נחמיה-פרק-9

ביאורים

  • וּבְְְיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה – תשרי נֶאֶסְְְפוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל. כב בתשרי הוא יום שמיני עצרת, וכג בתשרי נקרא בדורות מאוחרים יותר 'אסרו חג', שגם הוא יום חגיגי. ביום שלמחרת נאספו כולם בְְּצוֹם וּבְְְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם כדי לבטא אבלות וצער.

  • וַיִּבָּדְְלוּ זֶרַע יִשְְְׂרָאֵל מִכֹּל בְְּנֵי נֵכָר. הם ניצלו את ההזדמנות לטפל בכל נישואי התערובת שפשטו בעם במשך הזמן. וַיַּעַמְְְדוּ וַיִּתְְְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם.

  • וַיָּקוּמוּ עַל־עָָמְְְדָם, מקומם, וַיִּקְְְרְְאוּ בְְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם במשך רְְבִעִית, רבע מן הַיּוֹם, וּרְְְבִעִית היום היו מִתְְְוַדִּים על חטאותיהם וּמִשְְְׁתַּחֲוִים ומתפללים לַה' אֱלֹהֵיהֶם.

  • וַיָּקָָם עַל־מַעֲלֵה, דוכן הַלְְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי, קַדְְְמִיאֵל, שְְׁבַנְְְיָה, בֻּנִּי, שֵׁרֵבְְיָה, בָּנִי, כְְנָנִי, וַיִּזְְְעֲקוּ בְְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־ה' אֱלֹהֵיהֶם. הם התפללו בקול רם על כל ישראל, תפילה שהיא למעשה הקדמה למה שיתרחש בהמשך.

  • וַיֹּאמְְרוּ אל העם הַלְְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְְקַדְְְמִיאֵל, בָּנִי, חֲשַׁבְְְנְְיָה, שֵׁרֵבְְיָה, הוֹדִיָּה, שְְׁבַנְְְיָה, פְְתַחְְְיָה, שחלקם עמדו על הדוכן : קוּמוּ, בָּרְְכוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן־הָעוֹלָם עַד־הָעוֹלָם, לנצח נצחים. ובפנייה לה' – וִיבָרְְכוּ את שֵׁם כְְּבֹדֶךָ, וּמְְְרוֹמַם אתה מ עַל־כָָּל־בְְּרָכָה וּתְְְהִלָּה.

  • אַתָּה־הוּא ה' לְְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם, את שְְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְְכָָל־צְְבָאָם, את הָאָרֶץ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָלֶיהָ, את הַיַּמִּים וְְכָָל־אֲשֶׁר בָּהֶם, כל יצורי המים, וְְאַתָּה מְְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם, וּצְְְבָא הַשָּׁמַיִם לְְךָ מִשְְְׁתַּחֲוִים.

  • אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְְְתָּ בְְּאַבְְְרָם. כך הוא נקרא כשבחרת בו, וְְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְְְׂדִּים וְְשַׂמְְְתָּ, שינית את שְְׁמוֹ לאחר זמן, כשכבר היה בארץ – אַבְְְרָהָם.

  • וּמָצָאתָ אֶת־לְְבָבוֹ נֶאֱמָן לְְפָנֶיךָ, וְְכָרוֹת, כרתָּ עִמּוֹ את הַבְְּרִית שכללה בין השאר את ההבטחה לָתֵת אֶת־אֶרֶץ הַכְְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי וְְהַפְְּרִזִּי וְְהַיְְְבוּסִי וְְהַגִּרְְְגָּשִׁי, לָתֵת אותה לְְזַרְְְעוֹ, וַתָּקֶם, הקמת לאחר כמה דורות אֶת־דְְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק, נוהג בצדק אָתָּה.

  • וַתֵּרֶא, ראית אֶת־עֳֳנִי, מצוקת אֲבֹתֵינוּ בְְּמִצְְְרָיִם, וְְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַעְְְתָּ עַל שפת יַם־סוּף.

  • וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְְתִים בְְּפַרְְְעֹה וּבְְְכָָל־עֲבָדָיו וּבְְְכָָל־עַם אַרְְְצוֹ, כִּי יָדַעְְְתָּ כִּי הֵזִידוּ, הרשיעו עֲלֵיהֶם. המצרים לא העסיקו את ישראל כפועלים שכירים, הם העבידו אותם בפרך. יתרה מזו, הם לא התכוונו רק לנצל את כוחם ולהשתמש בהם אלא ביקשו להשמידם. וַתַּעַשׂ־לְְךָ שֵׁם מפורסם וברור כְְּהַיּוֹם, כמו היום הַזֶּה, או: השם שעשית לך מאז קיים עד היום הזה.

  • וְְהַיָּם בָּקַעְְְתָּ לִפְְְנֵיהֶם וַיַּעַבְְְרוּ בְְתוֹךְְְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְְאֶת־רֹדְְפֵיהֶם הִשְְְׁלַכְְְתָּ בִמְְְצוֹלֹת כְְּמוֹ־אֶבֶן בְְּמַיִם עַזִּים.

  • וּבְְְעַמּוּד עָנָן הִנְְְחִיתָם, הדרכת אותם יוֹמָם, ביום, וּבְְְעַמּוּד אֵשׁ ב לַיְְְלָה כדי לְְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר יֵלְְכוּ־בָהּ. הלויים ממשיכים והולכים בסיפור חסדי ה' לפי סדר המאורעות:

  • וְְעַל הַר־סִינַי יָרַדְְְתָּ וְְדַבֵּר, ודיברת עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְְְׁפָּטִים יְְשָׁרִים וְְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְְְוֹת טוֹבִים.

  • וְְאֶת־שַׁבַּת קָָדְְְשְְׁךָ הוֹדַעְְְתָּ לָהֶם, וּמִצְְְווֹת וְְחֻקִּים וְְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְְּיַד מֹשֶׁה עַבְְְדֶּךָ. התורה כוללת דינים ומשפטים שונים, שהם חלק מסדר העולם בכללו, אבל חלקם מופיעים רק מפעם לפעם. יום השבת חל בכל שבוע, והוא ניתן בעיקרו לישראל עוד קודם מעמד הר סיני, השבת אינה רק חוק ומצווה, אלא היא מתנה קבועה ומיוחדת שנתן ה' לעמו, ועל כן היא מודגשת כאן.

  • וְְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם – המן נָתַתָּ לָהֶם לנוכח רְְְעָבָם, רעבונם, וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְְְמָאָם, וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְְךָ, נשבעת לָתֵת לָהֶם.

  • וְְהֵם, כלומר וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ, הרשיעו וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם, התעקשו וְְלֹא שָׁמְְעוּ אֶל־מִצְְְוֹתֶיךָ.

  • וַיְְְמָאֲנוּ, סירבו לִשְְְׁמֹעַ בקולך וְְלֹא־זָכְְרוּ נִפְְְלְְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם וַיִּתְְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְְעַבְְְדֻתָם בְְּמִרְְְיָם, במרדם. הם לא רצו לעלות לארץ, ולא זו בלבד אלא שהעדיפו לחזור לשעבוד במצרים על פני הארץ המובטחת. וְְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְְלִיחוֹת, חַנּוּן וְְרַחוּם, אֶרֶךְְְ־אַפַּיִם וְְרַב־חֶסֶד וְְלֹא עֲזַבְְְתָּם למרות כל חטאיהם.

  • אַף כִּי־עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיֹּאמְְרוּ: זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְְְךָ מִמִּצְְְרָיִם, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת, דברים מגונים, חרפות גְְּדֹלוֹת.

  • ובכל זאת אַתָּה בְְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אף שהענשת אותם לֹא עֲזַבְְְתָּם בַּמִּדְְְבָּר, אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן לֹא־סָר מֵעֲלֵיהֶם בְְּיוֹמָם לְְהַנְְְחֹתָם בְְּהַדֶּרֶךְְְ וְְאֶת־עַמּוּד הָאֵשׁ בְְּלַיְְְלָה לְְהָאִיר לָהֶם וְְאֶת, את הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר יֵלְְכוּ־בָהּ. הענשת אותם אך לא נטשתם, כשם שנוהגים בילדים קטנים.

  • וְְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְְהַשְְְׂכִּילָם, ולמרות כל עלילותיהם את מַנְְְךָ, המן שלך לֹא־מָנַעְְְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְְְמָאָם.

  • וְְאַרְְְבָּעִים שָׁנָה כִּלְְְכַּלְְְתָּם בַּמִּדְְְבָּר, דבר לֹא חָסֵרוּ, שַׂלְְְמֹתֵיהֶם, שמלותיהם לֹא בָלוּ, וְְרַגְְְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ, התנפחו .

  • וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְְְלָכוֹת וַעֲמָמִים, וַתַּחְְְלְְקֵם, הפצת את העממים לְְפֵאָה, לקצה. וַיִּירְְשׁוּ ישראל אֶת־אֶרֶץ סִיחוֹן וְְאֶת־אֶרֶץ מֶלֶךְְְ חֶשְְְׁבּוֹן וְְאֶת־אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְְְ־הַבָּשָׁן.

  • וּבְְְנֵיהֶם הִרְְְבִּיתָ כְְּכֹכְְבֵי הַשָּׁמָיִם, וַתְְּבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אָמַרְְְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת.

  • וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ, וַתַּכְְְנַע, הכנעת לִפְְְנֵיהֶם אֶת־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְְּנַעֲנִים, וַתִּתְְּנֵם בְְּיָדָם וְְאֶת־מַלְְְכֵיהֶם וְְאֶת־עַמְְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְְְצוֹנָם.

  • וַיִּלְְְכְְּדוּ עָרִים בְְּצוּרֹת וַאֲדָמָה שְְׁמֵנָה, וַיִּירְְשׁוּ בָּתִּים מְְלֵאִים־כָָּל־טוּב, בֹּרוֹת חֲצוּבִים, כְְּרָמִים וְְזֵיתִים וְְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב. כיוון שהם כבשו ארץ מיושבת, הכול היה מוכן לפניהם מיד עם כניסתם. וַיֹּאכְְלוּ וַיִּשְְְׂבְְּעוּ וַיַּשְְְׁמִינוּ וַיִּתְְְעַדְְּנוּ, התפנקו בְְּטוּבְְךָ הַגָּדוֹל.

  • וַיַּמְְְרוּ, סירבו, התקוממו וַיִּמְְְרְְדוּ בָּךְְְ, וַיַּשְְְׁלִכוּ אֶת־תּוֹרָתְְךָ אַחֲרֵי גַוָּם, לאחוריהם, וְְאֶת־נְְבִיאֶיךָ הָרָגוּ, את הנביאים אֲשֶׁר־הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ. וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְְּדוֹלֹת.

  • וַתִּתְְּנֵם בְְּיַד צָרֵיהֶם, אויביהם וַיָּצֵרוּ לָהֶם, וּבְְְעֵת צָרָתָם יִצְְְעֲקוּ, היו צועקים אֵלֶיךָ. וְְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְְְׁמָע את צעקתם וּכְְְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם. כך אירע בימי השופטים ואחריהם.

  • וּכְְְשנעשה נוֹחַ לָהֶם מצרתם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְְפָנֶיךָ. וַתַּעַזְְְבֵם שוב בְְּיַד אֹיְְבֵיהֶם וַיִּרְְְדּוּ, משלוּ בָהֶם, וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְְְעָקוּךָ, זעקו אליך והזעיקו אותך, וְְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְְְׁמַע אותם וְְתַצִּילֵם כְְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים, פעמים רבות.

  • וַתָּעַד, העדת בָּהֶם והזהרת אותם לַהֲשִׁיבָם אֶל־תּוֹרָתֶךָ, וְְהֵמָּה הֵזִידוּ וְְלֹא־שָׁמְְעוּ לְְמִצְְְוֹתֶיךָ, וּבְְְמִשְְְׁפָּטֶיךָ חָטְְאוּ־בָם, אף על פי שאלה הם המצוות אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה אָדָם וְְחָיָה, ויחיה בָהֶם, וַיִּתְְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת, פרקו עול, כמי שמושך כתפו מלשאת עליה משא. וְְעָָרְְְפָּם הִקְְְשׁוּ וְְלֹא שָׁמֵעוּ.

  • וַתִּמְְְשֹׁךְְְ, הארכת עֲלֵיהֶם, המתנת להם שָׁנִים רַבּוֹת, וַתָּעַד בָּם בְְּרוּחֲךָ בְְּיַד־נְְבִיאֶיךָ וְְלֹא הֶאֱזִינוּ, וַתִּתְְּנֵם בְְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת. בסוף מסרת אותם לידי הגויים.

  • וּבְְְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא־עֲשִׂיתָם כָּלָה. למרות כל העוונות הללו לא השמדת את ישראל וְְלֹא עֲזַבְְְתָּם, כִּי אֵל־חַנּוּן וְְרַחוּם אָתָּה.

  • וְְעַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְְהַנּוֹרָא, שׁוֹמֵר הַבְְּרִית וְְהַחֶסֶד, אַל־יִמְְְעַט לְְפָנֶיךָ אֵת, אל תהיה מועטת בעיניך כָָּל־הַתְְּלָאָה אֲשֶׁר־מְְצָאַתְְְנוּ לִמְְְלָכֵינוּ, לְְשָׂרֵינוּ וּלְְְכֹהֲנֵינוּ וְְלִנְְְבִיאֵינוּ וְְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְְְכָָל־עַמֶּךָ, מִימֵי מַלְְְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. גם קודם היו לישראל מלחמות, צרות ומועקות אחרות, אבל בזמן מלכי אשור התחילה הגלות, והיא נמשכה גם בדורות הבאים.

  • וְְאַתָּה צַדִּיק עַל כָָּל־הַבָּא עָלֵינוּ. כל מה שהבאת עלינו בצדק הבאת. איננו באים בטענות, כִּי־אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְְְנוּ הִרְְְשָׁעְְְנוּ כולנו –

  • וְְאֶת מְְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ, כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ, כולם לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְְלֹא הִקְְְשִׁיבוּ אֶל־מִצְְְוֹתֶיךָ וּלְְְעֵדְְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם.

  • וְְהֵם בְְּמַלְְְכוּתָם וּבְְְטוּבְְךָ הָרָב אֲשֶׁר־נָתַתָּ לָהֶם, וּבְְְאֶרֶץ הָרְְחָבָה וְְהַשְְּׁמֵנָה אֲשֶׁר־נָתַתָּ לִפְְְנֵיהֶם, לֹא עֲבָדוּךָ וְְלֹא־שָׁבוּ מִמַּעַלְְלֵיהֶם הָרָעִים.

  • הִנֵּה אֲנַחְְְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים. אמנם איננו עבדים משועבדים ממש אבל גם איננו עם חופשי, אלא נתיניו של מלך פרס, וְְהָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת־פִּרְְְיָהּ וְְאֶת־טוּבָהּ, הִנֵּה אֲנַחְְְנוּ עֲבָדִים למלכים זרים עָלֶיהָ. אנחנו יושבים בה אבל אין היא לגמרי שלנו.

  • וּתְְְבוּאָתָהּ היא מַרְְְבָּה לַמְְּלָכִים אֲשֶׁר־נָתַתָּה עָלֵינוּ בְְּחַטֹּאותֵינוּ, וְְעַל גְְּוִיֹּתֵנוּ, גופינו הם מֹשְְׁלִים, וּבִבְְְהֶמְְְתֵּנוּ הם עושים כִּרְְְצוֹנָם, וּבְְְצָרָה גְְדֹלָה אֲנָחְְְנוּ.

פסוקים

  1. וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני־ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם
  2. ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על־חטאתיהם ועונות אבתיהם
  3. ויקומו על־עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם
  4. ויקם על־מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל־יהוה אלהיהם
  5. ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את־יהוה אלהיכם מן־העולם עד־העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על־כל־ברכה ותהלה
  6. אתה־הוא יהוה לבדך את [אתה] עשית את־השמים שמי השמים וכל־צבאם הארץ וכל־אשר עליה הימים וכל־אשר בהם ואתה מחיה את־כלם וצבא השמים לך משתחוים
  7. אתה־הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם
  8. ומצאת את־לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את־ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את־דבריך כי צדיק אתה
  9. ותרא את־עני אבתינו במצרים ואת־זעקתם שמעת על־ים־סוף
  10. ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל־עבדיו ובכל־עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש־לך שם כהיום הזה
  11. והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך־הים ביבשה ואת־רדפיהם השלכת במצולת כמו־אבן במים עזים
  12. ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את־הדרך אשר ילכו־בה
  13. ועל הר־סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים
  14. ואת־שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך
  15. ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את־הארץ אשר־נשאת את־ידך לתת להם
  16. והם ואבתינו הזידו ויקשו את־ערפם ולא שמעו אל־מצותיך
  17. וימאנו לשמע ולא־זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את־ערפם ויתנו־ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך־אפים ורב־וחסד [חסד] ולא עזבתם
  18. אף כי־עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות
  19. ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את־עמוד הענן לא־סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת־עמוד האש בלילה להאיר להם ואת־הדרך אשר ילכו־בה
  20. ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא־מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם
  21. וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו
  22. ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את־ארץ סיחון ואת־ארץ מלך חשבון ואת־ארץ עוג מלך־הבשן
  23. ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל־הארץ אשר־אמרת לאבתיהם לבוא לרשת
  24. ויבאו הבנים ויירשו את־הארץ ותכנע לפניהם את־ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת־מלכיהם ואת־עממי הארץ לעשות בהם כרצונם
  25. וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים־כל־טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול
  26. וימרו וימרדו בך וישלכו את־תורתך אחרי גום ואת־נביאיך הרגו אשר־העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת
  27. ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם
  28. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים
  29. ותעד בהם להשיבם אל־תורתך והמה הזידו ולא־שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו־בם אשר־יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו
  30. ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד־נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת
  31. וברחמיך הרבים לא־עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל־חנון ורחום אתה
  32. ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל־ימעט לפניך את כל־התלאה אשר־מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל־עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה
  33. ואתה צדיק על כל־הבא עלינו כי־אמת עשית ואנחנו הרשענו
  34. ואת־מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל־מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם
  35. והם במלכותם ובטובך הרב אשר־נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר־נתת לפניהם לא עבדוך ולא־שבו ממעלליהם הרעים
  36. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר־נתתה לאבתינו לאכל את־פריה ואת־טובה הנה אנחנו עבדים עליה
  37. ותבואתה מרבה למלכים אשר־נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו

פסוקים מנוקד

  1. וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם׃
  2. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵיהֶם׃
  3. וַיָּקוּמוּ עַל־עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם׃
  4. וַיָּקָם עַל־מַעֲלֵה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם׃
  5. וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִן־הָעוֹלָם עַד־הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל־כָּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה׃
  6. אַתָּה־הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ את [אַתָּה] עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל־אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל־אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים׃
  7. אַתָּה־הוּא יְהוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם׃
  8. וּמָצָאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת־דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃
  9. וַתֵּרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל־יַם־סוּף׃
  10. וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו וּבְכָל־עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃
  11. וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת־רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים׃
  12. וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ׃
  13. וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֺת טוֹבִים׃
  14. וְאֶת־שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ׃
  15. וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְךָ לָתֵת לָהֶם׃
  16. וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתֶיךָ׃
  17. וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד [חֶסֶד] וְלֹא עֲזַבְתָּם׃
  18. אַף כִּי־עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת׃
  19. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן לֹא־סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת־עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ׃
  20. וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא־מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם׃
  21. וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ׃
  22. וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת־אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת־אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן׃
  23. וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת׃
  24. וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם וְאֶת־עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם׃
  25. וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים־כָּל־טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל׃
  26. וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת־תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת־נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר־הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת׃
  27. וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם׃
  28. וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים׃
  29. וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל־תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא־שָׁמְעוּ לְמִצְוֺתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ־בָם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ׃
  30. וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד־נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת׃
  31. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא־עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה׃
  32. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד אַל־יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר־מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל־עַמֶּךָ מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
  33. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ כִּי־אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ׃
  34. וְאֶת־מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל־מִצְוֺתֶיךָ וּלְעֵדְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם׃
  35. וְהֵם בְּמַלְכוּתָם וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר־נָתַתָּ לָהֶם וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר־נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם לֹא עֲבָדוּךָ וְלֹא־שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים׃
  36. הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת־פִּרְיָהּ וְאֶת־טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ׃
  37. וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר־נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ׃

מקומות

  • אור כשדים

    עיר בדרום בבל.

    מזוהה כיום עם תל אל-מוקיאר על-ידי ג.א. טיילור, חופר האתר.

  • חשבון

    בירת סיחון מלך האמורי (במדבר, כא, כו). מקובל לזהותה עם חסבאן שמצפון למידבא, המשמרת את השם המקראי הקדום.

  • ים סוף (3)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (2)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (1)

    מקום חצייתם של בני ישראל את ים סוף.
    מזוהה עם ימת ברדוויל, על פי הצעתם של ג'ריוס וב' מזר.

  • בשן

    אזור נרחב המכוסה בסלעי בזלת, ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, הכולל את רמת הגולן ודרום סוריה.
    בבשן ישנם שטחים נרחבים הראויים לחקלאות בעל ואזורים אחרים הראויים למרעה.

  • הר סיני (2)
  • הר סיני (1)
  • הר סיני (3)
  • הר סיני (4)
  • הר סיני (5)
  • הר סיני (6)