דברי הימים ב-פרק-32

ביאורים

  • אַחֲרֵי הַדְְּבָרִים וְְהָאֱמֶת, דברי האמת והצדק הָאֵלֶּה של חזקיהו בָּא סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וַיָּבֹא, נכנס בִיהוּדָה, וַיִּחַן, חנה עַל־הֶעָרִים הַבְְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר, וחשב לְְבִקְְְעָם, לפרוץ ולנכס אותן אֵלָיו. הוא לא הגיע מיד לירושלים, מרכז עצמתה של מדינת יהודה, ככובשים אחרים של הארץ, שכן מגמת פניו של סנחריב לא הייתה כיבוש יהודה כשלעצמה, אלא מצרים. ובמדינת יהודה ראה מכשול שעליו לסלק מדרכו למצרים. לכן הוא הטיל מצור על ערי מבצר קטנות יותר ביהודה, ונלחם בהן לפני שהגיע לירושלים.

  • וַיַּרְְְא יְְחִזְְְקִיָּהוּ כִּי־בָא סַנְְְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְְְחָמָה עַל־יְְרוּשָׁלִָם.

  • וַיִּוָּעַץ, חזקיהו התייעץ עִם־שָׂרָיו וְְגִבֹּרָיו לִסְְְתּוֹם אֶת־מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, כדי שהמעיינות לא יסייעו לאויב. וַיַּעְְְזְְרֻהוּ

  • וַיִּקָּבְְצוּ עַם־רָב וַיִּסְְְתְְּמוּ אֶת־כָָּל־הַמַּעְְְיָנוֹת וְְאֶת־הַנַּחַל, הגיחון הַשּׁוֹטֵף, הזורם בְְּתוֹךְְְ־הָאָרֶץ, לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְְאוּ מַיִם רַבִּים? ! רוב מקרי המצור מתרחשים בקיץ, ואז המים חשובים לא פחות מאשר האוכל.

  • וַיִּתְְְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת־כָָּל־הַחוֹמָה הַפְְּרוּצָה, וַיַּעַל, העלה את גובה החומה עַל, מעל לגובה הַמִּגְְְדָּלוֹת וְְלַחוּצָה העלה את הַחוֹמָה ה אַחֶרֶת, חומת משנה חיצונית שבנה כדי לגונן על החומה הראשונה. וַיְְְחַזֵּק אֶת־הַמִּלּוֹא, השטח ששלמה מילא ובנה כדי שלא יהיה בקע בין החלקים השונים של עִיר דָּוִיד. וַיַּעַשׂ שֶׁלַח, כלי מלחמה לָרֹב וּמָגִנִּים.

  • וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְְְחָמוֹת, הוא מינה קציני צבא עַל־הָעָם הלוחם, וַיִּקְְְבְְּצֵם אֵלָיו אֶל־רְְחוֹב, רחבת שַׁעַר הָעִיר, וַיְְְדַבֵּר עַל־לְְבָבָם לֵאמֹר׃

  • חִזְְְקוּ וְְאִמְְְצוּ! אַל־תִּירְְאוּ וְְאַל־תֵּחַתּוּ, תיבהלו, תישברו מִפְְּנֵי מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְְְנֵי כָָּל־הֶהָמוֹן אֲשֶׁר־עִמּוֹ, כִּי מי ש עִמָּנוּ רַב, חזק מֵעִמּוֹ

  • עִמּוֹ זְְרוֹעַ בָּשָׂר, וְְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְְעָָזְְְרֵנוּ וּלְְְהִלָּחֵם מִלְְְחֲמֹתֵינוּ.וַיִּסָּמְְכוּ, נשענו ובטחו הָעָם עַל־דִּבְְְרֵי העידוד והחיזוק של יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה.

  • אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר את עֲבָדָיו יְְרוּשָׁלַיְְְמָהוְְהוּא בינתיים צר עַל־לָכִישׁ, וְְכָָל־מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ עִמּוֹעַל־יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וְְעַל־כָָּל־יְְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם. בזמן המצור על לכיש הוא שלח שליחים לדבר אל חזקיהו המלך וגם להוריד את המורל של העם, לרופף את ביטחונו ולקרוא לכניעתו. לֵאמֹר:

  • כֹּה אָמַר סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: עַל־מָה אַתֶּם בֹּטְְחִים וְְיֹשְְׁבִים בְְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם? !

  • הֲלֹא יְְחִזְְְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְְְכֶם לָתֵת אֶתְְְכֶם לָמוּת בְְּרָעָב וּבְְְצָמָא, לֵאמֹר: ה' אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. הנימוק שלו הוא ביטחונו בה'.

  • הֲלֹא־הוּא, יְְחִזְְְקִיָּהוּ, הֵסִיר אֶת־בָּמֹתָיו וְְאֶת־מִזְְְבְְּחֹתָיו של ה', וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: רק לִפְְְנֵי מִזְְְבֵּחַ אֶחָד תִּשְְְׁתַּחֲווּ וְְעָלָיו תַּקְְְטִירוּ. ברור שלשליחיו של מלך אשור היה מידע על המתרחש בארץ יהודה. הם ידעו על מאמציו של חזקיהו לבער את הבמות, שרובן היו במות לה' ולא לעבודה זרה. אף שהסרת הבמות הללו עולה בקנה אחד עם איסור התורה להקריב קרבנות מחוץ לבית ה', האשורים מנסים תחילה להסית את העם על ידי פנייה לאותם אנשים שנפגעו מיזמתו של חזקיהו. ייתכן שבמשך מאה שנה הקריבו אנשים אלה בבמה שלהם, והנה עכשיו טענו כנגדם שלא נהגו נכון כל אותה עת, הרסו את הבמה שלהם ודרשו מהם לעלות לירושלים. יתר על כן, שליחי סנחריב שיערו שאנשי יהודה יסכימו ששבירת מזבחות שנבנו לשם ה' עשויה להגביל אותו ולצמצם את כוחו.

  • הֲלֹא תֵדְְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בכל האזור. הֲיָכוֹל יָכְְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְְהַצִּיל אֶת־אַרְְְצָם מִיָּדִי? !

  • מִי בְְּכָָל־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ, הרגו אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְְהַצִּיל אֶת־עַמּוֹ מִיָּדִי, כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְְהַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיָּדִי? ! הרי כולם השתחוו לאליהם וסמכו עליהם, ושום עם מהעמים הללו לא נושע – לא בידי אלוהיו ולא בידי צבאו.

  • וְְעַתָּה אַל־יַשִּׁיא, יפתה אֶתְְְכֶם חִזְְְקִיָּהוּ, וְְאַל־יַסִּית אֶתְְְכֶם בדרך כָּזֹאת, וְְאַל־תַּאֲמִינוּ לוֹ, כִּי־לֹא יוּכַל כָָּל־אֱלוֹהַּ של כָָּל־גּוֹי וּמַמְְְלָכָה לְְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי; אַף כִּי, גם, אפילו, או: כל שכן אֱלֹהֵיכֶם לֹא־יַצִּילוּ אֶתְְְכֶם מִיָּדִי. כשם ששום כוח לא עצר אותי עד כה, גם אלוקיכם לא יוכל לעמוד כנגדי.

  • וְְעוֹד דִּבְְּרוּ עֲבָדָיו של מלך אשור דברים נוספים עַל־ה' הָאֱלֹהִים וְְעַל יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַבְְְדּוֹ.

  • וּסְְְפָרִים כָּתַב לְְחָרֵף, לבזות לַה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל וְְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר: כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי, כֵּן לֹא־יַצִּיל אֱלֹהֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי.

  • וַיִּקְְְרְְאוּ בְְקוֹל־גָּדוֹל ב יהוּדִית, שפת יהודה, ה'עברית' שדובר בה בארץ יהודה עַל־עַם יְְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל־הַחוֹמָה, ולא בשפתם שלהם – האשורית, וגם לא בארמית, שהייתה אז השפה הבינלאומית. האנשים שנשלחו ידעו את שפת המקום והשתמשו בה כדי לְְיָרְְאָם וּלְְְבַהֲלָם, להפחיד את העם, לְְמַעַן יִלְְְכְְּדוּ אֶת־הָעִיר. הם לא ניסו להפחיד את חזקיהו, שיודע פחות או יותר את התנאים ההיסטוריים, הגאוגרפיים והפוליטיים. תעמולתם כוונה אל החיילים שעמדו על החומות והגנו על העיר.

  • וַיְְְדַבְְּרוּ אֶל, על אֱלֹהֵי יְְרוּשָׁלִָם כְְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, שהם מַעֲשֵׂה יְְדֵי הָאָדָם. החירוף שלהם היה בעצם ההתייחסות לה' כאחת האלוהויות שיש לשאר מדינות, שאין בכוחן לעמוד כנגדם ולעזור לבני עמן.

  • וַיִּתְְְפַּלֵּל יְְחִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ וִישַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל־זֹאת, וַיִּזְְְעֲקוּ אל הַשָּׁמָיִם. חלופת הדברים ביניהם ונוסח תפילתו של חזקיהו מופיעים בהרחבה בספרים ישעיה ומלכים. כאן מובאת רק התמצית.

  • וַיִּשְְְׁלַח ה' מַלְְְאָךְְְ וַיַּכְְְחֵד המלאך כָָּל־גִּבּוֹר חַיִל וְְנָגִיד וְְשָׂר בְְּמַחֲנֵה מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. בלילה אחד פגע כוח עליון באשורים והמית את מנהיגי המחנה, שריו, כל קציניו ואולי אנשים נוספים במחנה. וַיָּשָָׁב מלך אשור בְְּבֹשֶׁת פָּנִים לְְאַרְְְצוֹ, לאחר שלא עלה בידו לעשות דבר. עזיבתו הפתאומית של מחנה סנחריב את ירושלים לנפשה בבת – אחת הייתה נס גדול מאוד. אולם סופו הוכיח שהרבה לפשוע בדבריו וביוהרתו – וַיָּבֹא אל בֵּית אֱלֹהָיו להתפלל, וּמִיצִיאֵי, מיוצאי מֵעָיו, צאצאיו שהיו שָׁם קשרו קשר נגדו ו הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב. כמסופר במקום אחר, שני בניו הם שהרגו אותו.

  • וַיּוֹשַׁע ה' אֶת־יְְחִזְְְקִיָּהוּ וְְאֵת יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וּמִיַּד־כּל אויביהם, וַיְְְנַהֲלֵם, הנהיג אותם במנוחה מִסָּבִיב, בכל סביבתם.

  • וְְרַבִּים מְְבִיאִים מִנְְְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְְְדָּנוֹת, מתנות, מנחות לִיחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, שכן שמועה זו הגיעה למרחוק כדרכן של חדשות מרעישות, וַיִּנַּשֵּׂא, שמו של חזקיהו נודע לתהילה לְְעֵינֵי כָָל־הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי־כֵן.

  • בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַד שהיה קרוב לָמוּת. וַיִּתְְְפַּלֵּל אֶל־ה', וַיֹּאמֶר באמצעות הנביא ישעיהו לוֹ שתפילתו התקבלה, וּמוֹפֵת, אות וסימן נָתַן לוֹ שיבריא.

  • וְְלֹא־כִגְְְמֻל, בהתאם לשכר שבא עָלָיו הֵשִׁיב יְְחִזְְְקִיָּהוּ. הוא לא השיב לה' את הטובה שגמל אתו, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, אף על פי שהיה ברור שמפלת אשור לא נבעה מתוקפו הצבאי של חזקיהו, הוא זקף את הניצחון לזכותו, ועל כן – וַיְְְהִי עָלָיו קֶצֶף, כעס וְְעַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

  • וַיִּכָּנַע יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְּגֹבַהּ לִבּוֹ, וחזר בו מגאוותו, הוּא וְְיוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, וְְלֹא־בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף, כעס ה' בִּימֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ, ואחרי פלישה סנחריב שקטה הארץ.

  • וַיְְְהִי לִיחִזְְְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְְכָבוֹד הַרְְְבֵּה מְְאֹד, וְְאוֹצָרוֹת, מקומות אחסון עָשָׂה־לוֹ לְְכֶסֶף וּלְְְזָהָב וּלְְְאֶבֶן יְְקָרָה וְְלִבְְְשָׂמִים וּלְְְמָגִנִּים וּלְְְכֹל כְְּלֵי חֶמְְְדָּה, כלים יקרי ערך. הוא היה מלך נמרץ ומוצלח, ובעקבות גדולתו והשלווה ששררה בימיו, קיבל מתנות ומסים. כך הצטבר שוב רכוש רב בירושלים.

  • וּמִסְְְכְְּנוֹת, מחסנים לִתְְְבוּאַת דָּגָן וְְתִירוֹשׁ וְְיִצְְְהָר, וְְאֻרָוֹת עשה או חידש לְְכָָל־בְְּהֵמָה וּבְְְהֵמָה, וַעֲדָרִים למלא בהם את ה אֲוֵרוֹת, האורוות המלכותיות.

  • וְְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְְְנֵה־צֹאן וּבָקָר לָרֹב, כִּי נָתַן־לוֹ אֱלֹהִים רְְכוּשׁ רַב מְְאֹד.

  • וְְהוּא, יְְחִזְְְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת־מוֹצָא, מקום היציאה של מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְְְיוֹן, וַיַּשְּׁרֵם הטה אותם לְְמַטָּה־מַעְְְרָבָה לְְעִיר דָּוִיד על ידי כריית נקבת השילוח. הזרמת מעיין השילוח לתוך העיר סיפקה מים לתושבי ירושלים בעתות מצור, ואף מנעה מהאויבים להשתמש במי הגיחון. וַיַּצְְְלַח יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְּכָָל־מַעֲשֵׂהוּ.

  • וְְכֵן פעל בִּמְְְלִיצֵי, עם אנשי משלחת שָׂרֵי בָבֶל הַמְְשַׁלְְּחִים עָלָיו, שנשלחו אליו לִדְְְרֹשׁ, לחקור את הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ. כאן נרמז מה שהורחב בספרי ישעיה ומלכים – לאחר מפלת סנחריב קיבל חזקיהו מופת שהיה כרוך בשינוי בסדר העולם – הזמן חזר אחורנית. בעקבות זאת באו שרי מלך בבל אל חזקיהו, והוא קיבל את פניהם בכבוד גדול, אולי יתר על המידה. במופת הזה עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָָּל־בִּלְְְבָבוֹ. הניח לו לעשות כרצונו בלא למנוע ממנו או לעצור את תגובותיו, אף שמעשיו אלה לא הוסיפו לו תפארת.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו, מעשיו המיטיבים הִנָּם כְְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא, שהיה נביא שנים רבות קודם מלכות חזקיהו, ובזמנו הוא כבר היה הנביא הגדול שנבואתו הולכת ומתקיימת, עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְיִשְְְׂרָאֵל. חלק ממעשי חזקיהו אכן נמצאים בספר ישעיה, אך נראה שהיה ספר נוסף שכתב הנביא שהכיל את שאר דברי הימים של המלך חזקיהו.

  • וַיִּשְְְׁכַּב יְְחִזְְְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בְְּמַעֲלֵה, בחלק העליון, המכובד שב קִבְְְרֵי בְְנֵי־דָוִיד, ייתכן שקברים אלו היו פזורים ולא בתוך מערה אחת. וְְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְְמוֹתוֹ כָָּל־יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, מפני שהיה מלך רב פעלים שביצר את המדינה וזכה לראות נסים ולקבל סיוע מלמעלה. וַיִּמְְְלֹךְְְ מְְנַשֶּׁה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך־אשור ויבא ביהודה ויחן על־הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו
  2. וירא יחזקיהו כי־בא סנחריב ופניו למלחמה על־ירושלם
  3. ויועץ עם־שריו וגבריו לסתום את־מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו
  4. ויקבצו עם־רב ויסתמו את־כל־המעינות ואת־הנחל השוטף בתוך־הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים
  5. ויתחזק ויבן את־כל־החומה הפרוצה ויעל על־המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את־המלוא עיר דויד ויעש שלח לרב ומגנים
  6. ויתן שרי מלחמות על־העם ויקבצם אליו אל־רחוב שער העיר וידבר על־לבבם לאמר
  7. חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל־ההמון אשר־עמו כי־עמנו רב מעמו
  8. עמו זרוע בשר ועמנו יהוה אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמתנו ויסמכו העם על־דברי יחזקיהו מלך־יהודה
  9. אחר זה שלח סנחריב מלך־אשור עבדיו ירושלימה והוא על־לכיש וכל־ממשלתו עמו על־יחזקיהו מלך יהודה ועל־כל־יהודה אשר בירושלם לאמר
  10. כה אמר סנחריב מלך אשור על־מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם
  11. הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר יהוה אלהינו יצילנו מכף מלך אשור
  12. הלא־הוא יחזקיהו הסיר את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו
  13. הלא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות היכול יכלו אלהי גוי הארצות להציל את־ארצם מידי
  14. מי בכל־אלהי הגוים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את־עמו מידי כי יוכל אלהיכם להציל אתכם מידי
  15. ועתה אל־ישיא אתכם חזקיהו ואל־יסית אתכם כזאת ואל־תאמינו לו כי־לא יוכל כל־אלוה כל־גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כי א‍להיכם לא־יצילו אתכם מידי
  16. ועוד דברו עבדיו על־יהוה האלהים ועל יחזקיהו עבדו
  17. וספרים כתב לחרף ליהוה אלהי ישראל ולאמר עליו לאמר כאלהי גוי הארצות אשר לא־הצילו עמם מידי כן לא־יציל אלהי יחזקיהו עמו מידי
  18. ויקראו בקול־גדול יהודית על־עם ירושלם אשר על־החומה ליראם ולבהלם למען ילכדו את־העיר
  19. וידברו אל־אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ מעשה ידי האדם
  20. ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן־אמוץ הנביא על־זאת ויזעקו השמים
  21. וישלח יהוה מלאך ויכחד כל־גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאו [ומיציאי] מעיו שם הפילהו בחרב
  22. ויושע יהוה את־יחזקיהו ואת ישבי ירושלם מיד סנחריב מלך־אשור ומיד־כל וינהלם מסביב
  23. ורבים מביאים מנחה ליהוה לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וינשא לעיני כל־הגוים מאחרי־כן
  24. בימים ההם חלה יחזקיהו עד־למות ויתפלל אל־יהוה ויאמר לו ומופת נתן לו
  25. ולא־כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל־יהודה וירושלם
  26. ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא וישבי ירושלם ולא־בא עליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו
  27. ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הרבה מאד ואצרות עשה־לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חמדה
  28. ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל־בהמה ובהמה ועדרים לאורות
  29. וערים עשה לו ומקנה־צאן ובקר לרב כי נתן־לו אלהים רכוש רב מאד
  30. והוא יחזקיהו סתם את־מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה־מערבה לעיר דויד ויצלח יחזקיהו בכל־מעשהו
  31. וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האלהים לנסותו לדעת כל־בלבבו
  32. ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן־אמוץ הנביא על־ספר מלכי־יהודה וישראל
  33. וישכב יחזקיהו עם־אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני־דויד וכבוד עשו־לו במותו כל־יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל־הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו׃
  2. וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי־בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל־יְרוּשָׁלִָם׃
  3. וַיִּוָּעַץ עִם־שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת־מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ׃
  4. וַיִּקָּבְצוּ עַם־רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת־כָּל־הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת־הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ־הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים׃
  5. וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת־כָּל־הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל־הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת־הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים׃
  6. וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל־הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל־רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל־לְבָבָם לֵאמֹר׃
  7. חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל־הֶהָמוֹן אֲשֶׁר־עִמּוֹ כִּי־עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ׃
  8. עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל־דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה׃
  9. אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל־לָכִישׁ וְכָל־מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל־כָּל־יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר׃
  10. כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל־מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם׃
  11. הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  12. הֲלֹא־הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ׃
  13. הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי׃
  14. מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת־עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי׃
  15. וְעַתָּה אַל־יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל־יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת וְאַל־תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי־לֹא יוּכַל כָּל־אֱלוֹהַ כָּל־גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱ‍לֹהֵיכֶם לֹא־יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי׃
  16. וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו עַל־יְהוָה הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ׃
  17. וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא־יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי׃
  18. וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית עַל־עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל־הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת־הָעִיר׃
  19. וַיְדַבְּרוּ אֶל־אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם׃
  20. וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל־זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם׃
  21. וַיִּשְׁלַח יְהוָה מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל־גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו ומיציאו [וּמִיצִיאֵי] מֵעָיו שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב׃
  22. וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת־יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וּמִיַּד־כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב׃
  23. וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל־הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי־כֵן׃
  24. בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד־לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ׃
  25. וְלֹא־כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם׃
  26. וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא־בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְהוָה בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ׃
  27. וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה־לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה׃
  28. וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֺת לְכָל־בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת׃
  29. וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה־צֹאן וּבָקָר לָרֹב כִּי נָתַן־לוֹ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד׃
  30. וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת־מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה־מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ׃
  31. וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל־בִּלְבָבוֹ׃
  32. וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל׃
  33. וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי־דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • גיחון
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • לכיש

    עיר מבצר בשפלת יהודה.
    כיום מזוהה עם תל לכיש (אולברייט).