דברי הימים ב-פרק-28

ביאורים

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים שָׁנָה היה אָחָז בְְּמָָלְְְכוֹ, וְְשֵׁשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּדָוִיד אָבִיו.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּדַרְְְכֵי מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל, וְְגַם מַסֵּכוֹת, פסלים יצוקים עָשָׂה לפולחן ה בְְּעָלִים.

• וְְהוּא הִקְְְטִיר, שרף קטורת לצורכי פולחן או קרבנות חיים בְְּגֵיא בֶן־הִנֹּם, וַיַּבְְְעֵר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ, כנראה לא שרפם אלא העבירם בתוך אש כקרבן סמלי, כְְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְזַבֵּחַ, שחט בהמות וַיְְְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְְעַל־הַגְְּבָעוֹת וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן.

• וַיִּתְְּנֵהוּ ה' אֱלֹהָיו בְְּיַד מֶלֶךְְְ אֲרָם, וַיַּכּוּ־בוֹ – בעם יהודה וַיִּשְְְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְְְיָה גְְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ מהשבויים ל דַּרְְְמָשֶׂק. וְְגַם בְְּיַד־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל נִתָּן, וַיַּךְְְ־בּוֹ מַכָּה גְְדוֹלָה. גם מלך ישראל עלה להילחם על ארץ יהודה, אולי עם הארמים – מעשה שלא התרחש שנים רבות – והכה בערי יהודה, אך לא הכריע את ירושלים.

• וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מלך ישראל בִּיהוּדָה מֵאָה וְְעֶשְְְׂרִים אֶלֶף בְְּיוֹם אֶחָד, הַכֹּל בְְּנֵי־חָיִל, בְְּעָָזְְְבָם אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם.

• וַיַּהֲרֹג זִכְְְרִי גִּבּוֹר אֶפְְְרַיִם אֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ וְְאֶת־עַזְְְרִיקָם נְְגִיד הַבָּיִת, הממונה על בית המלוכה וְְאֶת־אֶלְְְקָנָה מִשְְְׁנֵה הַמֶּלֶךְְְ. זכרי גיבור אפרים הצליח לפגוע אפילו במפקדי הצבא וראשי המדינה של יהודה.

• וַיִּשְְְׁבּוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים, בָּנִים וּבָנוֹת, וְְגַם־שָׁלָל רָב בָּזְְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת־הַשָּׁלָל לְְשֹׁמְְרוֹן. הם לא כבשו את המדינה, אבל הם ניצחו בקרבות ולקחו שלל ושבויים.

• וְְשָׁם – בשֹׁמרון הָיָה נָבִיא לַה', עֹדֵד שְְׁמוֹ, וַיֵּצֵא לִפְְְנֵי, לקראת הַצָּבָא הַבָּא בחזרה לְְשֹׁמְְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם: הִנֵּה בַּחֲמַת ה' אֱלֹהֵי־אֲבוֹתֵיכֶם עַל־יְְהוּדָה, מאחר שהוא כועס עליהם, נְְתָנָם בְְּיֶדְְְכֶם, וַתַּהַרְְְגוּ־בָם בְְּזַעַף ש עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ, בזעם גדול מאוד.

• וְְעַתָּה את בְְּנֵי־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְְרִים, רוצים לִכְְְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְְלִשְְְׁפָחוֹת לָכֶם, כשבויי מלחמה. הֲלֹא רַק־אַתֶּם יודעים ש עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת, פשעים לַה' אֱלֹהֵיכֶם, יותר מהם.

• וְְעַתָּה שְְׁמָעוּנִי וְְהָשִׁיבוּ את הַשִּׁבְְְיָה, כלל השבויים אֲשֶׁר שְְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם, כִּי חֲרוֹן אַף, כעסו של ה' מוטל עֲלֵיכֶם יותר. גם אם מגיע להם עונש, העונש שאתם חייבים בו כבד יותר. לפיכך גם תיענשו יותר אם תקחו מהם שבויים.

• וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְְנֵי־אֶפְְְרַיִם – עֲזַרְְְיָהוּ בֶן־יְְהוֹחָנָן בֶּרֶכְְְיָהוּ בֶן־מְְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְְְקִיָּהוּ בֶּן־שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן־חַדְְְלָי, שלושת המנהיגים עמדו עַל־הַבָּאִים מִן־הַצָּבָא,

• וַיֹּאמְְרוּ לָהֶם: לֹא־תָבִיאוּ אֶת־הַשִּׁבְְְיָה הֵנָּה, כִּי לְְאַשְְְׁמַת, לעונש ה' עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְְרִים לְְהֹסִיף עַל־חַטֹּאתֵנוּ וְְעַל־אַשְְְׁמָתֵנוּ. דיינו בעברות שיש כבר בידינו. תהיה זו טיפשות להוסיף עלינו אשמה במעשה הזה כִּי־רַבָּה אַשְְְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל־יִשְְְׂרָאֵל. מסתבר שחלק מאנשי ישראל ידעו כי דרכם, הנוחה להם יותר, אינה דרך הישר והטוב.

• וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת־הַשִּׁבְְְיָה, השבויים וְְאֶת־הַבִּזָּה, השלל, לִפְְְנֵי הַשָּׂרִים וְְכָָל־הַקָּהָל. חלוצי הצבא הניחו את השבויים ואת השלל לפני השרים כדי שהם יטפלו בעניין.

• וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־נִקְְּבוּ בְְשֵׁמוֹת לעיל, שעוררו את העם להקשיב לדברי הנביא, וַיַּחֲזִיקוּ, תמכו בַשִּׁבְְְיָה, וְְאת כָָל־מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְְְבִּישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל, וַיַּלְְְבִּשׁוּם וַיַּנְְְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְְְׁקוּם וַיְְְסֻכוּם, סכו אותם בשמן וַיְְְנַהֲלוּם, הובילו אותם בַּחֲמֹרִים לְְכָָל־כּוֹשֵׁל, כל מי שהתקשה ללכת, וַיְְְבִיאוּם אל יְְרֵחוֹ עִיר־הַתְְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם, וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְְרוֹן. הם לא החזירו אותם מחמת לחץ חיצוני כלשהו, אלא בגלל הרגשתם שהחזקתם כשבויים היא עוול. היה ברור להם שאף שישראל ויהודה נלחמים אלה באלה, בכל זאת הם עם אחד ומשפחה אחת, ולכן אסור להם לנהוג כך בשבויי המלחמה.

• בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְְְ אָחָז שליחים עַל, אל מַלְְְכֵי אַשּׁוּר שיבואו לַעְְְזֹר לוֹ במאבקו בארמים ובישראל. הוא ניסה לקבל סיוע מאשור, שכבר הייתה אימפריה שהתעצמה עוד ועוד, והייתה בעורפם של הארמים. יהודה לא סבלה רק מהארמים ומישראל –

• וְְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ, פלשו למדינה וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְְְׁבּוּ־שֶׁבִי.

• וּפְְְלִשְְְׁתִּים גם הם פָּשְְׁטוּ בְְּעָרֵי הַשְְּׁפֵלָה וְְהַנֶּגֶב ש לִיהוּדָה, וַיִּלְְְכְְּדוּ אֶת־בֵּית־שֶׁמֶשׁ וְְאֶת־אַיָּלוֹן וְְאֶת־הַגְְּדֵרוֹת וְְאֶת־שׂוֹכוֹ וּבְְְנוֹתֶיהָ, היישובים הקטנים הנספחים לה וְְאֶת־תִּמְְְנָה וּבְְְנוֹתֶיהָ וְְאֶת־גִּמְְְזוֹ וְְאֶת־בְְּנֹתֶיהָ, וַיֵּשְְׁבוּ שָׁם. הפלשתים נכנסו וכבשו שטחים ומקומות שהיו בתחומי ממלכת יהודה.

• כִּי־הִכְְְנִיעַ ה' אֶת־יְְהוּדָה בפני אויביהם בַּעֲבוּר, בגלל אָחָז מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל, כִּי הוא הִפְְְרִיעַ, השחית, הפר את הסדר בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּה'.

• וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְְּגַת פִּלְְְנְְאֶסֶר, הקרוי גם תגלת פלאסר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, וַיָּצַר, הציק לוֹ – לאחז, וְְלֹא חֲזָקוֹ, חיזק אותו. אף שמלך אשור הגיע, הוא לא תמך באחז, ולא זו בלבד, הוא אף גרם לו צרות.

• כִּי, גם כאשר חָלַק, חילק אָחָז אֶת אוצרות בֵּית ה' וְְאֶת אוצרות בֵּית הַמֶּלֶךְְְ וְְהַשָּׂרִים, וַיִּתֵּן לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר – וְְלֹא לְְעֶזְְְרָה לוֹ, הדבר לא הועיל לו. אמנם מלך אשור אכן עתיד לשבור את ממלכת ישראל, אבל הדבר יקרה בעוד זמן רב, ולפי חשבונותיו שלו ולא בשל המתנות שקיבל מאחז.

• וגם בְְְעֵת הָצֵר לוֹ, וַיּוֹסֶף לִמְְְעוֹל, לבגוד בַּה', זה הוּא הַמֶּלֶךְְְ אָחָז. לפעמים הוא נרתע מפעולות מסוימות בגלל דבר ה', אבל באופן כללי הוא המשיך בדרכו הרעה מתחילה ועד סוף.

• וַיִּזְְְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְְְמֶשֶׂק, הַמַּכִּים בּוֹ, וַיֹּאמֶר: כִּי אֱלֹהֵי מַלְְְכֵי־אֲרָם הֵם מַעְְְזְְרִים אֹתָם, עוזרים להם, ולכן לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְְיַעְְְזְְרוּנִי, וְְאולם באמת הֵם הָיוּ־לוֹ לְְהַכְְְשִׁילוֹ וּלְְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל. העבודה הזרה היא שהכשילה אותו ואת ישראל.

• וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת־כְְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים, וַיְְְקַצֵּץ אֶת־כְְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים, כי נזקק לחומרים היקרים שמהם נעשו, וַיִּסְְְגֹּר אֶת־דַּלְְְתוֹת בֵּית־ה', הוא ביטל את עבודת המקדש, וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְְְבְְּחוֹת בְְּכָָל־פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם.

• וּבְְְכָָל־עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיַּכְְְעֵס אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו.

• וְְיֶתֶר דְְּבָרָיו וְְכָָל־דְְּרָכָיו, הָרִאשֹׁנִים וְְהָאַחֲרוֹנִים, הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְיִשְְְׂרָאֵל. אחז לא הצליח בשום תחום. הוא לא ניצח במלחמות, לא הגן על הארץ, ורק השחית אותה מבחינה מוסרית ודתית.

• וַיִּשְְְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם, אם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְְקִבְְְרֵי מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל, מכיוון שלא היה ראוי לכך. וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.