דברי הימים ב-פרק-20

ביאורים

• וַיְְְהִי שנים אַחֲרֵי־כֵן ובלי קשר ישיר למאורעות הקודמים בָּאוּ בְְנֵי־מוֹאָב וּבְְְנֵי עַמּוֹן, וְְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, שהם עם אחר שנקרא כך, אולי התגוררו באחוזות שליד ממלכת עמון, כולם באו יחד ממזרח עַל־יְְהוֹשָׁפָט לַמִּלְְְחָמָה.

• וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם. מסתבר שגם ממלכת ארם תמכה בפעולה הזו, שכן יהושפט נלחם בארמים בצד אחאב ולא ניצח אותם. הממלכות האלה הגיעו מעבר לירדן, וייתכן שעברו הלאה מים המלח כשהדרימו בעבר הירדן המזרחי. וְְהִנָּם בְְּחַצְְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי, שכן העדיפו לחנות במקום שיש בו מים.

• וַיִּרָא, יהושפט פחד מהתאחדותן של הממלכות הללו ומצבאן הגדול, וַיִּתֵּן יְְהוֹשָׁפָט אֶת־פָּנָיו לִדְְְרוֹשׁ לַה'. וַיִּקְְְרָא־צוֹם, י ום כינוס לתחינה ותפילה עַל־כָָּל־יְְהוּדָה.

• וַיִּקָּבְְצוּ אנשי יְְהוּדָה לְְבַקֵּשׁ מֵה', בראש וראשונה נקבצו ראשי המדינה שהיו בירושלים, אך גַּם מִכָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה האחרות בָּאוּ לְְבַקֵּשׁ אֶת־ה'.

• וַיַּעֲמֹד יְְהוֹשָׁפָט בִּקְְְהַל יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְְּבֵית ה' לִפְְְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה, אחת העזרות שחודשה אחרי ימי שלמה.

• וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, הֲלֹא אַתָּה־הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְְאַתָּה מוֹשֵׁל בְְּכֹל מַמְְְלְְכוֹת הַגּוֹיִם, וּבְְְיָדְְךָ כֹּחַ וּגְְְבוּרָה, וְְאֵין עִמְְּךָ, לעומתך מי שיכול לְְהִתְְְיַצֵּב.

• הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְְְׁתָּ, סילקת אֶת־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְְְנֵי עַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל, וַתִּתְְּנָהּ לְְזֶרַע אַבְְְרָהָם אֹהַבְְְךָ שתהיה להם לְְעוֹלָם.

• וַיֵּשְְׁבוּ־בָהּ, וַיִּבְְְנוּ לְְךָ בָּהּ מִקְְְדָּשׁ לְְשִׁמְְְךָ, ובין מטרותיו של המקדש, כפי שהופיע בתפילת שלמה – לֵאמֹר׃

• אִם־תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, חֶרֶב שְְׁפוֹט, חרב שעושה שפטים, כלומר מלחמה, או: דין וגזרה, כגון עצירת גשמים, וְְדֶבֶר, שם כללי של מחלה ההופכת למגפה וְְרָעָב – נַעַמְְְדָה לִפְְְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְְְפָנֶיךָ, כִּי שִׁמְְְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, וְְנִזְְְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ, וְְתִשְְְׁמַע וְְתוֹשִׁיעַ.

• וְְעַתָּה הִנֵּה בְְנֵי־עַמּוֹן וּמוֹאָב וְְהַר־שֵׂעִיר, מקום ישיבתם של בני אדום. אמנם האדומים לא הוזכרו קודם, אך נראה שהתאחדות מדינות עבר הירדן כנגד ישראל כללה גם אותם. אלה העמים אֲשֶׁר לֹא־נָתַתָּה לְְיִשְְְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם, להיכנס לארצם בְְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, כִּי, ואכן ישראל סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְְלֹא הִשְְְׁמִידוּם. ה' לא הרשה לישראל לעבור בארצם בניגוד לרצונם ובוודאי לא התיר להשמידם, ולכן הם נשארו במקומם.

• וְְהִנֵּה במקום שיזכרו שחסנו עליהם בזמן שיכולנו לפגוע בהם, הֵם גֹּמְְלִים רעה עָלֵינוּ, לָבוֹא לְְגָרְְשֵׁנוּ מִיְְּרֻשָּׁתְְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְְְׁתָּנוּ.

• אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא תִשְְְׁפָָּט־בָּם, תחייב אותם בדין, תייסרם, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְְְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ, וַאֲנַחְְְנוּ לֹא נֵדַע מַה־נַּעֲשֶׂה כִּי אם עָלֶיךָ, אליך מייחלות עֵינֵינוּ.

• וְְכָָל־יְְהוּדָה עֹמְְדִים לִפְְְנֵי ה' במקדש, גַּם־טַפָּם, ילדיהם הקטנים, נְְשֵׁיהֶם וּבְְְנֵיהֶם הגדולים יותר. היה זה כינוס גדול של תשובה, בקשה ותפילה.

• וְְיַחֲזִיאֵל בֶּן־זְְכַרְְְיָהוּ בֶּן־בְְּנָיָה בֶּן־יְְעִיאֵל בֶּן־מַתַּנְְְיָה הַלֵּוִי מִן־בְְּנֵי אָסָף, משורר המקדש הידוע, הָיְְתָה, שרתה עָלָיו רוּחַ ה', הנבואה בזמן שעמד בְְּתוֹךְְְ הַקָּהָל.

• וַיֹּאמֶר: הַקְְְשִׁיבוּ כָָל־יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם וְְהַמֶּלֶךְְְ יְְהוֹשָׁפָט. כֹּה־אָמַר ה' לָכֶם: אַתֶּם אַל־תִּירְְאוּ וְְאַל־תֵּחַתּוּ, תיבהלו, תישברו מִפְְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה, כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְְְחָמָה כִּי אם לֵאלֹהִים.

• מָחָר רְְדוּ עֲלֵיהֶם למלחמה. הִנָּם עֹלִים מעין גדי אל תוך ארץ יהודה בְְּמַעֲלֵה הַצִּיץ, וּמְְְצָאתֶם אֹתָם בְְּסוֹף הַנַּחַל אל פְְּנֵי, בחזית מִדְְְבַּר יְְרוּאֵל.

• לֹא לָכֶם לְְהִלָּחֵם בּמערכה ה זֹאת, הִתְְְיַצְְּבוּ, עִמְְְדוּ וּרְְְאוּ אֶת־יְְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם, יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם. אַל־תִּירְְאוּ וְְאַל־תֵּחַתּוּ. מָחָר צְְאוּ לִפְְְנֵיהֶם, וַה' עִמָּכֶם.דבר הנבואה ובו תשובה ישירה לתפילה ולתחינה עודד וחיזק את יהושפט ואת כל המתכנסים עמו.

• וַיִּקֹּד יְְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְְְצָה כאות הודיה, וְְכָָל־יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם נָפְְלוּ לִפְְְנֵי ה' לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לַה'.

• וַיָּקֻמוּ הַלְְוִיִּם מִן־בְְּנֵי הַקְְּהָתִים וּמִן־בְְּנֵי הַקָָּרְְְחִים, בני קרח, המוזכרים בפני עצמם גם בכמה מזמורי ספר תהלים, לְְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּקוֹל גָּדוֹל לְְמָעְְְלָה, עד מאוד.

• וַיַּשְְְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיֵּצְְאוּ לְְמִדְְְבַּר תְְּקוֹעַ. אם זהו האזור של היישוב שנקרא כך היום, חלקו שפונה מזרחה הוא אכן שטח מדברי למדי. וּבְְְצֵאתָם עָמַד יְְהוֹשָׁפָט, וַיֹּאמֶר: שְְׁמָעוּנִי, יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם! הַאֲמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְְתֵאָמֵנוּ, יתברר שאמונתכם קיימת ועומדת. הַאֲמִינוּ בִנְְְבִיאָיו וְְהַצְְְלִיחוּ. יהושפט סמך הן על ה' והן על דברי הנביאים.

• וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם, יהושפט נועץ בעם, וַיַּעֲמֵד מְְשֹׁרְְרִים לַה' וּמְְְהַלְְלִים לְְהַדְְְרַת קֹדֶשׁ, בקדושה שיש בה הדר, ביראת כבוד בְְּצֵאת המקהלה והתזמורת לִפְְְנֵי הֶחָלוּץ, וְְאֹמְְרִים: הוֹדוּ לַה' כִּי לְְעוֹלָם חַסְְְדּוֹ. אין זו תהלוכת ניצחון אלא דרך לא רגילה לצאת למלחמה.

• וּבְְְעֵת ש הֵחֵלּוּ בְְרִנָּה, בשירה וּתְְְהִלָּה, נָתַן ה' מְְאָרְְבִים, אורבים עַל־בְְּנֵי עַמּוֹן, מוֹאָב וְְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה למלחמה , וַיִּנָּגֵפוּ, והם הוכו. לא ברור מי היו המארבים הללו, אבל מכיוון שצבא האויב היה מורכב משלוש מדינות שונות, הוא לא היה מאורגן דיו להתמודדות עם המארבים המפתיעים אותם מצדדים שונים.

• וַיַּעַמְְְדוּ בְְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל־יֹשְְׁבֵי הַר־שֵׂעִיר לְְהַחֲרִים, להרוג וּלְְְהַשְְְׁמִיד. התעוררה מריבה פנימית ביניהם. ייתכן שבני עמון ומואב חשדו באדומים בבגידה, מפני שברוב השנים היו האדומים כנועים לממלכת יהודה. וּכְְכַלּוֹתָם, וכשסיימו לפגוע בְְּיוֹשְְׁבֵי שֵׂעִיר, באדומים, והמערכה כבר התפזרה , עָזְְרוּ, תמכו. או: בעקבות טעויות או חשבונות ישנים התחזקו להיאבק אִישׁ בְְּרֵעֵהוּ עד לְְמַשְְְׁחִית, שהשחיתו אלו את אלו.

• וִיהוּדָה בָּא עַל־הַמִּצְְְפֶּה, עמדת תצפית גבוהה ש לַמִּדְְְבָּר, וַיִּפְְְנוּ, הפנו את מבטם אֶל־הֶהָמוֹן, וְְהִנָּם – אויביהם פְְּגָרִים נֹפְְלִים, גופות מוטלות אַרְְְצָה. וְְאֵין פְְּלֵיטָה, ניצולים .

• וַיָּבֹא יְְהוֹשָׁפָט וְְעַמּוֹ לָבֹז, לבזוז אֶת־שְְׁלָלָם, וַיִּמְְְצְְאוּ בָהֶם שלל לָרֹב וּרְְְכוּשׁ וּפְְְגָרִים ועליהם כְְְלֵי חֲמֻדוֹת, חפצים או בגדים יקרי ערך, וַיְְְנַצְְּלוּ לָהֶם, הוציאו מהם עד לְְאֵין מַשָּׂא, שלא יכלו לשאת עוד. וַיִּהְְְיוּ יָמִים שְְׁלוֹשָׁה בֹּזְְזִים אֶת־הַשָּׁלָל, כִּי רַב־הוּא.

• וּבַיּוֹם הָרְְבִעִי נִקְְְהֲלוּ לְְעֵמֶק בְְּרָכָה, שנקרא כך כִּי שָׁם בֵּרְְכוּ אֶת־ה' והודו לו על הניצחון שעשה להם בלי שנאלצו להיכנס למלחמה כלל, כמו שאמר הנביא. כל שנותר להם לעשות היה לפשט את החללים. עַל־כֵּן קָרְְאוּ אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְְּרָכָה עַד־הַיּוֹם.

• וַיָּשֻׁבוּ כָָּל־אִישׁ יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם למקומותיהם, וִיהוֹשָׁפָט הולך בְְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל־יְְרוּשָׁלִַם בְְּשִׂמְְְחָה, כִּי־שִׂמְְְּחָם ה' מֵאוֹיְְבֵיהֶם.

• וַיָּבֹאוּ אל יְְרוּשָׁלִַם בִּנְְְבָלִים וּבְְְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְְרוֹת אֶל־בֵּית ה'.

• וַיְְְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָָּל־מַמְְְלְְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְְּשָָׁמְְְעָם את השמועה משדה הקרב, כִּי נִלְְְחַם ה' עִם אוֹיְְבֵי יִשְְְׂרָאֵל מבלי שעם ישראל היה צריך לעשות דבר.

• וַתִּשְְְׁקֹט מַלְְְכוּת יְְהוֹשָׁפָט, וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב. הייתה זו הפעם האחרונה שיהושפט נזקק לצאת לקרב. מעין סיכום של מלכות יהושפט:

• וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְהוֹשָׁפָט עַל־יְְהוּדָה. בֶּן־שְְׁלֹשִׁים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה היה בְְּמָָלְְְכוֹ, וְְעֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִַם, וְְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְְְחִי.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ אָבִיו אָסָא, שהיה בעיקרו מלך צדיק, וְְלֹא־סָר מִמֶּנָּה, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה'.

• אַךְְְ הַבָּמוֹת הפרטיות, שהיו פזורות לעבודת ה' בכל הארץ לֹא־סָרוּ, וְְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם. נראה שבאופן אישי אנשי יהודה עדיין לא החשיבו את דבר ה' ולא שמרו אותו בקפדנות. לשם כך נדרש לא רק מלך חזק אלא גם שינוי באווירה ובאנשים עצמם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְְּתוּבִים בְְּדִבְְְרֵי יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי הנביא אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל־סֵפֶר, נכתבו בספר מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל, שלא הגיע לידינו.

• וְְאַחֲרֵי־כֵן אֶתְְְחַבַּר, התחבר יְְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה עִם אֲחַזְְְיָה בנו של אחאב מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל, שהייתה ביניהם קרבת משפחה. הוּא – אחזיה הִרְְְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת.

• וַיְְְחַבְְּרֵהוּ, הצטרף עִמּוֹ על מנת לַעֲשׂוֹת אֳֳנִיּוֹת לָלֶכֶת אל תַּרְְְשִׁישׁ. אמנם לממלכת ישראל היה חלק גדול בחוף הים התיכון, אבל לארץ יהודה הייתה גישה לים סוף. שני המלכים תכננו לשתף פעולה כדי לערוך מסע ימי, שכן נסיעה מסחרית דרומה לכיוון דרום ערב, אפריקה המזרחית או הודו עשויה להיות רווחית מאוד. וַיַּעֲשׂוּ אֳֳנִיּוֹת בְְּעֶצְְְיוֹן גָּבֶר.

• וַיִּתְְְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן־דּוֹדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה, אחת מערי יהודה, עַל־יְְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: כְְּהִתְְְחַבֶּרְְְךָ עִם־אֲחַזְְְיָהוּ פָּרַץ, שבר ה' אֶת־מַעֲשֶׂיךָ. וַיִּשָּׁבְְרוּ ה אֳֳנִיּוֹת בסופו של דבר וְְלֹא עָצְְרוּ כוח לָלֶכֶת אֶל־תַּרְְְשִׁישׁ. הן לא הצליחו להפליג רחוק וטבעו בדרך.