דברי הימים ב-פרק-26

ביאורים

• וַיִּקְְְחוּ כָָּל־עַם יְְהוּדָה אֶת־עֻזִּיָּהוּ, שנקרא במקומות אחרים עֻזיה או עזריה, וְְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה, וַיַּמְְְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְְְיָהוּ.

• הוּא בָּנָה מחדש אֶת־אֵילוֹת, אילת, עיר הנמל הדרומית וַיְְְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְְׁכַב־הַמֶּלֶךְְְ אמציהו עִם־אֲבֹתָיו.

• בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְְמָָלְְְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם. מלכותו הייתה כמעט הארוכה ביותר בתולדות ממלכת יהודה, ואכן הספיק לפעול בה הרבה. וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְכָָלְְְיָה מִן־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְְְיָהוּ אָבִיו בתקופתו הראשונה.

• וַיְְְהִי דרכו לִדְְְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְְכַרְְְיָהוּ, שהיה נביא או איש צדיק וקדוש הַמֵּבִין בִּרְְְאֹת, במראות הָאֱלֹהִים, או: במה שהאלוקים בוחר ורוצה. וּבִימֵי דָָּרְְְשׁוֹ אֶת־ה', בזמן שעֻזיהו נהג כראוי הִצְְְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים.

• וַיֵּצֵא עֻזיהו וַיִּלָּחֶם בַּפְְּלִשְְְׁתִּים, וַיִּפְְְרֹץ אֶת־חוֹמַת גַּת וְְאֵת חוֹמַת יַבְְְנֶה וְְאֵת חוֹמַת אַשְְְׁדּוֹד, שהייתה אף היא אחד ממחוזות הפלשתים, וַיִּבְְְנֶה עָרִים בְְּאַשְְְׁדּוֹד וּבמרחב פְְּלִשְְְׁתִּים.

• וַיַּעְְְזְְרֵהוּ הָאֱלֹהִים לגבור עַל־פְְּלִשְְְׁתִּים, שכבר לא היו עם גדול וחזק, וְְעַל־הָעַרְְְבִים הַיֹּשְְׁבִים בְְּגוּר־בָּעַל וְְכן הַמְְּעוּנִים, בני אומה קטנה שנקראה מעון. בניסיונות של עֻזיהו לקומם את המדינה, הוא לחם באויבים שמסביבו.

• וַיִּתְְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְְְחָה, מתנה לאות כניעה ונאמנות לְְעֻזִּיָּהוּ. כניעת העמונים לעֻזיה ללא מלחמה היא ביטוי לתוקפו של מלך יהודה. וַיֵּלֶךְְְ שְְׁמוֹ עַד־לְְבוֹא מִצְְְרַיִם, כִּי הֶחֱזִיק, התחזק עַד־לְְמָעְְְלָה, עד מאוד. אפילו המצרים הכירו בכוחה המדיני של ממלכת יהודה בימי עֻזיה. אמנם בינה ובין מצרים נדדו שבטים ערביים ואחרים, וגם האדומיים חיו באותו אזור, אבל אלה לא היו כוחות משמעותיים.

• וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְְְדָּלִים לחומות בִּירוּשָׁלִַם עַל־שַׁעַר הַפִּנָּה וְְעַל־שַׁעַר הַגַּיְְְא וְְעַל־הַמִּקְְְצוֹעַ וַיְְְחַזְְּקֵם לתוספת ביצור.

• וַיִּבֶן מִגְְְדָּלִים בַּמִּדְְְבָּר, וַיַּחְְְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְְְנֶה־רַב הָיָה לוֹ וּבַשְְּׁפֵלָה, בשפלה וּבַמִּישׁוֹר. היו לו גם אִכָּרִים וְְכֹרְְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְְְמֶל, אזור שדות וכרמים, שכן רצה לקדם את החקלאות, כִּי־אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה.

• וַיְְְהִי לְְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְְְחָמָה, יוֹצְְְאֵי צָבָא לִגְְְדוּד בְְּמִסְְְפַּר פְְּקֻדָּתָם, מנויים ומחולקים למחלקותיהם, לתפקידיהם, או: למפקדיהם בְְּיַד יְְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר, המפקד על סדרי השלטון הציבורי עַל יַד־חֲנַנְְְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְְְ.

• כֹּל מִסְְְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְְגִבּוֹרֵי חָיִל, הסגל הפיקודי – אַלְְְפַּיִם וְְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

• וְְעַל־יָדָם, תחת פיקודם היה חֵיל צָבָא שמָּנה שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְְשִׁבְְְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְְְחָמָה בְְּכֹחַ חָיִל, ותפקידם היה לַעְְְזֹר לַמֶּלֶךְְְ עַל־הָאוֹיֵב.

• וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ, לְְכָָל־הַצָּבָא, מָגִנִּים וּרְְְמָחִים וְְכוֹבָעִים וְְשִׁרְְְיֹנוֹת וּקְְְשָׁתוֹת וּכלי ריגום לְְְאַבְְְנֵי קְְלָעִים. עֻזיהו היה איש מאורגן. שלא כפעולותיו הקפריזיות – לעתים של אמציהו, עֻזיהו עסק ביסודיות בכל תחום – בחקלאות, בבנייה, בביצורים ובאספקת הציוד והנשק לצבא.

• וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְְּׁבֹנוֹת, אמצאות מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, מחוכמות, לִהְְְיוֹת עַל־הַמִּגְְְדָּלִים וְְעַל־הַפִּנּוֹת, לִירוֹא, לירות בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְְּדֹלוֹת, כנראה מבנים מורכבים שניצבו על המגדלים ועל פינות החומה, שאפשר היה לירות מהם. וַיֵּצֵא שְְׁמוֹ של עֻזיהו עַד־לְְמֵרָחוֹק, כִּי־הִפְְְלִיא, עשה דברים מופלאים כדי לְְהֵעָזֵר בהם עַד כִּי־חָזָק. אף שמלך על מדינה קטנה, קידם את הצבא ואת מבצריו, וכל צעד שצעד הוביל אותו לצעד אחר. כבר שנים לא היה ביהודה מלך כה תקיף ומוצלח כעֻזיהו.

• ואולם כְְְחֶזְְְקָתוֹ, כאשר הוא התחזק, גָּבַהּ לִבּוֹ, הוא נעשה גאה יותר ויותר עַד־לְְהַשְְְׁחִית, וַיִּמְְְעַל בַּה' אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל־הֵיכַל ה' לְְהַקְְְטִיר עַל־מִזְְְבַּח הַקְְּטֹרֶת. בכך חיקה את עמי האזור, שבהם נתפס המלך כקדוש, ולכן הקריב קרבנות מפעם לפעם. לא זה היה מנהגם של ישראל, אך כיוון שעֻזיהו הצליח, התגאה ונעשה מעורב בהמולה הבינלאומית, הוא חשב שמותר לו להקטיר קטורת – מעשה הנעשה על ידי הכהנים בלבד.

• וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְְְיָהוּ הַכֹּהֵן הגדול, וְְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְְׁמוֹנִים בְְּנֵי־חָיִל, זריזים ואמיצים.

• וַיַּעַמְְְדוּ עַל־עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ, וַיֹּאמְְרוּ לוֹ: לֹא־לְְךָ, עֻזִּיָּהוּ, לְְהַקְְְטִיר לַה', כִּי אם לַכֹּהֲנִים בְְּנֵי־אַהֲרֹן הַמְְקֻדָּשִׁים, המוקדשים, כלומר המיוחדים, או: אלו שנעשו קודש לְְהַקְְְטִיר. צֵא מִן־הַמִּקְְְדָּשׁ כִּי מָעַלְְְתָּ, וְְלֹא־לְְךָ יהיה הדבר לְְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים.יש להניח שהמלך בא עם פמליה קטנה משלו, אבל אחריו הגיעה קבוצת כהנים גדולה לסלקו החוצה.

• וַיִּזְְְעַף, כעס מאוד עֻזִּיָּהוּ, וּבְְְיָדוֹ כבר הייתה נתונה מִקְְְטֶרֶת, מחתה שעליה קטורת לְְהַקְְְטִיר. וּבְְְזַעְְְפּוֹ עִם־הַכֹּהֲנִים, וְְהַצָּרַעַת הבוהקת זָרְְחָה פתאום בְְמִצְְְחוֹ לִפְְְנֵי הַכֹּהֲנִים בְְּבֵית ה' מֵעַל, סמוך לְְמִזְְְבַּח הַקְְּטֹרֶת.

• וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְְְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הראשי וְְכָָל־הַכֹּהֲנִים, וְְהִנֵּה־הוּא מְְצֹרָע בְְּמִצְְְחוֹ. הצרעת נחשבה מחלה נוראה המביאה להרחקת הלוקים בה מהחברה, ולכן – וַיַּבְְְהִלוּהוּ, האיצו אותו לצאת מִשָּׁם, וְְגַם־הוּא נִדְְְחַף, רץ לָצֵאת כִּי הרגיש ש נִגְְּעוֹ, הטיל בו נגע ה'.

• וַיְְְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ מְְצֹרָע עַד־יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב ב בֵית הַחָָפְְְשִׁית, מקום הסגר שבו כולאים את המצורעים מחוץ למחנה. הוא עדיין מכונה עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, משום שלא הוסר ממלכותו באופן רשמי, אבל בפועל הוא חדל למשול במדינה שכן היה מבודד. מְְצֹרָע, כִּי נִגְְְזַר, נכרת, הופרד מִבֵּית ה'. וְְיוֹתָם בְְּנוֹ התמנה לאחראי עַל־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, שׁוֹפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ. השלטון בפועל עבר לבנו יותם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים, שנחשבו לו לטובה, וְְהָאַחֲרֹנִים, שלא היו לטובה, כָּתַב יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא. בספר ישעיה אמנם מוזכר שהנביא פעל בימי עֻזיהו, אבל לא נאמר שם דבר על המלך, ומכאן שמדובר כאן בספר אחר שלא שרד.

• וַיִּשְְְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בִּשְְְׂדֵה הַקְְּבוּרָה אֲשֶׁר בחלקה ש לַמְְּלָכִים, לא בקברי בית דויד ממש אלא מבחוץ, כִּי אָמְְרוּ: מְְצֹרָע הוּא. וַיִּמְְְלֹךְְְ יוֹתָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.