איוב-פרק-19

ביאורים

• וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

• עַד־אָנָה, מתי תּוֹגְְיוּן, תעציבו את נַפְְְשִׁי וּתְְְדַכּאוּנַּנִי בְְמִלִּים?!

• זֶה עֶשֶׂר פְְּעָמִים, פעמים רבות תַּכְְְלִימוּנִי, אתם מעליבים ומביישים אותי אם במפורש או ברמז. לֹא־תֵבֹשׁוּ תַּהְְְכְְּרוּ, להתנכר לִי.

• וְְאַף־אָָמְְְנָם, גם אם שָׁגִיתִי – אִתִּי תָּלִין מְְשׁוּגָתִי. שִגגתי אינה מזיקה לסביבתי ולעולם. על כן אינני אמור להיענש עליה באופן חמור כל כך.

• אִם־אָָמְְְנָם עָלַי תַּגְְְדִּילוּ את חטאי, ותרבו לטפול עלי אשמה וְְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְְְפָּתִי.

• דְְּעוּ־אֵפוֹ כִּי אין בי אשמה כזו, אלא אֱלוֹהַּ עִוְְּתָנִי, עיוות את דרכי, וּמְְְצוּדוֹ, במלכודתו עָלַי הִקִּיף.

• הֵן אֶצְְְעַק חָמָס – וְְלֹא אֵעָנֶה, אֲשַׁוַּע, אזעק – וְְאֵין מִשְְְׁפָּט.

• אָָרְְְחִי, דרכי גָדַר, חסם – וְְלֹא אֶעֱבוֹר. וְְעַל־נְְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְְְ יָשִׂים. על כן לא אוכל להמשיך לצעוד.

• כְְּבוֹדִי ומעמדי שהיו לי בעבר מֵעָלַי הִפְְְשִׁיט, וַיָּסַר את עֲטֶרֶת, הכתר שהיה על רֹאשִׁי.

• יִתְְּצֵנִי, מנתץ אותי סָבִיב וָאֵלַךְְְ, אלֵך אל מותי, משום שאינני מחזיק מעמד. וַיַּסַּע כּעֵץ שנעקר ממקומו, את תִּקְְְוָתִי.

• וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ, כעס עלי, וַיַּחְְְשְְׁבֵנִי לוֹ כְְצָרָיו. כאילו הייתי אויבו.

• יַחַד יָבֹאוּ לתקוף אותי גְְדוּדָיו, האסונות שנחתו עלי. קשה שלא אראה בשורת האסונות התכופים שפקדה אותי מתקפה מתואמת ומכוונת. וַיָּסֹלּוּ הם סוללים עָלַי את דַּרְְְכָּם, ואני נרמס תחתיהם, וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְְאָָהֳֳלִי.

• אַחַי, קרובי מֵעָלַי הִרְְְחִיק, שהרי אינני רק אביון גמור; מחלת העור שלי בוודאי דוחה אנשים מלהתחבר אלי. וְְיֹדְְעַי, מכרי אַךְְְ־זָרוּ, מִמֶּנִּי, רחקו, התאכזרו או: נעשו זרים לי.

• חָדְְלוּ, נעלמו קְְרוֹבָי, וּמְְְיֻדָּעַי, ידידי שְְׁכֵחוּנִי.

• גָּרֵי בֵיתִי וְְאַמְְְהֹתַי, שפחותי לְְזָר תַּחְְְשְְׁבֻנִי, מחשיבים אותי. נָָכְְְרִי הָיִיתִי בְְעֵינֵיהֶם.

• לְְעַבְְְדִּי קָרָאתִי – וְְלֹא יַעֲנֶה כי סמכותי פסקה. אין הוא מציית לדברי ואף מתעלם מפנייתי אפילו כאשר בְְּמוֹ־פִי אֶתְְְחַנֶּן־לוֹ.

• רוּחִי, נפשי נעשתה זָרָה אפילו לְְאִשְְְׁתִּי, וְְחַנֹּתִי, תחינתי זרה לאלו שגידלתי בביתי כאילו הם בְְְנֵי בִטְְְנִי.

• גַּם־עֲוִילִים, אספסוף של צעירים מָאֲסוּ בִי, אָקוּמָה – וַיְְְדַבְְּרוּ־בִי בבוז.

• תִּעֲבוּנִי כָָּל אלה שהיו מְְתֵי, אנשי סוֹדִי. וְְזֶה, האנשים אשר אָהַבְְְתִּי נֶהְְְפְְּכוּ־בִי לאויבי. ואשר לגופי:

• בְְּעוֹרִי וּבִבְְְשָׂרִי דָּבְְקָה עַצְְְמִי. אני מצומק וכחוש בגופי, ואף איבדתי את כל אשר היה לי, וָאֶתְְְמַלְְּטָה בְְּעוֹר שִׁנָּי. שרדתי אחרי הפורענויות הללו חסר כול. אפילו עורי נגוע כולו, ונותר שלם רק העור שסביב שִׁני.

• חָָנֻּנִי, חָָנֻּנִי, רַחמו עלי כי הרי אַתֶּם רֵעָי, כִּי אני לא עשיתי רעה, רק יַד־אֱלוֹהַּ היא ש נָגְְעָה, פגעה בִּי.

• לָמָּה תִּרְְְדְְּפֻנִי כְְמוֹ־אֵל, שאלוקים רודף אותי?! הלוא אתם רואים בסבלי ומוסיפים לייסורי, וּמִבְְּשָׂרִי לֹא תִשְְְׂבָּעוּ. אתם טורפים אותי בצורה זו או אחרת ואינכם יודעים שָׂבעה.

• מִי־יִתֵּן, הלוואי אֵפוֹא וְְיִכָּתְְבוּן מִלָּי?! מִי־יִתֵּן שדברי ייכתבו בַּסֵּפֶר וְְיֻחָקוּ, וייחקקו לזיכרון,

• בְְּעֵט־בַּרְְְזֶל וְְעֹפָרֶת, שאפשר ליצוק ממנה תבניות, לָעַד בַּצּוּר, בסלע יֵחָצְְבוּן. הלוואי שדברי יישמרו וייזכרו לנצח.

• ואף שאני מוחה על העוול שאלוקים עשה לי, אֲנִי יָדַעְְְתִּי – גֹּאֲלִי חָי, ולאחר שכל מציאות אחרת תיכחד, הוא יהיה ה אַחֲרוֹן ש עַל־עָפָר יָקוּם, יתקיים.

• וְְאמנם אַחַר שהוכה עוֹרִי נִקְְּפוּ, הכו ושברו גם את העצם ה זֹאת. וּבכל זאת מִבְְּשָׂרִי, מתוך עצמי, במפגש בלתי אמצעי אֶחֱזֶה, אני רואה אֱלוֹהַּ.

• אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה־לִּי את אלוקים מתוך מכאובי, וְְעֵינַי רָאוּ וְְלֹא־זָר. אתם אינכם יכולים לראות את מה שאלוקים מראה לי בבשרי, ועל כן מה שתסבירו על כך לא יהיה נכון. רק אני יודע ש כָּלוּ, אבדו כִלְְְיֹתַי בְְּחֵקִי, בתוכי.

• כִּי, ושמא, ולוואי תֹאמְְרוּ, הייתם אומרים בחמלה : מפני מַה־נִּרְְְדָָּף־לוֹ, הוא , ומה שֹׁרֶשׁ דּבָר חטא נִמְְְצָא־בִי?! לא עלה על דעתכם לחשוב כך.

• גּוּרוּ לָכֶם, עליכם לפחד מִפְְּנֵי־חֶרֶב, שתבוא לבסוף ותנקום בכם. מכיוון שאתם זונחים אותי על בסיס הנחה תיאולוגית ולא מתוך ידיעת המצב לאשורו – תיענשו. כִּי־חֵמָה, כעס אלוקִי יבוא על עֲוֹנוֹת חמורים שעליהם ראוי להיענש ב חָרֶב, לְְמַעַן תֵּדְְעוּן שַׁדּוּן, שיש דין. ואולי: שוד, או: השלכה. בסופכם תושלכו. או: כדי שתדעו מהו שוד ותרחמו על איש נדכה.