איוב-פרק-35

ביאורים

• וַיַּעַן אֱלִיהוּ, אליהוא וַיֹּאמַר׃

• הֲזֹאת, האם כך חָשַׁבְְְתָּ לְְמִשְְְׁפָּט, לדבר ישר, או: לבוא במשפט עם אלוקים בדברים ש אָמַרְְְתָּ: צִדְְְקִי, אני צודק יותר מֵאֵל?!

• כִּי, כאשר תֹאמַר: מַה־יִּסְְְכָָּן, יועיל לָךְְְ, הצדיק, ללכת בדרכי יושר?! כפי שתהית על עצמך: מָה־אֹעִיל, תועיל צדקתי יותר מֵחַטָּאתִי?! בין שאנהג כך ובין שאנהג כך, גורלי יהיה זהה .

• אֲנִי אֲשִׁיבְְךָ על כך מִלִּין, וְְאף אֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְְְ.

• הַבֵּט ל שָׁמַיִם וּרְְְאֵה את מה שתצליח לראות, וְְשׁוּר, ראה עד כמה שְְׁחָקִים, שמים גָּבְְהוּ מִמֶּךָּ. כשאתה מתייחס למשפטו של אלוקים, עליך להביא בחשבון שאינך אלא יצור קטן נבער מדעת העומד אל מול האל הגדול, הגיבור והנורא. לטענותיך על צדקתך ועל מעשיך הטובים אתה אולי זקוק למען עצמך, אבל אין לך כל יכולת לראות את ההיקף הגדול של המציאות.

• אִם־חָטָאתָ, מַה־תִּפְְְעָָל־בּוֹ, תזיק לו?! וְְאם רַבּוּ פְְשָׁעֶיךָ, מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ?!

• אִם־צָדַקְְְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ, אוֹ מַה־מִּיָּדְְךָ יִקָּח?! יש החושבים בטעות שאם קיימו את מצוות ה', הם עזרו לו בדרך כלשהי. ואולם מעשיה של ברייה זעירה כמוך – לרעה או לטובה – אין בהם כדי לזעזע את מרחבי האינסוף.

• לְְאִישׁ־כָּמוֹךָ יכול להזיק רִשְְְׁעֶךָ, המעשה המרושע שלך, וּלְְְבֶן־אָדָם אתה גומל את צִדְְְקָתֶךָ, אבל כלפי אלוקים אין לכל זה משמעות.

• מֵרֹב, בגלל המריבות והגזל, עֲשׁוּקִים, האנשים הנגזלים יַזְְְעִיקוּ, יצעקו, יְְשַׁוְְּעוּ, יתחננו ויזעקו, מִזְְּרוֹעַ, בגלל מעשיהם הכוחנים של הגוזלים עשוקים רַבִּים.

• וְְלֹא־אָמַר – אחד מן העשוקים הללו. או: לא ראוי שיאמר בהאשמה: אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי, שעשה אותי, שהוא נֹתֵן, מאפשר זְְמִרוֹת, קיצוצים, גדיעות ופגעים בַּלָּיְְְלָה, כשאיש אינו רואה, שכן הפשע החברתי הוא באחריותו של האדם.

• מַלְְּפֵנוּ, מאלפנו, מלמדנו, את הדבר נלמד מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְְחַכְְּמֵנוּ.

• שָׁם יִצְְְעֲקוּ וְְלֹא יַעֲנֶה אלוקים להם מִפְְּנֵי גְְּאוֹן בעלי החיים ה רָעִים התוקפים אותם. יש ללמוד מלהקת הזאבים, מעדר הכבשים ומן הציפורים הנטרפות שאל לו לאדם לערב את אלוקים במצוקותיו הנובעות ממעשה הזולת.

• אַךְְְ־שָׁוְְְא, לחינם אמרת ש לֹא־יִשְְְׁמַע אֵל את זעקתך, וְְשַׁדַּי לֹא יְְשׁוּרֶנָּה, יראה את מצוקתך כלל.

• אַף כִּי־תֹאמַר ש לֹא תְְשׁוּרֶנּוּ, תראה את הדין הצודק של אלוקים, יש דִּין לְְפָנָיו, וּתְְְחוֹלֵל, עליך לייחל ולהמתין לוֹ, שכן סופו של דין הצדק להתגלות.

• וְְעַתָּה כִּי־אַיִן, כיוון שלא הוחלת וקיווית לו בסבלנות, אתה חושב ש פָּקַד עליך את אַפּוֹ, זעמו שלא בצדק, וְְהדבר נראה בעיניך כאילו אלוקים לֹא־יָדַע בַּפַּשׁ את ריבויים של דבריך מְְאֹד, ולא שמע את צעקתך כלל. ועתה הוא עובר לדבר על איוב בלשון נסתר:

• וְְאִיּוֹב מתוך טעותו זו שלא המתין לה', בדברי הֶבֶל יִפְְְצֶה, פותח את פִּיהוּ, פיו; בִּבְְְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְְְבִּר, מרבה.