דברי הימים ב-פרק-33

ביאורים

• בֶּן־שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה היה מְְנַשֶּׁה בְְמָָלְְְכוֹ. הוא עלה למלוכה כילד, וַחֲמִשִּׁים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם. תקופת שלטונו של מנשה הייתה הארוכה ביותר במלכי ישראל.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', כְְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ, סילק ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. הוא חזר לנהוג כחטאי הכנענים.

• וַיָּשָָׁב וַיִּבֶן אֶת־הַבָּמוֹת הפרטיות שנועדו בעצם לעבודת ה', אֲשֶׁר נִתַּץ, שבר יְְחִזְְְקִיָּהוּ אָבִיו. וַיָּקֶם מִזְְְבְְּחוֹת חדשים גם לַבְְּעָלִים, שזה מעשה מרחיק לכת הרבה יותר, וַיַּעַשׂ פסלי אֲשֵׁרוֹת. האשרה היא האלילה הראשית בכנען, ונחשבה בת זוגו של האליל הראשי, הבעל. וַיִּשְְְׁתַּחוּ לְְכָָל־צְְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם.

• וּבָנָה מִזְְְבְְּחוֹת לפולחנים הזרים בְְּבֵית ה', במקום אֲשֶׁר אָמַר ה': בִּירוּשָׁלִַם יִהְְְיֶה־שְְּׁמִי לְְעוֹלָם.

• וַיִּבֶן מִזְְְבְְּחוֹת לְְכָָל־צְְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְְְׁתֵּי חַצְְְרוֹת בֵּית־ה', בחצר החיצונה ובחצר הפנימית.

• וְְהוּא הֶעֱבִיר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ בְְּגֵי בֶן־הִנֹּם, וְְעוֹנֵן, הגיד עתידות על פי מראה העננים או חילופי העונות, וְְנִחֵשׁ וְְכִשֵּׁף וְְעָשָׂה אוֹב וְְיִדְְּעוֹנִי, העלה רוחות של מתים כדי לדעת את העתיד. הִרְְְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְְּעֵינֵי ה' לְְהַכְְְעִיסוֹ. כאן מדובר בעיקר על חטאים של עבודה זרה וכל המתלווה אליה, שבהם פרץ את כל הגדרות של עבודת ה'.

• וַיָּשֶׂם אֶת־פֶּסֶל הַסֶּמֶל, הדמות, הצלם אֲשֶׁר עָשָׂה בְְּבֵית הָאֱלֹהִים, הוא הבית אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל־דָּוִיד וְְאֶל־שְְׁלֹמֹה בְְנוֹ: בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם העיר אֲשֶׁר בָּחַרְְְתִּי מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת־שְְׁמִי לְְעֵילוֹם, לעולם.

• וְְלֹא אֹסִיף לְְהָסִיר אֶת־רֶגֶל יִשְְְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְְְתִּי לרשות אֲבוֹתֵיכֶם. ישראל לא יהיו עוד עם של נוודים, כמו שהיו לפני בואם לארץ, אלא יישארו על אדמתם. אלא שהבטחה זו – תנאי בצדה: רַק אִם־יִשְְְׁמְְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כָָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִים לְְכָָל־הַתּוֹרָה וְְהַחֻקִּים וְְהַמִּשְְְׁפָּטִים בְְּיַד־מֹשֶׁה.

• וַיֶּתַע, התעה מְְנַשֶּׁה אֶת־יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, וגרם להם לַעֲשׂוֹת רָע יותר מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְְְׁמִיד ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. תחת השפעתו היו מעשיהם גרועים מאלה של הכנענים, שכן כיוון שהעבודה הזרה הייתה חדשה להם הם התלהבו ממנה יותר מעובדיה משכבר הימים, ואף התמסרותם לה הייתה מלאה יותר.

• וַיְְְדַבֵּר ה' באמצעות נביאיו אֶל־מְְנַשֶּׁה וְְאֶל־עַמּוֹ דברי תוכחה, וְְהם לֹא הִקְְְשִׁיבוּ.

• וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת־שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. לא נראה שהייתה זו מלחמה גדולה, ושמלך אשור ניסה להשמיד את מנשה. אפשר שהשרים שמלך אשור מינה בשומרון וסביבתה החליטו מיזמתם לצאת לתקיפה מוגבלת, והם הצליחו – וַיִּלְְְכְְּדוּ אֶת־מְְנַשֶּׁה בַּחֹחִים, חַחים, טבעות או קרסים שמובילים בהם בעלי חיים. הם הצמידו אותם גם לפניו של אדם הן כאמצעי לכידה והן לשם ביזיון. וַיַּאַסְְְרֻהוּ בַּנְְחֻשְְְׁתַּיִם, שלשלאות שאוסרים בהן פושעים , וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה, לבבל כדי לתת דין וחשבון בפני מלך אשור.

• וּכְְְהָצֵר לוֹ, כאשר באו עליו צרות, הוא הגיע להכרה שאין לו להסתמך אלא על אביו שבשמים. על כן חִלָּה אֶת־פְְּנֵי, התחנן ל ה' אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְְאֹד מִלִּפְְְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו.

• וַיִּתְְְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ, ה' קיבל את תפילתו, וַיִּשְְְׁמַע תְְּחִנָּתוֹ וַיְְְשִׁיבֵהוּ יְְרוּשָׁלִַם לְְמַלְְְכוּתוֹ, וַיֵּדַע מְְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים. בסופו של דבר הוא שב לאלוקים. כאן מופיע פרט נוסף על מנשה, שגם הוא ייחודי לספר דברי הימים:

• וְְאַחֲרֵי־כֵן בָּנָה מנשה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְְעִיר־דָּוִיד מַעְְְרָבָה לְְגִיחוֹן בַּנַּחַל. הייתה זו חומה נוספת של ירושלים, שכיום לא נותר ממנה זכר, אבל כנראה נועדה להקיף עוד חלק מהעיר והגיעה עד מה שנקרא כעת הר ציון. וְְהחומה כּוּונה לָבוֹא בְְשַׁעַר, להגיע עד שער הַדָּגִים וְְסָבַב בחומה עד לָעֹפֶל, מצודה או שטח מוגבה ומבוצר, וַיַּגְְְבִּיהֶהָ, מנשה הגביה את החומה מְְאֹד, וַיָּשֶׂם שָׂרֵי־חַיִל בְְּכָָל־הֶעָרִים הַבְְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה.

• וַיָּסַר מנשה בעקבות תשובתו אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְְאֶת־הַסֶּמֶל מִבֵּית ה', וְְאת כָָל־הַמִּזְְְבְְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְְּהַר בֵּית־ה' וּבִירוּשָׁלִָם, וַיַּשְְְׁלֵךְְְ חוּצָה לָעִיר.

• וַיִּבֶן אֶת־מִזְְְבַּח ה' וַיִּזְְְבַּח עָלָיו זִבְְְחֵי שְְׁלָמִים וְְתוֹדָה, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל. הוא חזר בו ותיקן גם את הוראותיו לאחרים.

• אֲבָל גם לאחר ששב אל ה', עוֹד הָעָם זֹבְְחִים בַּבָּמוֹת הפרטיות, רַק לַה' אֱלֹהֵיהֶם. לא היה לו די כוח להחזיר את עבודת ה' למרכז היחידי שבירושלים כפי שעשה חזקיהו אביו.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי מְְנַשֶּׁה וּתְְְפִלָּתוֹ אֶל־אֱלֹהָיו וְְדִבְְְרֵי הַחֹזִים, הנביאים הַמְְדַבְְּרִים אֵלָיו בְְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל הִנָּם מתוארים במפורט עַל־דִּבְְְרֵי מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וּתְְְפִלָּתוֹ של מנשה וְְהֵעָתֶר, ההיעתרות של ה' לוֹ, קבלת תפילתו, ומצד שני כָָל־חַטָּאתוֹ וּמַעְְְלוֹ וְְהַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְְהַפְְּסִלִים לִפְְְנֵי הִכָּנְְעוֹ, כל אלה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל דִּבְְְרֵי חוֹזָי, נביאַי. הדברים הללו כתובים בכמה ספרים שכתבו נביאי ה'.

• וַיִּשְְְׁכַּב מְְנַשֶּׁה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בתוך בֵּיתוֹ. כיוון שחל פיחות במעמדו בסוף ימיו, הוא לא נקבר בקברי המלכים. וַיִּמְְְלֹךְְְ אָמוֹן בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְְּמָָלְְְכוֹ, וּשְְְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְְנַשֶּׁה אָבִיו, וּלְְְכָָל־הַפְְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְְְדֵם. אמון המשיך את דרכו של אביו אך לא מנקודת הסיום של חייו, כפי שהיא מתוארת כאן, אלא מן הזמן שבו הרשיע וחטא.

• וְְלֹא נִכְְְנַע מִלִּפְְְנֵי ה' כְְּהִכָּנַע מְְנַשֶּׁה אָבִיו, כִּי הוּא – אָמוֹן – הִרְְְבָּה אַשְְְׁמָה, אף על פי שהוא לא חי שנים רבות, חטאיו היו חמורים יותר.

• וַיִּקְְְשְְׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו וַיְְְמִיתֻהוּ בְְּבֵיתוֹ.

• וַיַּכּוּ, הרגו עַם־הָאָרֶץ אֵת כָָּל־הַקֹּשְְׁרִים עַל־הַמֶּלֶךְְְ אָמוֹן. ייתכן שהמלך אמון קומם במעשיו עד כדי כך שמרדו בו ורצחו אותו, ובכל זאת העם עדיין תמכו במלכות בית דויד, ולכן – וַיַּמְְְלִיכוּ עַם־הָאָרֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּהוּ בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו. יאשיהו היה למעשה המלך הגדול האחרון של ממלכת יהודה, וממילא של שארית ישראל.