דברי הימים ב-פרק-26

ביאורים

  • וַיִּקְְְחוּ כָָּל־עַם יְְהוּדָה אֶת־עֻזִּיָּהוּ, שנקרא במקומות אחרים עֻזיה או עזריה, וְְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה, וַיַּמְְְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְְְיָהוּ.

  • הוּא בָּנָה מחדש אֶת־אֵילוֹת, אילת, עיר הנמל הדרומית וַיְְְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְְׁכַב־הַמֶּלֶךְְְ אמציהו עִם־אֲבֹתָיו.

  • בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְְמָָלְְְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם. מלכותו הייתה כמעט הארוכה ביותר בתולדות ממלכת יהודה, ואכן הספיק לפעול בה הרבה. וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְכָָלְְְיָה מִן־יְְרוּשָׁלִָם.

  • וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְְְיָהוּ אָבִיו בתקופתו הראשונה.

  • וַיְְְהִי דרכו לִדְְְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְְכַרְְְיָהוּ, שהיה נביא או איש צדיק וקדוש הַמֵּבִין בִּרְְְאֹת, במראות הָאֱלֹהִים, או: במה שהאלוקים בוחר ורוצה. וּבִימֵי דָָּרְְְשׁוֹ אֶת־ה', בזמן שעֻזיהו נהג כראוי הִצְְְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים.

  • וַיֵּצֵא עֻזיהו וַיִּלָּחֶם בַּפְְּלִשְְְׁתִּים, וַיִּפְְְרֹץ אֶת־חוֹמַת גַּת וְְאֵת חוֹמַת יַבְְְנֶה וְְאֵת חוֹמַת אַשְְְׁדּוֹד, שהייתה אף היא אחד ממחוזות הפלשתים, וַיִּבְְְנֶה עָרִים בְְּאַשְְְׁדּוֹד וּבמרחב פְְּלִשְְְׁתִּים.

  • וַיַּעְְְזְְרֵהוּ הָאֱלֹהִים לגבור עַל־פְְּלִשְְְׁתִּים, שכבר לא היו עם גדול וחזק, וְְעַל־הָעַרְְְבִים הַיֹּשְְׁבִים בְְּגוּר־בָּעַל וְְכן הַמְְּעוּנִים, בני אומה קטנה שנקראה מעון. בניסיונות של עֻזיהו לקומם את המדינה, הוא לחם באויבים שמסביבו.

  • וַיִּתְְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְְְחָה, מתנה לאות כניעה ונאמנות לְְעֻזִּיָּהוּ. כניעת העמונים לעֻזיה ללא מלחמה היא ביטוי לתוקפו של מלך יהודה. וַיֵּלֶךְְְ שְְׁמוֹ עַד־לְְבוֹא מִצְְְרַיִם, כִּי הֶחֱזִיק, התחזק עַד־לְְמָעְְְלָה, עד מאוד. אפילו המצרים הכירו בכוחה המדיני של ממלכת יהודה בימי עֻזיה. אמנם בינה ובין מצרים נדדו שבטים ערביים ואחרים, וגם האדומיים חיו באותו אזור, אבל אלה לא היו כוחות משמעותיים.

  • וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְְְדָּלִים לחומות בִּירוּשָׁלִַם עַל־שַׁעַר הַפִּנָּה וְְעַל־שַׁעַר הַגַּיְְְא וְְעַל־הַמִּקְְְצוֹעַ וַיְְְחַזְְּקֵם לתוספת ביצור.

  • וַיִּבֶן מִגְְְדָּלִים בַּמִּדְְְבָּר, וַיַּחְְְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְְְנֶה־רַב הָיָה לוֹ וּבַשְְּׁפֵלָה, בשפלה וּבַמִּישׁוֹר. היו לו גם אִכָּרִים וְְכֹרְְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְְְמֶל, אזור שדות וכרמים, שכן רצה לקדם את החקלאות, כִּי־אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה.

  • וַיְְְהִי לְְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְְְחָמָה, יוֹצְְְאֵי צָבָא לִגְְְדוּד בְְּמִסְְְפַּר פְְּקֻדָּתָם, מנויים ומחולקים למחלקותיהם, לתפקידיהם, או: למפקדיהם בְְּיַד יְְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר, המפקד על סדרי השלטון הציבורי עַל יַד־חֲנַנְְְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְְְ.

  • כֹּל מִסְְְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְְגִבּוֹרֵי חָיִל, הסגל הפיקודי – אַלְְְפַּיִם וְְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

  • וְְעַל־יָדָם, תחת פיקודם היה חֵיל צָבָא שמָּנה שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְְשִׁבְְְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְְְחָמָה בְְּכֹחַ חָיִל, ותפקידם היה לַעְְְזֹר לַמֶּלֶךְְְ עַל־הָאוֹיֵב.

  • וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ, לְְכָָל־הַצָּבָא, מָגִנִּים וּרְְְמָחִים וְְכוֹבָעִים וְְשִׁרְְְיֹנוֹת וּקְְְשָׁתוֹת וּכלי ריגום לְְְאַבְְְנֵי קְְלָעִים. עֻזיהו היה איש מאורגן. שלא כפעולותיו הקפריזיות – לעתים של אמציהו, עֻזיהו עסק ביסודיות בכל תחום – בחקלאות, בבנייה, בביצורים ובאספקת הציוד והנשק לצבא.

  • וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְְּׁבֹנוֹת, אמצאות מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, מחוכמות, לִהְְְיוֹת עַל־הַמִּגְְְדָּלִים וְְעַל־הַפִּנּוֹת, לִירוֹא, לירות בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְְּדֹלוֹת, כנראה מבנים מורכבים שניצבו על המגדלים ועל פינות החומה, שאפשר היה לירות מהם. וַיֵּצֵא שְְׁמוֹ של עֻזיהו עַד־לְְמֵרָחוֹק, כִּי־הִפְְְלִיא, עשה דברים מופלאים כדי לְְהֵעָזֵר בהם עַד כִּי־חָזָק. אף שמלך על מדינה קטנה, קידם את הצבא ואת מבצריו, וכל צעד שצעד הוביל אותו לצעד אחר. כבר שנים לא היה ביהודה מלך כה תקיף ומוצלח כעֻזיהו.

  • ואולם כְְְחֶזְְְקָתוֹ, כאשר הוא התחזק, גָּבַהּ לִבּוֹ, הוא נעשה גאה יותר ויותר עַד־לְְהַשְְְׁחִית, וַיִּמְְְעַל בַּה' אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל־הֵיכַל ה' לְְהַקְְְטִיר עַל־מִזְְְבַּח הַקְְּטֹרֶת. בכך חיקה את עמי האזור, שבהם נתפס המלך כקדוש, ולכן הקריב קרבנות מפעם לפעם. לא זה היה מנהגם של ישראל, אך כיוון שעֻזיהו הצליח, התגאה ונעשה מעורב בהמולה הבינלאומית, הוא חשב שמותר לו להקטיר קטורת – מעשה הנעשה על ידי הכהנים בלבד.

  • וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְְְיָהוּ הַכֹּהֵן הגדול, וְְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְְׁמוֹנִים בְְּנֵי־חָיִל, זריזים ואמיצים.

  • וַיַּעַמְְְדוּ עַל־עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ, וַיֹּאמְְרוּ לוֹ: לֹא־לְְךָ, עֻזִּיָּהוּ, לְְהַקְְְטִיר לַה', כִּי אם לַכֹּהֲנִים בְְּנֵי־אַהֲרֹן הַמְְקֻדָּשִׁים, המוקדשים, כלומר המיוחדים, או: אלו שנעשו קודש לְְהַקְְְטִיר. צֵא מִן־הַמִּקְְְדָּשׁ כִּי מָעַלְְְתָּ, וְְלֹא־לְְךָ יהיה הדבר לְְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים.יש להניח שהמלך בא עם פמליה קטנה משלו, אבל אחריו הגיעה קבוצת כהנים גדולה לסלקו החוצה.

  • וַיִּזְְְעַף, כעס מאוד עֻזִּיָּהוּ, וּבְְְיָדוֹ כבר הייתה נתונה מִקְְְטֶרֶת, מחתה שעליה קטורת לְְהַקְְְטִיר. וּבְְְזַעְְְפּוֹ עִם־הַכֹּהֲנִים, וְְהַצָּרַעַת הבוהקת זָרְְחָה פתאום בְְמִצְְְחוֹ לִפְְְנֵי הַכֹּהֲנִים בְְּבֵית ה' מֵעַל, סמוך לְְמִזְְְבַּח הַקְְּטֹרֶת.

  • וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְְְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הראשי וְְכָָל־הַכֹּהֲנִים, וְְהִנֵּה־הוּא מְְצֹרָע בְְּמִצְְְחוֹ. הצרעת נחשבה מחלה נוראה המביאה להרחקת הלוקים בה מהחברה, ולכן – וַיַּבְְְהִלוּהוּ, האיצו אותו לצאת מִשָּׁם, וְְגַם־הוּא נִדְְְחַף, רץ לָצֵאת כִּי הרגיש ש נִגְְּעוֹ, הטיל בו נגע ה'.

  • וַיְְְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ מְְצֹרָע עַד־יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב ב בֵית הַחָָפְְְשִׁית, מקום הסגר שבו כולאים את המצורעים מחוץ למחנה. הוא עדיין מכונה עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, משום שלא הוסר ממלכותו באופן רשמי, אבל בפועל הוא חדל למשול במדינה שכן היה מבודד. מְְצֹרָע, כִּי נִגְְְזַר, נכרת, הופרד מִבֵּית ה'. וְְיוֹתָם בְְּנוֹ התמנה לאחראי עַל־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, שׁוֹפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ. השלטון בפועל עבר לבנו יותם.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים, שנחשבו לו לטובה, וְְהָאַחֲרֹנִים, שלא היו לטובה, כָּתַב יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא. בספר ישעיה אמנם מוזכר שהנביא פעל בימי עֻזיהו, אבל לא נאמר שם דבר על המלך, ומכאן שמדובר כאן בספר אחר שלא שרד.

  • וַיִּשְְְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בִּשְְְׂדֵה הַקְְּבוּרָה אֲשֶׁר בחלקה ש לַמְְּלָכִים, לא בקברי בית דויד ממש אלא מבחוץ, כִּי אָמְְרוּ: מְְצֹרָע הוּא. וַיִּמְְְלֹךְְְ יוֹתָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. ויקחו כל־עם יהודה את־עזיהו והוא בן־שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו
  2. הוא בנה את־אילות וישיבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו
  3. בן־שש עשרה שנה עזיהו במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכיליה [יכליה] מן־ירושלם
  4. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו
  5. ויהי לדרש אלהים בימי זכריהו המבין בראת האלהים ובימי דרשו את־יהוה הצליחו האלהים
  6. ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את־חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים
  7. ויעזרהו האלהים על־פלשתים ועל־הערביים [הערבים] הישבים בגור־בעל והמעונים
  8. ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וילך שמו עד־לבוא מצרים כי החזיק עד־למעלה
  9. ויבן עזיהו מגדלים בירושלם על־שער הפנה ועל־שער הגיא ועל־המקצוע ויחזקם
  10. ויבן מגדלים במדבר ויחצב ברות רבים כי מקנה־רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי־אהב אדמה היה
  11. ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פקדתם ביד יעואל [יעיאל] הסופר ומעשיהו השוטר על יד־חנניהו משרי המלך
  12. כל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות
  13. ועל־ידם חיל צבא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושי מלחמה בכח חיל לעזר למלך על־האויב
  14. ויכן להם עזיהו לכל־הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קלעים
  15. ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חושב להיות על־המגדלים ועל־הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד־למרחוק כי־הפליא להעזר עד כי־חזק
  16. וכחזקתו גבה לבו עד־להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל־היכל יהוה להקטיר על־מזבח הקטרת
  17. ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני־חיל
  18. ויעמדו על־עזיהו המלך ויאמרו לו לא־לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני־אהרן המקדשים להקטיר צא מן־המקדש כי מעלת ולא־לך לכבוד מיהוה אלהים
  19. ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם־הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת
  20. ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל־הכהנים והנה־הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם־הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה
  21. ויהי עזיהו המלך מצרע עד־יום מותו וישב בית החפשות [החפשית] מצרע כי נגזר מבית יהוה ויותם בנו על־בית המלך שופט את־עם הארץ
  22. ויתר דברי עזיהו הראשנים והאחרנים כתב ישעיהו בן־אמוץ הנביא
  23. וישכב עזיהו עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. וַיִּקְחוּ כָּל־עַם יְהוּדָה אֶת־עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ׃
  2. הוּא בָּנָה אֶת־אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו׃
  3. בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יכיליה [יְכָלְיָה] מִן־יְרוּשָׁלִָם׃
  4. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו׃
  5. וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת־יְהוָה הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים׃
  6. וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת־חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים׃
  7. וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל־פְּלִשְׁתִּים וְעַל־הערביים [הָעַרְבִים] הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר־בָּעַל וְהַמְּעוּנִים׃
  8. וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד־לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד־לְמָעְלָה׃
  9. וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל־שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל־שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל־הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם׃
  10. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה־רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי־אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה׃
  11. וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד יעואל [יְעִיאֵל] הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד־חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ׃
  12. כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת׃
  13. וְעַל־יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל־הָאוֹיֵב׃
  14. וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל־הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים׃
  15. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים וְעַל־הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד־לְמֵרָחוֹק כִּי־הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי־חָזָק׃
  16. וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד־לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל־הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת׃
  17. וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה שְׁמוֹנִים בְּנֵי־חָיִל׃
  18. וַיַּעַמְדוּ עַל־עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי־אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן־הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא־לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים׃
  19. וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם־הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת׃
  20. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל־הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה־הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם־הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה׃
  21. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד־יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות [הַחָפְשִׁית] מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְהוָה וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל־בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ׃
  22. וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא׃
  23. וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • אשדוד

    אחת מחמש עריהם הראשיות של הפלשתים, ממוקמת בדרום מישור החוף.
    כיום מזוהה עם תל אשדוד, בתחום הכפר הערבי אסדוד. (בנימין מזר).

  • גת (פלשתים)

    אחת מחמש הערים הראשיות בארץ פלשתים, בגבול עם יהודה.
    מזוהה כיום עם תל צפית. (ג"ל פורטר)

  • יבנאל (יהודה)
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • הר הכרמל

    רכס הרים המהווה שלוחה צפונית מערבית של הרי שומרון. נמצא ממערב ומדרום לעמק יזרעאל.