איוב-פרק-18

ביאורים

• וַיַּעַן בִּלְְְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃ בלדד פונה לאיוב בלשון רבים :

• עַד־אָנָה, מתי תְְּשִׂימוּן, תשים, איוב, קִנְְְצֵי, סופים לְְמִלִּין, למלים?! בכל פעם נדמה שהגעת לסוף דבריך, והנה אתה מתחיל עניין נוסף. תָּבִינוּ, התבונן וחשוב תחילה וְְאַחַר כך נְְדַבֵּר.

• מַדּוּעַ נֶחְְְשַׁבְְְנוּ, אתה מחשיב אותנו נבערים מדעת כַבְְּהֵמָה, נִטְְְמִינוּ, אטומים וסתומים בְְּעֵינֵיכֶם?!

• טֹרֵף נַפְְְשׁוֹ, פוגע בעצמו בְְּאַפּוֹ, בכעסו. הַלְְמַעַנְְְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ מחוקיה , וְְיֶעְְְתַּק, ויזוז צוּר, סלע מִמְְּקֹמוֹ?! האם אתה מצפה שהחוקיות הקבועה בעולם תופר לכבודך?!

• גַּם אוֹר רְְשָׁעִים יִדְְְעָךְְְ, יחשך, וְְלֹא־יִגַּהּ, יאיר שְְׁבִיב, ניצוץ אִשּׁוֹ.

• אוֹר חָשַׁךְְְ בְְּאָָהֳֳלוֹ, וְְנֵרוֹ עָלָיו יִדְְְעָךְְְ.

• יֵצְְרוּ, יהפכו צרים צַעֲדֵי אוֹנוֹ, כוחו, כהליכתו של אדם חלש, שצעדיו קטנים יותר. וְְתַשְְְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ, מחשבתו – שלו היא שמדרדרת אותו.

• כִּי־שֻׁלַּח, נתפס בְְּרֶשֶׁת לכידה בְְּרַגְְְלָיו, וְְעַל־שְְְׂבָכָה, סבך ענפים שמניחים על בור המלכודת, יִתְְְהַלָּךְְְ.

• יֹאחֵז בְְּעָקֵב פָּח, מלכודת. המלכודת תאחז בעקבו. יַחֲזֵק, יהודקו עָלָיו צַמִּים, קישורי המלכודת.

• טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְְְלוֹ, החבל שנועד לתפסו, וּמַלְְְכֻּדְְְתּוֹ טמונה עֲלֵי נָתִיב, בדרכו .

• סָבִיב בִּעֲתֻהוּ, מפחידים אותו בַלָּהוֹת, שֵדים, וֶהֱפִיצֻהוּ לְְרַגְְְלָיו, ומרוב בעתה אבריו יתפזרו וייהרסו כביכול, והוא ייפול.

• יְְהִי־רָעֵב אֹנוֹ, בנו, וְְאֵיד נָכוֹן, אסון מוכן לְְצַלְְְעוֹ, לצדו.

• יֹאכַל את בַּדֵּי, ענפי, כלומר חלקי עוֹרוֹ, יֹאכַל את בַּדָּיו ענפיו, כלומר בניו בְְּכוֹר מָוֶת, שרו של מוות.

• יִנָּתֵק מֵאָָהֳֳלוֹ מִבְְְטַחוֹ של האוהל, אולי היתד שמחזיקה את האוהל, ושמא היא דימוי לאשתו. וְְתַצְְְעִדֵהוּ היתד, האשה, או: אתה תצעיד אותו לְְמֶלֶךְְְ בַּלָּהוֹת, אל מלך השדים.

• תִּשְְְׁכּוֹן אשתו שהפכה לאלמנה בְְּאָָהֳֳלוֹ מִבְְּלִי־לוֹ, בלעדיו שכן יְְזֹרֶה, תפוזר, תומטר עַל־נָוֵהוּ, ביתו גָָפְְְרִית, המשמידה הכול.

• מִתַּחַת, מלמטה שָָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ, וּמִמַּעַל יִמַּל, יתמולל ויתייבש קְְצִירוֹ.

• זִכְְְרוֹ־אָבַד מִנִּי־אָרֶץ, מן העולם, וְְלֹא־שֵׁם, זיכרון לוֹ עַל־פְְּנֵי־חוּץ, בחוצות.

• יֶהְְְדְְּפֻהוּ, ידחפו אותו מֵאוֹר אֶל־חֹשֶׁךְְְ, וּמִתֵּבֵל, מן העולם יְְנִדֻּהוּ, יגרשו אותו.

• לֹא נִין, בן לוֹ וְְלֹא־נֶכֶד בְְּעַמּוֹ, וְְאֵין לו שָׂרִיד בִּמְְְגוּרָיו.

• עַל־יוֹמוֹ, חייו נָשַׁמּוּ, תוהים דורות אַחֲרֹנִים, וְְגם דורות קַדְְְמֹנִים שהתבוננו בגורלו, אָחֲזוּ שָׂעַר, רעדו מפחד כמו מול רוח סערה. נוכח מצבו של הרשע אומר בלדד לסיכום:

• אַךְְְ־אֵלֶּה, כך קורה ל מִשְְְׁכְְּנוֹת, מגוריו של עַוָּל, רשע, וְְזֶה מְְקוֹם של מי ש לֹא־יָדַע־אֵל.