נחמיה-פרק-8

ביאורים

• וַיֵּאָסְְפוּ כָָל־הָעָם כְְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְְחוֹב, הרחבה אֲשֶׁר לִפְְְנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם, וַיֹּאמְְרוּ לְְעֶזְְְרָא הַסֹּפֵר לְְהָבִיא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. נראה שבאותו זמן עזרא לא היה מעורב כמנהיג אלא היה בעיקר חכם ואיש רוח. בהיותו סופר המעתיק את ספר התורה, היה בידו הספר.

• וַיָּבִיא עֶזְְְרָא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְְְנֵי הַקָּהָל שכלל מֵאִישׁ וְְעַד־אִשָּׁה וְְכֹל מי ש מֵבִין לִשְְְׁמֹעַ, שמסוגל להבין, בְְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי, ראש השנה.

• וַיִּקְְְרָא־בוֹ עזרא לִפְְְנֵי הָרְְחוֹב אֲשֶׁר לִפְְְנֵי שַׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר, משהאיר היום, מעט לפני הזריחה עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם, נֶגֶד, מול הָאֲנָשִׁים וְְהַנָּשִׁים וְְהַמְְּבִינִים, וְְאָָזְְְנֵי כָָל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה. כולם הקשיבו לדברים הנקראים. וכך היה המעמד:

• וַיַּעֲמֹד עֶזְְְרָא הַסֹּפֵר עַל־מִגְְְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר־עָשׂוּ במיוחד לַדָּבָר, כדי לאפשר לכל המתקהלים לשמוע. וַיַּעֲמֹד אֶצְְְלוֹ מַתִּתְְְיָה וְְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְְאוּרִיָּה וְְחִלְְְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה – עַל־יְְמִינוֹ, וּמִשְְּׂמֹאלוֹ – פְְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְְְכִּיָּה וְְחָשֻׁם וְְחַשְְְׁבַּדָּנָה זְְכַרְְְיָה ו מְְשֻׁלָּם. משני צדיו עמדו תלמידיו וחבריו, שהיו ראשוני הסופרים, ומהם הורכב כנראה בית הדין שנקרא 'כנסת הגדולה'.

• וַיִּפְְְתַּח עֶזְְְרָא את הַסֵּפֶר לְְעֵינֵי כָָל־הָעָם, וכולם ראו כִּי־מֵעַל כָָּל־הָעָם הָיָה, על המגדל, וּכְְְפִתְְְחוֹ את הספר עָמְְדוּ כָָל־הָעָם ביראת כבוד.

• וַיְְְבָרֶךְְְ עֶזְְְרָא אֶת־ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל לפני שהתחיל לקרוא, וַיַּעֲנוּ כָָל־הָעָם: אָמֵן, אָמֵן בְְּמֹעַל יְְדֵיהֶם, ביד מורמת כלפי מעלה. כך נהגו אז להצדיע. וַיִּקְְּדוּ וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם, על הפנים אָרְְְצָה.

• וְְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְְשֵׁרֵבְְיָה, יָמִין, עַקּוּב, שַׁבְְּתַי, הוֹדִיָּה, מַעֲשֵׂיָה, קְְלִיטָא, עֲזַרְְְיָה, יוֹזָבָד, חָנָן, פְְּלָאיָה וְְהַלְְוִיִּם מְְבִינִים, מסבירים ומדריכים אֶת־הָעָם לַתּוֹרָה הנקראת, וְְהָעָם ניצבים עַל־עָָמְְְדָם.

• וַיִּקְְְרְְאוּ בַסֵּפֶר, בְְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְְפֹרָשׁ, מתורגם, אולי גם פירשו והסבירו מלים ומונחים, וְְשׂוֹם שֶׂכֶל, הם קראו בתנועות הנכונות ובפיסוק ובהטעמה המדויקים, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְְְרָא, את כל מה שקראו.

• וַיֹּאמֶר נְְחֶמְְְיָה, הוּא הַתִּרְְְשָׁתָא, תואר כבוד פרסי, וְְעֶזְְְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְְהַלְְוִיִּם הַמְְּבִינִים אֶת־הָעָם, המסבירים לעם, לְְכָָל־הָעָם: הַיּוֹם, שהוא ראש השנה, קָדֹשׁ־הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אַל־תִּתְְְאַבְְּלוּ וְְאַל־תִּבְְְכּוּ. כִּי בוֹכִים כָָּל־הָעָם כְְּשָָׁמְְְעָם אֶת־דִּבְְְרֵי הַתּוֹרָה. נראה שעזרא קרא בספר דברים, שבו מופיעים דברי תוכחה שהנוכחים לא שמעו עד אז, שכן אפילו לפני שגלו, לא כולם ידעו את הכתוב בתורה. כאשר שמעו את דברי התורה שהם לא קיימו עד כה, הצטערו על מה שפגמו.

• וַיֹּאמֶר נחמיה ועזרא לָהֶם – לעם כשהגיעה מחצית היום : לְְכוּ לבתיכם , אִכְְְלוּ מַשְְְׁמַנִּים, מעדנים וּשְְְׁתוּ מַמְְְתַקִּים, משקאות מתוקים. עשו סעודת חג והתענגו וְְשִׁלְְְחוּ מָנוֹת מזון לְְמי ש אֵין נָכוֹן, מוכן לוֹ, כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ. משלוח המנות, שבפורים נעשה באופן כמעט טקסי, היה מנהג חג מקובל, שהרי אין להשאיר אנשים ללא מזון לחג. בחג העם צריך לשמוח וגם לשמח את לב הנזקקים. וְְאַל־תֵּעָצֵבוּ על כך שאולי לא נהגתם כראוי, כִּי־חֶדְְְוַת ה', השמחה בה' הִיא מָעֻזְְּכֶם, החוזק וההגנה שלכם.

• וְְהַלְְוִיִּם מַחְְְשִׁים, משתיקים לְְכָָל־הָעָם, לֵאמֹר: הַסּוּ מלבכות ולהתאבל כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְְאַל־תֵּעָצֵבוּ. אף שהכינוס היה דומה לעצרות שמקיימים בימי צום, הוא לא נועד לתענית, אלא להשמעת דברי התורה שאחריה העם יחגוג את החג.

• וַיֵּלְְכוּ כָָל־הָעָם לֶאֱכֹל וְְלִשְְְׁתּוֹת וּלְְְשַׁלַּח מָנוֹת וְְלַעֲשׂוֹת שִׂמְְְחָה גְְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.

• וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, למחרת נֶאֶסְְְפוּ רק רָאשֵׁי הָאָבוֹת ש לְְכָָל־הָעָם ו הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם, ולא כל העם , אֶל־עֶזְְְרָא הַסֹּפֵר וּלְְְהַשְְְׂכִּיל אֶל־דִּבְְְרֵי הַתּוֹרָה.

• וַיִּמְְְצְְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְְׁבוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג הסוכות בַּחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי. רבים מהם כבר לא ידעו או לא זכרו זאת, וכעת למדו מן הקריאה בתורה על חג הסוכות שנחגג בחודש השביעי, תשרי.

• וגם ציוו אֲשֶׁר יַשְְְׁמִיעוּ, יודיעו וְְיַעֲבִירוּ קוֹל בְְּכָָל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְְאוּ הָהָר וְְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת על מנת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב בתורה. לפחות שניים מן העצים הללו הם מארבעת המינים שניטלים בחג הסוכות – הלולב, שהוא עלי תמרים, וההדס. נראה שעשו בעלים הללו שימוש כפול: חלקם נועד ללולבים, והחלק הפחות יפה או פחות ראוי הונח כסכך על גג הסוכות.

• וַיֵּצְְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְְְחַצְְְרֹתֵיהֶם וּבְְְחַצְְְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְְְחוֹב, רחבת שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְְְחוֹב שַׁעַר אֶפְְְרָיִם. נראה כי הרחבה שלפני השערים הייתה משמשת לשווקים ולאספות.

• וַיַּעֲשׂוּ כָָל־הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן־הַשְְּׁבִי, מהגולה סֻכּוֹת וַיֵּשְְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא־עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא. אפשר שבמשך השנים רק יחידים חגגו את החג, אבל עם ישראל בכללו שכח את העניין, וכעת שוב עשו זאת כל העם, וַתְְּהִי שִׂמְְְחָה גְְּדוֹלָה מְְאֹד.

• וַיִּקְְְרָא, עזרא או מישהו בשליחותו בְְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְְּיוֹם, מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן של החג עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. כאן רואים כי מנהג הקריאה בתורה במועדים קדום מאוד. וַיַּעֲשׂוּ־חָג שִׁבְְְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְְּׁמִינִי עשו עֲצֶרֶת כַּמִּשְְְׁפָּט הכתוב בתורה.