דברי הימים ב-פרק-8

ביאורים

  • וַיְְְהִי מִקֵּץ עֶשְְְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה בהן שְְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית ה' וְְאֶת־בֵּיתוֹ.

  • וְְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְְְׁלֹמֹה, בָּנָה שְְׁלֹמֹה אֹתָם, וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. לכאורה אלה הן ערים שנתן שלמה לחורם מלך צור ולא להיפך, אבל לפי האמור במלכים, חורם לא היה מרוצה מן המקומות הללו, שתוצרתן הייתה מועטת. העברת השטחים הללו לרשות חורם נועדה לתשלום חלק מחובותיו של שלמה, ומסתבר ששלמה לקחם בחזרה מידי מלך צור, בנה אותם ויישבם, ובתוצרתם החקלאית הוא הצליח לשלם לחורם את המגיע לו.

  • וַיֵּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה אל חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק, התגבר עָלֶיהָ. לא נראה שנערכה שם מלחמה של ממש. שלמה רק ייצב את שלטונו במקום.

  • וַיִּבֶן אֶת־תַּדְְְמֹר בַּמִּדְְְבָּר, וְְאֵת כָָּל־עָרֵי הַמִּסְְְכְְּנוֹת, מקומות שנועדו לאחסון ואולי גם למסחר , אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת שבצפון הארץ.

  • וַיִּבֶן גם אֶת־בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְְְיוֹן וְְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְְְתּוֹן, שהיו כנראה יישובים כפריים, והוא הפך אותם ל עָרֵי מָצוֹר, ערים בצורות ב חוֹמוֹת, דְְּלָתַיִם וּבְְְרִיחַ. לביצורם של היישובים הללו הייתה משמעות הן מבחינת השליטה על הדרך והן כסמל שלטוני, שכן בכך ביטא שלמה את המאמץ לאיחוד הממלכה וכפיפותה להנהגתו.

  • וְְאֶת־בַּעֲלָת, וְְאֵת כָָּל־עָרֵי הַמִּסְְְכְְּנוֹת אֲשֶׁר־הָיוּ לִשְְְׁלֹמֹה, וְְאֵת כָָּל־עָרֵי הָרֶכֶב, הערים ששימשו לריכוזם וחנייתם של כלי הרכב , וְְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, שאולי הן ערי אורוות לסוסים, וְְאֵת כָָּל־חֵשֶׁק שְְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְְְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְְּבָנוֹן וּבְְְכֹל אֶרֶץ מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ. שלמה בנה מבנים, חומות וערים בכל מרחבי ממלכתו. בהמשך יתברר כי מימון מפעלי הבנייה המסיביים הללו הביא להכבדת עול המסים. מהביצורים והבנייה הנרחבת עובר התיאור אל דבר המס:

  • כָָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הַחִתִּי וְְהָאֱמֹרִי וְְהַפְְּרִזִּי וְְהַחִוִּי וְְהַיְְְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְְְׂרָאֵל הֵמָּה,

  • מִן־בְְּנֵיהֶם של כל עמי כנען אֲשֶׁר נוֹתְְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא־כִלּוּם, השמידו אותם בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵלוַיַּעֲלֵם שְְׁלֹמֹה לְְמַס עובד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. את כל אלה שמבחינה חוקית לא היו אמורים לשבת בארץ, לקח שלמה כפועלים למלאכות הנצרכות למלך ולמפעלי הבנייה שלו.

  • וּלעומת זאת, מִן־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא־נָתַן שְְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְְְלַאכְְְתּוֹ, כִּי־הֵמָּה היו לו אַנְְְשֵׁי מִלְְְחָמָה וְְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו, מפקדי הצבא וְְשָׂרֵי רִכְְְבּוֹ וּפָרָשָׁיו. תפקידים אלה לא רצה לתת בידי זרים, ולכן הנכרים שגרו בארץ היו בעיקר פועלי בניין וסבלים פשוטים.

  • וְְאֵלֶּה – מבני ישראל היו לא רק שרי צבא אלא גם שָׂרֵי הַנִּצָּבִים, הממונים על ניהול העבודה של רבבות הפועלים ועל תפקידים אזרחיים כלליים אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם אנשים הָרֹדִים, מושלים בָּעָם.

  • וְְאֶת־בַּת־פַּרְְְעֹה הֶעֱלָה, העביר שְְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ. בהיותה בתו של מלך גדול, נישואי שלמה עמה היו בוודאי הישג דיפלומטי גדול, ומעמדה בקרב נשותיו ופילגשיו הרבות של שלמה היה גבוה. כעת, מאחר שהארון הגיע לעיר דויד הוא העביר אותה משם לבית במקום אחר, כִּי אָמַר: לֹא־תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל, כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר־בָּאָה, בא אֲלֵיהֶם אֲרוֹן ה'.

  • אָז הֶעֱלָה שְְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַה' עַל מִזְְְבַּח ה' אֲשֶׁר בָּנָה לִפְְְנֵי הָאוּלָם.

  • וּבִדְְְבַר, כדבר הנעשה יוֹם בְְּיוֹם, יום יום לְְהַעֲלוֹת קרבנות התמיד כְְּמִצְְְוַת מֹשֶׁה, והקרבנות לַשַּׁבָּתוֹת וְְלֶחֳֳדָשִׁים וְְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְְּעָמִים בַּשָּׁנָהבְְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְְְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְְְחַג הַסֻּכּוֹת.

  • וַיַּעֲמֵד כְְּמִשְְְׁפַּט דָּוִיד־אָבִיו אֶת־מַחְְְלְְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל־עֲבֹדָתָם, וְְאת הַלְְוִיִּם עַל־מִשְְְׁמְְרוֹתָם לְְהַלֵּל וּלְְְשָׁרֵת נֶגֶד, מול הַכֹּהֲנִים לִדְְְבַר־יוֹם בְְּיוֹמוֹ, וְְהַשֹּׁעֲרִים נחלקו בְְּמַחְְְלְְקוֹתָם לְְשַׁעַר וָשָׁעַר, כִּי כֵן מִצְְְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים.

  • וְְלֹא סָרוּ מ מִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ עַל־הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם לְְכָָל־דָּבָר ודבר ולענייני ה אֹצָרוֹת.

  • וַתִּכֹּן, נעשתה כדרוש, התחזקה כָָּל־מְְלֶאכֶת שְְׁלֹמֹה עַד־הַיּוֹם מוּסַד, עוד ביום שהונחו יסודותיו של בֵּית־ה' וְְעַד־כְְּלֹתוֹ, עד שנתסיימה העבודה ו שָׁלֵם בֵּית ה'. עוד מפעל המעיד על היקף מלכות שלמה ועוצמתה:

  • אָז הָלַךְְְ שְְׁלֹמֹה לְְעֶצְְְיוֹן־גֶּבֶר וְְאֶל־אֵילוֹת ש עַל־שְְְׂפַת הַיָּם – ים סוף בְְּאֶרֶץ אֱדוֹם.

  • וַיִּשְְְׁלַח־לוֹ חוּרָם בְְּיַד־עֲבָדָיו אֳֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְְעֵי יָם, ספנים מנוסים. ייתכן שלשלמה עצמו לא היו עדיין מומחי ספנות, ולכן לקח ספנים מערי הספנים החשובות צור וצידון. וַיָּבֹאוּ עִם־עַבְְְדֵי שְְׁלֹמֹה, שהיו אנשי הצבא והממונים על המסע אוֹפִירָה, לאופיר, וַיִּקְְְחוּ מִשָּׁם אַרְְְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב, וַיָּבִיאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה. זה היה מקור נוסף לרכוש הגדול שהגיע לידי המלך שלמה.

פסוקים

  1. ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את־בית יהוה ואת־ביתו
  2. והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את־בני ישראל
  3. וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה
  4. ויבן את־תדמר במדבר ואת כל־ערי המסכנות אשר בנה בחמת
  5. ויבן את־בית חורון העליון ואת־בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח
  6. ואת־בעלת ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל־ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל־חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו
  7. כל־העם הנותר מן־החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה
  8. מן־בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא־כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה
  9. ומן־בני ישראל אשר לא־נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי־המה אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו
  10. ואלה שרי הנציבים [הנצבים] אשר־למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם
  11. ואת־בת־פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה־לה כי אמר לא־תשב אשה לי בבית דויד מלך־ישראל כי־קדש המה אשר־באה אליהם ארון יהוה
  12. אז העלה שלמה עלות ליהוה על מזבח יהוה אשר בנה לפני האולם
  13. ובדבר־יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות
  14. ויעמד כמשפט דויד־אביו את־מחלקות הכהנים על־עבדתם והלוים על־משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר־יום ביומו והשוערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש־האלהים
  15. ולא סרו מצות המלך על־הכהנים והלוים לכל־דבר ולאצרות
  16. ותכן כל־מלאכת שלמה עד־היום מוסד בית־יהוה ועד־כלתו שלם בית יהוה
  17. אז הלך שלמה לעציון־גבר ואל־אילות על־שפת הים בארץ אדום
  18. וישלח־לו חורם ביד־עבדיו אוניות [אניות] ועבדים יודעי ים ויבאו עם־עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע־מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל־המלך שלמה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית יְהוָה וְאֶת־בֵּיתוֹ׃
  2. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  3. וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ׃
  4. וַיִּבֶן אֶת־תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת׃
  5. וַיִּבֶן אֶת־בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן עָרֵי מָצוֹר חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ׃
  6. וְאֶת־בַּעֲלָת וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל־עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל־חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ׃
  7. כָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה׃
  8. מִן־בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־כִלּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
  9. וּמִן־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ כִּי־הֵמָּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו׃
  10. וְאֵלֶּה שָׂרֵי הנציבים [הַנִּצָּבִים] אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם הָרֹדִים בָּעָם׃
  11. וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ כִּי אָמַר לֹא־תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר־בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהוָה׃
  12. אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם׃
  13. וּבִדְבַר־יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת׃
  14. וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד־אָבִיו אֶת־מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל־עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל־מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשּׁוֹעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים׃
  15. וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל־דָּבָר וְלָאֹצָרוֹת׃
  16. וַתִּכֹּן כָּל־מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד־הַיּוֹם מוּסַד בֵּית־יְהוָה וְעַד־כְּלֹתוֹ שָׁלֵם בֵּית יְהוָה׃
  17. אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן־גֶּבֶר וְאֶל־אֵילוֹת עַל־שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם׃
  18. וַיִּשְׁלַח־לוֹ חוּרָם בְּיַד־עֲבָדָיו אוניות [אֳנִיּוֹת] וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם וַיָּבֹאוּ עִם־עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃

מקומות

  • בית חורון תחתון

    עיר לויים בנחלת אפרים, על גבול בנימין.
    כיום מזוהה עם בית עור אל תחתא. (ר' יהוסף שוורץ).

  • בית חורון עליון

    עיר לויים בנחלת אפרים, על גבול בנימין.
    כיום מזוהה עם בית עור אל פוקה (ר' יהוסף שוורץ).

  • בעלת

    יישוב בנחלת דן.
    מזוהה כיום עם גבעות מע'ר (י' אהרוני).

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • אילת? עציון גבר?
  • תדמר
  • הלבנון
  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.