נחמיה-פרק-4

ביאורים

• וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְְְבַלַּט וְְטוֹבִיָּה וְְהָעַרְְְבִים וְְהָעַמֹּנִים וְְהָאַשְְְׁדּוֹדִים שהתגוררו מסביב, כִּי־עָלְְתָה אֲרוּכָה, רפואה לְְחֹמוֹת יְְרוּשָׁלִַם, כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְְּרֻצִים, הפרצות לְְהִסָּתֵם, וַיִּחַר לָהֶם, הם כעסו מְְאֹד.

• וַיִּקְְְשְְׁרוּ, התחברו כֻלָּם יַחְְְדָּו לָבוֹא לְְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם, וְְלַעֲשׂוֹת לוֹ – לאיש ירושלים תּוֹעָה, פגע, דבר רע.

• וַנִּתְְְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲמִיד מִשְְְׁמָר עֲלֵיהֶם – על אנשי ירושלים שישמור יוֹמָם וָלַיְְְלָה מִפְְּנֵיהֶם.

• וַיֹּאמֶר עַם יְְהוּדָה בעקבות מאמצי הבנייה וגיוס השומרים : כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. קשה לסבלים לשאת את המשאות, וְְהֶעָפָר הַרְְְבֵּה, וַאֲנַחְְְנוּ לֹא נוּכַל לִבְְְנוֹת בַּחוֹמָה.

• וַיֹּאמְְרוּ צָרֵינוּ, אויבינו : לֹא יֵדְְעוּ וְְלֹא יִרְְְאוּ היהודים עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְְְנוּם. וְְהִשְְְׁבַּתְְְנוּ, נפסיק אֶת־הַמְְּלָאכָה. הם מתכננים לתקוף אותנו בהפתעה.

• וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ אלינו הַיְְּהוּדִים הַיֹּשְְׁבִים אֶצְְְלָם – בין הגויים שהתנכלו ליהודה. יהודים אלו פעלו בהיחבא לטובתנו – וַיֹּאמְְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְְּעָמִים, פעמים רבות מִכָָּל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ, יתנפלו, או: שאתם תארבו עָלֵינוּ. היהודים שגרו בין הגויים, גילו לנו שוב ושוב מאילו מקומות תכנן האויב להתנפל עלינו.

• וָאַעֲמִיד מִתַּחְְְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם, במקומות נמוכים ומוסתרים בקרקע, מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה, ו בַצְְּחִיחִים, בין הסלעים, וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְְפי מִשְְְׁפָּחוֹת עִם־חַרְְְבֹתֵיהֶם, רָָמְְְחֵיהֶם וְְקַשְְּׁתֹתֵיהֶם.

• וָאֵרֶא, ראיתי לנכון, או: כאשר בדקתי את מערכי ההגנה – וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים, האצילים וְְאֶל־הַסְְּגָנִים, הפקידים הגבוהים וְְאֶל־יֶתֶר הָעָם: אַל־תִּירְְאוּ מִפְְּנֵיהֶם, אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְְהַנּוֹרָא זְְכֹרוּ, וְְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם, בְְּנֵיכֶם וּבְְְנֹתֵיכֶם, נְְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם.

• וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְְעוּ אוֹיְְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ זממם, וכי אנחנו מוכנים לקרב, וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם. תכניתם בוטלה. וַנָּשָָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה, אִישׁ אֶל־מְְלַאכְְְתּוֹ.

• וַיְְְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא ואילך , חֲצִי נְְעָרַי, שבאו אתי מבבל, עֹשִׂים בַּמְְּלָאכָה, וְְחֶצְְְיָם מַחֲזִיקִים בכלי הנשק וְְהם – הָרְְמָחִים, הַמָּגִנִּים וְְהַקְְּשָׁתוֹת וְְהַשִּׁרְְְיֹנִים. וְְהַשָּׂרִים שהתלוו אלי הולכים אַחֲרֵי כָָּל־בֵּית יְְהוּדָה לשמור עליהם.

• הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְְהַנֹּשְְׂאִים בַּסֵּבֶל עֹמְְשִׂים, עומסים, המרימים או המעבירים משא בסל הסבלים, כל אחד מהם בְְּאַחַת יָדוֹ, בידו אחת עֹשֶׂה בַמְְּלָאכָה וְְהיד ה אַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח, החרב .

• וְְהַבּוֹנִים הנצרכים לשתי ידיים למלאכתם, אִישׁ חַרְְְבּוֹ אֲסוּרִים, קשורים עַל־מָָתְְְנָיו וּבוֹנִים, וְְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר נמצא אֶצְְְלִי לאזעקת העם במקרה של התראת מלחמה.

• וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְְאֶל־הַסְְּגָנִים וְְאֶל־יֶתֶר הָעָם: הַמְְּלָאכָה הַרְְְבֵּה וּרְְְחָבָה, פרושה על שטח נרחב, וַאֲנַחְְְנוּ נִפְְְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו, ולכן איננו יודעים מה קורה בכל מקום.

• בִּמְְְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְְְׁמְְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר – שָׁמָּה תִּקָּבְְצוּ, תיאספו אֵלֵינוּ. השופר יודיע היכ ן המארב או המתקפה, ו אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ.

• וכך אֲנַחְְְנוּ עֹשִׂים בַּמְְּלָאכָה, וְְחֶצְְְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, כל שעות האור המאפשרות לעבוד.

• גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְְְתִּי לָעָם: אִישׁ וְְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם ו לא ישובו לביתם, וְְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְְְלָה מִשְְְׁמָר, בלילה עסקנו בשמירה, וְְאילו הַיּוֹם שימש ל מְְלָאכָה.

• וְְאֵין אֲנִי וְְאַחַי וּנְְְעָרַי וְְאַנְְְשֵׁי הַמִּשְְְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי, אֵין־אֲנַחְְְנוּ פֹשְְׁטִים בְְּגָדֵינוּ בלילה , אִישׁ שִׁלְְְחוֹ, עם חרבו יוצא אל הַמָּיִם. גם כאשר כל אחד מתרחץ ועושה צרכיו, נשקו צמוד אליו.