דברי הימים ב-פרק-11

ביאורים

  • וַיָּבֹא רְְחַבְְְעָם אל יְְרוּשָׁלִַם, וַיַּקְְְהֵל לשם מלחמה אֶת־בֵּית יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן, מֵאָה וּשְְְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְְְחָמָה, לְְהִלָּחֵם עִם־יִשְְְׂרָאֵל כדי לְְהָשִׁיב אֶת־הַמַּמְְְלָכָה לִרְְְחַבְְְעָם. הוא תכנן לדכא את המרד בכוח צבאי. אמנם שאר שבטי ישראל היו רבִּים יותר, ואולי עוצמתם הכלכלית הייתה גדולה יותר, שהרי נחלת שבט יהודה לא הייתה פורייה כשאר הנחלות, אבל לרשותו של רחבעם כבר עמד צבא מאורגן ומוכן.

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־שְְׁמַעְְְיָהוּ אִישׁ־הָאֱלֹהִים, נביא שאינו מוכר ממקומות אחרים, שבא כנראה מארץ יהודה, לֵאמֹר׃

  • אֱמֹר אֶל־רְְחַבְְְעָם בֶּן־שְְׁלֹמֹה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וְְאֶל כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל ש בִּיהוּדָה וּבִנְְְיָמִן לֵאמֹר׃

  • כֹּה אָמַר ה': לֹא־תַעֲלוּ וְְלֹא־תִלָּחֲמוּ עִם־אֲחֵיכֶם. שׁוּבוּ, אנשי הצבא, אִישׁ לְְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְְְיָה הַדָּבָר הַזֶּה. אל תנהגו במקרה זה כמו במרד רגיל, כי הדבר בא מאת ה'. וַיִּשְְְׁמְְעוּ אֶת־דִּבְְְרֵי ה', וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל־יָרָָבְְְעָם למלחמה.

  • וַיֵּשֶׁב רְְחַבְְְעָם בִּירוּשָׁלִָם, וַיִּבֶן עָרִים בצורות לְְמָצוֹר בִּיהוּדָה, כי מכאן ואילך תהיה ארץ יהודה נתונה במצב של אי – שלום מתמיד, ולעתים אפילו במלחמה ממשית, עם ממלכת ישראל המתהווה.

  • וַיִּבֶן אֶת־בֵּית־לֶחֶם וְְאֶת־עֵיטָם וְְאֶת־תְְּקוֹעַ

  • וְְאֶת־בֵּית־צוּר וְְאֶת־שׂוֹכוֹ וְְאֶת־עֲדֻלָּם

  • וְְאֶת־גַּת וְְאֶת־מָרֵשָׁה וְְאֶת־זִיף

  • וְְאֶת־אֲדוֹרַיִם וְְאֶת־לָכִישׁ וְְאֶת־עֲזֵקָה

  • וְְאֶת־צָָרְְְעָה, שבעבר הייתה שייכת לנחלת בני דן, אבל הם עזבו את מקומם ונדדו צפונה. וְְאֶת־אַיָּלוֹן וְְאֶת־חֶבְְְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְְְבִנְְְיָמִן, כל אחת במקומה, בתור עָרֵי מְְצֻרוֹת, בצורות .

  • וַיְְְחַזֵּק אֶת־הַמְְּצוּרוֹת, וַיִּתֵּן בָּהֶם נְְגִידִים, מפקדים וְְאֹצְְרוֹת מַאֲכָל וְְשֶׁמֶן וָיָיִן לשעת מצור.

  • וּבְְְכָָל־עִיר וָעִיר הוא שם צִנּוֹת, מגִנים גדולים וּרְְְמָחִים וַיְְְחַזְְּקֵם לְְהַרְְְבֵּה מְְאֹד, וַיְְְהִי־לוֹ, אתו שבטי יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן, והוא ביצר את גבולותיהם.

  • וְְהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם אֲשֶׁר בְְּכָָל־יִשְְְׂרָאֵל הִתְְְיַצְְּבוּ עָלָיו, הגיעו אליו מִכָָּל־גְְּבוּלָם,

  • כִּי־עָזְְבוּ הַלְְוִיִּם אֶת־מִגְְְרְְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם, וַיֵּלְְכוּ לִיהוּדָה וְְלִירוּשָׁלִָם, כִּי־הִזְְְנִיחָם, העזיבם, הרחיקם יָרָָבְְְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַה', ולמעשה לא הייתה להם פרנסה.

  • וַיַּעֲמֶד־לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְְלַשְְּׂעִירִים, פולחן שדים וְְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה. ממקומות אחרים עולה שירבעם לא עשה עבודה זרה ממש, והעגלים שיצר היו דמויות שניסו לבטא את ה' גואל ישראל. מכל מקום, הוא ביטל את תפקידם של הכהנים והלויים ואת מעמדם, ובמקומם מינה כל אדם שרוצה, מוכן ומסוגל לתפקיד ללא קשר לייחוסו.

  • וְְאַחֲרֵיהֶם – אחרי הלויים, אנשים נוספים מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל, הַנֹּתְְנִים אֶת־לְְבָבָם לְְבַקֵּשׁ אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, בָּאוּ אל יְְרוּשָׁלִַם לִזְְְבּוֹחַ לַה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. בעקבות אמונתם ודתם של האנשים הללו שבאו משאר השבטים, הם המשיכו לראות עצמם קשורים למקדש בירושלים ולעבודת ה' הנהוגה שם.

  • וַיְְְחַזְְּקוּ אֶת־מַלְְְכוּת יְְהוּדָה, וַיְְְאַמְְּצוּ אֶת־רְְחַבְְְעָם בֶּן־שְְׁלֹמֹה לְְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ, כִּי הָלְְכוּ בְְּדֶרֶךְְְ דָּוִיד וּשְְְׁלֹמֹה לְְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ. במשך שלוש השנים הראשונות המשיך רחבעם ללכת בדרכי דויד ושלמה. בשנים אלו הוא ביצר את הערים והכין הגנות שונות מפני התקפה אפשרית של ממלכת ישראל. לאחר שלוש שנים פנה רחבעם, והעם עמו, לדרך אחרת, ומצב הממלכה החל להידרדר.

  • וַיִּקַּח־לוֹ רְְחַבְְְעָם אִשָּׁה, אֶת־מָחֲלַת בַּת־יְְרִימוֹת בֶּן־דָּוִיד. לא ידוע על בן לדויד בשם זה, ואולי הוא נולד מאוחר יותר או שנזכר בשם אחר. ואת אֲבִיהַיִל בַּת־אֱלִיאָב בֶּן־יִשָׁי. רחבעם התחתן עם נשים מבית המלוכה. לחלופין אפשר שמדובר באותה אשה, שהתייחסה לבית ישי מאביה ומאמה.

  • וַתֵּלֶד לוֹ אחת מהן בָּנִים, אֶת־יְְעוּשׁ וְְאֶת־שְְׁמַרְְְיָה וְְאֶת־זָהַם.

  • וְְאַחֲרֶיהָ לָקַח אשה נוספת, אֶת־מַעֲכָה בַּת־אַבְְְשָׁלוֹם, אף היא ממשפחתו, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אֲבִיָּה וְְאֶת־עַתַּי וְְאֶת־זִיזָא וְְאֶת־שְְׁלֹמִית.

  • וַיֶּאֱהַב רְְחַבְְְעָם אֶת־מַעֲכָה בַת־אַבְְְשָׁלוֹם מִכָָּל־נָשָׁיו וּפִילַגְְְשָׁיו, כִּי נָשִׁים שְְׁמוֹנֶה־עֶשְְְׂרֵה נָשָׂא, וּפִילַגְְְשִׁים היו לו שִׁשִּׁים, וַיּוֹלֶד עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁמוֹנָה בָּנִים וְְשִׁשִּׁים בָּנוֹת.

  • וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ, מינה לבכיר רְְחַבְְְעָם אֶת־אֲבִיָּה בֶן־מַעֲכָה לְְנָגִיד, להיות מושל בְְּאֶחָיו, כִּי רצה לְְהַמְְְלִיכוֹ. אולי אביה לא היה הגדול בשנים, אבל רחבעם החליט שהוא ימלא את מקומו ויירש את כיסאו.

  • וַיָּבֶן, הוא הבין את מעמדו, וַיִּפְְְרֹץ, התחזק והתפשט מִכָָּל־בָּנָיו, באמצעות בניו הרבים לְְכָָל־אַרְְְצוֹת יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן, לְְכֹל עָרֵי הַמְְּצֻרוֹת, וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב. גם הוא בנה או חיזק את הערים הבצורות במרץ, ומכיוון שלא היה מאופק ובשאפתנותו רצה עוצמה ומעמד – וַיִּשְְְׁאַל, ביקש לעצמו הֲמוֹן נָשִׁים.

פסוקים

  1. ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את־בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־ישראל להשיב את־הממלכה לרחבעם
  2. ויהי דבר־יהוה אל־שמעיהו איש־האלהים לאמר
  3. אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל כל־ישראל ביהודה ובנימן לאמר
  4. כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמו עם־אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דברי יהוה וישבו מלכת אל־ירבעם
  5. וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה
  6. ויבן את־בית־לחם ואת־עיטם ואת־תקוע
  7. ואת־בית־צור ואת־שוכו ואת־עדלם
  8. ואת־גת ואת־מרשה ואת־זיף
  9. ואת־אדורים ואת־לכיש ואת־עזקה
  10. ואת־צרעה ואת־אילון ואת־חברון אשר ביהודה ובבנימן ערי מצרות
  11. ויחזק את־המצרות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין
  12. ובכל־עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מאד ויהי־לו יהודה ובנימן
  13. והכהנים והלוים אשר בכל־ישראל התיצבו עליו מכל־גבולם
  14. כי־עזבו הלוים את־מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי־הזניחם ירבעם ובניו מכהן ליהוה
  15. ויעמד־לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה
  16. ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את־לבבם לבקש את־יהוה אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח ליהוה אלהי אבותיהם
  17. ויחזקו את־מלכות יהודה ויאמצו את־רחבעם בן־שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש
  18. ויקח־לו רחבעם אשה את־מחלת בן־[בת־] ירימות בן־דויד אביהיל בת־אליאב בן־ישי
  19. ותלד לו בנים את־יעוש ואת־שמריה ואת־זהם
  20. ואחריה לקח את־מעכה בת־אבשלום ותלד לו את־אביה ואת־עתי ואת־זיזא ואת־שלמית
  21. ויאהב רחבעם את־מעכה בת־אבשלום מכל־נשיו ופילגשיו כי נשים שמונה־עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות
  22. ויעמד לראש רחבעם את־אביה בן־מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו
  23. ויבן ויפרץ מכל־בניו לכל־ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים

פסוקים מנוקד

  1. וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת־הַמַּמְלָכָה לִרְחַבְעָם׃
  2. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר׃
  3. אֱמֹר אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל בִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן לֵאמֹר׃
  4. כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּ עִם־אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל־יָרָבְעָם׃
  5. וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה׃
  6. וַיִּבֶן אֶת־בֵּית־לֶחֶם וְאֶת־עֵיטָם וְאֶת־תְּקוֹעַ׃
  7. וְאֶת־בֵּית־צוּר וְאֶת־שׂוֹכוֹ וְאֶת־עֲדֻלָּם׃
  8. וְאֶת־גַּת וְאֶת־מָרֵשָׁה וְאֶת־זִיף׃
  9. וְאֶת־אֲדוֹרַיִם וְאֶת־לָכִישׁ וְאֶת־עֲזֵקָה׃
  10. וְאֶת־צָרְעָה וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן עָרֵי מְצֻרוֹת׃
  11. וַיְחַזֵּק אֶת־הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן׃
  12. וּבְכָל־עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד וַיְהִי־לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן׃
  13. וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל־יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו מִכָּל־גְּבוּלָם׃
  14. כִּי־עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי־הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַיהוָה׃
  15. וַיַּעֲמֶד־לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה׃
  16. וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת־לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם׃
  17. וַיְחַזְּקוּ אֶת־מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ אֶת־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ׃
  18. וַיִּקַּח־לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת־מָחֲלַת בן־[בַּת־] יְרִימוֹת בֶּן־דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת־אֱלִיאָב בֶּן־יִשָׁי׃
  19. וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים אֶת־יְעוּשׁ וְאֶת־שְׁמַרְיָה וְאֶת־זָהַם׃
  20. וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת־מַעֲכָה בַּת־אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אֲבִיָּה וְאֶת־עַתַּי וְאֶת־זִיזָא וְאֶת־שְׁלֹמִית׃
  21. וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת־מַעֲכָה בַת־אַבְשָׁלוֹם מִכָּל־נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת׃
  22. וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת־אֲבִיָּה בֶן־מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ׃
  23. וַיָּבֶן וַיִּפְרֹץ מִכָּל־בָּנָיו לְכָל־אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן נָשִׁים׃

מקומות

  • אדורים

    עיר בנחלת יהודה.
    מזוהה כיום עם דורא על-ידי י' פרס.

  • אילון (דן)

    עיר לויים בנחלת דן, על שמה העמק למרגלותיה.
    כיום מזוהה עם תל אילון, בסמוך לכפר הערבי יאלו (ר' יהוסף שוורץ).

  • בית לחם (יהודה)

    עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים.
    מזוהה כיום בתחום בית לחם המודרנית.

  • בית צור

    עיר בנחלת יהודה.
    כיום מזוהה עם ח' טביקה (י' פרס).

  • גת (פלשתים)

    אחת מחמש הערים הראשיות בארץ פלשתים, בגבול עם יהודה.
    מזוהה כיום עם תל צפית. (ג"ל פורטר)

  • זיף
  • חברון

    חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • לכיש

    עיר מבצר בשפלת יהודה.
    כיום מזוהה עם תל לכיש (אולברייט).

  • מרשה
  • עדולם

    עיר בשפלת יהודה.
    מזוהה כיום עם ח'רבת שיח מדכור, היא ח' עדלם (ש' קלרמון גאנו).

  • עזקה
  • עיטם
  • שוכה (שפלה)
  • תקוע
  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.