איוב-פרק-5

ביאורים

• קְְרָא־נָא, אבל האם יֵשׁ עוֹנֶךָּ, מי שיענה לך?! וְְאֶל־מִי מִקְְּדֹשִׁים, מהמלאכים תִּפְְְנֶה?! אינך יכול לפנות בתפילה אלא לקדוש ברוך הוא לבדו. כאן מתאר אליפז את האוויל ואת גורלו המר. האוויל המדובר הוא מי שאינו פונה אל ה'. וייתכן שדבריו רומזים לאיוב עצמו.

• כִּי־לֶאֱוִיל, את השוטה יַהֲרָָג־כָּעַשׂ, הכעס, וּפֹתֶה, את הפתי, קל הדעת המתפתה בקלות תָּמִית קִנְְְאָה. ההיסחפות אחר רגשות עזים אופיינית למי שאינם חכמים, ובעטיה צפוי להם סוף רע.

• אֲנִי־רָאִיתִי אֱוִיל מַשְְְׁרִישׁ, צומח ומתפתח, וָאֶקּוֹב, קיללתי את נָוֵהוּ, ביתו, שאסונו יבוא לו פִתְְְאֹם כדי לעצור את גדילתו.

• יִרְְְחֲקוּ בָנָיו של האוויל הזה מִיֶּשַׁע, הם לא ייוושעו, וְְיִדַּכְְּאוּ, יהיו מדוכאים בַשַּׁעַר, בבית הדין של העיר, וְְאֵין מַצִּיל.

• אֲשֶׁר קְְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל. את מה שיקצור האוויל יאכלו רעבים אחרים. וְְהרעֵב אֶל־מִצִּנִּים, אל הסלים, או: גם את הקציר המוקף בגדר קוצים יִקָּחֵהוּ, וְְשָׁאַף ישאף ויבלע צַמִּים, צמא את חֵילָם של בני האוויל. אליפז מסביר את נפילת האוויל:

• כִּי לֹא־יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן, וּמֵאֲדָמָה לֹא־יִצְְְמַח עָמָל. החטאים והפגמים אינם נובעים מן הטבע;

• כִּי־אָדָם לְְעָמָל יוּלָּד, האדם הוא זה שמועד לעברה, מפח נפש ותסכול. וּבְְְנֵי־רֶשֶׁף, ניצוצות יַגְְְבִּיהוּ עוּף. כשם שטבעם של ניצוצות להתרומם, כך טבעו של אדם לחטוא.

• אוּלָם אֲנִי, שלא כמו האוויל והפתי, אֶדְְְרֹשׁ, אֶפנה אֶל־אֵל, וְְאֶל־אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְְְרָתִי, אַפנה את מילותי.

• עֹשֶׂה גְְדֹלוֹת וְְאֵין חֵקֶר, שאי – אפשר לחקור אותן, נִפְְְלָאוֹת עַד ש אֵין להן מִסְְְפָּר.

• הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְְּנֵי־אָרֶץ, וְְשֹׁלֵחַ מַיִם שירדו עַל־פְְּנֵי חוּצוֹת.

• לָשׂוּם המֵרים שְְׁפָלִים לְְמָרוֹם, עד השמים, וְְקֹדְְרִים, ש בורים ומדוכאים שָׂגְְבוּ, מתעלים, מתגברים ב יֶשַׁע, ישועה, מצד אחד.

• מֵפֵר מַחְְְשְְׁבוֹת עֲרוּמִים, חכמים הבוטחים בערמתם, וְְלֹא־תַעֲשֶׂינָה יְְדֵיהֶם תֻּשִׁיָּה, וייבצר מהם לעשות כל מה שתכננו.

• לֹכֵד ומכשיל חֲכָמִים בְְּאמצעות עָָרְְְמָם, ערמתם שלהם, וַעֲצַת, מזימתם של נִפְְְתָּלִים, אנשים מתוחכמים המבקשים תחבולות נִמְְְהָרָה, פזיזה וטיפשית.

• יוֹמָם, ביום הם יְְפַגְְּשׁוּ ייפגשו עם חֹשֶׁךְְְ, וְְכמו ב לַּיְְְלָה יְְמַשְְׁשׁוּ ויגששו את דרכם בַצָָּהֳֳרָיִם.

• וַיֹּשַׁע ה' את העניים מֵחֶרֶב, מִפִּיהֶם הטורף של הרשעים, וּמִיַּד חָזָק הוא מציל את ה אֶבְְְיוֹן.

• וַתְְּהִי לַדַּל תִּקְְְוָה, וְְעֹלָתָה, עוולה, רִשעה קָפְְצָה, תסגור את פִּיהָ. גלגל חוזר בעולם. על כן אל תתייאש. אל תבעט בייסורים שכן הם חלק מן התקשורת בין אלוקים והאדם.

• הִנֵּה אַשְְְׁרֵי אֱנוֹשׁ, אדם אשר יוֹכִחֶנּוּ, ייסר אותו אֱלוֹהַּ, ואת מוּסַר, הסבל שמביא עליך שַׁדַּי, ה' אַל־תִּמְְְאָס.

• כִּי הוּא יַכְְְאִיב וְְיֶחְְְבָּשׁ את המכה שהביא, יִמְְְחַץ וְְיָדָו תִּרְְְפֶּינָה. הוא המכֶּה והוא המרפא.

• בְְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְְְשֶׁבַע לֹא־יִגַּע בְְּךָ רָע. אלוקים יצילך מכל צרה. שש ושבע הם מספרים נוסחאיים המציינים ריבוי.

• בְְּרָעָב פָּדְְךָ, הציל אותך מִמָּוֶת, וּבְְְמִלְְְחָמָה הוא מציל אותך מִידֵי חָרֶב.

• בְְּשׁוֹט לָשׁוֹן, כאשר ידברו בך דברים פוגעניים ומזיקים, תֵּחָבֵא, ה' יגן עליך, וְְלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא.

• לְְשֹׁד וּלְְְכָפָן, רעָב תִּשְְְׂחָק, תצחק. הם לא יאיימו עליך. וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָא, כי אלוקים יגן עליך מפניהם,

• כִּי עִם־אַבְְְנֵי הַשָּׂדֶה בְְרִיתֶךָ. האבנים, לא יהיו לך למכשול בדרכיך, הטבע כולו ישתף עמך פעולה וְְגם חַיַּת הַשָּׂדֶה הָָשְְְׁלְְמָה־לָּךְ, תשלים אתך ולא תיגע בך לרעה.

• וְְיָדַעְְְתָּ כִּי־שָׁלוֹם ישרור ב אָָהֳֳלֶךָ, וּפָקַדְְְתָּ נָוְְךָ, כאשר תתוודע אל ביתך בחזרתך מן הדרך – וְְלֹא תֶחֱטָא, לא תחסר, תמצא את ביתך שלם.

• וְְיָדַעְְְתָּ כִּי־רַב זַרְְְעֶךָ, יהיו לך ילדים רבים, וְְצֶאֱצָאֶיךָ ירבו כְְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.

• תָּבוֹא בְְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר. תבוא בזמן הראוי, כלומר בשיבה טובה, אל הקבר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ, כמו איסוף ערמות היבול, שהוא שיאו של העמל שהושקע בתבואה בְְּעִתּוֹ.והוא חותם את נאומו:

• הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְְְנוּהָ, ואכן כֶּן־הִיא, כך הוא סדר העולם. בסוף הנקי והישר אינו אובד, כאחריתו של האוויל. שְְׁמָעֶנָּה וְְאַתָּה, איוב, דַע־לָךְְְ. חשוב על הדברים הללו גם באופן אישי. אליפז רומז לאיוב: אם תקבל שאלוקים כיוון אליך את הסבל הזה, ותיכנע בפני הידיעה הזאת, תזכה להיוושע עוד בחייך. ה' יחזיר לך את כל מה שנגרע ממך, ותהיה אחריתך טובה.