נחמיה-פרק-9

ביאורים

• וּבְְְיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה – תשרי נֶאֶסְְְפוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל. כב בתשרי הוא יום שמיני עצרת, וכג בתשרי נקרא בדורות מאוחרים יותר 'אסרו חג', שגם הוא יום חגיגי. ביום שלמחרת נאספו כולם בְְּצוֹם וּבְְְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם כדי לבטא אבלות וצער.

• וַיִּבָּדְְלוּ זֶרַע יִשְְְׂרָאֵל מִכֹּל בְְּנֵי נֵכָר. הם ניצלו את ההזדמנות לטפל בכל נישואי התערובת שפשטו בעם במשך הזמן. וַיַּעַמְְְדוּ וַיִּתְְְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם.

• וַיָּקוּמוּ עַל־עָָמְְְדָם, מקומם, וַיִּקְְְרְְאוּ בְְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם במשך רְְבִעִית, רבע מן הַיּוֹם, וּרְְְבִעִית היום היו מִתְְְוַדִּים על חטאותיהם וּמִשְְְׁתַּחֲוִים ומתפללים לַה' אֱלֹהֵיהֶם.

• וַיָּקָָם עַל־מַעֲלֵה, דוכן הַלְְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי, קַדְְְמִיאֵל, שְְׁבַנְְְיָה, בֻּנִּי, שֵׁרֵבְְיָה, בָּנִי, כְְנָנִי, וַיִּזְְְעֲקוּ בְְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־ה' אֱלֹהֵיהֶם. הם התפללו בקול רם על כל ישראל, תפילה שהיא למעשה הקדמה למה שיתרחש בהמשך.

• וַיֹּאמְְרוּ אל העם הַלְְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְְקַדְְְמִיאֵל, בָּנִי, חֲשַׁבְְְנְְיָה, שֵׁרֵבְְיָה, הוֹדִיָּה, שְְׁבַנְְְיָה, פְְתַחְְְיָה, שחלקם עמדו על הדוכן : קוּמוּ, בָּרְְכוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן־הָעוֹלָם עַד־הָעוֹלָם, לנצח נצחים. ובפנייה לה' – וִיבָרְְכוּ את שֵׁם כְְּבֹדֶךָ, וּמְְְרוֹמַם אתה מ עַל־כָָּל־בְְּרָכָה וּתְְְהִלָּה.

• אַתָּה־הוּא ה' לְְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם, את שְְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְְכָָל־צְְבָאָם, את הָאָרֶץ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָלֶיהָ, את הַיַּמִּים וְְכָָל־אֲשֶׁר בָּהֶם, כל יצורי המים, וְְאַתָּה מְְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם, וּצְְְבָא הַשָּׁמַיִם לְְךָ מִשְְְׁתַּחֲוִים.

• אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְְְתָּ בְְּאַבְְְרָם. כך הוא נקרא כשבחרת בו, וְְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְְְׂדִּים וְְשַׂמְְְתָּ, שינית את שְְׁמוֹ לאחר זמן, כשכבר היה בארץ – אַבְְְרָהָם.

• וּמָצָאתָ אֶת־לְְבָבוֹ נֶאֱמָן לְְפָנֶיךָ, וְְכָרוֹת, כרתָּ עִמּוֹ את הַבְְּרִית שכללה בין השאר את ההבטחה לָתֵת אֶת־אֶרֶץ הַכְְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי וְְהַפְְּרִזִּי וְְהַיְְְבוּסִי וְְהַגִּרְְְגָּשִׁי, לָתֵת אותה לְְזַרְְְעוֹ, וַתָּקֶם, הקמת לאחר כמה דורות אֶת־דְְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק, נוהג בצדק אָתָּה.

• וַתֵּרֶא, ראית אֶת־עֳֳנִי, מצוקת אֲבֹתֵינוּ בְְּמִצְְְרָיִם, וְְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַעְְְתָּ עַל שפת יַם־סוּף.

• וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְְתִים בְְּפַרְְְעֹה וּבְְְכָָל־עֲבָדָיו וּבְְְכָָל־עַם אַרְְְצוֹ, כִּי יָדַעְְְתָּ כִּי הֵזִידוּ, הרשיעו עֲלֵיהֶם. המצרים לא העסיקו את ישראל כפועלים שכירים, הם העבידו אותם בפרך. יתרה מזו, הם לא התכוונו רק לנצל את כוחם ולהשתמש בהם אלא ביקשו להשמידם. וַתַּעַשׂ־לְְךָ שֵׁם מפורסם וברור כְְּהַיּוֹם, כמו היום הַזֶּה, או: השם שעשית לך מאז קיים עד היום הזה.

• וְְהַיָּם בָּקַעְְְתָּ לִפְְְנֵיהֶם וַיַּעַבְְְרוּ בְְתוֹךְְְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְְאֶת־רֹדְְפֵיהֶם הִשְְְׁלַכְְְתָּ בִמְְְצוֹלֹת כְְּמוֹ־אֶבֶן בְְּמַיִם עַזִּים.

• וּבְְְעַמּוּד עָנָן הִנְְְחִיתָם, הדרכת אותם יוֹמָם, ביום, וּבְְְעַמּוּד אֵשׁ ב לַיְְְלָה כדי לְְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר יֵלְְכוּ־בָהּ. הלויים ממשיכים והולכים בסיפור חסדי ה' לפי סדר המאורעות:

• וְְעַל הַר־סִינַי יָרַדְְְתָּ וְְדַבֵּר, ודיברת עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְְְׁפָּטִים יְְשָׁרִים וְְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְְְוֹת טוֹבִים.

• וְְאֶת־שַׁבַּת קָָדְְְשְְׁךָ הוֹדַעְְְתָּ לָהֶם, וּמִצְְְווֹת וְְחֻקִּים וְְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְְּיַד מֹשֶׁה עַבְְְדֶּךָ. התורה כוללת דינים ומשפטים שונים, שהם חלק מסדר העולם בכללו, אבל חלקם מופיעים רק מפעם לפעם. יום השבת חל בכל שבוע, והוא ניתן בעיקרו לישראל עוד קודם מעמד הר סיני, השבת אינה רק חוק ומצווה, אלא היא מתנה קבועה ומיוחדת שנתן ה' לעמו, ועל כן היא מודגשת כאן.

• וְְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם – המן נָתַתָּ לָהֶם לנוכח רְְְעָבָם, רעבונם, וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְְְמָאָם, וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְְךָ, נשבעת לָתֵת לָהֶם.

• וְְהֵם, כלומר וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ, הרשיעו וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם, התעקשו וְְלֹא שָׁמְְעוּ אֶל־מִצְְְוֹתֶיךָ.

• וַיְְְמָאֲנוּ, סירבו לִשְְְׁמֹעַ בקולך וְְלֹא־זָכְְרוּ נִפְְְלְְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם וַיִּתְְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְְעַבְְְדֻתָם בְְּמִרְְְיָם, במרדם. הם לא רצו לעלות לארץ, ולא זו בלבד אלא שהעדיפו לחזור לשעבוד במצרים על פני הארץ המובטחת. וְְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְְלִיחוֹת, חַנּוּן וְְרַחוּם, אֶרֶךְְְ־אַפַּיִם וְְרַב־חֶסֶד וְְלֹא עֲזַבְְְתָּם למרות כל חטאיהם.

• אַף כִּי־עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיֹּאמְְרוּ: זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְְְךָ מִמִּצְְְרָיִם, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת, דברים מגונים, חרפות גְְּדֹלוֹת.

• ובכל זאת אַתָּה בְְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אף שהענשת אותם לֹא עֲזַבְְְתָּם בַּמִּדְְְבָּר, אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן לֹא־סָר מֵעֲלֵיהֶם בְְּיוֹמָם לְְהַנְְְחֹתָם בְְּהַדֶּרֶךְְְ וְְאֶת־עַמּוּד הָאֵשׁ בְְּלַיְְְלָה לְְהָאִיר לָהֶם וְְאֶת, את הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר יֵלְְכוּ־בָהּ. הענשת אותם אך לא נטשתם, כשם שנוהגים בילדים קטנים.

• וְְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְְהַשְְְׂכִּילָם, ולמרות כל עלילותיהם את מַנְְְךָ, המן שלך לֹא־מָנַעְְְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְְְמָאָם.

• וְְאַרְְְבָּעִים שָׁנָה כִּלְְְכַּלְְְתָּם בַּמִּדְְְבָּר, דבר לֹא חָסֵרוּ, שַׂלְְְמֹתֵיהֶם, שמלותיהם לֹא בָלוּ, וְְרַגְְְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ, התנפחו .

• וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְְְלָכוֹת וַעֲמָמִים, וַתַּחְְְלְְקֵם, הפצת את העממים לְְפֵאָה, לקצה. וַיִּירְְשׁוּ ישראל אֶת־אֶרֶץ סִיחוֹן וְְאֶת־אֶרֶץ מֶלֶךְְְ חֶשְְְׁבּוֹן וְְאֶת־אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְְְ־הַבָּשָׁן.

• וּבְְְנֵיהֶם הִרְְְבִּיתָ כְְּכֹכְְבֵי הַשָּׁמָיִם, וַתְְּבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אָמַרְְְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת.

• וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ, וַתַּכְְְנַע, הכנעת לִפְְְנֵיהֶם אֶת־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְְּנַעֲנִים, וַתִּתְְּנֵם בְְּיָדָם וְְאֶת־מַלְְְכֵיהֶם וְְאֶת־עַמְְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְְְצוֹנָם.

• וַיִּלְְְכְְּדוּ עָרִים בְְּצוּרֹת וַאֲדָמָה שְְׁמֵנָה, וַיִּירְְשׁוּ בָּתִּים מְְלֵאִים־כָָּל־טוּב, בֹּרוֹת חֲצוּבִים, כְְּרָמִים וְְזֵיתִים וְְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב. כיוון שהם כבשו ארץ מיושבת, הכול היה מוכן לפניהם מיד עם כניסתם. וַיֹּאכְְלוּ וַיִּשְְְׂבְְּעוּ וַיַּשְְְׁמִינוּ וַיִּתְְְעַדְְּנוּ, התפנקו בְְּטוּבְְךָ הַגָּדוֹל.

• וַיַּמְְְרוּ, סירבו, התקוממו וַיִּמְְְרְְדוּ בָּךְְְ, וַיַּשְְְׁלִכוּ אֶת־תּוֹרָתְְךָ אַחֲרֵי גַוָּם, לאחוריהם, וְְאֶת־נְְבִיאֶיךָ הָרָגוּ, את הנביאים אֲשֶׁר־הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ. וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְְּדוֹלֹת.

• וַתִּתְְּנֵם בְְּיַד צָרֵיהֶם, אויביהם וַיָּצֵרוּ לָהֶם, וּבְְְעֵת צָרָתָם יִצְְְעֲקוּ, היו צועקים אֵלֶיךָ. וְְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְְְׁמָע את צעקתם וּכְְְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם. כך אירע בימי השופטים ואחריהם.

• וּכְְְשנעשה נוֹחַ לָהֶם מצרתם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְְפָנֶיךָ. וַתַּעַזְְְבֵם שוב בְְּיַד אֹיְְבֵיהֶם וַיִּרְְְדּוּ, משלוּ בָהֶם, וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְְְעָקוּךָ, זעקו אליך והזעיקו אותך, וְְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְְְׁמַע אותם וְְתַצִּילֵם כְְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים, פעמים רבות.

• וַתָּעַד, העדת בָּהֶם והזהרת אותם לַהֲשִׁיבָם אֶל־תּוֹרָתֶךָ, וְְהֵמָּה הֵזִידוּ וְְלֹא־שָׁמְְעוּ לְְמִצְְְוֹתֶיךָ, וּבְְְמִשְְְׁפָּטֶיךָ חָטְְאוּ־בָם, אף על פי שאלה הם המצוות אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה אָדָם וְְחָיָה, ויחיה בָהֶם, וַיִּתְְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת, פרקו עול, כמי שמושך כתפו מלשאת עליה משא. וְְעָָרְְְפָּם הִקְְְשׁוּ וְְלֹא שָׁמֵעוּ.

• וַתִּמְְְשֹׁךְְְ, הארכת עֲלֵיהֶם, המתנת להם שָׁנִים רַבּוֹת, וַתָּעַד בָּם בְְּרוּחֲךָ בְְּיַד־נְְבִיאֶיךָ וְְלֹא הֶאֱזִינוּ, וַתִּתְְּנֵם בְְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת. בסוף מסרת אותם לידי הגויים.

• וּבְְְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא־עֲשִׂיתָם כָּלָה. למרות כל העוונות הללו לא השמדת את ישראל וְְלֹא עֲזַבְְְתָּם, כִּי אֵל־חַנּוּן וְְרַחוּם אָתָּה.

• וְְעַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְְהַנּוֹרָא, שׁוֹמֵר הַבְְּרִית וְְהַחֶסֶד, אַל־יִמְְְעַט לְְפָנֶיךָ אֵת, אל תהיה מועטת בעיניך כָָּל־הַתְְּלָאָה אֲשֶׁר־מְְצָאַתְְְנוּ – לִמְְְלָכֵינוּ, לְְשָׂרֵינוּ וּלְְְכֹהֲנֵינוּ וְְלִנְְְבִיאֵינוּ וְְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְְְכָָל־עַמֶּךָ, מִימֵי מַלְְְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. גם קודם היו לישראל מלחמות, צרות ומועקות אחרות, אבל בזמן מלכי אשור התחילה הגלות, והיא נמשכה גם בדורות הבאים.

• וְְאַתָּה צַדִּיק עַל כָָּל־הַבָּא עָלֵינוּ. כל מה שהבאת עלינו בצדק הבאת. איננו באים בטענות, כִּי־אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְְְנוּ הִרְְְשָׁעְְְנוּ כולנו –

• וְְאֶת מְְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ, כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ, כולם לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְְלֹא הִקְְְשִׁיבוּ אֶל־מִצְְְוֹתֶיךָ וּלְְְעֵדְְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם.

• וְְהֵם בְְּמַלְְְכוּתָם וּבְְְטוּבְְךָ הָרָב אֲשֶׁר־נָתַתָּ לָהֶם, וּבְְְאֶרֶץ הָרְְחָבָה וְְהַשְְּׁמֵנָה אֲשֶׁר־נָתַתָּ לִפְְְנֵיהֶם, לֹא עֲבָדוּךָ וְְלֹא־שָׁבוּ מִמַּעַלְְלֵיהֶם הָרָעִים.

• הִנֵּה אֲנַחְְְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים. אמנם איננו עבדים משועבדים ממש אבל גם איננו עם חופשי, אלא נתיניו של מלך פרס, וְְהָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת־פִּרְְְיָהּ וְְאֶת־טוּבָהּ, הִנֵּה אֲנַחְְְנוּ עֲבָדִים למלכים זרים עָלֶיהָ. אנחנו יושבים בה אבל אין היא לגמרי שלנו.

• וּתְְְבוּאָתָהּ היא מַרְְְבָּה לַמְְּלָכִים אֲשֶׁר־נָתַתָּה עָלֵינוּ בְְּחַטֹּאותֵינוּ, וְְעַל גְְּוִיֹּתֵנוּ, גופינו הם מֹשְְׁלִים, וּבִבְְְהֶמְְְתֵּנוּ הם עושים כִּרְְְצוֹנָם, וּבְְְצָרָה גְְדֹלָה אֲנָחְְְנוּ.