איוב-פרק-8

ביאורים

• וַיַּעַן בִּלְְְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר׃

• עַד־אָן, מתי, מדוע תְְּמַלֶּל דברים אֵלֶּה, וְְעד מתי יצא רוּחַ כַּבִּיר כנגד אלוקים מ אִמְְְרֵי־פִיךָ?!

• הַאם אֵל יְְעַוֵּת מִשְְְׁפָּט, וְְאִם־שַׁדַּי יְְעַוֵּת־צֶדֶק?! בלדד מטיח באיוב דברים שלא אמר. הרי איוב רק הביע את סבלו, ותהה מדוע אלוקים מכהו ללא הרף, כאילו יש להגן על העולם מפגיעתו הרעה. אולם בלדד, כאליפז, מניח שמאחורי דבריו של איוב יש תרעומת על משפטו של אלוקים, וכלפי זה הוא מגיב.

• אִם־בָּנֶיךָ חָטְְאוּ־לוֹ – לאלוקים – וַיְְְשַׁלְְּחֵם למוות בְְּיַד, כתוצאה מ פִּשְְְׁעָם.

• אִם־אַתָּה לעומתם תְְּשַׁחֵר, תתחנן אֶל־אֵל, וְְאֶל־שַׁדַּי תִּתְְְחַנָּן.

• אִם־זַךְְְ וְְיָשָׁר אָתָּה באמת, כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ אלוקים את הטובה, וְְשִׁלַּם לך כראוי ל נְְוַת, מקום צִדְְְקֶךָ.

• וְְגם אם הָיָה רֵאשִׁיתְְךָ מִצְְְעָר, אתה מתחיל עתה בדלות ובשפלות, וְְאַחֲרִיתְְךָ, סופך יִשְְְׂגֶּה, יגדל מְְאֹד.

• כִּי־שְְׁאַל־נָא לְְדֹר רִישׁוֹן, ראשון, וְְכוֹנֵן, וכוון את דעתך לְְחֵקֶר, לְמה שחקרו אֲבוֹתָם, אבות הדורות הראשונים.

• כִּי רק בני תְְמוֹל, אתמול אֲנַחְְְנוּ, אנחנו צעירים מאוד, וְְלכן לֹא נֵדָע הכול, כִּי כמו צֵל חולף ונעלם יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ.

• הֲלֹא־הֵם – אבותיך, יוֹרוּךָ, ילמדו אותך, יֹאמְְרוּ לָךְְְ, וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים, וישטחו באוזניך את סדרם הנכון של הדברים :

• האם יִגְְְאֶה, יגבה גֹּמֶא, קנה הצומח ליד ביצות ונחלים בְְּלֹא בִצָּה?! האם יִשְְְׂגֶּא, יתפתח אָחוּ, שם כללי לצמחייה שליד המים, או: מין ערבה בְְלִי־מָיִם?!

• עֹדֶנּוּ בְְאִבּוֹ, ברעננותו ו לֹא ראוי שכה צעיר הוא יִקָּטֵף, וְְהנה לִפְְְנֵי כָָל־חָצִיר יִיבָשׁ, יתייבש.

• כֵּן, כך אָָרְְְחוֹת, דרכיהם של כָָּל־שֹׁכְְחֵי אֵל. שוכחי ה' יקמלו מהר משום שהם נטשו את מה שאמור להזין אותם. וְְתִקְְְוַת חָנֵף, רשע תֹּאבֵד,

• אֲשֶׁר־יָקוֹט, ייכרת, יתמעט, או: קורים דקים כִּסְְְלוֹ, משענתו שעליה הוא סומך, וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְְְטַחוֹ. הוא משליך יהבו על קורים שאין בהם ממש.

• יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ – וְְלֹא יַעֲמֹד, יַחֲזִיק בּוֹ – וְְלֹא יָקוּם. אי – אפשר לסמוך על בית כזה.

• רָטֹב הוּא, היה הצמח הזה לִפְְְנֵי זריחת שָׁמֶשׁ, או: מול השמש. וְְעַל־גַּנָּתוֹ, בגינתו יוֹנַקְְְתּוֹ, שורשיו תֵצֵא.

• עַל־גַּל אבנים שָָׁרָשָׁיו יְְסֻבָּכוּ, בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה, ואין לצמח במה לאחוז וממה לחיות.

• אִם־יְְבַלְְּעֶנּוּ, יעקרו אותו במצב זה מִמְְּקֹמוֹ – וְְכִחֶשׁ בּוֹ מקומו ויאמר : לֹא רְְאִיתִיךָ. לא הכרתי אותך כלל. לא נשאר ממך זכר.

• הֶן־הוּא מְְשׂוֹשׂ דַּרְְְכּוֹ, זו ‘שמחתו' ואחרית ‘הצלחתו'. או: מסוס, ריקבון. הצמח עומד להירקב וּלוואי ש מֵעָפָר שבמקום אַחֵר יִצְְְמָחוּ.

• הֶן, הרי אֵל לֹא יִמְְְאַס אדם תָּם, שלם. אם אתה אכן איש ישר, ה' יעזור לך, וְְאולם הוא לֹא־יַחֲזִיק בְְּיַד, יסייע לאנשים מְְרֵעִים.

• עַד שהוא יְְמַלֵּה, ימלא ב שְְׂחוֹק את פִּיךָ, ואת שְְְׂפָתֶיךָ ב תְְרוּעָה, רינה, קולות שמחה.

• שֹׂנְְאֶיךָ יִלְְְבְְּשׁוּ־בֹשֶׁת, בושה, וְְאֹהֶל רְְשָׁעִים אֵינֶנּוּ.