דברי הימים ב-פרק-31

ביאורים

• וּכְְכַלּוֹת כָָּל־זֹאת, יָצְְאוּ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל הַנִּמְְְצְְאִים בירושלים לְְעָרֵי יְְהוּדָה, וַיְְְשַׁבְְּרוּ את הַמַּצֵּבוֹת של העבודה הזרה, וַיְְְגַדְְּעוּ, כרתו את הָאֲשֵׁרִים, עצים המשמשים לפולחן, וַיְְְנַתְְּצוּ אֶת־הַבָּמוֹת וְְאֶת־הַמִּזְְְבְְּחוֹת מִכָָּל־יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן וּבְְְאֶפְְְרַיִם וּמְְְנַשֶּׁה עַד־לְְכַלֵּה, עד שסיימו את מלאכתם. הם התאמצו לטהר את הארץ מפולחן זר, וכשסיימו – וַיָּשׁוּבוּ כָָּל־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְְעָרֵיהֶם.

• וַיַּעֲמֵד יְְחִזְְְקִיָּהוּ אֶת־מַחְְְלְְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם עַל־מַחְְְלְְקוֹתָם, כסדרם הראוי, אִישׁ כְְּפִי עֲבֹדָתוֹ, לַכֹּהֲנִים וְְלַלְְוִיִּם, לְְהקרבת קרבנות ה עֹלָה וְְלִשְְְׁלָמִים, לְְשָׁרֵת וּלְְְהֹדוֹת וּלְְְהַלֵּל בְְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה', במקדש.

• וּמְְְנָת, חֵלק הַמֶּלֶךְְְ מִן־רְְכוּשׁוֹ סיפק המלך לָעֹלוֹת, לְְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְְהָעֶרֶב – קרבנות התמיד וְְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְְלֶחֳֳדָשִׁים וְְלַמֹּעֲדִים – קרבנות המוספים, כַּכָּתוּב בְְּתוֹרַת ה'.

• וַיֹּאמֶר המלך לָעָם, לְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם, שעליהם לָתֵת מְְנָת, מתנות הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם לְְמַעַן יֶחֶזְְְקוּ בְְּתוֹרַת ה'. כדי לאפשר למשרתים בקודש למלא את תפקידם במקדש, לקיים את ציוויי התורה וללמדה את העם העם צריך לתת להם את התרומות והמעשרות מיבולו. ואכן יזמה זו יצאה אל הפועל:

• וְְכִפְְְרֹץ, כאשר התחזק, או: התפשט הַדָּבָר – צו המלך, הִרְְְבּוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל, שישבו בממלכת ישראל להביא רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ, יין וְְיִצְְְהָר, שמן וּדְְְבַשׁ פֵּרות וְְכֹל תְְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְְְשַׂר הַכֹּל, לָרֹב, הרבה הֵבִיאוּ.

• וּבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְְׁבִים בְְּעָרֵי יְְהוּדָה גַּם־הֵם הביאו מַעְְְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְְְשַׂר מה קָָדָשִׁים הַמְְקֻדָּשִׁים לַה' אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ, וַיִּתְְּנוּ, הם צברו עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת של תבואה ופֵרות, שחלקן נועד לכהנים וחלקן ללויים.

• בַּחֹדֶשׁ הַשְְּׁלִשִׁי, סיוון, הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד, להיווצר, במשך כל הקיץ אנשים אספו את היבול ונתנו ממנו מתנות כהונה ולוייה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי, בתשרי כִּלּוּ, סיימו.

• וַיָּבֹאוּ יְְחִזְְְקִיָּהוּ וְְהַשָּׂרִים וַיִּרְְְאוּ אֶת־הָעֲרֵמוֹת, וַיְְְבָרְְכוּ אֶת־ה', שבירכם בתוצרת החקלאית המרובה, וְְאֵת עַמּוֹ יִשְְְׂרָאֵל, שהביאו את המתנות.

• וַיִּדְְְרֹשׁ יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַל, המלך שאל את הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם עַל־הָעֲרֵמוֹת, האם כבר לקחו לעצמם מן היבול הרב שנאסף.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְְְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול לְְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר: מֵהָחֵל, מאז התחילה הַתְְּרוּמָה לָבִיא, לבוא ל בֵית־ה' אָכוֹל וְְשָׂבוֹעַ וְְהוֹתֵר, אכלנו ושבענו והותרנו עַד שנשאר לָרוֹב, כִּי ה' בֵּרַךְְְ אֶת־עַמּוֹ, וְְהַנּוֹתָר אֶת, הוא עם הֶהָמוֹן הַזֶּה. המון היבול שאתה רואה הוא מה שנותר.

• וַיֹּאמֶר יְְחִזְְְקִיָּהוּ לְְהָכִין לְְשָׁכוֹת, חדרים, שישמשו כמחסנים בְְּבֵית ה'. וַיָּכִינוּ.

• וַיָּבִיאוּ אֶת־הַתְְּרוּמָה וְְהַמַּעֲשֵׂר וְְהַקֳֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה, ביושר, וַעֲלֵיהֶם מינו נָגִיד – את כָּנַנְְְיָהוּ הַלֵּוִי, וְְשִׁמְְְעִי אָחִיהוּ, אחיו שימש כ מִשְְְׁנֶה.

• וִיחִיאֵל וַעֲזַזְְְיָהוּ וְְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְְיִסְְְמַכְְְיָהוּ וּמַחַת וּבְְְנָיָהוּ היו פְְּקִידִים מִתחת יַד כָּנַנְְְיָהוּ וְְשִׁמְְְעִי אָחִיו, בְְּמִפְְְקַד, בפקודת יְְחִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ, וַעֲזַרְְְיָהוּ היה נְְגִיד בֵּית־הָאֱלֹהִים, הכהן הגדול, שהוא הממונה הראשי על ניהול המקדש.

• וְְקוֹרֵא בֶן־יִמְְְנָה הַלֵּוִי, שהוא הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְְְרָחָה, היה ממונה עַל נִדְְְבוֹת הָאֱלֹהִים, לָתֵת לכהנים את תְְּרוּמַת ה' וְְקָָדְְְשֵׁי הַקֳֳּדָשִׁים.

• וְְעַל־יָדוֹ, תחתיו היו עֵדֶן וּמִנְְְיָמִן וְְיֵשׁוּעַ וּשְְְׁמַעְְְיָהוּ, אֲמַרְְְיָהוּ וּשְְְׁכַנְְְיָהוּ, שמונו על החלוקה בְְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה, בנאמנות, לָתֵת לַאֲחֵיהֶם של הכהנים ש בְְּמַחְְְלְְקוֹת, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, מנה שווה לכולם.

• מִלְְּבַד, נוספו על הִתְְְיַחְְְשָׂם, התייחסם לִזְְְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְְְמַעְְְלָה, לְְכָָל־הַבָּא לְְבֵית־ה' לִדְְְבַר־יוֹם בְְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְְּמִשְְְׁמְְרוֹתָם כְְּמַחְְְלְְקוֹתֵיהֶם. הכהנים שבמשמר ובניהם הקטנים היו מקבלים חלקים מהקרבנות ומהמתנות בימים שעבדו בבית המקדש. כאן באה הערה. כיוון שכעת הכהנים אינם רק אנשים בעלי מעמד כלשהו, אלא התחילו למלא תפקידים ציבורים, התעורר הצורך לעדכן את רשימות היוחסין:

• וְְגם זאת ציווה חזקיהו – אֵת הִתְְְיַחֵשׂ, בחינת ייחוסם של הַכֹּהֲנִים לְְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, וְְהַלְְוִיִּם מִבֶּן עֶשְְְׂרִים שָׁנָה וּלְְְמָעְְְלָה, בְְּמִשְְְׁמְְרוֹתֵיהֶם בְְּמַחְְְלְְקוֹתֵיהֶם.

• וּלְְְהִתְְְיַחֵשׂ בְְּכָָל־טַפָּם, נְְשֵׁיהֶם וּבְְְנֵיהֶם וּבְְְנוֹתֵיהֶם לְְכָָל־קָהָל וקהל. הואיל וארגנו מחדש את סדר העבודה, ערכו מפקד של כל כהן ולוי במשמרתו. כִּי בֶאֱמוּנָתָם, בשמירת ייחודם ותפקידיהם בנאמנות יִתְְְקַדְְּשׁוּ־קֹדֶשׁ.ושוב בעניין חלוקת המתנות בערים:

• וְְלִבְְְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים היושבים בִּשְְְׂדֵי מִגְְְרַשׁ עָרֵיהֶם בְְּכָָל־עִיר וָעִיר, היו אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְְּבוּ בְְּשֵׁמוֹת שהיו אחראים לָתֵת מָנוֹת לְְכָָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְְְכָָל מי ש הִתְְְיַחֵשׂ בַּלְְוִיִּם. מסתבר שהלויים לא דאגו כל כך לייחוסם, גם משום שהכבוד הכרוך בו היה פחות וגם מפני שמשרתם מוגדרת פחות, ואין להם מגבלות נישואין כמו לכהנים. ואולם משקיבל מעמדם משמעות חדשה, גם הם באו וביררו את ייחוסם.

• וַיַּעַשׂ עוד כָּזֹאת יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְּכָָל־יְְהוּדָה, וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְְהַיָּשָׁר וְְהָאֱמֶת לִפְְְנֵי ה' אֱלֹהָיו.

• וּבְְְכָָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר־הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְְְוָה לִדְְְרֹשׁ לֵאלֹהָיו – בְְּכָָל־לְְבָבוֹ עָשָׂה וְְגם הִצְְְלִיחַ.