איוב-פרק-39

ביאורים

• הֲיָדַעְְְתָּ עֵת לֶדֶת, מתי נולדים יַעֲלֵי־סָלַע?! האם את חֹלֵל, זמן המלטת אַיָּלוֹת תִּשְְְׁמֹר, אתה זוכר?!

• תִּסְְְפֹּר את ה יְְרָחִים, חודשי הריונן עד ש תְְּמַלֶּאנָה, יגיע זמן ההמלטה, וְְיָדַעְְְתָּ את עֵת לִדְְְתָּנָה, לידתן, כך שתוכל לסייע להן?!

• תִּכְְְרַעְְְנָה, יַלְְְדֵיהֶן תְְּפַלַּחְְְנָה, יצאו מגופן הנבקע, ואת חֶבְְְלֵיהֶם, צירי הלידה שלהן תְְּשַׁלַּחְְְנָה מעליהן. את חיות הבית האדם יכול להזין ואף לסייע להן בהמלטותיהן, ואילו חיות הבר ניזונות ומתרבות בלי ידיעתו ובלי מעורבותו של האדם כלל.

• יַחְְְלְְמוּ, יתחזקו בְְנֵיהֶם של היעלים והאיילות, יִרְְְבּוּ בַבָּר, בחוץ, יָצְְאוּ לבדם וְְלֹא־שָׁבוּ לָמוֹ – אל אמותיהם.

• מִי־שִׁלַּח פֶּרֶא חמור בר, חָָפְְְשִׁי כך שאי – אפשר לשעבדו כלל, וּמֹסְְרוֹת, רצועות הקשירה של עָרוֹד, אף הוא מין חמור בר מִי פִתֵּחַ, התיר?!

• אֲשֶׁר־שַׂמְְְתִּי, קבעתי ב עֲרָבָה את בֵיתוֹ, ואת מִשְְְׁכְְּנוֹתָיו, אזור המחיה שלו בארץ מְְלֵחָה, באזורים מדבריים.

• יִשְְְׂחַק לַהֲמוֹן, להמולת קִרְְְיָה, עיר, לקולות העבודה הנשמעים בה, תְְּשֻׁאוֹת, קולות רועשים של מי ש נוֹגֵשׂ, רודה בזולתו, לֹא יִשְְְׁמָע.

• יְְתוּר, יָתור, ישוטט ויחפש ב הָרִים את מִרְְְעֵהוּ, וְְאַחַר כָָּל עשב יָרוֹק הוא יִדְְְרוֹשׁ.

• האם יֹאבֶה, ירצה רֵים, ראם, חיית בר גדולה וחזקה , עָָבְְְדֶךָ, לעבוד אצלך , ה אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶךָ, וממנו ישבע?! בעולם החי יצורים רבים שאינם כפופים לאדם ואינם מסתייעים על ידו.

• הֲתִקְְְשָָׁר־רֵים כדי שיחרוש בְְּתֶלֶם באמצעות עֲבֹתוֹ, בחבל שלו, אִם־יְְשַׂדֵּד, יתחח ב עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ?!

• הֲתִבְְְטַח־בּוֹ כִּי־רַב כֹּחוֹ, ומשום כך תַעֲזֹב אֵלָיו, תניח בידו את השדה הזרוע, פרי יְְגִיעֶךָ?!

• הֲתַאֲמִין בּוֹ, האם תוכל לסמוך עליו כִּי־יָשִׁיב, יישא לביתך על גבו את זַרְְְעֶךָ, וְְאת תבואתך מ גָָרְְְנְְךָ יֶאֱסֹף?! אולי מפאת גודלו ועצמתו של הראם היית רוצה לאלפו לרתום אותו למלאכתך, ואולם הוא כביר מכדי שבני אדם ישלטו בו וישתמשו בו לצורכיהם. ומכאן לנפלאות הכרוכות בקיומן של הציפורים:

• כְְּנַף־רְְנָנִים, ציפור שיר או ציפור שכנפיה ססגוניות ומתפארות כביכול בצבעוניותן, נֶעֱלָסָה, עליזה, ה אִם יצרת אֶבְְְרָה, מפרק כנף לחֲסִידָה וְְנֹצָה?!

• כִּי־תַעֲזֹב ציפור לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ, כיוון שאין היא מקננת על העצים או על הסלעים אלא על האדמה, וְְעַל־עָפָר היא תְְּחַמֵּם אותן.

• וַתִּשְְְׁכַּח, התנהגותה זו אינה מביאה בחשבון כִּי כל רֶגֶל תְְּזוּרֶהָ, עלולה לדרוך על הביצה ולמעוך אותה, וְְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְְּדוּשֶׁהָ, עלולה לרמוס אותה.

• הִקְְְשִׁיחַ את לבו וחילק את בָּנֶיהָ לְְלֹא־לָהּ, יש ציפור המתנכרת לבניה ועוזבת אותם. לְְרִיק, לשווא היה יְְגִיעָהּ בדגירתה על ביציה בְְּלִי־פָחַד, בלא לחשוש שמא יילקחו ממנה גוזליה,

• כִּי־הִשָּׁהּ, השכיח או החסיר ממנה אֱלוֹהַּ חָָכְְְמָה, וְְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָה.

• כָּעֵת, כאשר תבוא העת שהיא תרצה לעוף בַּמָּרוֹם תַּמְְְרִיא, והיא תִּשְְְׂחַק לַסּוּס וּלְְְרֹכְְבוֹ שאינם יכולים לפגוע בה. אני הוא השומר גם על צפור זו.

• האם אתה תִתֵּן לַסּוּס גְְּבוּרָה?! האם אתה תַלְְְבִּישׁ את צַוָּארוֹ רַעְְְמָה?!

• האם א תה תַרְְְעִישֶׁנּוּ, גורם לסוס להרעיש כָּרעש שמשמיע ה אַרְְְבֶּה בשעת פשיטתו בשדות?! הוֹד נַחְְְרוֹ, נחירתו, קולו היוצא מנחיריו, מטיל אֵימָה.

• יַחְְְפְְּרוּ רגליו של סוס המלחמה בָעֵמֶק, וְְיָשִׂישׂ, וישמח בְְּכֹחַ, יֵצֵא לִקְְְרַאת־נָשֶׁק. הוא מוכן לקרב.

• יִשְְְׂחַק, ילעג לְְפַחַד וְְלֹא יֵחָת, יפחד. וְְלֹא־יָשׁוּב אחורה לברוח מִפְְּנֵי־חָרֶב.

• עָלָיו תִּרְְְנֶה, תשיר, תשמיע קול אַשְְְׁפָּה, הכלי שבתוכו נמצאת התחמושת. מתוכה ירעיש שקשוק החצים ב לַהַב חֲנִית וב כִידוֹן.

• בְְּרַעַשׁ וְְרֹגֶז יְְגַמֶּא־אָרֶץ, שועט, ומרוב שמחה לֹא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָר המזעיק את החיילים למלחמה ומתריע מפני אויב הוא שומע.

• בְְּדֵי, מדי השמעת תרועת שֹׁפָר, המציינת פתיחה במלחמה, יֹאמַר: הֶאָח. הוא שש אלי קרב, וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְְְחָמָה, וישמע רַעַם שָׂרִים, שרי המלחמה וּתְְְרוּעָה. לעומת חיות הבר שנזכרו קודם לכן, סוסי מלחמה מקיימים קשר הדדי קרוב מאוד עם בני האדם. ושוב אל העופות:

• הֲמִבִּינָתְְךָ יַאֲבֶר, יעוף נֵץ, יִפְְְרֹשׂ כְְּנָפָו לְְתֵימָן, לדרום. הנִּצים הנודדים העוברים בארץ עושים את דרכם דרומה. האם ידיעתו של הנץ לנדוד דרומה לקראת החורף נשענת על בינת אנוש?!

• אִם־עַל־פִּיךָ, לפי דברך יַגְְְבִּיהַּ נשֶׁר לעוף, וְְכִי יָרִים, יבנה במקום גבוה את קִנּוֹ?!

• סֶלַע יִשְְְׁכֹּן וְְיִתְְְלֹנָן, ויישן עַל־שֶׁן־סֶלַע וּמְְְצוּדָה.

• מִשָּׁם – ממרום ההרים חָפַר, מחפש אֹכֶל, לְְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ. חלק מבשר הפגרים שמוצא הנשר הוא אוכל בעצמו, וחלק הוא מביא לגוזליו שבקן –

• וְְאֶפְְְרֹחָו יְְעַלְְְעוּ, בולעים דָם, שכן אף הם ניזונים מנבלות, וּבַאֲשֶׁר נמצאים חֲלָלִים, פגרים שָׁם הוּא. לאחר שה' הסב את תשומת לבו של איוב לכך שאין הוא אלא אחד מברואיו הרבים, ולמרות תודעתו המפותחת אין הוא יכול לנהל את העולם. טענותיו של איוב מסתתמות, והוא מעדיף לשתוק.