איוב-פרק-20

ביאורים

• וַיַּעַן צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר׃

• לָכֵן, בגלל דבריך. או: אכן, שְְׂעִפַּי, הרהורי יְְשִׁיבוּנִי. מחשבותי יענו לשאלות שאתה מעורר בי, וּבַעֲבוּר מכיוון ש חוּשִׁי בִי, אני שותק ומקשיב, לכן –

• מוּסַר כְְּלִמָּתִי, דבריך המייסרים והמביישים אותי אֶשְְׁמָע, וְְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי, תבונתי היא שעונה לשאלות הללו. כך אומרת לי רוחי:

• הֲזֹאת – מה שאומר מיד יָדַעְְְתָּ מִנִּי־עַד, מעולם, מִנִּי שִׂים, מאז הושם אָדָם עֲלֵי־אָרֶץ?!

• כִּי רִנְְנַת, שמחתם ושירתם של רְְשָׁעִים מִקָּרוֹב, החלה לא מזמן, וְְשִׂמְְְחַת חָנֵף, רשע מגיעה רק עֲדֵי־רָגַע. היא קצרת מועד.

• אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, גובהו של הרשע, וְְרֹאשׁוֹ לָעָב, עד הענן יַגִּיעַ,

• כְְּמו גֶלְְלוֹ, צואתו אף הוא לָנֶצַח יֹאבֵד. אין גובהו אלא גובה של מגדל גללים שסופו התפוררות וכליה. רֹאָיו, אלה שראו אותו יֹאמְְרוּ: אַיּוֹ? היכן הוא? כיצד נעלם?

• כּמו ש חֲלוֹם יָעוּף ויתפוגג – וְְלֹא יִמְְְצָאֻהוּ, אי – אפשר למצאו, וְְיֻדַּד, ינדוד כְְּחֶזְְְיוֹן לָיְְְלָה. גדולת הרשע מתפוגגת בלי להשאיר אחריה שריד, כחלומות הלילה.

• עַיִן שְְׁזָפַתּוּ, ראתה אותו, וְְלֹא תוֹסִיף לראותו שוב, וְְלֹא־עוֹד תְְּשׁוּרֶנּוּ, תסתכל בו עינם של אנשי מְְקוֹמוֹ.

• בָּנָיו יְְרַצּוּ, יצטרכו לפייס דַלִּים, עניים שמהם גזל, וְְיָדָיו תָּשֵׁבְְְנָה את מה שעשה ב אוֹנוֹ, רשעתו.

• עַצְְְמוֹתָיו מָלְְאוּ היו מלאות בעבר ב עֲלוּמָו, כוחות נעורים, וְְעִמּוֹ רעננותו עַל־עָפָר תִּשְְְׁכָּב, ישכבו וייקברו אתו עלומיו. אולי: ימות בהיותו צעיר.

• אִם־תַּמְְְתִּיק, תמתק בְְּפִיו רָעָה, אוכל מקולקל או רעיל, כלומר אם תזדמן לרשע מזימה רעה, הוא יַכְְְחִידֶנָּה, יסתיר אותה תַּחַת לְְשׁוֹנוֹ לשעת הכושר.

• יַחְְְמֹל עָלֶיהָ – על הרעה, וְְלֹא יַעַזְְְבֶנָּה, וְְיִמְְְנָעֶנָּה, ימנע ממנה לצאת וישמור אותה בְְּתוֹךְְְ חִכּוֹ, בפיו.

• לַחְְְמוֹ בְְּמֵעָיו נֶהְְְפָּךְְְ, יתהפך, כאילו מְְרוֹרַת, ארס של פְְּתָנִים בְְּקִרְְְבּוֹ, בבטנו. והנמשל:

• חַיִל, עושר בָּלַע, צבר, וַיְְְקִאֶנּוּ, אפילו מִמה שהתעכל ב בִטְְְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ, ינשל אותו אֵל.

• רֹאשׁ, ארס של פְְּתָנִים יִינָק. פתנים יכישו אותו. תַּהַרְְְגֵהוּ לְְשׁוֹן אֶפְְְעֶה. וקללה לרשע:

• אַל־יֵרֶא, לא יזכה לראות בִפְְְלַגּוֹת, בפלגי, בשפע נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְְּבַשׁ וְְחֶמְְְאָה. טובה זו אינה מיועדת לו.

• מֵשִׁיב הרשע יָגָע, את פרי עמלו לאחרים, אולי לאלו שגזל מהם, וְְלֹא יִבְְְלָע וייהנה ממנו בעצמו. . כְְּחֵיל, כמו הכסף שעשק מזולתו – כך תְְּמוּרָתוֹ, וְְלכן לֹא יַעֲלֹס, יעלוז, ישמח.

• כִּי־רִצַּץ, רוצֵץ, שבר ו עָזַב דַּלִּים בעבר, בַּיִת גָּזַל, וְְלֹא יִבְְְנֵהוּ.

• כִּי לֹא־יָדַע שָׁלֵו, שלווה בְְּבִטְְְנוֹ, והכול תוסס בתוכו. בַּחֲמוּדוֹ, באמצעות אוצרותיו וחפצי החן שלו לֹא יְְמַלֵּט את עצמו, יינצל.

• אֵין־שָׂרִיד לְְאָָכְְְלוֹ, למאכלו. ברעבתנותו הוא יכלה את הכול מיד. עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל, יהיה בידו הכוח לשמור את טוּבוֹ.

• בִּמְְְלֹאות שִׂפְְְקוֹ כשיתמלא כל מה שהוא צריך כדי סיפוקו, דווקא אז יֵצֶר לוֹ, יבואו עליו צרות. כָָּל־יַד עָמֵל, אדם רשע ופוגעני תְְּבֹאֶנּוּ, תכה בו ותציק לו.

• יְְהִי לְְמַלֵּא, בשעה שימלא את בִטְְְנוֹ, דווקא אז יְְשַׁלַּח־בּוֹ ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו, וְְיַמְְְטֵר עָלֵימוֹ, עליו בִּלְְְחוּמוֹ, באש החמה שלו, או במלחמתו.

• יִבְְְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְְְזֶל, ואז תַּחְְְלְְפֵהוּ קֶשֶׁת נְְחוּשָׁה, שראשי חִצֶּיה עשויים נחושת. ביריית קשת חזקה זו יחלוף החץ בתוך גופו של הרשע.

• שָׁלַף אויבו את הנשק, וַיֵּצֵא הנשק מִגֵּוָה, מעברו השני של גופו, וּבָרָק שיכה בו, מִמְְּרֹרָתוֹ, מן המרה שלו יַהֲלֹךְְְ, יטיל עָלָיו אֵמִים, אימה.

• כָָּל־חֹשֶׁךְְְ טָמוּן, מיועד לו לִצְְְפוּנָיו, בגלל חטאיו הנסתרים. תְְּאָָכְְְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח, שלא נפחו בה כדי להגבירה וכך יסבול זמן רב יותר; או: אש לא אנושית. יֵרַע, יישבר ויתמוטט כל שָׂרִיד בְְּאָָהֳֳלוֹ.

• יְְגַלּוּ שָׁמַיִם את עֲוֹנוֹ, כדי שיהיה ניכר לעין כול, וְְאֶרֶץ מִתְְְקוֹמָמָה, תתקומם לוֹ, כנגדו, ולא תרצה לקבלו.

• יִגֶל, יִגְלה, ירְחק יְְבוּל מ בֵּיתוֹ, ופורענויות יהיו נִגָּרוֹת, נשפכות, ניתכות בְְּיוֹם אַפּוֹ, כעסו של ה'.

• זֶה חֵלֶק, גורלו של אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְְזו נַחֲלַת אִמְְְרוֹ, הנחלה הגזורה עליו והמיועדת לו מֵאֵל.