְְְלָיו, וַיֹּאמֶר: שְְׁמָעוּנִי, אַחַי וְְעַמִּי! אֲנִי עִם־לְְבָבִי, רצוני, תשוקתי לִבְְְנוֹת בֵּית מְְנוּחָה לַאֲרוֹן בְְּרִית־ה' וְְלַהֲדֹם רַגְְְלֵי אֱלֹהֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי את כל הדרוש כדי לִבְְְנוֹת.

• וְְאולם הָאֱלֹהִים אָמַר לִי: לֹא־תִבְְְנֶה בַיִת לִשְְְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְְְחָמוֹת אַתָּה, וְְדָמִים שָׁפָכְְְתָּ.

• וַיִּבְְְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְְְיוֹת לְְמֶלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל לְְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' משכבר לְְנָגִיד. ייתכן שכבר בימי חייו של יעקב היה יהודה ראש ומנהיג לאחיו אף על פי שלא היה הבכור ולא קיבל מינוי רשמי כלשהו. וּבְְבֵית יְְהוּדָה נבחר בֵּית אָבִי, וּבִבְְְנֵי אָבִי – בִּי רָצָה ה' לְְהַמְְְלִיךְְְ אותי עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל.

• וּמִכָָּל־בָּנַי, כִּי רַבִּים הם ה בָּנִים ש נָתַן לִי ה', וַיִּבְְְחַר בִּשְְְׁלֹמֹה בְְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְְְכוּת ה' עַל־יִשְְְׂרָאֵל. הבחירה בשלמה מבוססת גם על הבטחתו של דויד לבת – שבע, אבל גם על דברים שמסר לו הנביא עוד בזמן לידתו של שלמה.

• וַיֹּאמֶר לִי: שְְׁלֹמֹה בִנְְְךָ הוּא־יִבְְְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי־בָחַרְְְתִּי בוֹ לִי לְְבֵן וַאֲנִי אֶהְְְיֶה־לּוֹ לְְאָב.

• וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְְְכוּתוֹ עַד־לְְעוֹלָם, אִם־יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְְְוֹתַי וּמִשְְְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה. התנאי הזה, שייאמר אחר כך גם לשלמה, עשוי להיות אמירה כללית המופנית לעם ישראל, אבל ייתכן שיש לו גם משמעות מעשית כלפיהם – מחובתו של העם לשים לב להתנהגותו של המלך ולבחון אם הוא נוהג כדת וכדין.

• וְְעַתָּה אני מצווה לְְעֵינֵי כָָל־יִשְְְׂרָאֵל, בפניכם, קְְהַל־ה', וּבְְְאָָזְְְנֵי אֱלֹהֵינוּ: שִׁמְְְרוּ וְְדִרְְְשׁוּ את כָָּל־מִצְְְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, לְְמַעַן תִּירְְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה גם הלאה, וְְהִנְְְחַלְְְתֶּם אותה לִבְְְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד־עוֹלָם.הדברים הבאים הם דברי רוממות הנאמרים בסגנון פיוטי. את חלקם אמר דויד מול לפני הקהל, ואת חלקם – באופן פרטי.

• וְְאַתָּה, שְְׁלֹמֹה־בְְנִי, דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְְעָָבְְְדֵהוּ בְְּלֵב שָׁלֵם וּבְְְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי ידיעתו של ה' אינה מקפת רק את מעשיו של האדם, אלא גם כָָל־לְְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה', וְְכָָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין. אִם־תִּדְְְרְְשֶׁנּוּ, תחפש אותו ותלך אחריו – הוא יִמָּצֵא לָךְְְ, וְְאִם־תַּעַזְְְבֶנּוּ – יַזְְְנִיחֲךָ לָעַד.

• רְְאֵה עַתָּה כִּי־ה' בָּחַר בְְּךָ לִבְְְנוֹת־בַּיִת לַמִּקְְְדָּשׁ. חֲזַק, התחזק וַעֲשֵׂה! לאחר שהודיע דויד לכל ישראל את התכניות הגדולות והסביר שהוא לא יבצע אותן אלא שלמה, הוא מעביר לבנו את התפקיד גם באופן פרטי.

• וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְְְׁלֹמֹה בְְנוֹ אֶת־תַּבְְְנִית הָאוּלָם וְְאֶת־בָּתָּיו וְְגַנְְְזַכָּיו, אוצרותיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, קודש הקודשים

• וְְתַבְְְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ, בהשראה הנבואית ש עִמּוֹ לְְחַצְְְרוֹת בֵּית־ה' וּלְְְכָָל־הַלְְּשָׁכוֹת סָבִיב, לְְאֹצְְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְְְאֹצְְרוֹת הַקֳֳּדָשִׁים. כפי שנאמר במקום אחר, דויד גיבש את התכניות הללו עוד בעצתו של שמואל הנביא.

• וּלְְְמַחְְְלְְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וּלְְְכָָל־מְְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה' וּלְְְכָָל־כְְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. הוא מוסר לשלמה גם את צורת הכלים.

• לַזָּהָב בַּמִּשְְְׁקָל הנדרש ליצירת כלי ה זָּהָב, כך לְְכָָל־כְְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. וכיוצא בזה, לְְכֹל כְְּלֵי הַכֶּסֶף בְְּמִשְְְׁקָל, לְְכָָל־כְְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. שלמה קיבל רשימות מפורטות איזה חומר נמצא, ומה צריך לעשות בו בכל כלי וכלי .

• וּמִשְְְׁקָל לִמְְְנֹרוֹת הַזָּהָב וְְנֵרֹתֵיהֶם, כלי קיבול השמן, גם הם של זָהָב, בְְּמִשְְְׁקַל מסוים לכל מְְנוֹרָה וּמְְְנוֹרָה וְְנֵרֹתֶיהָ. שלא כבמשכן, שבו עמדה רק מנורה אחת, ורק בה התקיימה מצוות ההדלקה, בבית המקדש עמדו כמה וכמה מנורות זהב. וְְלִמְְְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְְּמִשְְְׁקָל לִמְְְנוֹרָה וְְנֵרֹתֶיהָ, כַּעֲבוֹדַת מְְנוֹרָה וּמְְְנוֹרָה. בפועל, לא נזכר שהיו בתוך המקדש מנורות כסף, וגם במשכן לא היו כלי כסף מקושטים.

• וְְאֶת־הַזָּהָב ב מִשְְְׁקָל שנועד לְְשֻׁלְְְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת של לחם הפנים לְכל ְשֻׁלְְְחָן וְְשֻׁלְְְחָן, וְְכֶסֶף לְְשֻׁלְְְחֲנוֹת הַכָּסֶף, שנועדו לסייע בעבודות שונות.

• וְְהַמִּזְְְלָגוֹת, מעין קלשונות לאחיזת בשר הקרבנות, וְְהַמִּזְְְרָקוֹת, כלי קיבול לדם הנזרק על המזבח, וְְהַקְְּשָׂוֹת, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם. או: כלי קיבול לניסוך וכדומה, זָהָב טָהוֹר, וְְלִכְְְפוֹרֵי הַזָּהָב, מין מזרקים או טסים לכיסוי, בְְּמִשְְְׁקָל לִכְְְפוֹר וּכְְְפוֹר. וְְלִכְְְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְְּמִשְְְׁקָל לִכְְְפוֹר וּכְְְפוֹר.

• וּלְְְמִזְְְבַּח הַקְְּטֹרֶת היה זָהָב מְְזֻקָּק בַּמִּשְְְׁקָל, וּלְְְתַבְְְנִית הַמֶּרְְְכָּבָה, שהם הַכְְּרוּבִים זָהָב להיות פֹרְְשִׂים וְְסֹכְְכִים עַל־אֲרוֹן בְְּרִית־ה'. דויד מסכם:

• הַכֹּל ניתן בִּכְְְתָב מִיַּד ה' אשר עָלַי הִשְְְׂכִּיל, החכים אותי, כֹּל מַלְְְאֲכוֹת הַתַּבְְְנִית. שלמה לא קיבל רק הדרכה בעלמא אלא תכנית שלמה ומפורטת הכוללת הן את האדריכלות והן את פרטי הבניין. אמנם המקדש לא נבנה כמו המשכן, שנעשה בהוראה ישירה מפי ה' על כל פרט ופרט, אבל דויד הדגיש שגם התכנית שמסר לבנו באה בהשראה עליונה. כאשר שלמה יבצע את הדברים, הוא יפעל לפי התבנית שקיבל מאביו, גם אם האחראים בפועל על המימוש יהיו האדריכלים ובעלי המלאכה מצור. מדובר במפעל גדול ומורכב. ייתכן שאדם צעיר העומד בפני משימה נכבדת זו בתחילת שנות מלכותו יחשוש או יעכב את העבודה.

• וַיֹּאמֶר אפוא דָּוִיד לִשְְְׁלֹמֹה בְְנוֹ: חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה, אַל־תִּירָא וְְאַל־תֵּחָת. כִּי ה' אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְְְ, לֹא יַרְְְפְְּךָ וְְלֹא יַעַזְְְבֶךָּ עַד־לִכְְְלוֹת, שתכלה כָָּל־מְְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. אתה מובטח שתהיה לך עזרה משמים.

• וְְהִנֵּה מַחְְְלְְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם מוכנות לְְכָָל־עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, וְְעִמְְּךָ בְְכָָל־מְְלָאכָה יהיו לְְכָָל־נָדִיב בַּחָָכְְְמָה, כל מי שמתנדב בחכמתו לְְכָָל־עֲבוֹדָה, וְְהַשָּׂרִים וְְכָָל־הָעָם נשמעים לְְכָָל־דְְּבָרֶיךָ. הכול מוכן בעבורך, התכנית, האמצעים וההתארגנות האנושית.