איכה-פרק-1

ביאורים

• אֵיכָה, איך יָשְְׁבָה בָדָד הָעִיר, ירושלים שהייתה בעבר רַבָּתִי עָם, מיושבת בעם רב?! היא הָיְְתָה חסרת משען כְְּאַלְְְמָנָה. זו שהייתה בעבר רַבָּתִי, גדולה וחשובה בַגּוֹיִם בין העמים, שָׂרָתִי, שרה ומושלת בַּמְְּדִינוֹת הָיְְתָה, הפכה עכשיו לָמַס, כפופה ומשועבדת לאחרים. ירושלים, שהייתה עיר ממלכה גדולה ומפוארת, ירדה לחלוטין ממעמדה.

• בָּכוֹ תִבְְְכֶּה האלמנה חסרת הישע, ירושלים, בַּלַּיְְְלָה, שכן היא מתביישת לבכות ביום לעיני כול, וְְדִמְְְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ. היא מבקשת להסתיר דמעתה מעיני זרים. אֵין־לָהּ מְְנַחֵם מִכָָּל־אֹהֲבֶיהָ, בעלי בריתה הפוליטיים. כל המדינות שבעבר היו לה עמן יחסים ידידותיים, זנחו אותה לאחר מפלתה. כָָּל־רֵעֶיהָ בָּגְְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְְאֹיְְבִים.

• גָּלְְתָה יְְהוּדָה מֵעֹנִי, מתוך סבל וּמֵרֹב עֲבֹדָה, שעבוד. הִיא יָשְְׁבָה בַגּוֹיִם, בין העמים אבל לֹא מָצְְאָה מָנוֹחַ, מנוחה, כי כָָּל־רֹדְְפֶיהָ, אויביה משכבר, ששמרו לה טינה במשך דורות, הִשִּׂיגוּהָ, ניצלו את ההזדמנות להיפרע ממנה כאשר היא נדחקה בֵּין הַמְְּצָרִים, במקומות צרים שאין בהם פתחי מילוט.

• דַּרְְְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, שוממות מִבְְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד, עולי רגלים, ולכן גם כָָּל־שְְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים. העיר נהרסה ובית המקדש עזוב. בְְּתוּלֹתֶיהָ נוּגוֹת, עצובות, וְְהִיא מַר־לָהּ.

• הָיוּ צָרֶיהָ, אויביה המצֵרים לה לְְרֹאשׁ, למנהיגים גדולים, אֹיְְבֶיהָ שָׁלוּ, מצאו שלווה, כִּי־ה' הוֹגָהּ, ציער וייסר אותה עַל, בגלל רֹב פְְּשָׁעֶיהָ, פשעיה הרבים. עוֹלָלֶיהָ, ילדיה הרכים הָלְְכוּ ב שְְׁבִי לִפְְְנֵי־צָר, בגלות יהויכין לבבל.

• וַיֵּצֵא מִבַּת־צִיּוֹן כָָּל־הֲדָרָהּ, יופיה. הָיוּ שָׂרֶיהָ החופשיים ומורמים מעם, כְְּאַיָּלִים ש לֹא־מָצְְאוּ מִרְְְעֶה רעבים ואבודים. וַיֵּלְְכוּ בְְלֹא־כֹחַ לִפְְְנֵי רוֹדֵף. הם נלקחו בשבי, ואחרים הובילו אותם.

• זָכְְרָה יְְרוּשָׁלִַם ב יְְמֵי עָָנְְְיָהּ וּמְְְרוּדֶיהָ, ייסוריה את כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, חמודותיה, אוצרותיה אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם. בזמן מפלתה נזכרת ירושלים בטובות העבר. בִּנְְְפֹל עַמָּהּ בְְּיַד־צָר, וְְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים ו שָׂחֲקוּ עַל־מִשְְְׁבַּתֶּהָ, חסרונה. גם אלה שלא השתתפו באופן פעיל בהחרבתה, נהנו ממצבה הירוד.

• חֵטְְְא חָטְְאָה יְְרוּשָׁלִַם, עַל־כֵּן לְְנִידָה הָיָתָה. כמו מנידה, אשה שאין נוגעים בה בשל טומאתה, כך רחקו העמים מירושלים הטמאה. כָָּל־מְְכַבְְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, זלזלו בה, כִּי־רָאוּ עֶרְְְוָתָהּ. נפילותיה, חולשותיה וכאביה נתגלו לעיני כול. גַּם־הִיא נֶאֶנְְְחָה וַתָּשָָׁב אָחוֹר. תש כוחה, ועל כן לא הגיבה באופן פעיל, אלא נאנחה ונסוגה אל אומללותה ושיממונה.

• טֻמְְְאָתָהּ, דם נידתה ניכר בְְּשׁוּלֶיהָ, בשולי בגדה. כלומר, חטאיה גלויים. לֹא זָכְְרָה, העלתה על דעתה שזו תהיה אַחֲרִיתָהּ. וַתֵּרֶד פְְּלָאִים, הרבה יותר מן הצפוי ומן המשוער. אֵין מְְנַחֵם לָהּ. כתוצאה מכל אלה מבקש המקונן: רְְאֵה ה' אֶת־עָָנְְְיִי, סבלי, כִּי הִגְְְדִּיל אוֹיֵב את כוחו, והוא עושה בירושלים כרצונו.

• יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל, האויב לקח את כָָּל־מַחֲמַדֶּיהָ, כִּי־רָאֲתָה גוֹיִם ש בָּאוּ אל מִקְְְדָּשָׁהּ, מן העמים אֲשֶׁר צִוִּיתָה ש לֹא־יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְְ, העמונים והמואבים, שהתורה מונעת מהם אפילו את האפשרות להתגייר. כניסתם של העמים הדחויים והפחותים הללו לתוך בית המקדש היא עלבון כפול.

• כָָּל־עַמָּהּ נֶאֱנָחִים ו מְְבַקְְְשִׁים לֶחֶם בגלל המצור, נָתְְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם, מכרו את כל היקר להם בּעבור אֹכֶל לְְהָשִׁיב, לקיים נָפֶשׁ. שוב מבקש המקונן שה' יביט אליו, אלא שעתה הוא מדבר בשם ירושלים: רְְאֵה, ה', וְְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי, נהפכתי ל זוֹלֵלָה, מזולזלת, או: אנשַי רעבים ללחם כי בעבר הייתי עיר זוללת. עתה פונה ירושלים השוממה אל האנשים העוברים בה לפי תומם ומאחלת להם:

• לוֹא אֲלֵיכֶם, לוואי שלא יפגעו בכם צרות דומות לצרותי, כָָּל־עֹבְְרֵי דֶרֶךְְְ. הַבִּיטוּ וּרְְְאוּ אִם־יֵשׁ מַכְְְאוֹב כְְּמַכְְְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל, נעשה לִי, אֲשֶׁר הוֹגָה, ציער ה' בְְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו.

• מִמָּרוֹם שָׁלַח ה' אֵשׁ בְְּעַצְְְמֹתַי וַיִּרְְְדֶּנָּה, הרס, רידד אותן, או: האש שלטה בהן. פָּרַשׂ ה' רֶשֶׁת לְְרַגְְְלַי, וכיוון שרגלי לכודות בה, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר. נְְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, כָָּל־הַיּוֹם דָּוָה, חולה וסובלת, או: נידה ומרוחקת.

• נִשְְְׂקַד, נשמר או נזכר עֹל, מעמסה, חובת פְְּשָׁעַי בְְּיָדוֹ של ה'. יִשְְְׂתָּרְְגוּ, יסתבכו פשעי, עָלוּ עַל־צַוָּארִי כעול אשר הִכְְְשִׁיל את כֹּחִי. נְְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי מי שמתחתיו לֹא־אוּכַל ל קוּם.

• סִלָּה, רמס את כָָל־אַבִּירַי, גיבורַי, אֲדֹנָי בְְּקִרְְְבִּי. קָרָא עָלַי מוֹעֵד זימן אויבים רבים למקום התוועדות אחד כד י לִשְְְׁבֹּר את בַּחוּרָי. גַּת דָּרַךְְְ אֲדֹנָי לִבְְְתוּלַת בַּת־יְְהוּדָה, כינוי לשבט יהודה או ליושבי ירושלים. כולנו נדרסים ברגלי האויב כענבים, ודמנו נשפך כיין בגת.

• עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְְדָה מַּיִם, מורידה דמעות – כִּי־רָחַק מִמֶּנִּי מלך או גואל מְְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְְְשִׁי. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, ללא מדריך וללא מסייע, כִּי גָבַר אוֹיֵב.

• פֵּרְְשָׂה, פשטה צִיּוֹן בְְּיָדֶיהָ לאות כניעה, שבר וייאוש, אֵין מְְנַחֵם לָהּ. צִוָּה ה' לְְיַעֲקֹב שאת יעקב יקיפו סְְבִיבָיו, מכל צדדיו צָרָיו. הָיְְתָה יְְרוּשָׁלִַם לְְנִדָּה, מרוחקת ובזויה אף יותר בֵּינֵיהֶם. הקינה נאמרת מתוך קבלת הדין:

• צַדִּיק, צודק הוּא ה', שעשה לנו את כל זאת, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי, המריתי. שִׁמְְְעוּ־נָא, כָָל־הָעַמִּים, את מה שעשה לנו , וּרְְְאוּ מַכְְְאֹבִי – בְְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְְכוּ בַשֶּׁבִי.

• קָרָאתִי לַמְְאַהֲבַי, לאלה שהציגו עצמם כאוהבי ולבעלות הברית שלי – הֵמָּה רִמּוּנִי. ובינתיים כֹּהֲנַי וּזְְְקֵנַי המכובדים, הניזונים בדרך כלל מן הציבור, בָּעִיר גָּוָעוּ, משום שבשעת הרעב אין הציבור יכול לפרנסם, כִּי־בִקְְְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ, וְְעל ידו יָשִׁיבוּ אֶת־נַפְְְשָׁם – אך ללא הועיל. שוב פונה המקונן אל ה', והפעם נראה שדמותו האישית של המקונן מתלכדת עם ירושלים:

• רְְאֵה, ה', כִּי־צַר־לִי ו מֵעַי חֳֳמַרְְְמָרוּ, התחממו. כל גופי כואב, אפילו אברי הפנימיים – המעיים – בוערים. אני חשה כאילו נֶהְְְפַּךְְְ לִבִּי בְְּקִרְְְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי, המריתי את פי ה'. מִחוּץ שִׁכְְּלָה־חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. בחוץ הורגים, אך אימת המוות נמצאת גם בתוך הבית.

• שָׁמְְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְְנַחֵם לִי. כָָּל־אֹיְְבַי כש שָׁמְְעוּ רָעָתִי – שָׂשׂוּ, שמחו לאידי, כִּי אַתָּה, ה' , עָשִׂיתָ. ומכאן עובר המקונן לתחינה: הֵבֵאתָ, אנא כשיבוא ה יוֹם ש קָרָאתָ, קבעת לכך – וְְיִהְְְיוּ אויבי כָמֹנִי. הענש אותם בייסורים דומים.

• תָּבֹא כָָל־רָעָתָם של אלה שהעמידו פני אוהבים וידידים לְְפָנֶיךָ, וְְעוֹלֵל, עשה לָמוֹ, להם כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְְְתָּ לִי עַל כָָּל־פְְּשָׁעָי, כִּי־רַבּוֹת אַנְְְחֹתַי וְְלִבִּי דַוָּי, סובל מכאב.