דברי הימים ב-פרק-23

ביאורים

• וּבַשָּׁנָה הַשְְּׁבִעִית הִתְְְחַזַּק יְְהוֹיָדָע. יהוידע ידע שאין בכוחו לממש את תכניותיו לבדו, ועל כן בנה אט – אט קשרים עם אנשים. וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת: לַעֲזַרְְְיָהוּ בֶן־יְְרֹחָם וּלְְְיִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־יְְהוֹחָנָן וְְלַעֲזַרְְְיָהוּ בֶן־עוֹבֵד וְְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־עֲדָיָהוּ וְְאֶת־אֱלִישָׁפָט בֶּן־זִכְְְרִי, את כולם הוא שיתף עִמּוֹ בַבְְּרִית הסודית שנועדה להשיב את המלוכה לשושלת בית דויד.

• וַיָּסֹבּוּ, הסתובבו יהוידע והשרים בִּיהוּדָה, וַיִּקְְְבְְּצוּ אֶת־הַלְְוִיִּם מִכָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה וְְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְְיִשְְְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיִּכְְְרֹת כָָּל־הַקָּהָל המיוחד שהגיע לאספה הזו בְְּרִית בְְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם־הַמֶּלֶךְְְ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יהוידע : הִנֵּה זה בֶן־הַמֶּלֶךְְְ ש יִמְְְלֹךְְְ, כַּאֲשֶׁר, כפי ש דִּבֶּר ה' עַל־בְְּנֵי דָוִיד, שהמלוכה לא תפסוק מזרעו; ויש לקיים את דברו.

• זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כדי להוציא את דבר ה' אל הפועל: הַשְְּׁלִשִׁית, שליש מִכֶּם יהיו ב בָאֵי הַשַּׁבָּת, המשמרות הנכנסים למקדש ביום השבת, לַכֹּהֲנִים וְְלַלְְוִיִּם לְְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים, שוערי הסף. אלו יעמדו במקום אחד.

• וְְהַשְְּׁלִשִׁית האחרת תהיה בְְּבֵית הַמֶּלֶךְְְ, וְְהַשְְּׁלִשִׁית בְְּשַׁעַר הַיְְְסוֹד. אם תתפצלו ותעמדו במקומות שונים, המרד לא יהיה ניכר, וְְכָָל־הָעָם יימצא בְְּחַצְְְרוֹת בֵּית ה', בעזרות שבמקדש.

• וְְאַל־יָבוֹא אחד מהעם ל בֵית־ה' כִּי אִם־הַכֹּהֲנִים וְְהַמְְשָׁרְְתִים לַלְְוִיִּם, הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה, וְְכָָל־הָעָם יִשְְְׁמְְרוּ מִשְְְׁמֶרֶת ה' מבחוץ.

• וְְהִקִּיפוּ הַלְְוִיִּם אֶת־הַמֶּלֶךְְְ סָבִיב, אִישׁ וְְכֵלָיו בְְּיָדוֹ. כיוון שחלק מהלויים עוסקים בעבודת השחיטה, הם מחזיקים סכינים בידם. אחרים יחזיקו כלים אחרים ולא יעמדו בידיים חשופות. וְְהַבָּא אֶל־הַבַּיִת, מי שאינו בסוד העניינים – יוּמָת. וִהְְְיוּ אֶת, עם הַמֶּלֶךְְְ, אתם מלוויו של המלך בְְּבֹאוֹ וּבְְְצֵאתוֹ. עליכם לדאוג שהוא יהיה מוגן מכל סכנה.

• וַיַּעֲשׂוּ הַלְְוִיִּם וְְכָָל־יְְהוּדָה כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְְְחוּ אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְְאֵי הַשַּׁבָּת. בדרך כלל, משמר אחד נכנס לעבודה בשבת, ומשמר אחד יוצא, אבל במקרה הזה שני המשמרות נשארו במקדש, כִּי לֹא פָטַר, שחרר יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־הַמַּחְְְלְְקוֹת שסיימו את משמרתם ללכת לבתיהם, כדי להגדיל את כוחם של התומכים בתכניתו.

• וַיִּתֵּן יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת־הַחֲנִיתִים וְְאֶת־הַמָּגִנּוֹת וְְאֶת־הַשְְּׁלָטִים, סוג של מגִנים אֲשֶׁר היו שייכים לַמֶּלֶךְְְ דָּוִיד, אֲשֶׁר נמצאים בתוך בֵּית הָאֱלֹהִים. בבית המקדש היה בית האוצר הגדול שבו נשמרו גם חפצים בעלי ערך היסטורי, כמו כליו של דויד, אבל כלים אלה יכלו לשמש אף למלחמה בפועל. וייתכן שהכלים העתיקים ניתנו בידיהם כדי להדגיש שבידיהם מורשת בית דויד.

• וַיַּעֲמֵד יהוידע אֶת־כָָּל־הָעָם, וְְאִישׁ שִׁלְְְחוֹ, חרבו או חניתו בְְיָדוֹ, מִכֶּתֶף, מצד הַבַּיִת הַיְְְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְְּׂמָאלִית מסביב לַמִּזְְְבֵּחַ וְְלַבָּיִת, וכולם עמדו אוחזי נשק לשמור עַל־הַמֶּלֶךְְְ סָבִיב.

• וַיּוֹצִיאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ ממקום מחבואו, וַיִּתְְּנוּ עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר, הכתר וְְאֶת־הָעֵדוּת, ספר התורה, או סמל מלכותי כלשהו, וַיַּמְְְלִיכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְְְשָׁחֻהוּ יְְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְְרוּ: יְְחִי הַמֶּלֶךְְְ!

• וַתִּשְְְׁמַע עֲתַלְְְיָהוּ, שביתה לא היה רחוק מהמקדש, אֶת־קוֹל הָעָם הרב הָרָצִים וְְהַמְְהַלְְלִים אֶת־הַמֶּלֶךְְְ וממליכים אותו. וַתָּבוֹא אֶל־הָעָם אל בֵּית ה'.

• וַתֵּרֶא וְְהִנֵּה הַמֶּלֶךְְְ עוֹמֵד עַל־עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא. העמידו את יואש על עמוד, בין השאר מפני שהיה ילד קטן ורצו שהכול יראו אותו. וְְהַשָּׂרִים וְְהַחֲצֹצְְרוֹת עַל, ליד הַמֶּלֶךְְְ, וְְכָָל־עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְְרוֹת, וְְהַמְְשׁוֹרְְרִים מנגנים בִּכְְְלֵי הַשִּׁיר, וּמוֹדִיעִים, מורים לקהל לְְהַלֵּל, והם בכליהם מלווים את ההלל. וַתִּקְְְרַע עֲתַלְְְיָהוּ אֶת־בְְּגָדֶיהָ, וַתֹּאמֶר: קֶשֶׁר קָשֶׁר! מרד, בגידה!

• וַיּוֹצֵא צו יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי, לשרי הַמֵּאוֹת פְְּקוּדֵי הַחַיִל, מפקדי הצבא, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוֹצִיאוּהָ מהמקדש אֶל־מִבֵּית הַשְְּׂדֵרוֹת, לפנים משורות השומרים, כדי שלא תוכל להימלט, וְְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, אם מישהו ינסה ללוות אותה – הוא יוּמַת בֶּחָרֶב. כִּי אָמַר הַכֹּהֵן: לֹא תְְמִיתוּהָ במתחם בֵּית ה'.

• וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם, פינו לה מקום, וכך דחקו אותה החוצה, וַתָּבוֹא אֶל־מְְבוֹא שַׁעַר־הַסּוּסִים של בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיְְְמִיתוּהָ שָׁם. איש לא תמך בעתליהו , שכן יהוידע כבר גייס את כל המשמר הסדיר לצבאו של המלך החדש. יהוידע לא הסתפק בהחזרתו של המלך אל מקומו. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לערוך שינוי מהותי יותר במדינה:

• וַיִּכְְְרֹת יְְהוֹיָדָע בְְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין כָָּל־הָעָם וּבֵין הַמֶּלֶךְְְ לִהְְְיוֹת לְְעָם לַה'. הוא לא רצה להחליף מלך אחד במלך אחר בלבד, אלא ביקש לבער את השפעות שלטונה של עתליהו . בהיותה מבית אחאב היא הביאה אִתה עבודה זרה ושאר מנהגים שמקורם בבית אביה. כעת רצה יהוידע הכהן להחזיר גם את עבודת ה' על כנה.

• וַיָּבֹאוּ כָָל־הָעָם אל בֵּית־הַבַּעַל שהוקם בירושלים, אולי בגלל הסובלנות הדתית, או מפני שעתליהו עצמה באה מביתם של עובדי הבעל ובנתה לו היכל, וַיִּתְְּצֻהוּ, ניתצו אותו, שברו אותו לרסיסים, וְְאֶת־מִזְְְבְְּחֹתָיו וְְאֶת־צְְלָמָיו שִׁבֵּרוּ, וְְאֵת מַתָּן שהיה כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְְגוּ לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבְְּחוֹת שלו.

• וַיָּשֶׂם יְְהוֹיָדָע פְְּקֻדֹּת, תפקידים על בֵּית ה' בְְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְְוִיִּם, אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל־בֵּית ה'. הוא חידש את תפקוד משמרות הכהונה והלווייה כסדרם, לְְהַעֲלוֹת עֹלוֹת ה' כַּכָּתוּב בְְּתוֹרַת מֹשֶׁה, בְְּשִׂמְְְחָה וּבְְְשִׁיר, כפי שנקבע עַל יְְדֵי דָוִיד.

• וַיַּעֲמֵד את הַשּׁוֹעֲרִים עַל־שַׁעֲרֵי בֵּית ה', וְְלֹא־יָבוֹא פנימה אדם טָמֵא לְְכָָל־דָּבָר, בכל טומאה שהיא.

• וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְְאֶת־הָאַדִּירִים, האנשים הגדולים והתקיפים וְְאֶת־הַמּוֹשְְׁלִים בָּעָם וְְאֵת כָָּל־עַם הָאָרֶץ, וַיּוֹרֶד אֶת־הַמֶּלֶךְְְ מִבֵּית ה', וַיָּבֹאוּ בְְּתוֹךְְְ־שַׁעַר הָעֶלְְְיוֹן של המקדש אל בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְְְ עַל כִּסֵּא הַמַּמְְְלָכָה.

• וַיִּשְְְׂמְְחוּ כָָל־עַם־הָאָרֶץ בחזרת המלך הראוי למקומו, וְְהָעִיר שָׁקָטָה, וְְאֶת־עֲתַלְְְיָהוּ הֵמִיתוּ בֶחָרֶב. המלך היה אמנם ילד קטן, אבל יהוידע הכהן, שהציל את חייו, היה האפוטרופוס שלו, ומינויו החזיר את המלוכה לבית דויד.