איוב-פרק-3

ביאורים

• אַחֲרֵי־כֵן – אחרי שישב ושתק, פָּתַח אִיּוֹב אֶת־פִּיהוּ וַיְְְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ. איוב ביטא את כאבו הפשוט על אבדן הכול, ואת תהייתו על ערך חייו בהגיעו לשפל זה, ולא בא לערוך חשבון עם אלוקים.

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ איוב מקלל את חייו:

• יֹאבַד ה יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ, שנולדתי בו, וְְיאבד גם הַלַּיְְְלָה שבו אָמַר מי שאמר :הֹרָה, נהֱרה, התעבר הוולד שהפך גָבֶר, התחיל הריוני.

• הַיּוֹם הַהוּא – שנולדתי בו, יְְהִי יום של חֹשֶׁךְְ, אַל־יִדְְְרְְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל. מי יתן שאלוקים ישכח אותו, וְְאַל־תּוֹפַע, תזרח עָלָיו נְְהָרָה, אורה.

• יִגְְְאָלֻהוּ, יטנפו את היום הזה חֹשֶׁךְְְ וְְצַלְְְמָוֶת. תִּשְְְׁכָָּן־עָלָיו עֲנָנָה להחשיכו, חושך וצלמוות יְְבַעֲתֻהוּ, יפילו על היום הזה אימה כִּמְְְרִירֵי יוֹם, שדים או כוחות רעים המופיעים בכל יום.

• הַלַּיְְְלָה הַהוּא – שבו נוצרתי, ראוי היה ש יִקָּחֵהוּ אֹפֶל, ייבלע בעלטה. אַל־יִחַדְְְּ, ייסָּפר בִּימֵי שָׁנָה, בְְּמִסְְְפַּר יְְרָחִים, חודשים אַל־יָבֹא, לא ייכלל. אותו לילה צריך היה להימחק מן הלוח, כך שלא ייכנס לחשבון הימים ולא לחשבון החודשים.

• הִנֵּה הַלַּיְְְלָה הַהוּא יְְהִי גַלְְְמוּד, יישאר לבד, אַל־תָּבוֹא רְְנָנָה, שמחה בוֹ.

• יִקְְּבֻהוּ, את הלילה ההוא יקללו אֹרְְרֵי־יוֹם. המקללים את יומם, הָעֲתִידִים, הנכונים ל עֹרֵר לִוְְְיָתָן עליהם לבלעם, או: היודעים כיצד לעורר אפילו את הלוויתן הנורא ממקומו.

• לוּ יֶחְְְשְְׁכוּ כּוֹכְְבֵי נִשְְְׁפּוֹ, ערבו, או: חושכו של הלילה ההוא. אותו לילה יְְקַו, יקווה לְְאוֹר וָאַיִן, והאור לא יגיע לסיימו, וְְאַל־יִרְְְאֶה בְְּעַפְְְעַפֵּי־שָׁחַר. עיניו העצומות של הלילה ההוא לא יזכו כביכול להיפקח על ידי השחר.

• כִּי לֹא סָגַר דַּלְְְתֵי בִטְְְנִי, בטן אמי. אילו סגר בעדי מלהיוולד, הכול היה טוב יותר, שכן אז – וַיַּסְְְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי, היה נעלם מתודעתי כל הסבל הזה.

• לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת, מתִּי כבר ברחם, או לפחות מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְְאֶגְְְוָע? עדיף היה לוּ גוועתי מיד עם הולדתי.

• מַדּוּעַ קִדְְּמוּנִי, המתינו לי בִרְְְכָּיִם, שעליהן הושיבו אותי לאחר שנולדתי?! וּמַה־שָּׁדַיִם כִּי אִינָק?! לשם מה ינקתי משדי אמי?!

• כִּי־עַתָּה שָׁכַבְְְתִּי בקבר וְְאֶשְְְׁקוֹט, יָשַׁנְְְתִּי ו אָז יָנוּחַ לִי. הייתי נח בשלום על משכבי. הייתי רוצה להצטרף אל המתים שוכני שאול.

• עִם־מְְלָכִים וְְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים, שבנו ערים חֳֳרָבוֹת לָמוֹ, להם, לפרסום שמם. ואחר כך נסתלקו מן העולם.

• אוֹ עִם־שָׂרִים שיש זָהָב לָהֶם, הַמְְמַלְְְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף, ולבסוף מתו.

• אוֹ מדוע כְְנֵפֶל טָמוּן, קבור לֹא אֶהְְְיֶה. או כְְּעֹלְְלִים, תינוקות ש לֹא־רָאוּ אוֹר, שנפטרו עוד קודם שהספיקו לראות עולם.

• שָׁם – בקבר, אפילו רְְשָׁעִים חָדְְלוּ רֹגֶז, טרדות וצרות, דאגות וכעסים. שם גם הם אינם זוממים מזימות ואינם חרדים וגועשים כמו בחייהם. וְְשָׁם – בקבר, יָנוּחוּ יְְגִיעֵי כֹחַ, העייפים,

• יַחַד, כל ה אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ, רגועים. שם אין מכים אותם עוד ו לֹא שָׁמְְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ. איש אינו מרים קולו לרדות בהם.

• קָטֹן וְְגָדוֹל שָׁם – בשאול הוּא, וְְעֶבֶד שם חָָפְְְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. המוות משחרר ממעמדות ומצרות, ומעניק לכול חירות ומנוחה.

• לָמָּה יִתֵּן אלוקים לְְעָמֵל, לַסובל אוֹר, מראה עולם?! ומה הטעם שייתן חַיִּים לְְמָרֵי נָפֶשׁ, למסכנים?!

• הַסובלים כל ימיהם מְְחַכִּים לַמָּוֶת – וְְאֵינֶנּוּ, ואין הוא מגיע, וַיַּחְְְפְְּרֻהוּ, ה ם מחפשים אותו ומחטטים בחורים ובסדקים יותר מחיפוש אחר מַטְְְמוֹנִים.

• הַשְְּׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל יָשִׂישׂוּ, כמה ישמחו כִּי, כאשר יִמְְְצְְאוּ־קָבֶר.

• לְְגֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְְְכּוֹ נִסְְְתָּרָה חשך עליו עולמו, וַיָּסֶךְְ אֱלוֹהַּ, אלוקים פרש מסך כדי שלא יראה עוד את פניו בַּעֲדוֹ.

• כִּי־לִפְְְנֵי שאני אוכל את לַחְְְמִי, אַנְְְחָתִי תָבֹא מכאבי, וַיִּתְְּכוּ, נשפכות כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי, צעקותי.

• כִּי פַחַד פָּחַדְְְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, ובאו אלי הדברים שמהם פחדתי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְְְתִּי, מה שפחדתי מפניו יָבֹא לִי.

• לֹא שָׁלַוְְְתִּי, הייתי שלו וְְלֹא שָׁקַטְְְתִּי וְְלֹא־נָחְְְתִּי, וַיָּבֹא רֹגֶז, זעזוע.