איכה-פרק-5
ספר
מקבץ
ביאורים
-
זְְכֹר ה' מֶה־הָיָה לָנוּ, את צרותינו הקשות, או: את עברנו המפואר, ולעומתו – הַבִּיטָה וּרְְְאֵה אֶת־חֶרְְְפָּתֵנוּ בהווה :
-
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְְְכָה לְְנחלתם של זָרִים אחרי שפלשו אליה ושדדו אותה, בָּתֵּינוּ ניתנו לְְנָָכְְְרִים.
-
יְְתוֹמִים הָיִינוּ וְְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ היו כְְּאַלְְְמָנוֹת.
-
מֵימֵינוּ בְְּכֶסֶף שָׁתִינוּ. בימים כתיקונם לא היה מחסור בעצים, ואפשר היה ללקטם, ואילו עתה עֵצֵינוּ בִּמְְְחִיר יָבֹאוּ.
-
עַל, עד צַוָּארֵנוּ נִרְְְדָּפְְְנוּ, יָגַעְְְנוּ וְְלֹא הוּנַּח־לָנוּ.
-
מִצְְְרַיִם נָתַנּוּ, פשטנו יָד כדי לקבל מהם סיוע כלכלי. ייתכן שמדובר בכריתת הברית של צדקיהו עם מצרים, ל אַשּׁוּר הלכנו כדי לִשְְְׂבֹּעַ לָחֶם. אך שום עזרה לא באה משני הצדדים.
-
אֲבֹתֵינוּ חָטְְאוּ וְְאֵינָם, וַאֲנַחְְְנוּ איננו משלמים רק על עוונותינו שלנו אלא גם את מחיר עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְְְנוּ.
-
עֲבָדִים מָשְְׁלוּ בָנוּ. השלטון האמתי נפל, וכפי שק ורה כשנחלש השלטון – עלו לגדולה אנשים מתחתית החברה. פֹּרֵק, פודה ומושיע אֵין מִיָּדָם.
-
בְְּנַפְְְשֵׁנוּ, עלינו לסכן את נפשנו בשעה ש נָבִיא לַחְְְמֵנוּ מִפְְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְְְבָּר. במדבר חיינו מופקרים לחרבם של שודדים ופושטים. ההליכה למקום שעשוי לספק אוכל כרוכה בסכנת נפשות. אפשרות אחרת: כדי לשרוד במצוקת המלחמה עלינו להביא את מזוננו ממקומות רחוקים, ואפילו מן המדבר.
-
עוֹרֵנוּ כְְּאילו ב תַנּוּר נִכְְְמָרוּ, התחממו או התכווצו, מִפְְּנֵי זַלְְְעֲפוֹת, אימת רָעָב.
-
נָשִׁים בְְּצִיּוֹן עִנּוּ, אנסו, בְְּתֻלֹת בְְּעָרֵי יְְהוּדָה.
-
שָׂרִים בְְּיָדָם נִתְְְלוּ. האויבים היו תולים את נכבדי ירושלים בידיהם כעונש, לשם ראווה או כאמצעי לסחיטת מידע. פְְּנֵי זְְקֵנִים לֹא נֶהְְְדָּרוּ. איש לא כיבד את הזקנים.
-
בַּחוּרִים, בעלי הכוח הפיזי טְְחוֹן נָשָׂאוּ, חויבו לשאת את כלי הטחינה על כתפיהם כדי לייגעם, וּנְְְעָרִים, שהיו כבולים בשלשלאות ועץ נקשר לרגליהם, בָּעֵץ כָּשָׁלוּ.
-
זְְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, חדלו לשבת בשער העיר, משום שכבר לא היה מי שישמע לדבריהם. בַּחוּרִים פסקו מִנְְּגִינָתָם וממסיבותיהם.
-
שָׁבַת מְְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ. בטלה שמחתנו. נֶהְְְפַּךְְְ לְְאֵבֶל מְְחוֹלֵנוּ, ריקוד השמחה שלנו.
-
נָפְְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, כבודנו, ואולי נרמז כאן גם כתר המלוכה וכבודה. אוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ.
-
עַל־זֶה הָיָה דָוֶה, חולה לִבֵּנוּ, עַל־אֵלֶּה חָשְְׁכוּ עֵינֵינוּ –
-
עַל הַר־צִיּוֹן, הר הבית שֶׁשָּׁמֵם, שהסתלקה ממנו חיוניות העבר, ו שׁוּעָלִים הִלְְּכוּ־בוֹ, כדרכם לנהוג במקום נטוש. בצד הצער מסתיימת המגילה גם בנעימה של השלמה ותקווה:
-
אַתָּה, ה', לְְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְְְאֲךָ ייכון לְְדוֹר וָדוֹר. אף על פי שמקום מושבו של אלוקים בארץ הוא הר ציון, והוא שמם, מכון כיסאו אינו תלוי בכך, והוא יעמוד לנצח.
-
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְְְׁכָּחֵנוּ?! למה תַּעַזְְְבֵנוּ לְְאֹרֶךְְְ יָמִים?!
-
הֲשִׁיבֵנוּ, ה', אֵלֶיךָ, וְְאם תעשה זאת – נָשׁוּבָה אליך ברצון ובמעשים. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְְּקֶדֶם, כמו בימים שבהם אהבת וכיבדת אותנו.
-
כִּי אִם, אכן מָאֹס מְְאַסְְְתָּנוּ – קָצַפְְְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְְאֹד, כבר שבענו בוז די והותר ונפרע חובנו. השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם
פסוקים
-
זכר יהוה מה־היה לנו הביט [הביטה] וראה את־חרפתנו
-
נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים
-
יתומים היינו אין [ואין] אב אמתינו כאלמנות
-
מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו
-
על צוארנו נרדפנו יגענו לא [ולא] הונח לנו
-
מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם
-
אבתינו חטאו אינם [ואינם] אנחנו [ואנחנו] עונתיהם סבלנו
-
עבדים משלו בנו פרק אין מידם
-
בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר
-
עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב
-
נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה
-
שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו
-
בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו
-
זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם
-
שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו
-
נפלה עטרת ראשנו אוי־נא לנו כי חטאנו
-
על־זה היה דוה לבנו על־אלה חשכו עינינו
-
על הר־ציון ששמם שועלים הלכו־בו
-
אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור
-
למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים
-
השיבנו יהוה אליך ונשוב [ונשובה] חדש ימינו כקדם
-
כי אם־מאס מאסתנו קצפת עלינו עד־מאד
[השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם]
פסוקים מנוקד
-
זְכֹר יְהוָה מֶה־הָיָה לָנוּ הביט [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵנוּ׃
-
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים׃
-
יְתוֹמִים הָיִינוּ אין [וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת׃
-
מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ׃
-
עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לא [וְלֹא] הוּנַח לָנוּ׃
-
מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם׃
-
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם [וְאֵינָם] אנחנו [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ׃
-
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם׃
-
בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר׃
-
עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב׃
-
נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה׃
-
שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ׃
-
בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ׃
-
זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם׃
-
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ׃
-
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ׃
-
עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ׃
-
עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בוֹ׃
-
אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר׃
-
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃
-
הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃
-
כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹד׃
[השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם]
מקומות
-
יהודה
חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.