איוב-פרק-9

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

• אָָמְְְנָם יָדַעְְְתִּי כִי־כֵן, כדבריכם, שה' גדול ואי – אפשר לדון אתו, וּמַה־יִּצְְְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל?! אני יודע שאדם שיבוא להידיין עמו, לא יצא מנצח בדין.

• אִם־יַחְְְפֹּץ אדם לָרִיב עִמּוֹ, לֹא־יַעֲנֶנּוּ אלוקים אפילו על טע נה אַחַת מִנִּי־אָלֶף.

• חֲכַם לֵבָב וְְאַמִּיץ כֹּחַ. מִי־הִקְְְשָׁה, דיבר קשות אֵלָיו וַיִּשְְְׁלָם, ויצא שלם מן העימות אתו?!

• הַמַּעְְְתִּיק, מֵזיז הָרִים וְְלֹא יָדָעוּ, אֲשֶׁר הֲפָכָם בְְּאַפּוֹ, בכעסו.

• הַמַּרְְְגִּיז, מרעיד אֶרֶץ מִמְְּקוֹמָהּ, וְְעַמּוּדֶיהָ של הארץ יִתְְְפַּלָּצוּן, יתנועעו, יחרדו.

• הָאֹמֵר לַחֶרֶס, שמש, שלא לזרוח – וְְלֹא יִזְְְרָח. וּבְְְעַד אור ה כּוֹכָבִים יַחְְְתֹּם,יעלים.

• נֹטֶה שָׁמַיִם לְְבַדּוֹ, וְְדוֹרֵךְְְ עַל־בָָּמֳֳתֵי גובהי יָם.

• עֹשֶׂה־עָשׁ, כְְּסִיל וְְכִימָה, קבוצות כוכבים. וְְחַדְְְרֵי תֵמָן, שאולי הם כוכבים דרומיים יותר.

• עֹשֶׂה גְְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר, שאי – אפשר לחקור אותן, וְְנִפְְְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְְְפָּר.

• הֵן גם אם הוא כביכול יַעֲבֹר עָלַי על פני – וְְלֹא אֶרְְְאֶה אותו, וְְיַחֲלֹף – וְְלֹא־אָבִין לוֹ, את דרכיו.

• הֵן אם הוא יַחְְְתֹּף, יחטוף – מִי יְְשִׁיבֶנּוּ – את הדבר החטוף מידו?! ו מִי־יֹאמַר אֵלָיו: מַה־תַּעֲשֶׂה?! מדוע אתה עושה כך?!

• אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב, יבלום את אַפּוֹ, תַּחְְְתָּו שָׁחֲחוּ, נכנעים עֹזְְרֵי רָהַב, יצור או כוח המתקומם נגד השלטון האלוהי בעולם.

• אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ?! אֶבְְְחֲרָה דְְבָרַי עִמּוֹ?! קל וחומר שאני, בן אדם, לא אוכל לבוא לדין ודברים אתו.

• אֲשֶׁר על כן, גם אִם־צָדַקְְְתִּי לֹא אֶעֱנֶה, לא אבוא לדין אתו, אלא לִמְְְשֹׁפְְטִי, לשופטי, אלוקים אֶתְְְחַנָּן.

• אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי ויתייחס לתחנוני.

• אֲשֶׁר־בִּשְְְׂעָרָה, ברוח סערה יְְשׁוּפֵנִי, הוא כותש אותי, וְְהִרְְְבָּה פְְצָעַי חִנָּם.

• לֹא־יִתְְּנֵנִי, יניח לי ל הָשֵׁב את רוּחִי ולהירגע, כִּי יַשְְְׂבִּעַנִי עוד ועוד מַמְְּרֹרִים, מרורים. אני חסר אונים.

• אִם־לְְכֹחַ אם מדובר במלחמה – הרי אַמִּיץ, חזק הִנֵּה הוא. וְְאִם עלי ללכת לְְמִשְְְׁפָּט אלך – מִי יוֹעִידֵנִי?! מי יזמן אותי או יקבע אתי את מועד הדין?!

• אִם־אֶצְְְדָּק – פִּי יַרְְְשִׁיעֵנִי מחמת היראה. גם אם תָּם־אָנִי – וַיַּעְְְקְְשֵׁנִי, אלוקים יעקם את הדברים כנגדי. אמנם לא אוכל להוכיח זאת במשפט אך אני יודע:

• תָּם־אָנִי. לֹא־אֵדַע נַפְְְשִׁי?! אֶמְְְאַס חַיָּי.

• אַחַת הִיא מסקנתי, עַל־כֵּן אָמַרְְְתִּי: תָּם וְְרָשָׁע הוּא מְְכַלֶּה. אינני רואה את משפט הצדק בעולם, שכן גורלו של השלם זהה לגורלו של החוטא.

• אִם־שׁוֹט יכה ו יָמִית פִּתְְְאֹם, אם פורענות תרד לארץ – לְְמַסַּת, התמוססות, צרת נְְקִיִּם, חפים מפשע יִלְְְעָג.

• אֶרֶץ נִתְְּנָה, אלוקים אִפשר שהארץ תתנהל בְְיַד־רָשָׁע, שאת פְְּנֵי־שֹׁפְְטֶיהָ יְְכַסֶּה, כך שלא יראו את האמת. במציאות מעוותת זו עלי לשאול: אִם־לֹא נכונים דברי שגורלם של התם והרשע ניתן ביד רשע, אֵפוֹא, אם כן מִי־הוּא האחראי לסדרי הארץ הללו, לדיניה ומנהגיה?!

• וְְיָמַי הטובים קַלּוּ התפוגגו בקלילות יותר מִנִּי־רָץ, משליח מהיר. חיי בָּרְְחוּ ממני, וכאילו לֹא־רָאוּ טוֹבָה.

• חָלְְפוּ עִם־אֳֳנִיּוֹת אֵבֶה, קנים או גומא בנהר או כְְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ, הטס עֲלֵי־אֹכֶל. הנשר עשוי לצלול ולעוט אל מזונו במהירות רבה מאוד. אלו הם שני דימויים למהירות שבה התפוגגה ונשכחה כל טובתו של איוב.

• אִם־אָָמְְְרִי, אומַר : אֶשְְְׁכְְּחָה את שִׂיחִי, צערי, אֶעֶזְְְבָה את פָנַי, טענותי, או: זעמי וְְאַבְְְלִיגָה,

• יָגֹרְְְתִּי, פחדתי מפני כָָל־עַצְְּבֹתָי, צערי, כאבי, ורציתי להדחיקם – יָדַעְְְתִּי כִּי אתה לֹא תְְנַקֵּנִי, תזכה ותפטור אותי אלא תמשיך לפגוע בי.

• אָנֹכִי אֶרְְְשָׁע. לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע, אתייגע לשווא?!

• אִם־הִתְְְרָחַצְְְתִּי בְְמֵי־שָׁלֶג, וגם אם הֲזִכּוֹתִי, אזכך, אנקה בְְּבֹר, סבון את כַּפָּי, כפות ידי –

• אָז תוציא אותי מהמים המנקים ובמקומם בַּשַּׁחַת, בבור, בשאול תִּטְְְבְְּלֵנִי, וְְתִעֲבוּנִי אפילו שַׂלְְְמוֹתָי, בגדי. אפילו בגדי יסלדו מגופי. לא אצליח להיטהר בעיניך.

• כִּי אלוקים לֹא־אִישׁ כָּמוֹנִי אֶעֱנֶנּוּ, שאוכל לענות לו וש נָבוֹא יַחְְְדָּו בַּמִּשְְְׁפָּט.

• לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ. לא ייתכן שבדין בינינו יהיה מי שיוכיח את צדקת אחד מהצדדים, מי ש יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְְׁנֵינוּ, ששנינו נהיה כפופים לסמכותו.

• יָסֵר מֵעָלַי את שִׁבְְְטוֹ, שלטונו, וְְאֵמָתוֹ אַל, לא תְְּבַעֲתַנִּי, תפחיד אותי –

• אֲדַבְְּרָה וְְלֹא אִירָאֶנּוּ, בלי להתיירא מפניו. אולם בפועל – כִּי, הרי לֹא־כֵן. אין מי שיוכל לסייע לי. רק אָנֹכִי עִמָּדִי.