דברי הימים ב-פרק-29

ביאורים

• יְְחִזְְְקִיָּהוּ, שנקרא גם חזקיה או חזקיהו, מָלַךְְְ בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְְעֶשְְְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת־זְְכַרְְְיָהוּ.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו. כמו דויד, ייתכן שאפשר לתהות על התנהגותו באופן נקודתי, אבל באופן כללי הלך בדרך ה' באמת ובלב שלם.

• הוּא – חזקיהו בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְְמָָלְְְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת־דַּלְְְתוֹת בֵּית־ה', שאביו אחז סגר או נעל, וַיְְְחַזְְּקֵם.

• וַיָּבֵא אֶת־הַכֹּהֲנִים וְְאֶת־הַלְְוִיִּם, וַיַּאַסְְְפֵם לִרְְְחוֹב, רחבת הַמִּזְְְרָח.

• וַיֹּאמֶר לָהֶם: שְְׁמָעוּנִי, הַלְְוִיִּם! עַתָּה הִתְְְקַדְְּשׁוּ, הכינו את עצמכם, היטהרו וְְקַדְְּשׁוּ אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, וְְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנִּדָּה, המיאוס, הטומאה מִן־הַקֹּדֶשׁ.

• כִּי־מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְְעָשׂוּ הָרַע בְְּעֵינֵי ה'־אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְְְבֻהוּ, וַיַּסֵּבּוּ, הפנו פְְנֵיהֶם מִמִּשְְְׁכַּן ה' וַיִּתְְּנוּ אליו עֹרֶף.

• גַּם סָגְְרוּ את דַּלְְְתוֹת הָאוּלָם, וַיְְְכַבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת, וּקְְְטֹרֶת לֹא הִקְְְטִירוּ, וְְעֹלָה לֹא־הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְהִי קֶצֶף ה' עַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיִּתְְּנֵם לְְזַעֲוָה, זוועה לְְשַׁמָּה, שממה, או: השתוממות – אנשים תמהים כיצד קרה להם דבר כזה, וְְלִשְְְׁרֵקָה, שריקות בוז או השתאות מגודל מפלתם, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְְּעֵינֵיכֶם.

• וְְהִנֵּה נָפְְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב, וּבָנֵינוּ וּבְְְנוֹתֵינוּ וְְנָשֵׁינוּ נלקחו בַּשְְּׁבִי עַל־זֹאת.

• עַתָּה עִם־לְְבָבִי, בדעתי לִכְְְרוֹת בְְּרִית לַה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, וְְיָשֹׁב, יסור מִמֶּנּוּ, מעלינו חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו .

• בָּנַי, עַתָּה אַל־תִּשָּׁלוּ, תשגגו, אל תחטאו בהתרשלות וספק, או: בשאננות יתר, כִּי־בָכֶם – הכהנים והלויים, בָּחַר ה' לַעֲמֹד לְְפָנָיו לְְשָׁרְְתוֹ וְְלִהְְְיוֹת לוֹ מְְשָׁרְְתִים וּמַקְְְטִרִים.

• וַיָּקֻמוּ מנהיגי הַלְְוִיִּם: מַחַת בֶּן־עֲמָשַׂי וְְיוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְְְיָהוּ – מִן־בְְּנֵי הַקְְּהָתִי; וּמִן־בְְּנֵי מְְרָרִי: קִישׁ בֶּן־עַבְְְדִּי וַעֲזַרְְְיָהוּ בֶּן־יְְהַלֶּלְְְאֵל; וּמִן־הַגֵּרְְשֻׁנִּי – יוֹאָח בֶּן־זִמָּה וְְעֵדֶן בֶּן־יוֹאָח;

• וּמִן־בְְּנֵי אֱלִיצָפָן – שִׁמְְְרִי וִיעִיאֵל; וּמִן־בְְּנֵי אָסָף – זְְכַרְְְיָהוּ וּמַתַּנְְְיָהוּ;

• וּמִן־בְְּנֵי הֵימָן – יְְחִיאֵל וְְשִׁמְְְעִי; וּמִן־בְְּנֵי יְְדוּתוּן – שְְׁמַעְְְיָה וְְעֻזִּיאֵל.

• וַיַּאַסְְְפוּ אֶת־אֲחֵיהֶם וַיִּתְְְקַדְְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ כְְמִצְְְוַת־הַמֶּלֶךְְְ בְְּדִבְְְרֵי, במצוות ה'; או: בדבר הקשור לה' לְְטַהֵר את בֵּית ה'.

• וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְְְנִימָה, אל תוך בֵית־ה' על מנת לְְטַהֵר אותו, וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָָּל־הַטֻּמְְְאָה, מיני צלמים וכדומה אֲשֶׁר מָצְְאוּ בְְּהֵיכַל ה', לַחֲצַר בֵּית ה'. הם שברו ועקרו אותם מההיכל לחצר, וַיְְְקַבְְּלוּ אותם שם הַלְְוִיִּם לְְהוֹצִיא לְְנַחַל־קִדְְְרוֹן חוּצָה.

• וַיָּחֵלּוּ, התחילו בְְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן לְְקַדֵּשׁ את הלויים, וּבְְְיוֹם שְְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְְאוּלָם ה'. וַיְְְקַדְְּשׁוּ אֶת־בֵּית־ה' לְְיָמִים שְְׁמוֹנָה, במשך שמונה ימים, וּבְְְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ, סיימו.

• וַיָּבוֹאוּ פְְנִימָה, אל תוך הארמון, אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ, וַיֹּאמְְרוּ: טִהַרְְְנוּ אֶת־כָָּל־בֵּית ה', אֶת־מִזְְְבַּח הָעוֹלָה וְְאֶת־כָָּל־כֵּלָיו וְְאֶת־שֻׁלְְְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְְאֶת־כָָּל־כֵּלָיו,

• וְְאֵת כָָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְְְנִיחַ הַמֶּלֶךְְְ אָחָז בְְּמַלְְְכוּתוֹ בְְּמַעֲלוֹ, בחטאו הֵכַנּוּ וְְהִקְְְדָּשְְְׁנוּ, קידשנו וְְהִנָּם, הנה הם טהורים ומוכנים לעבודה לִפְְְנֵי מִזְְְבַּח ה'.

• וַיַּשְְְׁכֵּם יְְחִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר, וַיַּעַל אל בֵּית ה'.

• וַיָּבִיאוּ פָרִים־שִׁבְְְעָה וְְאֵילִים שִׁבְְְעָה וּכְְְבָשִׂים שִׁבְְְעָה – לקרבן עולה, קרבן נדבה שכולו נשרף על המזבח, וּצְְְפִירֵי עִזִּים, תיישים שִׁבְְְעָה לְְקרבן חַטָּאת, קרבן חובה הבא לכפר על חטאים של יחיד או של הציבור, עַל־הַמַּמְְְלָכָה וְְעַל־הַמִּקְְְדָּשׁ שהוזנח וחוּלל וְְעַל־יְְהוּדָה. וַיֹּאמֶר לִבְְְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְְהַעֲלוֹת את הקרבנות הללו עַל־מִזְְְבַּח ה'.

• וַיִּשְְְׁחֲטוּ את הַבָּקָר, וַיְְְקַבְְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וַיִּזְְְרְְקוּ אותו הַמִּזְְְבֵּחָה, על המזבח, וַיִּשְְְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְְְרְְקוּ הַדָּם הַמִּזְְְבֵּחָה, וַיִּשְְְׁחֲטוּ הַכְְּבָשִׂים וַיִּזְְְרְְקוּ הַדָּם הַמִּזְְְבֵּחָה.

• וַיַּגִּישׁוּ אֶת־שְְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ וְְהַקָּהָל, וַיִּסְְְמְְכוּ יְְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שכן בהבאת קרבנות חטאת האדם צריך לסמוך את ידו על הקרבן ולהתוודות על חטאתו.

• וַיִּשְְְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְְְחַטְְּאוּ, עשו כמעשה החטאת, כלומר נתנו באצבע אֶת־דָּמָם של הקרבנות הַמִּזְְְבֵּחָה לְְכַפֵּר עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, כִּי לְְכָָל, למען כל יִשְְְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְְְ לעשות את הָעוֹלָה וְְהַחַטָּאת.

• וַיַּעֲמֵד אֶת־הַלְְוִיִּם בֵּית ה' בִּמְְְצִלְְְתַּיִם, בִּנְְְבָלִים וּבְְְכִנֹּרוֹת בְְּמִצְְְוַת דָּוִיד וְְגָד חֹזֵה־הַמֶּלֶךְְְ שהיה מעין הנביא הפרטי של המלך דויד, וְְנָתָן הַנָּבִיא, כִּי בְְיַד־ה' הַמִּצְְְוָה בְְּיַד־נְְבִיאָיו. המצוות הכרוכות בסדרי המקדש, ושירת הלויים בכללם, נמסרו מפי הנביאים.

• וַיַּעַמְְְדוּ הַלְְוִיִּם בִּכְְְלֵי הנגינה של דָוִיד, וְְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְְרוֹת.

• וַיֹּאמֶר, ציווה חִזְְְקִיָּהוּ לְְהַעֲלוֹת את הָעֹלָה לְְהַמִּזְְְבֵּחַ, וּבְְְעֵת הֵחֵל טקס הקרבת הָעוֹלָה, הֵחֵל שִׁיר־ה' וְְהַחֲצֹצְְרוֹת וְְהניגון עַל־יְְדֵי כְְּלֵי דָוִיד מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְכָָל־הַקָּהָל מִשְְְׁתַּחֲוִים, וְְהַשִּׁיר מְְשׁוֹרֵר, וְְהַחֲצֹצְְרוֹת מַחְְְצְְרִים, מריעות, הַכֹּל נעשה כסדרו עַד לִכְְְלוֹת, שסיימו להעלות את הָעֹלָה.

• וּכְְכַלּוֹת לְְהַעֲלוֹת כָּרְְעוּ הַמֶּלֶךְְְ וְְכָָל־הַנִּמְְְצְְאִים אִתּוֹ וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ כחלק מטקס ההקדשה המחודש של בית ה'.

• וַיֹּאמֶר, כאשר אמרו יְְחִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ וְְהַשָּׂרִים לַלְְוִיִּם לְְהַלֵּל לַה' בְְּדִבְְְרֵי דָוִיד וְְאָסָף הַחֹזֶה, המשורר ברוח הקודש, וַיְְְהַלְְלוּ בשירתם עַד־לְְשִׂמְְְחָה, עד שפרצה השמחה בקרב כל הקהל – וַיִּקְְּדוּ, קדו בראשם וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ ארצה.

• וַיַּעַן יְְחִזְְְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְְְכֶם, התמניתם, עשיתם את החניכה לַה'. כעת גֹּשׁוּ וְְהָבִיאוּ זְְבָחִים וְְתוֹדוֹת לְְבֵית ה'. וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְְבָחִים וְְתוֹדוֹת, אלו הם קרבנות שלמים שניתנים לאות הודיה ושמחה ונאכלים בעיקר על ידי בעליהם, וְְכָָל־נְְדִיב לֵב הביא עֹלוֹת, שאותן לא אוכלים אלא שורפים כליל.

• וַיְְְהִי מִסְְְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל – בָּקָר שִׁבְְְעִים, אֵילִים מֵאָה, כְְּבָשִׂים מָאתָיִם, לְְעֹלָה לַה' כָָּל־אֵלֶּה.

• וְְהַקֳֳּדָשִׁים שהקדישו אנשים כקרבנות שלמים ותודות – בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְְצֹאן שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים.

• רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְְְעָט, מעטים, וְְלֹא יָכְְלוּ לְְהַפְְְשִׁיט אֶת־כָָּל־הָעֹלוֹת. וַיְְְחַזְְּקוּם, סייעו להם אֲחֵיהֶם הַלְְוִיִּם עַד־כְְּלוֹת הַמְְּלָאכָה וְְעַד ש יִתְְְקַדְְּשׁוּ שאר הַכֹּהֲנִים, כִּי הַלְְוִיִּם יִשְְְׁרֵי לֵבָב לְְהִתְְְקַדֵּשׁ יותר מֵהַכֹּהֲנִים. במקרה זה היו הלויים נמרצים ונלהבים יותר, והכהנים התלוו אליהם. גם קודם לכן נראה שראשי מחלקות הלויים היו הראשונים שהתעוררו לקריאתו של חזקיהו.

• וְְגַם־עֹלָה הייתה לָרֹב בְְּחֶלְְְבֵי, עם חלבי הַשְְּׁלָמִים וּבַנְְּסָכִים, עם הסולת והיין המתלווה לָעֹלָה, וַתִּכּוֹן, התבססה והוסדרה מכאן ואילך עֲבוֹדַת בֵּית־ה'.

• וַיִּשְְְׂמַח יְְחִזְְְקִיָּהוּ וְְכָָל־הָעָם עַל הַהֵכִין, שהכין, שכיוון הָאֱלֹהִים לָעָם, את לב העם להתעורר ולהשתתף, כִּי בְְּפִתְְְאֹם, מהר ובהפתעה הָיָה הַדָּבָר, והנה המקדש עומד שוב על מכונו, לאחר שבמשך דורות בטלה עבודת בית ה'. על רקע הזנחתם של המקדש ועבודתו בימי אחז ואפילו בימי אביו, ראו הנוכחים בטקס הזה אות לפתיחתה של תקופה חדשה, שבה תשוקם עבודת ה'.