בראשית-פרק-40

מקבץ

ביאורים

  • וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לאחר שיוסף קיבל תפקיד משמעותי בבית הסוהר, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שר המשקים, האחראי על נתינת המשקה למלך, וְהָאֹפֶה, שר האופים של המלך, לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.

  • וַיִּקְצֹף, כעס פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. התורה אינה מפרשת מדוע. המדרשים מספרים שכעס בשל עצמים זרים שמצא ביין ובלחם.

  • וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, הממונה על ההוצאות להורג אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. בית סוהר זה שימש כבית מעצר למכובדים.

  • וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, וַיְשָׁרֶת אֹתָם. פוטיפר הורה ליוסף לשרתם. וַיִּהְיוּ יָמִים, כשנה בְּמִשְׁמָר, במעצר.

  • וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, שר המשקים ושר האופים חלמו את חלומותיהם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חלומו של כל אחד דומה לפתרונו שיוברר בהמשך, הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

  • וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר כדי לדאוג לצורכי הבוקר שלהם, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים, מוטרדים ומודאגים.

  • וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו, לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?

  • וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. איננו מסוגלים לפענח את חלומותינו הסתומים, אך אנו חשים שיש בהם מסר חשוב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים, הרי פתרון החלום ומימושו מצויים בידי ה׳ ולא יבואו מכוחם של הנוגעים בדבר. רק אלוקים הוא גם מי שיוכל להודיע הפתרון. על כן – סַפְּרוּ נָא לִי. אולי אצליח לפתרו.

  • וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי חלמתי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי.

  • וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, ענפים. וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, ראיתי את הגפן צומחת – מלבלבת ומעלה ניצנים, ולבסוף הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.

  • וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט, סחטתי אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, הכנתי מן הענבים יין, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף ידו של פַּרְעֹה.

  • וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

  • בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, ירים פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ, ירומם את מעמדך, וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ, לתפקידך הקודם, ואז יתקיים החלום כפשוטו – וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.

  • כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד. זכור גם אותי כשחלומך יתגשם ותשוב לתפקידך הקודם, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, וכך תגרום להוציא אותי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, מבית האסורים.

  • כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. לא נולדתי כעבד; אני אדם חופשי שנחטף. וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, לא חטאתי ואני חף מפשע, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

  • וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, הפתרון נראה לו יפה ונכון. היו שדרשו שכל אחד מהשרים חלם את חלומו שלו ואת פתרון החלום של חברו. וַיֹּאמֶר שר האופים אֶל יוֹסֵף: אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי, סלים קלועים כרשת, המיועדים לרוב למיני מאפה, שכן הם מאפשרים אוורור העוגות והלחמים, עַל רֹאשִׁי.

  • וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן – מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה. וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.

  • וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

  • בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, יסיר פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ, וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ. משהו מן החלום יתממש – העוף אמנם יאכל, אך לא את המאפים אלא אותך. בחלום הזה, שלא כבחלום הראשון, החזרה המיוחלת אינה מתממשת. העוף אוכל את המאפה במקום פרעה.

  • וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה, היום שבו חגגו בפומבי את תאריך הולדת פרעה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, ובמשתה הזה – וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. בשבתו בקרב פמלייתו נזכר פרעה בהיעדרם של שני השרים הללו. נראה שכשחטאו השליכם בכעסו לבית הסוהר, ולא דן אותם. עתה גזר את דינם.

  • וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ, וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה,

  • וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה פרעה, כַּאֲשֶׁר, כמו ש פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.

  • וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת בקשת יוֹסֵף מיד, וגם לאחר זמן – וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, שהרי לא נתקל עוד ביוסף.

פסוקים

  1. ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך־מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים
  2. ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים
  3. ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל־בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם
  4. ויפקד שר הטבחים את־יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר
  5. ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר
  6. ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים
  7. וישאל את־סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום
  8. ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו־נא לי
  9. ויספר שר־המשקים את־חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה־גפן לפני
  10. ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים
  11. וכוס פרעה בידי ואקח את־הענבים ואשחט אתם אל־כוס פרעה ואתן את־הכוס על־כף פרעה
  12. ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם
  13. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך והשיבך על־כנך ונתת כוס־פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו
  14. כי אם־זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית־נא עמדי חסד והזכרתני אל־פרעה והוצאתני מן־הבית הזה
  15. כי־גנב גנבתי מארץ העברים וגם־פה לא־עשיתי מאומה כי־שמו אתי בבור
  16. וירא שר־האפים כי טוב פתר ויאמר אל־יוסף אף־אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על־ראשי
  17. ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן־הסל מעל ראשי
  18. ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם
  19. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך מעליך ותלה אותך על־עץ ואכל העוף את־בשרך מעליך
  20. ויהי ביום השלישי יום הלדת את־פרעה ויעש משתה לכל־עבדיו וישא את־ראש שר המשקים ואת־ראש שר האפים בתוך עבדיו
  21. וישב את־שר המשקים על־משקהו ויתן הכוס על־כף פרעה
  22. ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף
  23. ולא־זכר שר־המשקים את־יוסף וישכחהו

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם׃
  2. וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים׃
  3. וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַבָּחִים אֶל־בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם׃
  4. וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת־יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר׃
  5. וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר׃
  6. וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים׃
  7. וַיִּשְׁאַל אֶת־סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם׃
  8. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ־נָא לִי׃
  9. וַיְסַפֵּר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה־גֶפֶן לְפָנָי׃
  10. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים׃
  11. וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת־הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל־כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת־הַכּוֹס עַל־כַּף פַּרְעֹה׃
  12. וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם׃
  13. בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת־רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל־כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס־פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ׃
  14. כִּי אִם־זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ־נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַבַּיִת הַזֶּה׃
  15. כִּי־גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם־פֹּה לֹא־עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי־שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר׃
  16. וַיַּרְא שַׂר־הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל־יוֹסֵף אַף־אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל־רֹאשִׁי׃
  17. וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן־הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי׃
  18. וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם׃
  19. בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל־עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ׃
  20. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת־פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת־רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת־רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו׃
  21. וַיָּשֶׁב אֶת־שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל־מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל־כַּף פַּרְעֹה׃
  22. וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף׃
  23. וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ׃