דברי הימים ב-פרק-36

ביאורים

• וַיִּקְְְחוּ עַם־הָאָרֶץ אֶת־יְְהוֹאָחָז בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, שלא היה בנו הבכור, וַיַּמְְְלִיכֻהוּ תַחַת־אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם.

• בֶּן־שָׁלוֹשׁ וְְעֶשְְְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְְּמָָלְְְכוֹ, וּשְְְׁלשָׁה חֳֳדָשִׁים מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם. חלפו שלושה חודשים עד שחזר פרעה נכו מלך מצרים מהמלחמה בכרכמיש ללא הצלחה, ועבר שוב בארץ יהודה, ובעקבות כשלונו כנראה הייתה רוחו זועפת ומרה. לאחר שהרג את יאשיהו, החשיב פרעה את עצמו כשליט העליון של יהודה, ועל כן סירב לקבל את מינויו של יהואחז.

• וַיְְְסִירֵהוּ מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם ממלכותו בִּירוּשָׁלִָם, וַיַּעֲנֹשׁ אֶת־הָאָרֶץ בהטלת קנס על המדינה – מֵאָה כִכַּר־כֶּסֶף וְְכִכַּר זָהָב. ומכיוון שהיה בידו כוח, צייתו אנשי יהודה לדבריו.

• וַיַּמְְְלֵךְְְ מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם אֶת־אֶלְְְיָקִים אָחִיו של יהואחז המודח עַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּסֵּב אֶת־שְְׁמוֹ יְְהוֹיָקִים. הוא שינה את שמו, לשם שמשמעותו זהה. כנראה עשה זאת כדי להדגיש את המהפך שחל במעמדה של מלכות יהודה מול מצרים, וְְאֶת־יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְְכוֹ בשבי וַיְְְבִיאֵהוּ מִצְְְרָיְְְמָה. מלך יהודה שהוגלה למצרים לא חזר עוד, ואחריתו אינה ידועה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה יְְהוֹיָקִים בְְּמָָלְְְכוֹ, וְְאַחַת עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם. מכאן שיהויקים היה הבן הבכור, ויהואחז השני או השלישי. בכל זאת העם בחר ביהואחז מפני שכנראה אחיו הגדול היה אהוב פחות. ואכן, יהויקים לא היה איש מרומם ואהוד, וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו.

• עָלָיו עָלָה נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל. אמנם פרעה הוא שהמליך את יהויקים, אבל במשך השנים הפך נבוכדנאצר לשליט גדול ותקיף הרבה יותר. הוא כבש את האזור כולו והמשיך במסע כיבושים שהגיע עד למצרים. בדרכו עבר ביהודה ומצא בה את המלך יהויקים. כיוון שיהויקים הומלך על ידי שליט עוין, וכנראה נטה אליו – וַיַּאַסְְְרֵהוּ, נבוכדנאצר קשר אותו בַּנְְחֻשְְְׁתַּיִם, בכבלי מתכת כמו שנוהגים בפושעים, והתכוון לְְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה, במקום אחר מסופר שיהויקים מרד במלך בבל. נבוכדנאצר שבה את יהויקים ורצה להורידו לבבל, כשם שפרעה נכו לקח את יהואחז אחיו למצרים. נראה כי יהויקים לא הגיע בפועל לבבל, אולי משום שהיה זקן מדי או חולה.

• וּמִכְְּלֵי בֵּית ה' הֵבִיא נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר לְְבָבֶל, וַיִּתְְּנֵם בְְּהֵיכָלוֹ בְְּבָבֶל.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְהוֹיָקִים וְְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה, שאינן מפורטות, וְְהַנִּמְְְצָא כתוב עָלָיו, כמו הדברים הכתובים אצל ירמיהו הנביא, שהתעמת כמה פעמים עם יהויקים, הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל וִיהוּדָה. וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְהוֹיָכִין בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• בֶּן־שְְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְְהוֹיָכִין בְְּמָָלְְְכוֹ. בספר מלכים נאמר שהיה מבוגר יותר כשמלך. וּשְְְׁלֹשָׁה חֳֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה'. בימי מלכותו הקצרים הוא לא נהג כראוי בעיני ה'.

• וְְלִתְְְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, כששבה השנה, לאחר שנה שָׁלַח הַמֶּלֶךְְְ נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר וַיְְְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם־כְְּלֵי חֶמְְְדַּת בֵּית־ה'. נבוכדנאצר שב לארץ בפעם השנייה, לאחר שכבר שלל מכלי בית ה' בפעם הראשונה, שכן הפעם רצה לשלוט יותר בנעשה ביהודה. תחילה החרים כלי מקדש נוספים, שכן למרות מצבה הירוד של יהודה היו מחדשים את כלי הקודש. לאחר מכן לקח את יהויכין מלך יהודה לבבל, כאסיר בן תערובת. וַיַּמְְְלֵךְְְ נבוכדנאצר אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ אָחִיו, כלומר אחי אביו עַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. לפי האמור במקום אחר, שמו המקורי של צדקיהו היה מתניה, והמלך נבוכדנאצר הוא שבחר לו שם מלכות.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְאַחַת שָׁנָה צִדְְְקִיָּהוּ בְְמָָלְְְכוֹ, וְְאַחַת עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. לֹא נִכְְְנַע מִלִּפְְְנֵי יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא שניבא אליו מִפִּי ה', ולא קיבל את דבריו.

• וְְגַם בַּמֶּלֶךְְְ נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מָרָד, אֲשֶׁר הִשְְְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים. לא היה זה רק מרד במלך בבל, אלא הפרה של שבועה בשם ה'. וַיֶּקֶשׁ, הקשה אֶת־עָָרְְְפּוֹ, הוא התעקש וַיְְְאַמֵּץ, הוא חיזק אֶת־לְְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל. נראה שאישיותו של המלך צדקיהו הייתה רכרוכית. שוב ושוב הוא התנדנד בין חששו מדברי העם לחשש מפני אלוקים.

• גַּם כָָּל־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְְהָעָם הִרְְְבּוּ לִמְְְעָָל־מַעַל, לבגוד בה' כְְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם, וַיְְְטַמְְּאוּ אֶת־בֵּית ה' אֲשֶׁר הִקְְְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיִּשְְְׁלַח ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְְּיַד מַלְְְאָכָיו, נביאיו , הַשְְְׁכֵּם וְְשָׁלוֹחַ. הוא חזר והורה להם לשוב אליו , כִּי־חָמַל עַל־עַמּוֹ וְְעַל־מְְעוֹנוֹ, ביתו.

• וַיִּהְְְיוּ אנשי יהודה וירושלים מַלְְְעִבִים, מעליבים בְְּמַלְְְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים, מבזים דְְּבָרָיו וּמִתַּעְְְתְְּעִים, מתעללים, מרמים בִּנְְְבִאָיו, עַד עֲלוֹת חֲמַת־ה' בְְּעַמּוֹ, עד שהוא כעס עליהם עַד־לְְאֵין מַרְְְפֵּא.

• וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת־מֶלֶךְְ כַּשְְְׂדִּים, וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְְּבֵית מִקְְְדָּשָׁם, וְְלֹא חָמַל עַל־בָּחוּר וּבְְְתוּלָה, זָקֵן וְְיָשֵׁשׁ, ישיש. הַכֹּל נָתַן ה' בְְּיָדוֹ.

• וְְכֹל כְְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים שנמצאו במקדש, הַגְְּדֹלִים וְְהַקְְּטַנִּים, וְְאֹצְְרוֹת בֵּית ה' וְְאֹצְְרוֹת הַמֶּלֶךְְְ וְְשָׂרָיו – הַכֹּל הֵבִיא נבוכדנאצר ל בָבֶל. לפי המסורת חלק מהכלים הוחבאו עוד קודם לכן על ידי המלך יאשיהו או אחרים.

• וַיִּשְְְׂרְְפוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְְְנַתְְּצוּ אֵת חוֹמַת יְְרוּשָׁלִָם, וְְכָָל־אַרְְְמְְנוֹתֶיהָ שָׂרְְפוּ בָאֵשׁ וְְכָָל־כְְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְְהַשְְְׁחִית.

• וַיֶּגֶל, הוא הגלה את הַשְְּׁאֵרִית מִן־הַחֶרֶב אֶל־בָּבֶל, וַיִּהְְְיוּ־לוֹ וּלְְְבָנָיו לַעֲבָדִים, עַד־מְְלֹךְְְ מַלְְְכוּת פָּרָס. סיפורו המלא של צדקיהו מופיע גם בירמיהו וגם במלכים, ושם מסופר שנבוכדנאצר עיוור את צדקיהו והרג את ילדיו.

• לְְמַלֹּאות דְְּבַר־ה' כפי שאמר בְְּפִי יִרְְְמְְיָהוּ, עַד־רָצְְתָה, עד שתפרע הָאָרֶץ אֶת־שַׁבְְּתוֹתֶיהָ, כָָּל־יְְמֵי הָשַּׁמָּה, שממונה שָׁבָתָה, לְְמַלֹּאות שִׁבְְְעִים שָׁנָה. ירמיהו ניבא ששבעים שנה אחרי גלות בבל תבוא גאולה לישראל, ואכן שבעים שנה אחרי גלות צדקיהו שבו גולי ציון לארצם. כדי לסיים את סיפור קורותיה של ממלכת יהודה בעניין המרומם את הלב, מובאת כאן הצהרת כורש.

• וּבִשְְְׁנַת אַחַת לְְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס, לִכְְְלוֹת, כאשר תם הזמן שנקצב ב דְְבַר־ה' בְְּפִי יִרְְְמְְיָהוּ, הֵעִיר ה' אֶת־רוּחַ, עורר את נפשו של כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ־פָּרַס, וַיַּעֲבֶר־קוֹל, כורש הכריז בְְּכָָל־מַלְְְכוּתוֹ וְְלא רק בעל – פה גַם־בְְּמִכְְְתָּב, בכתיבה לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס: את כָָּל־מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְְהוּא־פָקַד עָלַי לִבְְְנוֹת־לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. ציווי זה בא מלמעלה, ואותו אני מבקש למלא. על כן: מִי־בָכֶם מִכָָּל־עַמּוֹ – עַם ה' אלוקי השמים, ה' אֱלֹהָיו יהיה עִמּוֹ, יעזור לו, וְְיָעַל, יעלה לירושלים! כל אדם מישראל הרוצה לעלות לבנות את המקדש, רשאי לחזור לארץ ישראל. אחרי החורבן כולו, מסתיים הספר – והתנך כולו – באזכור קצר של תחילת הגאולה.