נחמיה-פרק-1

ביאורים

• דִּבְְְרֵי נְְחֶמְְְיָה בֶּן־חֲכַלְְְיָה. וַיְְְהִי בְְחֹדֶשׁ־כִּסְְְלֵו ב שְְׁנַת עֶשְְְׂרִים למלך ארתחשסתא, וַאֲנִי הָיִיתִי בְְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. שושן הייתה עיר מבוצרת ששימשה בירת הממלכה.

• וַיָּבֹא לשושן חֲנָנִי, אֶחָד מֵאַחַי, מחברי, או אח ממש, הוּא וַאֲנָשִׁים נוספים מִיהוּדָה. חנני עלה לארץ בזמן שנחמיה נשאר בגולה ושירת את המלך. וָאֶשְְְׁאָלֵם עַל־הַיְְּהוּדִים, אנשי יהודה, הַפְְּלֵיטָה אֲשֶׁר־נִשְְְׁאֲרוּ מִן־הַשֶּׁבִי, מגולי בבל שהגיעו ליהודה וְְעַל מצבה של יְְרוּשָׁלִָם; ואולי שאל נחמיה גם על משפחתו שעלתה לשם.

• וַיֹּאמְְרוּ לִי: היהודים הַנִּשְְְׁאָרִים, אֲשֶׁר נִשְְְׁאֲרוּ מִן־הַשְְּׁבִי, חיים שָׁם בַּמְְּדִינָה בְְּרָעָה גְְדֹלָה וּבְְְחֶרְְְפָּה. מצבם גרוע מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות, וְְחוֹמַת יְְרוּשָׁלִַם מְְפֹרָצֶת, פרוצה והרוסה, וּשְְְׁעָרֶיהָ נִצְְּתוּ, נשרפו בָאֵשׁ. ייתכן שהחומה הייתה פרוצה במידה מעטה בזמנו של עזרא, וכעת היא פרוצה יותר.

• וַיְְְהִי כְְּשָָׁמְְְעִי אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְְְתִּי וָאֶבְְְכֶּה וָאֶתְְְאַבְְּלָה כמה יָמִים, וָאֱהִי צָם וּמִתְְְפַּלֵּל לִפְְְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. השתתפתי גם אני בצערם של ישראל.

• וָאֹמַר:אָנָּא, ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הָאֵל הַגָּדוֹל וְְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְְּרִית וָחֶסֶד לְְאֹהֲבָיו וּלְְְשֹׁמְְרֵי מִצְְְוֹתָיו.

• תְְּהִי נָא אָָזְְְנְְךָ־קַשֶּׁבֶת וְְעֵינֶיךָ פְְתוּחוֹת לִשְְְׁמֹעַ אֶל־תְְּפִלַּת עַבְְְדְְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְְְפַּלֵּל לְְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יוֹמָם וָלַיְְְלָה, עַל־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, וּמִתְְְוַדֶּה עַל־חַטֹּאות בְְּנֵי־יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְְְ, וַאֲנִי וּבֵית־אָבִי חָטָאנוּ. הוא כולל את עצמו בווידוי על עמו.

• חֲבֹל חָבַלְְְנוּ, גרמנו נזקים שונים לָךְְְ, וְְלֹא־שָׁמַרְְְנוּ אֶת־הַמִּצְְְוֹת וְְאֶת־הַחֻקִּים וְְאֶת־הַמִּשְְְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְְְדֶּךָ.

• זְְכָָר־נָא אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת־מֹשֶׁה עַבְְְדְְּךָ לֵאמֹר: אם אַתֶּם תִּמְְְעָלוּ, תבגדו בי, אֲנִי אָפִיץ, אפזר אֶתְְְכֶם בָּעַמִּים,

• וְְשַׁבְְְתֶּם אֵלַי וּשְְְׁמַרְְְתֶּם מִצְְְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, גם אִם־יִהְְְיֶה נִדַּחֲכֶם, בן עַמכם המרוחק בִּקְְְצֵה הַשָּׁמַיִם, העולם, מִשָּׁם אֲקַבְְּצֵם וַהֲבִיאֹתִים, אביא אותם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְְְתִּי לְְשַׁכֵּן אֶת־שְְׁמִי שָׁם.

• והרי הֵם עֲבָדֶיךָ וְְעַמֶּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְְְיָדְְךָ הַחֲזָקָה.

• אָנָּא, אֲדֹנָי, תְְּהִי נָא אָָזְְְנְְךָ־קַשֶּׁבֶת אֶל־תְְּפִלַּת עַבְְְדְְּךָ וְְאֶל־תְְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְְיִרְְְאָה אֶת־שְְׁמֶךָ – נחמיה מתפלל בשם הציבור – וְְהַצְְְלִיחָה־נָּא לְְעַבְְְדְְּךָ הַיּוֹם וּתְְְנֵהוּ לְְרַחֲמִים לִפְְְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה – המלך . נחמיה התכוון לבקש אישור מהמלך לפעול למען תיקון המצב בירושלים. על כן הוא התפלל להצליח ולמצוא חן בעיניו. לקראת המשך סיפור המעשה מעיר נחמיה על תפקידו הרם המעיד על קרבתו למלך: וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְְְׁקֶה לַמֶּלֶךְְְ.