איוב-פרק-21
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
-
שִׁמְְְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וּתְְְהִי־זֹאת – שמיעת דברי תַּנְְְחוּמֹתֵיכֶם. בשמיעתכם תנחמו אותי.
-
שָׂאוּנִי, סלחו לי, התאזרו בסבלנות וְְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְְאַחַר דַּבְְּרִי, אחרי שאדבר תַלְְְעִיג, תוכל, צופר, ללעוג למה שתשמע.
-
האם אָנֹכִי מפנה לְְאָדָם את שִׂיחִי, שיחתי, הלוא אל אלוקים אני פונה, וְְאִם כן, מַדּוּעַ לֹא־תִקְְְצַר רוּחִי נוכח שתיקתו?! איני יכול להתאפק בדיבורי.
-
פְְּנוּ־אֵלַי וְְהָשַׁמּוּ, השתוממו , היו דמומים וְְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, שִׁתקו.
-
והרי לא רק אתם תהיו מוכי תימהון מול דברי, גם אִם זָכַרְְְתִּי, כשאני נזכר בטענותי – וְְנִבְְְהָלְְְתִּי, וְְאָחַז את בְְּשָׂרִי פַּלָּצוּת, רעד. אני מזדעזע.
-
מַדּוּעַ רְְשָׁעִים יִחְְְיוּ, ויתרה מזו, הם עָתְְקוּ, מזקינים ו גַם־גָּבְְרוּ, מגבירים חָיִל, כוח, מתחזקים.
-
זַרְְְעָם פרי בטנם, נָכוֹן, מבוסס ומצליח לִפְְְנֵיהֶם עִמָּם, וְְצֶאֱצָאֵיהֶם – לְְעֵינֵיהֶם. הם רואים בשגשוג צאצאיהם.
-
בָתֵּיהֶם שורר שָׁלוֹם מאין פָּחַד, וְְלֹא שֵׁבֶט, מכותיו של אֱלוֹהַּ מאיימות עֲלֵיהֶם.
-
שׁוֹרוֹ עִבַּר את הפרה וְְלֹא יַגְְְעִל, ייפלט הזרע מחוץ לרחם הפרה, תְְּפַלֵּט, תמליט פָּרָתוֹ וְְלֹא תְְשַׁכֵּל.
-
יְְשַׁלְְּחוּ הרשעים ישחררו כַצֹּאן את עֲוִילֵיהֶם, עולליהם ללא מורא, וְְיַלְְְדֵיהֶם יְְרַקֵּדוּן כגדיים וטלאים.
-
יִשְְְׂאוּ, ישירו בשמחתם כְְּתֹף וְְכִנּוֹר, וְְיִשְְְׂמְְחוּ לְְקוֹל עוּגָב.
-
יְְכַלּוּ בַטּוֹב יְְמֵיהֶם, ואף כשמגיע מותם – בְְְרֶגַע, בן רגע אל שְְׁאוֹל יֵחַתּוּ, ירדו, בלי מכאובים ומחלות קשות.
-
וַיֹּאמְְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ. איננו מעוניינים בך, וְְל דַעַת את דְְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְְְנוּ.
-
מַה־שַּׁדַּי, מיהו ה' כִּי־נַעַבְְְדֶנּוּ, שעלינו לעבוד אותו?! וּמַה־נּוֹעִיל כִּי, אם נִפְְְגַּע־בּוֹ, נתפלל אליו?!
-
הֵן, הרי לֹא בְְיָדָם הם חוללו את טוּבָם, טובתם. כיוון שאלוקים הוא שהעניק להם חיים טובים אלו, עֲצַת מחשבתו של ה' על ה רְְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אינני מבין אותה.
-
כַּמָּה פעמים קורה ש נֵר־רְְשָׁעִים יִדְְְעָךְְְ, כבֶה, וְְיָבֹא עָלֵימוֹ, עליהם אֵידָם, אסונם?! כמה פעמים קורה שאת ה חֲבָלִים, מנת חלקם יְְחַלֵּק בְְּאַפּוֹ, בכעסו. רק לעתים רחוקות הרשעים מקבלים את גמולם הרע.
-
יִהְְְיוּ כְְּתֶבֶן מועף לִפְְְנֵי־רוּחַ, וּכְְְמֹץ, פסולת התבואה אשר גְְּנָבַתּוּ, סוחפת אותו סוּפָה?!
-
אֱלוֹהַּ יִצְְְפֹּן־לְְבָנָיו של הרשע את העונש על אוֹנוֹ, האוון והרשע שלו – הרי בכך הגמול האלוקי נסתר מן הרשע ומסובביו הסמוכים לפשעו. עדיף היה שאלוקים יְְשַׁלֵּם אֵלָיו – אל הרשע עצמו, וְְיֵדָע.
-
יִרְְְאוּ עֵינָו של עושה הרע את כִּידוֹ, אסונו, וּמֵחֲמַת, זעם שַׁדַּי הוא עצמו יִשְְְׁתֶּה.
-
כִּי מַה־חֶפְְְצוֹ, עניינו בְְּבֵיתוֹ, משפחתו, אַחֲרָיו אחרי מותו?! כיוון שאין הוא יודע מה יקרה לבניו לאחר מותו, אם יוטל העונש על חטאיו על ראש בניו אחרי שיסתלק מן העולם, לא ייגע בו העונש ולא ילמד אותו דבר. והרי מִסְְְפַּר חֳֳדָשָׁיו – חודשי חייו כבר חֻצָּצוּ, נחתכו ונקצבו מראש, והוא עצמו לא נפגע. וטענה אחרת:
-
הַאם יש מי ש לְְְאֵל יְְלַמֶּד־דָּעַת?! האם יש מי שיוכל ללמד משהו בעניינו של אלוקים, והרי הוּא – אלוקים על פי חוקים ומשפטים רָמִים, גבוהים יִשְְְׁפּוֹט?! כיצד אתם מתיימרים להסביר את דרכי האלוקים הנשגבות?!
-
זֶה – אדם אחד יָמוּת בְְּכל עֶצֶם, תוקף תֻּמּוֹ, שלמותו בלי שילקה בגופו תחילה כֻּלּוֹ שַׁלְְְאֲנַן, שאנן וְְשָׁלֵיו.
-
עֲטִינָיו מָלְְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְְְמוֹתָיו יְְשֻׁקֶּה, יהיה לח ומדושן. הברכה תשרה הן במה שיצא ממנו החוצה, הן במה שבתוכו פנימה.
-
וְְאילו זֶה – אדם אחר, יָמוּת בְְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה. לכאורה אפשר היה להסיק מכך שהראשון צדיק, ואילו השני רשע.
-
יַחַד עַל־עָפָר יִשְְְׁכָּבוּ, וְְרִמָּה תְְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. שניהם יגיעו אל הקבר, ותולעים יאכלו את בשרם.
-
הֵן יָדַעְְְתִּי את מַחְְְשְְׁבוֹתֵיכֶם ואני יודע את ה מְְְזִמּוֹת ש עָלַי תַּחְְְמֹסוּ, תִּטפלו.
-
כִּי, כאשר תֹאמְְרוּ: אַיֵּה, היכן בֵית־נָדִיב, עשיר?! וכשתאמרו: אַיֵּה אֹהֶל מִשְְְׁכְְּנוֹת רְְשָׁעִים?! תתהו כיצד ירד לטמיון ביתו המפואר של איוב העשיר, שבו אתם רואים רשע.
-
הֲלֹא את השאלות הללו שְְׁאֶלְְְתֶּם עוֹבְְרֵי דָרֶךְְְ, וְְאולם אֹתֹתָם, הסימנים שבהם הם עונים לכם לֹא תְְנַכֵּרוּ, תכירו. אתם מתעלמים מתשובותיהם של אותם היודעים את הנעשה בעולם הגדול.
-
כִּי לְְיוֹם אֵיד, אסון יֵחָשֶׂךְְְ, יישמר וייזכר ה רָע. הצרות נשמרות ומצטברות, והן יצאו אל הפועל ביום האסון, לְְיוֹם עֲבָרוֹת, זעם יוּבָלוּ הנקמות והעונשים.
-
מִי־יַגִּיד, יוכיח עַל־פָּנָיו, בפני רשע כזה את דַּרְְְכּוֹ?! וְְהוּא־עָשָׂה רעה – מִי יְְשַׁלֶּם־לוֹ?!
-
וְְגם במותו הוּא – הרשע לִקְְְבָרוֹת, לקבורה יוּבָל, וְְעַל חלקת קברו המוגבהת והנאה כ גָּדִישׁ, ערמת תבואה יִשְְְׁקוֹד, ימהר להיקבר בכבוד.
-
מָתְְקוּ־לוֹ רִגְְְבֵי נָחַל, שבהם הוא קבור. וְְאַחֲרָיו כָָּל־אָדָם יִמְְְשׁוֹךְְְ. אנשים רבים ימותו אחריו, וּלְְְפָנָיו אֵין מִסְְְפָּר למתים שכבר מתו.
-
וְְכיוון שאין יחס סיבתי גלוי לעין בין התנהגותו של אדם ואחריתו – אֵיךְְְ תְְּנַחֲמוּנִי תנחומי הָבֶל, וּמכל תְְְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְְְׁאַר־מָעַל, בגידה?!
פסוקים
-
ויען איוב ויאמר
-
שמעו שמוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם
-
שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג
-
האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי
-
פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה
-
ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות
-
מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל
-
זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם
-
בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם
-
שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל
-
ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון
-
ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב
-
יבלו [יכלו] בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו
-
ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו
-
מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו
-
הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני
-
כמה נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו
-
יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה
-
אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע
-
יראו עינו [עיניו] כידו ומחמת שדי ישתה
-
כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו
-
הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט
-
זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו
-
עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה
-
וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה
-
יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם
-
הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו
-
כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל משכנות רשעים
-
הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו
-
כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו
-
מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו
-
והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד
-
מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר
-
ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל
פסוקים מנוקד
-
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
-
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם׃
-
שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג׃
-
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי׃
-
פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה׃
-
וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת׃
-
מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל׃
-
זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם׃
-
בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם׃
-
שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל׃
-
יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן׃
-
יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב׃
-
יבלו [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ׃
-
וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ׃
-
מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ׃
-
הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי׃
-
כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ׃
-
יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה׃
-
אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע׃
-
יִרְאוּ עינו [עֵינָיו] כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה׃
-
כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ׃
-
הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט׃
-
זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו׃
-
עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה׃
-
וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה׃
-
יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם׃
-
הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ׃
-
כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים׃
-
הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ׃
-
כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ׃
-
מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ׃
-
וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃
-
מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר׃
-
וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל׃